נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > סגירת מעגל
28 לינואר 2011
סגירת מעגל
הילה אור, 28/01/2011 - 11:11
ואז הוא עלה לבמה. נרגש וגאה נעמד מול המיקרופון כבא לשאת את דברו. לא ציפיתי שמעבר לדבריו על דודו החטוף-דויד אוורבוך, הוא יוסיף ויספר עוד סיפור. סיפור שהוסתר ממני במשך הרבה שנים. הזמן: תקופת המאורעות 1936-1938 בארץ ישראל. גבעת-עדה- יישוב קטן המונה קומץ של משפחות, מוקף בכפרים ערביים ועל כן חל איסור לצאת משטח היישוב עקב התרעות על כנופיות האורבות באזור.
סגירת מעגל, חטופי גבעת עדה
שלושה נערים, דויד אוורבוך בן 14,יצחק קרופיק, בן 19 ודוד פרנק, בן 20, יצאו אל השדות בעגלה הרתומה לסוס, לאסוף חציר לבהמות

הילה אורהזמן: תקופת המאורעות 1936-1938 בארץ ישראל. גבעת-עדה- יישוב קטן המונה קומץ של משפחות, מוקף בכפרים ערביים ועל כן חל איסור לצאת משטח היישוב עקב התרעות על כנופיות האורבות באזור.

יום אחד, שלושה נערים, דויד אוורבוך בן 14,יצחק קרופיק, בן 19 ודוד פרנק, בן 20, יצאו אל השדות בעגלה הרתומה לסוס, לאסוף חציר לבהמות. אותם נערים נחטפו באותו יום ע"י כנופיית ערבים. לאחר שנתיים של חיפושים מייגעים, הגיעו אפרים אוורבוך אביו של דויד, וגדליה קרופיק-דודו של יצחק, אל פאתי הכפר הערבי זעלפה שבנפת ג’נין, שם נמצאו השלושה ללא רוח חיים. הם הובאו למנוחת עולמים בקבר אחים, בגבעת-עדה.

חלפו 70 שנים. זהו פרק הזמן שחלף מאז מקרה החטיפה ועד להקמת הגל-עד לזכרם. כבת לאחת מאותן משפחות, הוזמנתי לטקס גילוי הגל-עד, שנערך לפני כשלושה שבועות, בבית התרבות במושבה גבעת עדה. ותיקי המושבה, לצד תלמידי בי"ס "גבע", נציגי הראשות, לצד בני המשפחות, כולנו נכחנו במקום, כשכל נציג משפחה, עלה בתורו לשאת דברים של טעם ושל רגש, של זיכרון, געגוע ודברי תודה לאלו שלא שכחו וביקשו להנציח.

ואז הוא עלה לבמה.

נרגש וגאה נעמד מול המיקרופון, כבא לשאת את דברו. לא ציפיתי שמעבר לדבריו על דודו החטוף-דויד אוורבוך, הוא יוסיף ויספר עוד סיפור. סיפור שהוסתר ממני במשך הרבה שנים.

כשהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת שניגשתי אליו כששכב במיטתו וקרא עיתון. בחנתי את פניו, בזמן שדפדף בדפי העיתון. לקח לי זמן עד שהעזתי לשאול: "למה יש לך סימן על הפנים?" "זה רק כתם לידה". הוא ענה לי.

עברו עוד כמה שנים טובות עד שגיליתי שלא מלידה הגיע אותו הסימן, אלא מרצון הגורל לנסות ולהכות פעמיים.
התקופה: סוף מלחמת יום הכיפורים 1973. חייל יוצא לחופשה. משתוקק כבר להגיע הביתה. הוא תופס טרמפ מאזור פרדס חנה לכיוון גבעת עדה. כשהוא סוגר את דלת הטנדר שעצר בשבילו, הידית יוצאת ממקומה. תוך מספר שניות, חבל נכרך סביב צווארו, ע"י אדם שהסתתר בחלקו האחורי של הטנדר.

"לא עוד דויד" אמר לעצמו, תוך כדי מאבק אמיץ בו הצליח לשחרר את החבל מצווארו, שכתוצאה מכך נכרך סביב פניו, ואפילו השאיר סימן. הוא המשיך להיאבק בחוטפים עד שהוציא את השניים משליטה וגרם לטנדר להתהפך אל תוך התעלה שלצד הכביש, ונמלט מן המקום.

היה זה אחד המקרים הראשונים בצה"ל, בו ניסו ערבים לחטוף ולרצוח חייל ובין הבודדים שבו הצליח החייל להינצל.

אני, שישבתי בשורה הראשונה בקהל וצפיתי בו, ראיתי את כתפיו מתקשחות כשכל כולו אומר: "שם ולאורך 38 השנים מאז, לא נשברתי - אז גם כאן ועכשיו לא!".

ולי רק עברה בראש המחשבה: "בינינו אבא, אני יודעת שהיה לך קשה וזה בסדר".

על רגליהם עמדו כל הנוכחים במרכז התרבות כששירת התקווה ליוותה את סיומו של הטקס המכובד.

הבעות פנים כאובות, אך גם גאות ואיתנות, ניבטו מעיני ותיקי המושבה, שראו באירוע, בדיוק כמוני, מעבר לטקס זיכרון, כי אם סגירת מעגל לכולנו.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
יום ניקוי החופים והים הגדול בעולם
בחוף הכרמל החליטו-"נאפשר לקהילה שלנו להתחיל ולחזור לשגרה"
מותו של "בולוש"

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }