נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 29/11-5/12
גפן מגזין המושבות > טורים > שינוי עושים באהבה
15 לאוקטובר 2010
שינוי עושים באהבה
רם דיבון, 15/10/2010 - 15:30
איך להיכנס לכושר בקלות? בהדרגה. ולהישאר בכושר לאורך זמן? רק באהבה. כולם חושבים שלהיכנס לכושר, זה אומר לקרוע את השרירים, לרוץ עד כלות הנשימה ולדווש עד כלות הנשמה. להיכנס לכושר זה קל כשעושים את זה נכון ובהדרגה. שינוי כזה גם נשאר לאורך זמן בניגוד לשינוי דרסטי, שהגוף והמוח מתנגדים לו. שינוי הדרגתי הוא גם נכון יותר, פיזיולוגית, אבל, צריך לבחור.
שינוי עושים באהבה
להחליט זה טוב. להחליט שעושים שינוי. להחליט שאוהבים את עצמנו. להחליט להכין תכנית אימון רצינית. אבל חשוב גם להתחיל לעשות.

כולם חושבים שלהיכנס לכושר, זה אומר לקרוע את השרירים, לרוץ עד כלות הנשימה ולדווש עד כלות הנשמה. להיכנס לכושר זה קל כשעושים את זה נכון ובהדרגה. שינוי כזה גם נשאר לאורך זמן בניגוד לשינוי דרסטי, שהגוף והמוח מתנגדים לו. שינוי הדרגתי הוא גם נכון יותר, פיזיולוגית, אבל, צריך לבחור.

לא להלחם בעצמך

אני חושב שכל סוגי הספורט יפים לגוף ולנפש ולכן רוב האנשים נהנים ומתלהבים מספורט. אז למה זה כל כך קשה להרבה אנשים? התשובה טמונה בקצב. לכל אחד יש קצב משלו. לא תמיד הקצב מתאים לקבוצה שאליה מצטרפים.

תוסיפו לזה את הגישה שיש לחלק מהמדריכים בארץ, שצריך "לקרוע" את המשתתפים כדי שייחשבו שהמדריך ממש טוב ותקבלו מתכון לכישלון מהיר, לפחות לחלק מהמשתתפים החדשים. בדיוק כמו חברינו שמתחילים דיאטה, נשברים ואחר כך מעלים בחזרה את כל המשקל עם ריבית. כולנו מכירים הרבה אנשים שהחלו ללכת לחדר כושר / בריכה / ריצה והפסיקו. אחר כך שומעים אותם אומרים "מה לעשות? ספורט זה כנראה לא בשבילי".
 
דווקא אלו שהתחילו חוג יוגה, פלדנקרייז או פעילויות מתונות אחרות, המשיכו יותר זמן. למה? מאותה סיבה. למעשה, ככל שההתלהבות הייתה גדולה יותר בהתחלה, כך רבים יותר הסיכויים לנשירה בהמשך. הקושי ההתחלתי, אמנם מלהיב, אך לאחר מכן, מאחר והשינוי דרסטי מדי, נוצר מצב שאנו נלחמים בעצמנו. המאמץ קשה מדי. כשההתלהבות שוככת, אנחנו נשארים להזיע שם, שוב ושוב, כשכבר אין את אותה הילה מדהימה שמשכה אותנו בהתחלה. כמו כל יצור חי, אנחנו לא בנויים להלחם בעצמנו. יש בנו מנגנונים טבועים שמטרתם לגרום לנו להפסיק. אז בשלב מסוים סביר שזה יפסק. מה עושים? 

באים מאהבה

כל אחד זקוק לאהבה. אומרים שמי שלא אוהב את עצמו לא יכול גם לאהוב אחרים. אני אומר, שמי שלא אוהב את עצמו, גם לא יכול לפרגן לעצמו. כאן, הפרגון מתבטא ביכולת שלנו לעשות שינוי שבא מאהבה, בלי להלחם בעצמנו. פשוט לומר "אני אוהב את עצמי כמו שאני וזה משהו קטן שאני רוצה לשנות". למה זה חשוב? כי אם אני לא אוהב את עצמי הנוכחי, חזרנו למלחמה. אם אני אוהב את עצמי, השינוי לא חייב להיות גדול. אפשר להתחיל בקטן. למשל, להתחיל לשחות. לא חייבים לעשות 40 בריכות על הפעם הראשונה. אפשר להתחיל עם 4. מי שקשה לו לעשות עלייה על מתח, מתחיל מקפיצה למעלה, מהמצב העליון, ולאט לאט יורד.

מי שרוצה לרכוב על אופניים, מתחיל ברכיבה של 20 דקות, בשביל הכיף. או 5 דקות בשביל לקנות לחם במכולת. ואז, חוזרים שוב על הפעולה. משבוע לשבוע, מגדילים את המאמץ, קצת. כך, הגוף מתרגל. ואם אתה אוהב את עצמך, אז אתה תקבל באהבה גם את השינוי וגם את ההשקעה הנדרשת בשביל ליישם אותו.

 להרגיל את הגוף לשינוי קטן

בניגוד לשינוי פתאומי, שינוי הדרגתי, תמיד נראה יותר קל. זה כמו בסיפור על הצפרדע שנפלה למים. כשצפרדע נופלת לסיר מלא מים חמים, היא מייד קופצת החוצה. אבל אם היא נופלת לסיר מלא מים קרים שנמצא על האש ומתחמם לאט לאט, היא מתרגלת. עם הזמן המים הופכים יותר ויותר חמים והצפרדע מתרגלת לחום ההולך וגובר. כשהצפרדע מבינה שהמים רותחים, כבר מאוחר מדי. כך קורה גם עם השינויים בגוף. כשהאדם מתרגל לאכול יותר מדי, הגוף מתרגל לאגור שומנים. כשמנסים לעשות "דיאטה", זה קשה. כשמתרגלים בהדרגה לאכול פחות, או להיות פעילים יותר, הגוף מקבל את זה.

טיפ למתאמנים: אם אתם חוזרים הביתה סחוטים וחושבים שהתאמנתם טוב, תענו לעצמכם על השאלה: האם אני מסוגל היום לעשות יותר ממה שעשיתי לפני חודשיים. אם התשובה שלילית, משהו לא בסדר באימון שלכם. רוכבים שיוצאים לרכיבה, כל שבוע ובמשך שנתיים מתאמצים לעלות את אותה עליה, הם צריכים להבין שאם עושים את אותן פעולות, מקבלים את אותן תוצאות. כשמתאמנים נכון, יש שיפור. ואז, אחרי אימון של שעתיים צריך לומר: "זהו? נראה לי שאפשר לעשות עוד סיבוב כזה". החוכמה היא לא לעשות את הסיבוב הזה, אלא ללכת הביתה ולהשאר עם ההרגשה הזו.

 מי צריך אויבים

אחד הדברים שאומרים כל המאמנים האישיים הוא שצריך לשתף את המשפחה. יש לזה משמעות כפולה: האחת שהמשפחה יודעת על המאמץ. אם זו משפחה שיודעת לפרגן, נקבל מחמאות ותמיכה מהמשפחה וזה מאוד עוזר. השנייה: המחויבות. כשאחרים יודעים על החלטה שקיבלנו על עצמנו, עצם הידיעה שלהם דוחפת אותנו להתקדם, על מנת להראות הישגים.

מצד שני, צריך גם ללמוד לא להתייחס לאלו שמחזירים אותנו ל"מקום הטבעי" שלנו. למקום שבו הם הכירו אותנו קודם. "אתה? לא מעשן? יאללה מספיק, בוא נצא להפסקת סיגריה!". זה חבר? עם חברים כאלה, מי צריך אויבים? הרי הצמיחה מספיק קשה לנו אז צריך ללמוד לא להתייחס לאלו שיורדים עלינו.

חשוב להחליט

שש צפרדעים ישבו על עלה של שושנת מים. צפרדע אחת החליטה לקפוץ מהעלה. כמה צפרדעים נשארו?
אם עניתם "חמש" - כל הכבוד! יכולת החשיבה האנליטית שלכם בכושר. אולם, למרבה הצער, זו אינה התשובה הנכונה. התשובה הנכונה היא "שש".

כל שש הצפרדעים עדיין יושבות על אותו עלה של שושנת מים. מדוע? משום שצפרדע אחת רק החליטה לקפוץ מהעלה, ולמעשה היא לא קפצה בכלל." (ג’ון אסארף, התשובה).

כמו בהבטחות, (הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים) להחליט זה טוב. להחליט שעושים שינוי. להחליט שאוהבים את עצמנו. להחליט להכין תכנית אימון רצינית. אבל חשוב גם להתחיל לעשות. לא הכול משתנה בן לילה אבל דברים יתחילו להשתנות בהדרגה ולא לשכוח את האהבה.

דיווש נעים

רם דיבון הוא מדריך אופנים מוסמך, מפקד יחידת האופנים במשמר האזרחי בזכרון יעקב וקפטן מועדון רכיבת אופנים מומנTEAM, מדריך חוגי ילדים וקבוצות גברים ונשים




ברוכים הבאים לגיהנום

מסלול לרוכבים בעלי כושר-בינוני/מתקדם, טכני-קל:

בין המסלולים היפים של הר חורשן, יש אחד שמסומן במפות בשם "גיהנום". אני אוהב אותו משום שהוא אחד המסלולים הטכניים הקשים והארוכים ביותר בסביבה. זה מסלול שהיווה אתגר לרוכבים גם בירידה וגם בעליה. לפני מספר שבועות, הכשירה קק"ל דרך נוף חדשה, מהכניסה הצפון מערבית של שמורת הר חורשן, ועד אלונה. "גיהנום" הוא אחד ה"דאבלים" (שבילים רחבים מספיק למעבר שני רוכבים בשורה) שנכבשו מתחת לזחלי הבולדוזר שעבד שם. מצד שני, עכשיו, יש גישה קלה יותר לחלק מהשבילים.

למי שמחפש עליה ארוכה שאינה טכנית מדי בדרך ל"מגרש המשחקים" או למפגש הרוכבים בחורשן, "גיהנום" הוא התשובה. נכנסים לשכונת חלומות זכרון, מהכניסה הצפונית, ליד התיכון. ממשיכים באותו כיוון עד שהרחוב מסתיים. יוצאים מהשכונה לשטח. רוכבים בשביל מזרחה (250מ). השביל מגיע לגן ירון (מומלץ מאוד להגיע עם המשפחה, ללא אופניים. הילדים ייהנו מאוד ממשחקים החצובים בשולחנות אבן ענקיים ואתם תיהנו מפיקניק בצל החורש הטבעי). מגן ירון, השביל פונה ימינה לדרום דרום מזרח (300מ). השביל מתעקל שמאלה ויורד (200מ) לדרך קו המתח הגבוה. חוצים את קו המתח הגבוה ועולים לכניסה לחוות הבקר (450מ).

פותחים את השער וסוגרים אחרינו ומיד פונים שמאלה. טיפוס קצר והשביל שלנו מתעקל ימינה פעמיים, (לא לפנות שמאלה) עד לשער נוסף (400מ). לא לשכוח לסגור. עכשיו השביל יורד מזרחה עד למפגש T(350מ). פונים ימינה וממשיכים בשביל ירידה מתונה (לא פונים שמאלה) דרומה עד למזלג (600מ). שמאלה השביל מתעקל מסביב לגבעה עד מזרח-צפון-מזרח לצד שדה פתוח. השביל פונה מזרחה. משמאל גיא החוצה את הגבעה ולאחריו, מימיננו כרם זיתים. באמצע הדרך, נראה פניה חדה שמאלה המטפסת במעלה הגבעה. ברוכים הבאים לגיהינום.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }