נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > "והגדת לבנך"
30 לינואר 2009
"והגדת לבנך"
, 30/01/2009 - 09:17
חינוך הילדים הוא זכותך וחובתך הבלעדית. אי אפשר להאשים את העם. אי אפשר להאשים את בית הספר. אי אפשר להאשים את המנהלת
העם יוצא ממצרים, ממש כשם שתינוק יוצא מבטן אימו. היציאה ממצרים היא כור ההיתוך שהפך את תפזורת העבדים העבריים לעם. כמו שהוולד הופך לבן אדם עצמאי עלי אדמות, רק אחרי שחותכים לו את חבל הטבור.
אבל העם לא נולד במצרים. הוא נולד ביציאת מצרים. חבל הטבור הישראלי היה העבדות, המצרים, התלות. מצרים הייתה אמא מאמצת רודה וקשוחה, אבל היא הייתה אמא לכל דבר. ועכשיו, בדרך לעתיד חדש וטוב, עם אמא שפויה יותר, אתה נהיה לעם.


ובכדי להתהוות כעם בעל תוכן מוסרי וערכי, אלוהים חוצה את הים ומרעיף ים של מצוות, כמתאבן ליד המצות. אוסף של הנחיות וציוויים המוניים, כיצד צריך לנהוג כעם ומה יש לעשות בכדי להיות כזה.

משה מודיע להם שחודש האביב, חודש ניסן, הוא ראש השנה שלהם כעם. איזה יופי זה לבחור את חודש האביב כתחילת שנה וכתחילת עם: "החודש הזה לכם הוא ראש החודשים". ותאמינו או לא, יש החוגגים ומציינים, ואני ביניהם, את ראש השנה העברי שלנו כעם בא’ ניסן. ככתוב במפורש: "ראשון הוא לכם בחודשי השנה".

ואז, בתוך אוסף הציוויים הקהילתיים בלשון רבים כמו: "דברו", "ויקחו", "ואכלו", "ושמרתם", "ואמרתם", מגיע הציווי הכי חשוב והוא מופיע בלשון יחיד: "והגדת לבנך". אפשר להתווכח על-ידי מי נכתבה התורה באופן פיזי, אבל הציווי הזה, באופן האלוהי שהוא מוגש, הוא הוכחה נוספת שרוח אלוהים שרתה על הסופר המקראי, יהיה אשר יהיה. איזה דיוק, איזו פליאה!

המצווה הראשונה שהאדם החופשי מקבל באופן ישיר מאלוהיו היא ציווי חינוכי. החופש שלך, אומר אלוהים לאדם, מתחיל בחובה שלך מול בנך. זוהי החרות האמיתית. זה בעצם החופש לחנך את בנך בדרכך שלך. בהקשר של העם, בשורשים שלו, במוכוונות, אבל בדרך שלך. זה אתה והוא. כל היתר הם תפאורה. היתר הוא רקע חשוב, אבל עדיין רחוק. מאחור.

כי שם, בחינוך, תפגוש את החופש. זו הקרבה האמיתית בינך לבין ילדיך. נגמרו התירוצים, אתה אחראי לחינוך ילדיך. לבצע את "והגדת" בלשון יחיד, כשאף אחד אחר עלי אדמות לא אחראי לזה מלבדך.

חינוך הילדים הוא זכותך וחובתך הבלעדית. אי אפשר להאשים את העם. אי אפשר להאשים את בית הספר. אי אפשר להאשים את המנהלת, משרד החינוך, החבר’ה בשכונה, האלימות הגואה, הטלוויזיה. הכול מתחיל ונגמר בך, בחובה המוסרית והערכית שלך, בלשון יחיד, כי אתה ניצב בחזית הזאת. עשה את הדבר הנכון. לבד.

והציווי הזה ביחיד מתיישר לציוויים רבים אחרים, שבאו בהמשך אפילו בעשרת הדברות. "לא תרצח" נאמר, למרות שאפשר היה לכתוב "לא תרצחו". כמו "לא תגנוב" ו"לא תנאף". זה אתה מול העולם. מול אלוהיך. מול האדם האחר. לבד.


בדיוק כמו ש"שמע ישראל" נאמר לכלל עם ישראל שחנה בוואדי, אבל הוא פנה לכל אחד ואחד מהם כפרט. האחריות לשמוע, לעשות, לחנך ולהיות אדם טוב בעולם הזה בסופו של דבר מתנקזת ליחיד. דרך החינוך.
"והגדת לבנך" בהיבט היסטורי, סיפורי, לימודי, אבל גם ובעיקר מהזווית הרגשית והערכית. ספר לו, לבן שלך, מה זה לא להיות בחופש. ספר לו מה שאביך סיפר לך על הרגע של היציאה לחופש. ספר לו מה למדת, מה הרגשת לפני, תוך כדי ואחרי. תעביר את זה הלאה. אם תעשה את זה טוב, גם הוא יעביר את זה הלאה. גם הוא יגיד את זה לבנו.

ובדרך תרוויח גם את "למען תהיה תורת ה’ בפיך" - חשיבותה של השפה והתרבות. בתוך המצווה להגיד לבנך, יש את הציווי לעשות את זה בעברית. בשפת אלוהים, בשפת אביך ואמך, כי חלק ניכר מהחופש זה לחזור לחשוב, לחלום, לדבר ולהגיד בשפת אבותיך. בעברית. תגיד את זה.

אם תרצו, זו הגדה.


ofer10ofer@walla.com
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }