נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > נקרע משעמום
21 לפברואר 2009
נקרע משעמום
, 29/01/2009 - 15:47
בבחירות המשמעותיות הקודמות, כלומר ל"אח הגדול", הצבענו בעד דמויות אותנטיות מסוגן של בובליל או שפרה. איפה הן ואיפה הדמויות הפלקטיות המשמימות המתמודדות על ראשות הממשלה. הגוף של בובליל מזכיר עוגה לפני אפיה. שפרה עם חצ’קונים וממש לא במידות הנכונות. גם הטעם שלה בלבוש הוא רחוק מכל הבר רפאליות. ועכשיו נחזור לטקס בוילה. בובליל מדבר על בולבולים. שפרה מתאהבת. ואחרי שבועיים זה עובר לה. איך זה יכול להיות? הרי אהבה זה לכל החיים. כל הבעה היא פיהוק קורע לסתות. ברור לנו ש-X כזה או אחר לא היה מחזיק פרק אחד בכל תוכנית ריאליטי
 ניקי פפו נקרע משעמום
למחרת עשיתי סיור מלחמתי עם מסוק והייתי צריך ללבוש את מעיל העור שמיוחד לסיורי גבול. הייתי רציני עם המשקפת אבל התבדחתי עם החיילים. עוד שבוע אני הולך לבדיקות ואז מותר לי להתבדח עם רופאי. עושים חתוך והדבק לזה ויש לנו יופי של ביוגרפיה.

ניקי פפוהמלחמה עברה. עכשיו יש בחירות. בחירות על מה בדיוק? נחזור שנייה לבחירות האחרונות שהיו לנו. אלה של בולביל ושפרה. כולנו הזדעזענו וצקצקנו בלשוננו על הרדידות.


אבל אפשר גם ללמוד משהו משם. לוי שטראוס הוכיח באנתרופולגיה (אני לא "פרידמן מת". בסך הכל שמעתי אוניברסיטה משודרת ברדיו...), שאין שום עליונות לאדם המערבי על כל שבט אחר באמזונס. אז בוא נתחיל בזה. הגענו לשבט שלנו, פתחנו מין קופסא עם מכשיר שנקרא שלט וראינו טקס באיזה בית שקוראים לו וילה.

באותה שעה באמזונס, בשבט צ’יפנגו, שולקים אשכים של קופי דום-דום ומבשלים אותם בשיכר אננס מהביל. פה טקס ושם טקס. עכשיו... בואו נהיה אנתרופולגים לדקה בלי לגלגל את העיניים ונבין מה קורה פה.

כשהטקסים שנקראים ריאליטי התחילו, בחרו "פלקטים". שרון בחרה את הבחור הכי יפה והכי שרירי. זה שכיף להיכנס איתו למיטה או להראות לחברה’. מה קרה לנו בטקס בוילה? כל הפלקטים התעופפו בשלבים מוקדמים. נשארו אנשים אמיתיים. בובליל ושיפרה (כן, אני קצת בקיא...) הם אנשים אמיתיים. בוכים, כועסים, שקרנים, משנים את דעתם, רוצים לעזוב.

הגוף של בובליל מזכיר עוגה לפני אפיה. שפרה עם חצ’קונים וממש לא במידות הנכונות. גם הטעם שלה בלבוש הוא רחוק מכל הבר רפאליות. אין פה שום דבר יפה. אפילו קצת פדיחה להביא כאלה לחברה’, או להורים לסדר פסח.
ובכל זאת "העם" בוחר בהם. בהמוניו. אשכים של קופי הדום דום מסמלים פריון. אז מה מסמל הטקס שלנו?
נעשה מעבר חד לסוג טקס אחר בשבט שלנו, שנקרא פוליטיקה. בטקס הזה יש רק פלקטים, בבחירות הכי משמימות שהיו כאן אי פעם. ביבי, ציפי, או X (אפשר להחליף את ה-X בכל אות שרוצים) הם פלקטים. כאלה שמדפדפים בחנות תמונות בדלית על כרמל ביחד עם הילד הבוכה או החתול המתכרבל. כל משפט שהם אומרים צפוי. לפעמים אנחנו חוששים שהם יירדמו לנו באמצע המשפט. או גרוע מזה, אנחנו נירדם להם...

כל הבעה היא פיהוק קורע לסתות. ברור לנו ש-X כזה או אחר לא היה מחזיק פרק אחד בכל תוכנית ריאליטי. הם היו מכניסים לתרדמת עמוקה את הבוחנים בשלב האודישנים. מקלטי טלוויזיות היו נזרקים מחלונות. המשבר הכלכלי היה נפתר. אנשים היו חוזרים בחדווה לפסי ייצור של המהפכה התעשייתית ומבריגים כל היום חצי סיבוב של איזה בורג, רק לא להיות מול הדברים האלה.

אני חושב לפעמים על הביוגרף של ציפציפ או בימבם. מה הוא יכול לכתוב? הלכתי לישיבת הממשלה. הייתי רציני כי דיברתי כמה נורא זה תאונות הדרכים. אחרי הצהריים היה לי טקס להנחת אבן פינה בהר כלשהו. התבדחתי עם הקבלן. ובערב עשיתי קומבינה עם "ישראל מכורתינו". אהה...

למחרת עשיתי סיור מלחמתי עם מסוק והייתי צריך ללבוש את מעיל העור שמיוחד לסיורי גבול. הייתי רציני עם המשקפת אבל התבדחתי עם החיילים. עוד שבוע אני הולך לבדיקות ואז מותר לי להתבדח עם רופאי. עושים חתוך והדבק לזה ויש לנו יופי של ביוגרפיה.

אבל עכשיו אפילו הכלום הזה זה יותר מדי חשיפה. באדלר-טגיה החדשה של ראובן אדלר גם את זה אסור לעשות. אסור להראות או ולהתראיין. אסור להגיד שום דבר על כל דבר. כי רק השתיקה תביא את הניצחון. כל סטייה קטנה מלא להגיד ולא להראות היא רעידת אדמה. אהוד XיXי אמר על צופציק שהיא ציפורה. צונאמי. למה? כי סוף סוף מישהו אמר משהו. טוב, רע, אבל אמר. יש געגועים לליל מיקרופונים לנאום הצ’חצ’חים, ל"מי בעד חיסול הטרור". כי היה שם משהו. עכשיו יש רק "ציפורה" וזה כבר יותר מדי.

ואת השלוליות הדלוחות האלה אני אמור לבחור. לבחור בין ציקציק לבין בימבם. לקום בבוקר, לשתות קפה, ולהתלבש קצת יפה כי אכיר שם מלא אנשים מהשכונה. אז גם אשלוף איזה חולצה חדשה ואמשוך את תג המחיר בכוח עד שייעצר לי הדם באצבע. והכל בשביל פושפוש? או מוצמוץ? לא חבל על הנמק באצבע שלי?

ועכשיו נחזור לטקס בוילה. בובליל מדבר על בולבולים. שפרה מתאהבת. ואחרי שבועיים זה עובר לה. איך זה יכול להיות? הרי אהבה זה לכל החיים. אצל בימבם וחראל’ה זה ל-30 שנה, כי ככה צריך. אבל העם רוצה בובלילים, בולבולים ושפרות. אנחנו מתים לאמיתיות. מתים למנהיג שעומד על הראש. היה אחד כזה. והוא גם בגד באשתו על ימין ועל שמאל ובדרך הקים מדינה עם מיליון טעויות. מתים לראש ממשלה שמרים את המכנסיים עד לצוואר. היה גם אחד כזה והוא התחתן עם בחורה צעירה ממנו בכמה עשרות שנים ועשה איזה מלחמה. צודקת או לא, אבל העז.
ואפילו בתוך-תוכנו, חסר לנו אחד כזה שמנשק חיילת, או מתחתן עם דוגמנית. יש כזה בארצות הנכר. שאומר משהו. שעושה משהו. שצוחק בטקס עצוב כי מישהו סיפר לו בדיחה. ושום דבר לא יקרה.

נכון, עם בישביש וציקציק באמת שום דבר לא יקרה. תרבות הלא לעשות כלום ולא לדבר על שום דבר. רק לשרוד שנתיים עד המשבר-ש"ס הבא.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }