נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > יש כמוה מיליונים בכל מיני צורות
27 לינואר 2012
יש כמוה מיליונים בכל מיני צורות
מעוז מוסל, 27/01/2012 - 09:49
אין ספק שבעולם מכירות הספרים בישראל, נדרשת רפורמה משמעותית, אם סופרת מוערכת כמו אורלי קסטל-בלום, מצהירה ב"מעריב" כי היא קבצנית. "קבצנית, זה מה שאני", צוטטה אורלי קסטל-בלום בעמוד הראשון של "מעריב", לפני מספר שבועות ועוד לפני שפורסם הראיון המלא איתה, כבר התעורר רחש של דעות בנוגע לסיפור
יש כמוה מליונים
  האם המדינה צריכה להתערב באותם מקרים בהם אזרחים עושים את דרכם במתלול הכלכלי והכל בזכות אותו חופש בחירה?

מעוז מוסל"קבצנית, זה מה שאני", צוטטה אורלי קסטל-בלום בעמוד הראשון של "מעריב", לפני מספר שבועות ועוד לפני שפורסם הראיון המלא איתה, כבר התעורר רחש של דעות בנוגע לסיפור: איך זה שסופרת מוערכת, שספרה מועמד השנה לפרס ספיר מגיעה למצב כזה (האם פרסום סיפורה יממה לפני הכרזת המועמדים הסופיים לפרס, הוא אכן מקרי לחלוטין?), ודעות בעד ונגד דרישתה להקים קרן שתממן כמה עשרות סופרים בישראל ותאפשר את המשך יצירתם.

אין ספק שבעולם מכירות הספרים בישראל, נדרשת רפורמה משמעותית. אין זה שוק רגיל שבו ביקוש והיצע קובעים את הזרמים בו, וגם לא כמקום שבו, בכל זאת, מדובר על תרבות ולא על "סתם" שוק - מתבצעים תיקונים כדי לקדם את האיכות. יש כוחות שמטים את השוק לכיוונים לא סבירים ואינטרסים שמשפיעים על החנויות ובעקבות
 
כך גם על ההמונים. תראו לי עוד מקום אחד שבו מוצר חדש, שזה עתה יצא לשוק, מוצע למכירה בשליש מתג המחיר שעליו. והיצרן, למרות שהרווח שלו נחתך לכמעט אפס, לא רק שאינו מתנגד לכך ופועל למנוע זאת, אלא אף שמח ששפר גורלו, שאחרת תבוא כליה גמורה על יצירתו. ולכן, שינוי משמעותי חייב להגיע - לא כדי להגן על סופר כזה או אחר, אלא כדי להכניס בו שפיות ולשקם את הבסיס שעליו מונח כל העולם הזה. אבל הסיפור של קסטל-בלום, הוא לא הסיפור של העולם הספרותי בישראל.

במהלך הראיון מגלה הסופרת ש"דולי סיטי", ספרה המצליח ביותר מסחרית, מכר כ- 14 אלף עותקים. גם בשוק מוגבל כמו השוק הישראלי, זהו מספר לא גבוה עבור מי שנחשבת לאחת מהסופרות המובילות והמוערכות בארץ. עכשיו נניח שהיא מרוויחה עשרה שקלים על כל ספר.

היא מרוויחה פחות, אבל לצורך ההדמיה נניח כך (עשרה שקלים נשמע מעט, נכון? תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם יוצאים עם חיוך שבע רצון ושקית עמוסת ספרים מ"צומת ספרים", לאחר שהשארתם שם ’בן-צבי’ אחד. כמה חשבתם שנשאר ביד למחבר, כשהספר שלו נמכר ב-25 שקלים וכל שותפיו לשרשרת צריכים גם הם להרוויח משהו - ההוצאה לאור, המשווק, המפיץ, יחסי הציבור, רשת הספרים וגם השומר שעומד בכניסה לחנות.

הגענו למאה וארבעים אלף ש"ח - סכום לא גדול כשמדובר על מה שאמור לכלכל בן-אדם בוגר במשך כשלוש שנים, פרק זמן סביר לסופר ברמה הזאת, לכתוב ספר. גם אם המצב ישתפר פלאים, והרווח שלה מכל ספר יוכפל או אף יותר מכך, הסכומים שמתקבלים הם לא גבוהים ביחס לפרק הזמן שבו הסופר ומשפחתו אמורים לחיות מכספים אלה. ומדובר בסכומים שהם ברוטו ואת מס ההכנסה לא מעניין שההכנסה של סופר מתמקדת בתקופה קצרה, ובמשך השנתיים שלאחר מכן הוא מרוויח באמת גרושים.
 
הוא את הקופון מהצלחת הסופר גוזר, בהסתכל על שנת מס בודדת. כך שהמסקנה המתבקשת היא שסופרת כמו קסטל-בלום לא יכולה להתפרנס מכתיבה בלבד. למעשה אף סופר בישראל לא יכול להתפרנס מכתיבה בלבד, אלא אם כן ג’יי קיי רולינג תעשה בקרוב עליה.

לכן, מי שקורא את התמונה, מבין שעליו למצוא לעצמו אפיקי פרנסה נוספים, כאלה שיוכלו לקיים אותו במציאות הישראלית, ועדיין יאפשרו לו לעסוק בכתיבה. לא פשוט, אבל אפשרי. עובדה, יש שעושים זאת - סופרים שמצליחים למכור הרבה יותר ממנה ובכל זאת לא מצפים להתפרנס מכתיבה בלבד: חלקם מלמדים באוניברסיטאות, מעבירים סדנאות כתיבה, עוסקים בכתיבה לעיתונות, מעבירים הרצאות לקוראים ברחבי הארץ ועוד. עושים קומבינות, על-פי עולם המושגים של אורלי קסטל-בלום. עובדים, יקראו לזה אחרים.

וקסטל-בלום היא, איך נאמר זאת, קצת מפונקת. היא בחרה לעשות מעט מאוד הרצאות ("אני לא יכולה. זה חוסם אותך. לשבת שמה, לדבר... אני סופרת"), לא הצליחה להחזיק את המשרה באוניברסיטה, ובכל זאת לא התפשרה על מקום מגורים צנוע שיאכלס אותה ואת בנה החייל, אלא בחרה לשלם 7500 ש"ח שכר דירה כדי לגור בשכונת תל ברוך היקרה ("העיקר שעברתי דירה, שיש פה גינה ושמש נעימה").

נכון שסופרים הם אנשי רוח, והם לא טובים ב"דברים האלה" של כלכלת בית. אבל סופר אמור להכיר את סביבתו, להיות בעל יכולת לאפיין דמויות, להבין מה מניע ומה חוסם אותן ולאן כל זה מוביל. למשל דמות כזו של אישה שלא מצליחה להפנים את המציאות הכלכלית סביבה ולהצליח להתמודד איתה כראוי.

כך שהסיפור של אורלי קסטל-בלום, הוא לא הסיפור של הספרות הישראלית, כפי שניסו רבים להציג אותו. לא מעט סופרים מצליחים להתפרנס בכבוד, ולא רק מכתיבה ולעומת זאת יש רבים אחרים בציבור הישראלי- שאינם סופרים, חלקם אפילו עשו חיל בעסקים - שההתנהלות שלהם דומה לזו של הסופרת, ומחוסר אחריות כלכלי, הם נדחקים לאותם פינות של מצוקה וייאוש.

הם עושים זאת מסיבות נאצלות פחות מכתיבה, אבל חשובות לא פחות עבורם. השאלה היא לא אם המדינה צריכה להקים קרן שתקיים את "טובי סופריה", אלא האם המדינה צריכה להתערב באותם מקרים בהם אזרחים עושים את דרכם במתלול הכלכלי והכל בזכות אותו חופש בחירה. באותו אופן שבו מתערבת המדינה, במקרים שבהם הורים מתעללים בילדיהם או לא מסוגלים לאפשר להם איכות חיים מינימאלית, או כמו שהמדינה תתערב אחר-כך, במשפטים ובהפעלת ההוצאה לפועל, כשכל טיפות החמצן הכלכלי יאזלו לאותם אנשים.

למשל במקרה של קסטל-בלום, שמתארת איך בכל פעם שהחובות העיקו עליה, ניגשה לבנק ומשכה כספים תמורת הגדלת המשכנתא. לא שהיתה לה תוכנית עסקית מוגדרת כיצד תוכל להחזיר בהמשך את אותן הלוואות. אבל הפקיד בבנק לא טרח לעמת אותה עם המציאות שמצפה לה בהמשך - מבחינתו זו פרנסה. המדינה, לא רק שאינה מתערבת במקרים כאלה, כפי שמתערבות לשכת הרווחה לאחר דיווחים על התעללות בילדים, אלא מאפשרת לבנקים ולחברות האשראי להמשיך ולשדל את אזרחיה לקחת הלוואות כדי לספק את תאוותם לצרוך ולבזבז.
 
"קחו הלוואות", הם מפרסמים, "אישור הלוואה תוך דקה ובלחיצת כפתור". וכשהאזרח שנדחק רואה עד כמה הגופים הללו משתוקקים לתת לו כסף כדי "לפתור את בעיותיו", לא ייקח?

המדינה בנקודות אלו, יכולה להתערב - לשים גבולות, לשאול שאלות ובעיקר לתת הדרכה וייעוץ למתקשים. בשם הליברליות והעצמאות הכלכלית אנו מניחים שכל אדם זכאי לנהל באופן חופשי את בחירותיו השונות, במקרים מסוימים גם לבחור לעצמו את המסלול שירסק אותו.

התערבות כזו יכולה להציל לא מעט אנשים - את אלה שמתקשים ואת אלה שבמעגל ההשפעה שלהם - בני משפחה, חברים וכל אותם בעלי חוב שעלולים לקרוס גם הם. זה נשמע מאוד לא דמוקרטי, אבל זה מאוד הומניטארי.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }