במשמרות פועל אולפן ההקלטות "קלמטינה" של כסיף, עם השראה לא מבוטלת של דורי בן זאב, שבלי שיש לו נגיעה רשמית בקליפ החדש, אני בודאי לא היחידי שחש אותו שם. הכשרון שרון עזריה נוספה להפקה בשירה ובס. [צילומים: יואב איתיאל]

פעם, לאלבומים מוסיקליים היה נושא מרכזי, וכל הקטעים בהם התחברו ליצירה אחת מגובשת. היו גם אופרות רוק, פנטסטיות, עוד יותר מגובשות. עם סיפור. שלושים-ארבעים שנה אחרי שנדם הז’אנר, עכשיו יש את "ילד תוף" שאת השירים שלה כתב רובי קפלן, נצר למשפחת חקלאים שורשית מקומית, יזם נדל"ן, חבר המועצה המקומית המסתבר כבעל נשמה יתרה האוחזת בקבלות בתחום בדמות ספרי השירה ממוחו הקודח שכבר יצאו לאור. הלחין אותם ישראל כסיף והם מספרים שיחד הם כתבו את סיפור העלילה המחבר את הכל. ביימה דפנה עופר, האשה שאיתו, עם כסיף. עכשיו יש כבר בחוץ את "הודו" ("לעשן את הודו"), קליפ רשמי ראשון, מצויין, מתוך האופרה הזו. כסיף מככב. [ראו גם:  אפרת גוש הקליקה בקיוב]

גם על הבמה מבצע את היצירה בעיקר כסיף, ומלווה אותו בעיקר ליעד סלומון, על התופים. הוא נער תוף בן 17 מקיבוץ משמרות, שדורי-דורות מספק מוסיקאים לסצנת המוסיקה הישראלית. במשמרות פועל אולפן ההקלטות "קלמטינה" של כסיף, עם השראה לא מבוטלת של דורי בן זאב, שבלי שיש לו נגיעה רשמית בקליפ החדש, אני בודאי לא היחידי שחש אותו שם. הכשרון שרון עזריה נוספה להפקה בשירה ובס. כסיף מבטיח תוספות נוספות כך שהעסק הזה מתחיל להתפתח אל פחות מופע "ערב עם ישראל כסיף והפסנתר" ויותר לכיוון אופרת הרוק המובטחת. בינתיים, כבר תוספת ברוכה נוספת היא "המגורש" ערן כרמלי בשירה, חליל ומפוחית פה. פה הוא מקבל הזדמנות גם לקצת דרמה ואני מקווה שאני לא מגלה בכך סוד מדינה וששרת התרבות לא תלמד שעל הבמה יש מי שב-1993 צונזר ביצוע "לצאת מביירות" שלו ליצירה של דליה רביקוביץ’ - ותסגור לאלתר את המקום התרבותי.

המקום התרבותי, שבפעם השניה תוך כחודש, גדש אתמול על מאה מקומותיו עם "ילד תוף", הוא הקיוב האקוסטי היוקרתי של אלמא, ששוכן בתוך מרכז התרבות היוקרתי ששוכן בתוך המלון היוקרתי, ששוכן בתוך המושבה היוקרתית זכרון יעקב.

גם אם אילן הרוש על הסאונד, נסי אלפסי על התאורה וברטו סעדייב על ההפקה וניהול ההצגה, אלמא זה לא בדיוק הדאונטאון.

בלוקיישן המפנק של אלמא, הפיאנו מאן אפילו לא על הפסנתר המשומש של ’קלמנטינה’, אולפן ההקלטות של כסיף בקיבוץ משמרות, אלא על סטיינווי אורגינל שנרכש ב-90 אלף אירו על ידי הפילנתרופית לילי אלשטיין שהקימה את הקיוב האקוסטי המתפאר בבר אחורי מאובזר ומזווד היטב, ושמגיש קוקטיילים מעוצבים לצד כריכים מוקפדים.

לעומת זאת, שם "בדאון של הטאון" של העלילה, בבר אפלולי יושב על הקלידים פסנתרן הלום קרב החוגג בעבודה את יום הולדתו ה-50 עם הזרים המבלים שם. הוא משחזר את חייו שהאירוע המכונן בהם הוא שבצה"ל נדפק לו המוח. אולי אפשר לומר את זה בפה מלא. אולי אפשר לשרטט קו מקביל ברור יותר לביוגרפיות של קפלן וכסיף.

הקיוב באלמא אידיאלי להופעות הבכורה, כמו שהאולפן היה להופעות הקדם של המחבר, המלחין והמבצעים שכולם מהאיזור. אבל אחרי הופעות ההשקה האלה, שהקהל שלהן היה עתיר בקרובים וחברים, כדי לעשות את המעבר לטאון של הדאונטאון האמיתי והמעבר לסטטוס אופרת רוק צריך יהיה לחשוב עוד גם על תפאורה ותלבושות. מילים ומוסיקה כבר יש.

תוספת ברוכה נוספת היא "המגורש" ערן כרמלי בשירה, חליל ומפוחית פה. פה הוא מקבל הזדמנות גם לקצת דרמה [צילום: יואב איתיאל]