נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > חדשות > מרוב ערבים לא רואים את היער
17 למאי 2015
מרוב ערבים לא רואים את היער
יואב איתיאל, 17/05/2015 - 18:03
עשרת אלפים איש הגיעו ליער עופר לאירוע התנועה האיסלאמית לציון "יום הנכבה". בניגוד לאזהרות המועצה האיזורית התקיים האירוע בסדר מופתי בלב שרידי "המשולש הקטן" של ג’בע, (היום גבע כרמל), עין ר’זאל (עין אילה) ואיגזים (כרם מהר"ל). איך זה שקשה כל כך לקבל שהעלמותם מהמפה היא טרגדיה, גם אם כזו שהפלסטינים הביאו על עצמם
עשרת אלפים איש הגיעו ליער עופר לאירוע התנועה האיסלאמית לציון "יום הנכבה". בניגוד לאזהרות המועצה האיזורית התקיים האירוע בסדר מופתי בלב שרידי "המשולש הקטן" של ג’בע, (היום גבע כרמל), עין ר’זאל (עין אילה) ואיגזים (כרם מהר"ל). איך זה שקשה כל כך לקבל שהעלמותם מהמפה היא טרגדיה, גם אם כזו שהפלסטינים הביאו על עצמם
התנועה האיסלאמית בישראל קיימה ביום שישי ביער עופר את האירוע השנתי לציון היום אותו מכנים הפלסטינים "יום הנכבה". להערכת מפקדת תחנת זכרון יעקב, סגן-ניצב אתי מאירסון, כעשרת אלפים איש השתתפו באירוע, פי שלושה מהכמות אותה העריכו המארגנים מלכתחילה. "זו ההוכחה שמה שקרה לעם שלנו לפני 67 שנים, לא נשכח גם על ידי הבנים והנכדים", היו גאה לומר כמאל חט’יב, מבכירי התנועה האיסלאמית, שהבטיח אירוע מסודר וקיים אותו בסדר מופתי. סגן-ניצב מאירסון היתה גאה לדווח על אפס אירועים
יער עופר, נטוע במרכז מה שלפני 48’ כונה "המשולש הקטן" של הכפרים ג’בע, היום מושב גבע כרמל, עין ר’זאל, שעל שמו מושב עין אילה ואיגזים, פעם הכפר הערבי הגדול בכרמל, שעל מרבית בתיו עלו בולדוזרים לאחר שנכבש וסולקו תושביו ושעל חורבותיו הוקם מושב כרם מהר"ל. [צילומים: יואב איתיאל]

התנועה האיסלאמית בישראל קיימה ביום שישי ביער עופר את האירוע השנתי לציון היום אותו מכנים הפלסטינים "יום הנכבה". להערכת מפקדת תחנת זכרון יעקב, סגן-ניצב אתי מאירסון, כעשרת אלפים איש השתתפו באירוע, פי שלושה מהכמות אותה העריכו המארגנים מלכתחילה. "זו ההוכחה שמה שקרה לעם שלנו לפני 67 שנים, לא נשכח גם על ידי הבנים והנכדים", היו גאה לומר כמאל חט’יב, מבכירי התנועה האיסלאמית, שהבטיח אירוע מסודר וקיים אותו בסדר מופתי. סגן-ניצב מאירסון היתה גאה לדווח על אפס אירועים.

המשתתפים החלו לנהור למקום החל מהשעה שלוש אחר הצהריים. לפני חשיכה, הם כבר עזבו את המקום ושבו לבתיהם ברחבי הארץ. הכל כמתוכנן. בלטו ביניהם תושבי הכפר פרדיס שנותר על כנו במלחמת השיחרור, ושאליו ברחו והתיישבו כמה מעקורי האיזור. היו גם משפחות ערבים מהגליל, כולל עקורי בירעם נוצרים, שבאו להפגין תמיכה בעיקשות עמדת התנועה האיסלאמית בענין. "הכאב שלהם זה אותו כאב שלנו", אמר אליאס דאו, היום תושב חיפה, השותף זה שנים למאבק לשוב לכפר המרוני שעל גבול הלבנון. גם בדואים מהפזורה בדרום הרחוק הגיעו לאירוע. "איפה היתה ב-1948 יותר נכבה מאשר בנגב? כמעט כולם גורשו לירדן", טען בפניי אחד מהם שהגיע עם ילדיו.

את התקשורת הישראלית, האירוע הזה לא כל כך מעניין. פה ושם היה איזכור בעיקר מהיבטי חששות לשלום הציבור או בשל תמיהות על עצם קיומו של אירוע כזה על אדמת מדינה. התקשורת הערבית דווקא הפגינה נוכחות. רשת אל ג’זירה שידרה ממנו בשידור חי במקביל לדיווחים על אירועי יום נכבה אלימים בשטחים.

יום נכבה ביער

האלפים ביקרו בדוכנים שהציגו אספקטים מהתרבות הפלסטינית. היה כדר שיצר מאומנותו במקום על אבניים, היתה תצוגת כלי בית מנחושת וחרש ברזל אף הוא היה עסוק שם בעבודת כפיים, היה אוהל עם מרבץ שטיחים, היתה תצוגת שמלות פלסטיניות רקומות, ואבא ובן טרחו והגישו לכל דיכפין בכוסות חד-פעמיות קטנות, קפה סאדה מר.

בין התצוגות המרות, היתה אחת של איורי החיים והחקירות במתקני שירות בתי הסוהר עם דגש על כלא נפחא בו מוחזקים אסירים בטחוניים מסוכנים. אינטרפרטציה של האמן, כמובן. וגם, אוסף צילומים צבעוני מציאותי יותר, של שרידי הכפרים שנעלמו מהמפה, אבל לא מתודעתם של המשתתפים. כפר האמנים עין הוד כיכב. גם אל-סרפנד, היום צרופה.

המשתתפים החלו לנהור למקום החל מהשעה שלוש אחר הצהריים. לפני חשיכה, הם כבר עזבו את המקום ושבו לבתיהם ברחבי הארץ. הכל כמתוכנן. בלטו ביניהם תושבי הכפר פרדיס שנותר על כנו במלחמת השיחרור, ושאליו ברחו והתיישבו כמה מעקורי האיזור. היו גם משפחות ערבים מהגליל, כולל עקורי בירעם נוצרים, שבאו להפגין תמיכה בעיקשות עמדת התנועה האיסלאמית בענין. "הכאב שלהם זה אותו כאב שלנו", אמר אליאס דאו, היום תושב חיפה, השותף זה שנים למאבק לשוב לכפר המרוני שעל גבול הלבנון. גם בדואים מהפזורה בדרום הרחוק הגיעו לאירוע. "איפה היתה ב-1948 יותר נכבה מאשר בנגב? כמעט כולם גורשו לירדן", טען בפניי אחד מהם שהגיע עם ילדיו.
האלפים ביקרו בדוכנים שהציגו אספקטים מהתרבות הפלסטינית. שישי האחרון ביער עופר [צילום: יואב איתיאל]

האמיר ד"ר גנאים ח’אלד מסכנין הוביל בתפילה כמה עשרות. עוד כמה עשרות התפללו בצד אחר של המתחם. אחר כך היו נאומים, ארוכים. השייח ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית היה בכיר האישים שנכחו באירוע, אבל הוא בחר להותיר את מלאכת הנאום לאחד מסגניו. זאת, אולי כדי לא להכשל שוב בלשונו, תוך שבקרוב יישמע הערעור על 11 חדשי המאסר שנגזרו עליו בגין התבטאות אומללה ב-2007. חברי כנסת לא היו שם כלל. גם לא ייצוג למפלגות שהם משתייכים אליהן. "לא סופרים אותם בכלל, במיוחד לא בנושא הזה של שיבה לכפרים", אמר אחד המארגנים שלא רצה להזדהות בשמו.

האירוע התקיים לציון 67 שנה לאותה "נכבה", "הקטסטרופה", בערבית, או "האסון", אותו הפלסטינים מייחסים לכינונה של מדינת ישראל, שהם זוכרים מה-15 למאי, 1948, על פי לוח השנה הגרגוריאני. האירוע מתקיים מדי שנה, בסמיכות לישוב אחר שניטש או שתושביו גורשו.

הנכבה של המשולש הקטן

"כאן גרו אנשים בכפר איגזים ומסביב בעוד כפרים", הסביר פואד חסן בן ה-63 מהכפר משהד שניצב בכניסה למיתחם האירוע, כשהוא נושא שלט. יער עופר, נטוע במרכז מה שלפני 48’ כונה "המשולש הקטן" של הכפרים ג’בע, היום מושב גבע כרמל, עין ר’זאל, שעל שמו מושב עין אילה ואיגזים, פעם הכפר הערבי הגדול בכרמל, שעל מרבית בתיו עלו בולדוזרים לאחר שנכבש וסולקו תושביו ושעל חורבותיו הוקם מושב כרם מהר"ל.

הנוסטלגיה משכיחה את העובדות. לא הכל היה גן עדן, גם בלי היהודים. ההיפך. דו"ח בריטי מהתקופה שטרם הקמת המדינה מציין כי מדובר באחד האיזורים המסוכנים ביותר מבחינת בטחון אישי - ולא בשל לחימה צבאית. בכל הקשור לאמצעי לחימה ואלימות במשולש הכפרים הזה אז, כהיום במיגזר. מדורי הפלילים בעיתונות גדושים היו גם בשנות הארבעים בדיווחים על תקיפות בין משפחות ושכנים מסוכסכים.

אבל המדינה שבהקמה, שהסכימה לתכנית החלוקה ובה בשטחה ישובי המשולש הקטן, החליטה על חיסולם רק לאחר ששיבשו ובסופו של דבר שיתקו בירי את התנועה בין חיפה ותל אביב בכביש החוף הישן, כביש 4. היו שבויים, כמו המהנדס הראשי של מע"צ בחיפה, ונהגו. היו גם הרוגים ולא רק יהודים. בסופו של דבר, באמצע יולי 1948, ההתנכלויות הביאו דה-פקטו לחסימתו של כביש האורך היחיד במדינה.
אחרי שני נסיונות כושלים, יצא לדרכו המבצע הנרחב של חטיבת אלכסנדרוני ונספחים, לו ניתן השם הרשמי "מבצע שוטר", בשל "ההפוגה" שבעקבות החלטת החלוקה של האו"ם.

את התקשורת הישראלית, האירוע הזה לא כל כך מעניין. פה ושם היה איזכור בעיקר מהיבטי חששות לשלום הציבור או בשל תמיהות על עצם קיומו של אירוע כזה על אדמת מדינה. התקשורת הערבית דווקא הפגינה נוכחות. רשת אל ג’זירה שידרה ממנו בשידור חי במקביל לדיווחים על אירועי יום נכבה אלימים בשטחים.
חברי כנסת לא היו שם כלל. גם לא ייצוג למפלגות שהם משתייכים אליהן. "לא סופרים אותם בכלל, במיוחד לא בנושא הזה של שיבה לכפרים" [צילום: יואב איתיאל]

9 חיילים נהרגו בו, לאחר שנפגעו מפגז מרגמה שירה כוח של צה"ל, בשוגג. אנדרטה לזכרם הוקמה במושב עין אילה. בשמועות על עשרות הרוגים ועשרות פצועים אצל ערביי הכפרים לא היה ממש והטענות הופרכו אחר כך על ידי חוקרי ועדת שביתת הנשק של האו"ם. אבל, בעקבות מימצאים אחרים של הועדה, ישראל ספגה ביקורת במועצת הבטחון ובאסיפה הכללית של האו"ם על המבצע הזה. הכאב היה גדול. תושבי עין ר’זאל וג’בע נמלטו. תושבי איגזים סולקו. חלקם מצאו מקלט בג’נין, חלקם נסו עם הכוחות העיראקים הנסוגים לארצם, תוך שהעיתונות של אז מדווחת כי בתמורה התחייבו להתאמן ולמרות החלטת החלוקה, לשוב ולהילחם בריבונות הישראלית בה נותרו כפריהם. בינתיים, בישראל, הפך מעמדם ל"נפקדים". בתיהם הולאמו.

המתווך מטעם האו"ם, הרוזן השבדי פולקה ברנדוט, הודיע בספטמבר 1948 לממשלה הזמנית בישראל כי מצא שהמבצע לא היה מוצדק, ושהצעדים בהם נקטה ישראל ושכדבריו כללו "הרס שיטתי של שני כפרים" היו מופרזים והפרו את שביתת הנשק. הוא הודיע גם כי על ישראל לאפשר לתושבי הכפרים לשוב, כי על ישראל לעשות כל שביכולתה ליישב אותם, ולפצות אותם על הנזק שנגרם לבתים שנפגעו או נהרסו.

אין חולק כי זה לא קרה. ב-1949 יישבה ישראל עולים מטוניסיה וטורקיה על אדמות ג’בע שם הקימו מושב גבע כרמל ועולים מצ’כוסלובקיה על אדמות עין ר’זאל ואיגזים עליהם הקימו את עין אילה ואת כרם מהר"ל.מרבית פליטי ג’בע, עין רזאל ואיגזים, ופליטים מטירה ועין ח’וד, היוו עשרות שנים את הגרעין של הפלסטינים בעיראק. כשנפל משטרו של סדאם חוסיין, אבדה להם ההגנה והחסות שקיבלו מהממשלה שם. כסונים, הם שוב סבלו מהתנכלויות, והאו"ם נחלץ לעזרתם. גם כשבאישון לילה אחד נחתו במטוסי או"ם שנשאו אותם לאיסלנד הרחוקה, ידעו למסור לכתב שציטט מפיהם כי הם מאיגזים. היום נעשים מאמצים באיסלנד ובשבדיה לישב מאות משפחות של פלסטינים, רובם בניהם ונכדיהם של עקורי "המשולש הקטן".

ביער עופר, פואד חסן עם השלט מפציר בי למסור מסר לראש הממשלה, בנימין נתניהו. "הם היו בני אדם כמוני וכמוך, צריך לפתור את הבעיה הזו", הוא אומר. "נולדתי במדינת ישראל, התחנכתי במדינת ישראל ואני אוהב את העם הישראלי", מבקש חסן להדגיש, "אבל, אני לא שוכח את העם הפלסטינאי שלי, שסובל כבר הרבה שנים". הוא קרא לנתניהו: "אף אחד לא ישכח את מה שקרה. צריך לפתור את זה. תהיה אמיץ, תהיה חזק, כמו שרון, כמו בגין זכרונם לברכה".

בסך הכל בסדר

תושבי כרם מהר"ל שקיבלו בשבוע שעבר אזהרות מדובר המועצה האיזורית חוף הכרמל, העמידו ביום שישי זקיפים ברחובות הישוב, מחשש שיהיה ניסיון לצעוד אל המסגד שניטש בכפר שהפך למושב. גיא רילוב, מתגורר בחוות מקורה הצמודה לכרם מהר"ל. הוא נכד לעו"ד יעקב סלומון מחיפה, שהיה אינסטרומנטלי להעברת הבעלות על קרקעות איגזים למדינה, לאחר שהולאמו. זה עושה אותו לנכד של הנכד של יואל משה סלומון שלא פחד לצאת עם ארבעה רוכבים למלבס, לימים פתח תקווה. הנכד של הנכד של האיש האמיץ הזה פנה לשר נפתלי בנט, בטענות על קלות הדעת בה במשמר הגבול ובמשטרת ישראל מתייחסים לאירוע. "אירוע מסוג זה הוא בעל פוטנציאל נפיץ ביותר", הזהיר רילוב את השר בנט, "אני מבקש שתבדוק האם אכן כוחות הביטחון מוכנים כראוי לאירוע על כל השלכותיו". הוא טען בפניו כי למרות אישור המשטרה למה שכינה "הפגנה" ביער עופר ל-3,000, "מניסיון העבר באיזורים אחרים ההגעה היא מסיבית יותר והמפגינים מנסים להרחיב ולהגיע לישובים".

האלפים ביקרו בדוכנים שהציגו אספקטים מהתרבות הפלסטינית. היה כדר שיצר מאומנותו במקום על אבניים, היתה תצוגת כלי בית מנחושת וחרש ברזל אף הוא היה עסוק שם בעבודת כפיים, היה אוהל עם מרבץ שטיחים, היתה תצוגת שמלות פלסטיניות רקומות, ואבא ובן טרחו והגישו לכל דיכפין בכוסות חד-פעמיות קטנות, קפה סאדה מר.
היתה אפילו שמחת כלולות, ולמקום הגיע עדנאן אבו שחאדה בן ה-25, חתן מכפר ערה. כאן הוא נישא על כתפיים בצעיף ממותג צבעי וסמלי פלסטין, אל הבמה. [צילום: יואב איתיאל]

מפקדת המשטרה סגן ניצב מאירסון אומרת כי לא נרשם כל ניסיון כזה וכי לא ידוע לה על כי כלל היתה התארגנות כזו. בכיר בפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אמר כי כוונת מי שהפיץ את השמועות היה לזרוע פחד שווא, וכי עשה זו ממניעים אינטרסנטים.

דגלי פלסטין ודגלי התנועה האיסלאמית היו מכל עבר. מי שלא הביא דגל מהבית, קיבל אותו בעמדת חלוקה ייעודית. זה נכון שלא היה דגל כחול לבן אחד של המדינה המארחת בפארק הקרן הקיימת לישראל, אבל מנגד גם לא העז כאן אף חתרן להניף את הדגל השחור של המדינה האיסלאמית, למרות בצבוצי תמיכה בה בכמה מהישובים מהם הגיעו המשתתפים.

היתה אפילו שמחת כלולות, ולמקום הגיע עדנאן אבו שחאדה בן ה-25, חתן מכפר ערה, העובד כמפעיל ציוד מכני כבד בסלילת כבישים. הוא יינשא אותו ערב לבחירת לבו הכלה ביאן אבו אל-היג’א, מהכפר הזעיר עין ח’וד של עקורי עין ח’וד הישנה שהפכה לכפר האמנים עין הוד. סבו וסבתו הם מעקורי הכפר איגזים. כאן הוא נישא על כתפיים בצעיף ממותג צבעי וסמלי פלסטין, אל הבמה.

היתה להקת זמרים שליוותה את כניסתו והנעימה בשירתה הלאומנית פלסטינית במהלך הערב. פתחי מוחסיין, מעקורי איגזים, נשא נאום ארוך תוך שהקהל מקשיב בסבלנות. את הילדים שיחדו בינתיים בממתקים.

לפני שקיעה, החלו ההמונים להתפזר, לאט, עקב הכמות הגדולה מהצפוי והתנועה בדרך העפר, אבל כמצופה, הכל הסתיים עם חשיכה ללא כל דיווח על חריגים מהמשטרה, הכבאות או מגן דוד אדום.

יש דברים שלא משתנים. בשנה הבאה תבקש התנועה האיסלאמית רישיון בפארק אחר, בסמוך לשרידי כפר אחר, בתחום רשות מקומית אחרת. על פי ניסיון העבר, גם זה של השבוע שעבר, הכל יחזור על עצמו, כולל החששות המעושים מעצם קיום האירוע, כולל הפליאה המעושה על שהתבדו.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
המועצה עושה סדר בחופים! החל מה- 1.6 אכיפה מסיבית בקו החוף
מי ראוי להיות ’יקיר המושבה’?
רק רוצים לרוץ!
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
אפשר לעשות ל"ג בעומר מבלי לפגוע בסביבה:
מי ראוי להיות ’יקיר המושבה’?
המועצה עושה סדר בחופים! החל מה- 1.6 אכיפה מסיבית בקו החוף
נטע קוסובסקי - תנהל את החקלאי