נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > והשפלת פני זקן
28 לינואר 2011
והשפלת פני זקן
, 28/01/2011 - 11:01
קל מאוד לדבר על כבוד לטבע, אבל טבע האדם המודרני לא מכבד אפילו את עצמו. ט"ו בחודש שבט, חמש וחצי בערב, טקס ט"ו בשבט המסורתי של גבעת-עדה. דודי רוזנטל, מנהל שלוחת המתנ"ס, בישוב הקטן והנחמד שלנו, ביקש ממני להנחות את הערב ואני, שמתחבר ללא תנאי, לכל מסורת יפה, נעניתי בשמחה גדולה. המשפחות נכנסו אט אט לחצר המקסימה של משפחת טפרברג, המקסימה לא פחות.
מאיר פולק
מאיר פולק. סליחה.

עופר צדקהפרשת משפטים

ט"ו בחודש שבט, חמש וחצי בערב, טקס ט"ו בשבט המסורתי של גבעת-עדה. דודי רוזנטל, מנהל שלוחת המתנ"ס, בישוב הקטן והנחמד שלנו, ביקש ממני להנחות את הערב ואני, שמתחבר ללא תנאי, לכל מסורת יפה, נעניתי בשמחה גדולה. המשפחות נכנסו אט אט לחצר המקסימה של משפחת טפרברג, המקסימה לא פחות.

בינות לריקודים ולענטוזים שהיו על הבמה, ניסיתי להכניס תוכן שכל כולו ערכים ואהבה לטבע ולאדם. שהרי לשם מה נתכנסנו?

בעודי מנסה להשחיל איזו מילה על היופי שבהעתקת סדר הפסח הדתי, לסדר ט"ו בשבט החילוני, אני שם לב שאת אף אחד זה לא באמת מעניין. הרעש היה שם גם כשהבנות הנחמדות ירדו מהבמה. ההמולה הייתה שם, גם לפני שהנערות הבוגרות יותר התנועעו בקצב מזרחי, לכיוון הבמה. ונדמה היה שכל ניסיונותיי לשלב קצת שקט והקשבה ולספוג קצת היסטוריה וערכי האדם, העץ והשדה- היו לשווא.

ואז, בקול רועד, הזמנתי את מאיר פולק להרים כוס יין לכבוד החג. פולק הוא היסטוריה מהלכת בגאון, אחד מיני מעטים שחרט על סלעי המקום את דברי הימים של חלוציות בנימינה ובכלל. האדון המאוד נכבד הזה, חגג לפני כחצי שנה יום הולדת 100. פולק הוא כזה, שבמפגש איתו אתה מרגיש צמא ויובש שעולים בגרונך ובאוזניך ושרק סיפוריו, יכולים לרוות.

והאיש והאגדה פולק, נעמד בשיפולי הבמה כיאה לענוותו, נשען זקוף על מקל, ובד בבד מנסה להתעלם מההיזקקות לו, וביד השנייה כוס יין, מחכך בגרונו ונושא עיניו אל הקהל. ברגע של תדהמה הוא מבחין שהוא לא זוכה לעיניים או לאוזניים קשובות. הרעש וההמולה ממשיכים, גם לאחר שהוא מתחיל לברך. גם כשהוא מבקש להקדיש כמה מילים לחברים שלו, לפקודים שלו, אלה שכבר לא איתנו, ששמרו על השדות והפרדסים והגבעות בכדי שנוכל לחיות פה היום. והאפס הקשבה והאפס נימוס והאפס כבוד ממשיכים, גם כשאני מתחנן לשקט לטובת כיבוד האדם היקר והחשוב הזה. ואז הוא קיצר וקטע את דבריו, התיישב תחת כובעו, השפיל מבט נבוך ועשה אותי מאוד עצוב.

זה בלתי יאומן ובלתי נסבל, מה שאנחנו עושים לעצמנו ולילדינו, בתרבות ה"כלום", שאנו כה מתחזקים. זהו החטא בהתגלמותו וה"הכול מותר", חוזר אלינו כחרב פיפיות.

בשבוע שעבר קראנו את "כבד את אביך ואת אמך", החקוק במרכז לוחות הברית. איך אפשר לכבד משהו או מישהו כשאימא ואבא לא מכבדים את עצמם? על שום מה ולמה יכבדו אותם ילדיהם? כשילד רואה שאביו אינו מכבד את המבוגר ממנו, אינו נוקט מולו מידה אלמנטארית של נימוס, אינו טורח לחנך את בנו לכבוד האדם, לא רק כפלקט שתלוי על קיר בית הספר- הכל מתרסק. וזה המצב, רבותיי, אין עם מי לדבר. ואני, כבר לא כועס. אני בעיקר עצוב.

בפרשת השבוע "משפטים", כהמשך לעשרת הדיברות ולציווי כיבוד ההורה של שבוע שעבר, מורה משה: "אלוהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאר" (שמות, כב’, כז’). כי אם אתה לא מכבד את הוריך, לא תהיה לך בעיה לקלל את אלוהים. ואם אתה לא מכבד את הוריך, כבסיס קיומי לכל מערכות היחסים שלך בעולם הזה, כבסיס של הערכה אליהם ואל היקום בקיום שלך עם עצמך, גם לא תהיה לך בעיה לקלל גם את נשיאיך ומנהיגיך.

ואז אני נזכר בחברת הכנסת, ציפי לבני, הטוענת לכתר, שהשוותה את ראש הממשלה לפני מספר שבועות לסמרטוט. ומה עם קצת כבוד לתפקיד, לכסא, לנשיאות, לכל הבוחרים שבחרו בו ומתקשים לשמוע שהגברת משפילה אותו לכדי רצפה? ואיך נכנה אותך, גברת לבני, כשתכבשי את היעד: "סמרטוטית"? כי תמיד יהיה מישהו שינופף לך במילים שלך עצמך, ביום שתתיישבי על הכסא המרופד שאת כל כך חפצה בו. ולאן זה יוביל את השיח הציבורי? ולאן זה יוביל את השיח העממי? ולאן זה יוביל את האלימות שלא נעצרת במילים? ולאן זה יוביל את הכבוד הנרמס של התרבות והאנשים פה?

ואז אני קורא שמועצת התלמידים הארצית מבקשת להחרים את חברת הכנסת עינת וילף משום שזו, שומו שמיים, מעזה להעלות הצעה לביטול חוק זכויות התלמיד. החוק, לדידה של וילף, הפך לחוק זכויות התלמיד, שהוריו עורכי דין. כל מטרתה היא להשיב במהלך זה את הסמכות והיכולת של מורים למלא את תפקידם.

תלמידים יקרים, הזכויות שלכן חשובות, אבל החובות שלכם, חשובים לא פחות. לא שמעתי שיצאתם להיאבק ברדידות מעמדו של המורה, כשאתם והוריכם אחראים על כך.

בתרבות בה מושגי כיבוד הורה והידור זקן הם ערך פרימיטיבי לא רלוונטי, המורה לא נספרת, המנהלת לא נחשבת, האימא חולה, האבא חסר אונים, המפקד הוא שק חבטות, הצבא הוא לצרכי הגשמה עצמית, המדינה היא עטין בלתי נדלה וראש הממשלה הוא כמובן, אפר לרגלינו.

פולק, סליחה.


זמן כניסת השבת: 16:38
זמן יציאת השבת: 17:48
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }