נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > תקרית אש
28 למאי 2010
תקרית אש
, 09/04/2010 - 10:00
ברגע אחד החיים משתנים. אתה עלול לאבד את כל רכושך ואפילו את חייך. אז אתה מבין כמה זה יקר וכמה שאתה בר מזל. כשהבית של השכנה נשרף. ניידות המשטרה שחיכו לי ליד הבית לא היו הדבר לו ציפיתי או קיוויתי ב-23:00 בלילה, ערב החג, בעודי חוזרת מליל הסדר המשפחתי. אחרי יום עמוס בסידורי מתנות, אינטראקציות משפחתיות מורכבות והמון אוכל טעים אך כבד, קיוויתי לשקוע מול ה-VOD בבית אל תוך העונה הראשונה של "עד החתונה" וחתיכות מצה עם שוקולד .
נטע פלג - מעריכה דברים מחדש
"נורא איך שהדברים יכולים לנחות עליך משום מקום ואתה יכול לאבד את הכול. אם "המצילים" לא היו מגיעים בזמן, יכולנו כל השכנים, לאבד את רכושנו ואם היינו בבית, יכולנו גם לאבד חיים." פלג.  [צילום: יואב איתיאל]

ניידות המשטרה שחיכו לי ליד הבית לא היו הדבר לו ציפיתי או קיוויתי ב-23:00 בלילה, ערב החג, בעודי חוזרת מליל הסדר המשפחתי. אחרי יום עמוס בסידורי מתנות, אינטראקציות משפחתיות מורכבות והמון אוכל טעים אך כבד, קיוויתי לשקוע מול ה-VOD בבית אל תוך העונה הראשונה של "עד החתונה" וחתיכות מצה עם שוקולד .

"מה עושה פה משטרה?", שאלה אמי שתהתה אם בתה היקרה גרה בשכונה נורמאלית או בדגם מוקטן ומקומי של הארלם. "את לא יודעת שהבת שלך עבריינית, סוחרת בקוק כבר שנים ועכשיו עלו עליה?", הקניט אחי היקר שקיבל על כך גם חבטה בראשו. ’ידעתי שהייתי צריכה לנסוע לליל הסדר באוטו שלי במקום להיעזר בשירותי ההסעה של ליצני אופרת הסבון האלו’, אני מחליטה בדיעבד.

מלאת סקרנות אני ניגשת לשוטרים, חושבת לתחקר אותם ולהוציא סיפור מעניין לחג על סכסוך שכנים אלים במיוחד, אבל מהר מאוד השוטרים מתחילים לתחקר אותי. "את גרה בבניין הזה, גברת?" שואל אחד מהם. ’גברת תקרא לאחותך ולא לנערת פרחים רעננה כמוני’, אני חושבת ועונה לו בחיוב. "באיזה קומה?" הוא ממשיך "קומה שנייה" אני עונה ביובש, מתחילה להסתקרן אם יש קצת אקשן.

"בבית מצד ימין או שמאל?", הוא ממשיך בתחקיר ואני כבר מרגישה איך פשטידת המצות מתחילה לשקשק בבטני. "בצד ימין..." אני עונה לרגע ומתבלבלת במיקום דירתי מרוב מתח. "הדירה שמולך נשרפה לחלוטין. אנחנו לא מאתרים את הדיירת, את יודעת אולי איך להגיע אליה?", הוא שואל ברוגע.

אמרת אש, שריפה, עשן? ובכן, במעט שעות שהספקתי להיעדר מהבניין מסתבר שעלו להבות מדירתה של השכנה, הצמודה לדירתי במרחק של מטר לערך, מעריכים שזה קרה ממכשיר שנשאר דלוק או מקצר חשמלי. למרבה המזל, מכבי האש הגיעו יחסית מהר, וכך זכינו שרק דירה אחת תישרף ולא הבניין כולו. מזלנו שפר עלינו "ביג טיים" כשהתברר שאף אחד מהשכנים לא היה בבית ואין נפגעים.
 
מזל שמדובר בבניין של דירות שכורות וקטנות שלא מתאימות לליל הסדר. כעת אנו נאלצים לסבול מחדר מדרגות שחור ומפויח וריח נוראי של שריפה. יצאנו בזול, מ-מ-ש בזול. אני מקווה שכך יחשבו גם בעלי הבתים כשיעשו לנו שיפוץ וצבע בחדר המדרגות.

יצאה בזול...
"בבוקר הלכתי לראות את הדירה, וכמו במושאי דייטים כעורים שאנחנו פוגשים בפאב לילי, באור יום זה נראה נורא יותר." פלג [צילום: נטע פלג]
אם קודם רטנתי שאני גרה בבניין רכבת ישן ולא בלהיט נדלנ"י מפואר ונאה, כעת, אחרי שלהבות האש השחירו לגמרי את חדר המדרגות נראה לי שהוא צריך לעבור שיקום כולל. מבחינתי, אפשר לעקור אותו ממקומו, לשכן אותנו בינתיים בדירות חלופיות, ולבנות על חורבותיו בניין חדיש ונאה, או במילים אחרות: פינוי-בינוי. השמועות גורסות שיש כוונה כזו, אולם זו תקועה בערך חמישים שנה.

עם חדר המדרגות המפויח והשחור אני עוד יכולה איכשהו להתמודד, רצוי לפני שעות החשיכה, וגם ריח השריפה נסבל בהתאם לנסיבות. מה זה קצת ריח רע מול העובדה שיכולנו לאבד את חיינו? בכניסה לדירה השרופה של אנה אני חוטפת הלם, אפילו בעתה. המראה מפחיד אותי. זו פעם ראשונה שאני רואה דירה שרופה לחלוטין וקשה להעביר את זה במילים. הכול שחור, מפויח, הרוס לחלוטין, חפצים שרופים ושבורים בכל עבר ומערת אופל מחליפה את מה שהיה פעם חדר שינה.

אם הכבאים לא היו מגיעים בזמן, יכולתי גם אני לשוב מארוחת החג אל הסיוט המפויח שלא ברור בדיוק מתי התחיל. בצהריי אותו יום עוד התלבטתי האם לוותר על השנ"צ המקוצרת של החג ולבקר את סבתי או לדחותה בנימוס למועד אחר. אולי זה משמיים. החלטתי לצאת מהבית מוקדם וחסכתי בדיעבד יציאה מדלת ביתי אל הלהבות שבחדר מדרגות. כשהאש כמעט הגיע לדלת הפלדלת שלי וחנקה את הבניין, אני הייתי רחוקה ממנו.

מוזר לי לחשוב שבעודי קוראת את ההגדה או אוכלת מרק עם קניילדך, חלק מהבניין בו אני מתגוררת, הדירה שרחוקה מטר מדירתי עלתה באש. השכנה שביתה נשרף, שבמזל לא נלכדה בלהבות היא אנה, קשישה דתיה בת 60 או 70, כנראה אלמנה שחיה לבד, בשכירות, כבר המון שנים. פייר? לא מגיע לה בית שרוף והרוס.

אני לא בקשר איתה. אני לא באה לאכול אצלה מרק עוף או משהו כזה, יוצא לי לראותה בערך אחת לעשור אבל מהתקלויות בחדר המדרגות וכמה שיחות חולין היא נראית אשה טובה ונעימה. שכנה אידיאלית שלא רואים ולא שומעים, והתזכורת היחידה עד כה לקיומה היא קולות טלוויזיה עמומים שלעיתים עולים מביתה בשעת לילה מאוחרת (מסתבר שאנו חולקות את אותו תחביב ממכר והרסני: לראות טלוויזיה ב-1:00 בלילה, רק שככל הנראה התכנים שונים לגמרי).

למרות תחושת הבעתה שלי מהאירוע, עמדתי בכבוד מול הפצרותיה של אמי לבוא ולבלות את הלילה בבית הוריי. זה לא שיש כעת סכנה ממשית לגור בבניין, שנוסד כנראה בשנות ה-60 ואינו צפוי להתמוטט בקרוב. ותודה לשוטר הנחמד ששאל בבוז איך אני מוכנה לגור בבית ישן שכזה. כשיראה את קסמה של דירתי המשופצת, הנוחה והנקייה, אז יזרוק פנינים שכאלה.
 
המשטרה, אגב, מהר מאוד פסלה כל אפשרות שמדובר באירוע פלילי, כך שלא נראה שינסו להתנקם בנו גם הלילה, שהרי בסך הכול מדובר בקשישה חביבה עם כיסוי ראש שהפשע הכי גדול שלה הוא לשמוע טלוויזיה בקול רם?

בלילה הראשון, עם זאת, לא ממש נרדמתי מהר. חזיונות השריפה עוד היו בראשי אך לבסוף ההיגיון גבר.
בבוקר הלכתי לראות את הדירה, וכמו במושאי דייטים כעורים שאנחנו פוגשים בפאב לילי, באור יום זה נראה נורא יותר. במשך היום הפך הבניין והדירה השרופה בעיקר לאתר מוקד עליה לרגל עבור קרוביהם של דיירי הבניין ושכנים מסביב, שעומדים המומים. ממש פחדתי עליה, איך תגיב כשתראה את סרט האימה שפעם היה ביתה החמים.

בפגישת השכנות הספונטאנית, הקטע הנחמד היחיד בכל האירוע הזה, תהינו וקיווינו שיש לה ביטוח על הדירה. למחרת פגשתי את בתה וחתנה שבאו לבדוק את השטח וסיפרו, כפי שניחשתי, שאין ביטוח.

כנראה שהאישה הזו איבדה את כל רכושה. היא נשארה בלי חפצים, רהיטים, ועם המון שיפוצים שבעל הבית יצטרך לעשות. בינתיים היא גרה אצל הבת.

נורא איך שהדברים יכולים לנחות עליך משום מקום ואתה יכול לאבד את הכול. אם "המצילים" לא היו מגיעים בזמן, יכולנו כל השכנים, לאבד את רכושנו ואם היינו בבית, יכולנו גם לאבד חיים. השבוע התכוונתי לכתוב משהו ברוח יום השואה. אומנם אני משויכת למה שמכונה "דור שלישי" והמקרה המשפחתי שלי סיפק הרבה חומר להיסטוריונים, לא הייתי בטוחה שטור אישי בו אני מהגגת על אהבה, דייטים ומה נשים רוצות - הוא הפלטפורמה המתאימה לנושא כל כך קשה וטעון.

ובכל זאת, כשריחות השריפה עדין באוויר ומראה הדירה השחורה מקדם אותי מדי יום (ולילה, שזה קצת מפחיד), ארצה להתייחס לאסון הגדול ביותר שידע העם היהודי. בשואה מיליונים איבדו את בתיהם, משפחותיהם ואחר כך גם את חייהם, דרך ייסורים וזוועות שקשה לתאר, להבין או לקלוט.

עבורי יום השואה הוא בין היתר גם תזכורת להעריך את מה שיש לנו, לבחון ולשמוח על ההישגים שהגענו אליהם, למרות הקשיים העצומים שבדרך, כעם וכמדינה, מושג שלפני יותר משישים שנה לא היה קיים בכלל עבורנו.
ובקשר אלי, השריפה הזו שבאה לבקר כה קרוב, והשאירה אותי ללא פגע, הבהירה לי עוד יותר שאני ברת מזל. מבחינה חומרית יש לי די והותר בכדי להתקיים בכבוד וחשוב מכך, יש לי משפחה גדולה, חברי אמת, וכמובן את עצמי. וזה בטוח הכול.

נטע פלג היא כתבת החדשות והמגזין של "מגזין המושבות"
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }