נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > חדשות > בגלל ממטרה
10 לנובמבר 2007
בגלל ממטרה
סו מור, 10/11/2007 -
בגלל ריב שכנים על ממטרה בגינה, הפכו חייו של אוגן רדר, ניצול שואה בן 85 לסיוט. במוצאי שמחת תורה הוא הותקף באכזריות על ידי שכנו, עבריין מוכר כבן 30. נכדו, דביר, החליט לא לשתוק הפעם.
האירוע, שהגיע לכותרות העיתונים הראשיים ולעין מצלמות הטלוויזיה הסעיר את הרוחות. האירוע המצער והאלים התרחש ביום חמישי שעבר, כאשר אוגן רדר חזר לביתו מבית הכנסת, רדר קשיש ניצול שואה עם קוצב לב, לא ידע מה מחכה לו במוצאי שמחת תורה.
 
בדרך מבית הכנסת פגש אותו עבריין המתגורר ליד ביתו והחל להכות אותו באגרופים בכל חלקי הגוף, בנוסף הכה בראשו במכשיר חד. על פי העדות שמסר הקשיש למשטרה, עולה, כי הוא שב לביתו בזחילה ואז נפל על כסא והתמוטט. אשתו הזעיקה את הבן, דוד, שלקח אותו לבית החולים. הקשיש ספר, כי ההתנכלות מצד הצעיר האלים החלה לפני שבועות, כשהשכן פתח מים בגינה הציבורית של הבניין והממטרה התיזה מים לתוך בית הקשיש במשך כל הלילה, עד שהקשיש הלך לסגור את המים. בעקבות זאת, החל להיות קורבן של העבריין.
בערב יום ה’ חזר אוגן אל ביתו מבית הכנסת - אותו הוא פוקד בקביעות, וכשהגיע אל הכניסה לביתו ראה את השכן מחכה לו בפתח הבית. אוגן מספר: "העבריין מחכה לי בגינה, הוא תופס אותי ונותן לי בראש מכות עם החגורה של הכלב בקצה של הידית, כשהוא מסיים איתי הוא בורח." משפחתו של אוגן הזעיקה את המשטרה, אולם עד שהגיעו כוחות המשטרה, העבריין נמלט מהמקום ולא נמצא במשך 3 ימים. אתמול נתפס על ידי המשטרה, ונלקח לחקירה ולמעצר. בני המשפחה הגישו תלונה על התקיפה בתחנת משטרת חדרה, ובניסיון לקבל את עזרת הציבור בלכידת העבריין, שנמלט, העלו כתבה שהכין נכדו של הקשיש באתר "יו טיוב". 
אוגן פונה לבית חולים, שם טופל בחדר מיון בפציעות אשר נגרמו לו בראשו. לאחר שעה שוחרר, ובידו תרופות להקלה על כאביו וחשבון בסך 550 ₪.
כיום, יושב אוגן בבית וסובל מכאבי ראש. השכן העבריין עדיין לא חזר להטריד את תושבי השכונה, ואוגן מקווה, שלא יחזור לעולם והשקט ימשיך לדור בביתו.
 
לאחר החשיפה, התראיינה אימו של התוקף ואל מול המצלמות העזה לומר על רדר: "חבל שהנאצים לא הרגו אותו". דביר רדר, הנכד, שכאמור גם העלה את הסרט ל"יו טיוב" מגיב לדבריה, ולהלן חלקים ממכתבו:
 
דביר רדר מגיב:
 
"לגב’ סטריקובסקי היקרה.
היה לך הכבוד לעמוד קבל עם ומצלמה, ולהביע את דעתך על סבי: "חבל שהנאצים לא הרגו אותו". אז בואי נעשה לרגע טבלה, כשבצד אחד נרשום- למה מזל שהנאצים לא הרגו את סבא שלי, ובצד השני נרשום במה את הועלת למדינת ישראל.
אני אתחיל בזה, שאני אציג את עצמי, כי כשגרתי בשכונה הייתי ילד קטן ואת בטח לא זוכרת אותי.
אז נעים מאד, אני דביר רדר בן 26, סטודנט לרפואה שנה רביעית, סגן במילואים, אחרי שתרמתי 4 שנים ממיטב שנותיי למדינה, דור שלישי למשפחת רדר בארץ.
אבא שלי הוא המורה והמחנך של בנך הקטן, רק, חבל, שאבי לא הועיל בחינוכו של בנך הקטן, כי מה שהוא למד ממך ומאחיו הגדול בבית ראינו מעל מרקע הטלוויזיה...
הנה כבר 1:0 לזכות סבא שלי, שהוא נשאר בחיים. סליחה 2:0 גם אני וגם אבי השגנו משהו בחיים שלנו, בזכות חינוכו ואהבתו של סבי.
כשהייתי ילד קטן, וגרתי בשכונה, סבי היה נושא אותי על הידיים מהפעוטון ועד ביתו, כדי לטפל בי ולעזור להורי בחינוכי, הוא הקנה לי ערכים של דת, ציונות ואהבת המדינה.
מה את הקנית לילדייך?
כבר 3:0 לזכות סבי".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }