נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > חלום ושמו "הכניסה אסורה לילדים מתחת לגיל 16"
30 לינואר 2009
חלום ושמו "הכניסה אסורה לילדים מתחת לגיל 16"
, 30/01/2009 - 16:49
שלטים כאלה במלונות ספא הם שמפתים את פאינה יקואל לצאת אליהם, למרות המחירים שבשמיים ולמרות שהנוף בביתה מרהיב יותר וגם האוכל טעים ומזין יותר. לו רק יכולה הייתה לתלות שלט כזה בכניסה לביתה...
בעוד עשרים שנה לערך, כשיורשי העצר שלי יתהו למה עליהם לממן לימודים גבוהים בכוחות עצמם, כשאמא שלהם לא נושאת כהוא זה בנטל העלויות, אוכל לתרץ זאת כך:
ראשית, לאורך השנים אמא בזבזה הון בלתי מבוטל על בגדים שיסוו את העובדה שהיא אכן אמא לילדים וישאירו אותה בת עשרים לנצח. לא שזה עוזר אבל הכוונה היא כמו תמיד העיקר, החל באוהלים מעוצבים שמחירם מופקע להלן: בגדי הריון שמטרתם להשלות את עין המתבונן ולטשטש את העובדה שמתחתיהם מתחבאים בו זמנית אישה ובטן הריונית, וכלה בסטילטו של 15 ס"מ שנרכשו רק כדי להוכיח לבעלת החנות שיש לי חיים ומעולם לא ננעלו, כמובן.

שנית, יש לאמא חיבה בלתי מוסברת למלונות ספא שעולים כמעט כמו כל הבגדים יחד. יערות הכרמל, מצפה הימים, יו ניים איט. כל מלון שהשם שלו מכיל את השילוב מצפה ויער הולך. בסוף השבוע האחרון גרעתי בלי בושה הון קטן מהירושה העתידית של ילדי על אחוזת בריאות מזדמנת שלא אנקוב בשמה כרגע, אחרת לא אוכל להראות את פרצופי שם שוב לעולם.

כל מלונות הספא על אורחיהם הרגועים עטויי החלוקים, המוסיקה החרישית המתנגנת ברקע והנוף הנשקף מכל פינה, דומים זה לזה כשתי טיפות תה צמחים שנקטפו עם שחר. ועם זאת כל ביקור כזה מספק חוויות חדשות לחלוטין.

הנה כמה שנותרו חרוטות בי עד לפעם הבאה:

"מצטערים, אבל אין כניסה לילדים מתחת לגיל 16"

איסור השהייה הזה שמקדם את פני הבאים כבר בשער הכניסה, הוא מה שנקרא באנגלית צחה "סיי נו מור". מאז שנתקלתי בשלט הזה לראשונה הציפה אותי חיבה בלתי מוסברת להוגה הדעות שהרעיון המבריק הזה הפציע בראשו.

ככל שהפכתי במוחי שוב ושוב בתועלות הגלומות במשפט הזה הגעתי למסקנה כי ככל הנראה בעל הסלוגן ואני הופרדנו בלידתנו. שכן, רק אח אובד שלי יכול להבין את המשמעות האמיתית של ביקור בספא שמטרתו התנתקות חד צדדית מהילדים שלי ושל כל העולם לכמה שעות יקרות, שתמיד חולפות מהר מידי. כי ככה זה כשנהנים.
המדיניות הגורפת הזו היא ללא ספק סיבה מספקת להגעה למלונות ספא המקפידים על כך הקפדה יתרה.

48 שעות בעולם שכולו אוכל חלומי, תה צמחים ללא הגבלה ואנשים שגובהם עולה על מטר חמישים, הוא הכי קרוב לגן עדן עלי אדמות ואל תתנו לאף אחד לשכנע אתכם אחרת. האמת היא שכבר מרגע שנעשית ההזמנה למלון, וגם אם מדובר בחודש תמים לפני התאריך הקובע, מציפה אותי התחושה השמימית הזאת והחיים נראים קצת יותר נסבלים.

לישון לילה שלם ולהתעורר ביקיצה טבעית

מה כבר ביקשתי? שינה רצופה בלתי מופרעת ע"י בקשות לפיפי, מים, מפלצות שתוקפות באישון ליל או שילוב של כל השלושה יחד. מסתבר שזו בקשה גדולה מידי לבקש כשאת אמא. שינה היא אחד המצרכים הנדירים בעולמנו העמוס והלחוץ. כך שיוצא לי להגשים את החלום הזה רק כשאני משלמת במיטב כספי עבורו.

הפעם הסתמנה חווית השינה הייתה כמעט מושלמת, ולו בשל סביבת הנימנום שכמו נלקחה מתוך חלום הזוי. "את בטח תשמחי לשמוע ששידרגנו אתכם לסויטה", אמר הבל בוי במתק שפתיים. "זה החדר האהוב על שלמה ארצי! הוא אוהב לישון על מיטה מתכוונת שפותחה במיוחד עבור המלון שלנו".

איך אפשר להגדיר את חווית השינה הזאת במילים שיתארו את ההתרגשות שאחזה בי לשמע הלילה שמצפה לי? דקות ארכות התהפכתי על משכבו של שלמה ארצי בטרם נרדמתי. וכי כיצד אנום אני את שנת היופי שלי במיטה שארצי בכבודו ובעצמו נשכב על יצועיה?

זה באמת הסתמן כשיא. והרי מה עוד אפשר לבקש? אז זהו שאפשר. פרטנר שלא מרעיד את כל המלון בנחירות, זה מה שאפשר. "איזה לילה היה לי. לא עצמתי עין לשנייה! אני בטוחה ששלמה לא נוחר כמוך", נבחתי לעומת האיש שאיתי, בעודי מקיצה אותו באופן טבעי מהנגרייה שהקים במהלך הלילה בחדר המלון.

בתגובה הוא הסתובב לעוד ניסור קטן ופלט שככל הנראה המיטה הזאת היוותה את ההשראה לשירו האהוב של ארצי "לילה לא שקט" ושיש לי מזל שלא נתנו לנו את המיטה שמדונה ישנה בה. אחרת הוא בטח היה נוחר בקצב כפול.

טיפול מרגיע בספא

אחרי מרתון ארוחת הבוקר, שהייתה אמורה להיות ארוחת בריאות ומתבררת די במהירות כמסע דקדנטי של בליסת בורקסים ומאפים עתירי חמאה, פשוט מתחייב להוריד את כל האוכל בטיפול מפנק.

במקומות האלו התמצאות ברשימת הטיפולים מזכירה יום מיונים לקבלה לעבודה בחברת היי-טק. מה בדיוק ההבדל בין עיסוי בשמנים ארומטיים לעיסוי בשמנים אתריים? רק המטפלים בעצמם יודעים. מה שבטוח זה אמור להיות מענג. אלא אם אתם אני, כמובן. מכל הטיפולים ברשימה נפלתי דווקא על פיליניג של ליפה סיבית ודוקרנית. בין אנקת כאב אחת לשנייה המשיכה המטפלת נמרצות בהסרת תאים מגופי. ככל שהטיפול התארך, היא נתקפה באקסטזה דתית כמעט, עד שנאלצתי לעצור אותה שנייה לפני שקרצפה מעלי את הלבלב.

כשהעזתי לתהות על שורשיו של הטיפול הרגיעה אותי המטפלת ופסקה ללא רחמים:"תגידי תודה, בחמאם טורקי עושים את זה בעזרת נייר זכוכית". כל שנותר היה להתנחם שתוך 45 דקות הסיוט המשויף הזה נגמר לעולם.

השיבה הביתה

למרות שמדובר בסופשבוע קצר, החזרה ממלון כזה הביתה משולה לשיבה ממסע ארוך ומייגע, ששם את החיים שלך בפרספקטיבה, ומעלה את השאלה למה אני כל כך אוהבת נופשים כאלה? הרי גם לי יש נוף צפוני מהחלון, אף אחד לא משייף אותי בחסות קירותיי הפרטיים, השהייה בבית עולה הרבה פחות ומהמלאי במקרר תמיד אפשר לארגן ארוחת בוקר.

ואז אני נזכרת שבבית חסר רק דבר אחד: משום מה שכחו לתלות בכניסה את השלט הקטן הזה של "מצטערים, אבל אנו לא מארחים אורחים מתחת לגיל 16". למעשה, זה בדיוק הפוך. אם היה לנו שלט זה היה הולך בערך כך "עם כל הצער ואי הנוחות אנחנו מארחים רק אורחים מתחת לגיל הזה".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }