נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > ותודה ענקית על ההזדמנות
27 לינואר 2012
ותודה ענקית על ההזדמנות
ניקי פפו, 27/01/2012 - 11:21
אצלי המגזין התחיל בגיליון 138. יואב איתיאל המו"ל, חבר ילדות, חגג יום הולדת חמישים ביקב תשבי. הוא סיפר לי על המגזין ואני הרהבתי עוז ואמרתי לו שאולי יהיה לי טור שם. מעולם לא כתבתי. כמה סיפורים בקפה ’דה מרקר’, שאז היה הכי יוקרתי וחדשני. יותר כדי להרשים את אלפי הרגישות שמחפשות את עצמן. לא יצא לי מזה כלום, 2 כוכבים וזהו
 
מתנה
הטור הראשון היה על יום הולדת ה-50 שלי

מגזין 300
ניקי פפו
אצלי המגזין התחיל בגיליון 138. יואב איתיאל המו"ל, חבר ילדות, חגג יום הולדת חמישים ביקב תשבי. הוא סיפר לי על המגזין ואני הרהבתי עוז ואמרתי לו שאולי יהיה לי טור שם.

מעולם לא כתבתי. כמה סיפורים בקפה ’דה מרקר’, שאז היה הכי יוקרתי וחדשני. יותר כדי להרשים את אלפי הרגישות שמחפשות את עצמן. לא יצא לי מזה כלום, 2 כוכבים וזהו.

אמרתי ליואב, אשלח לך משהו, נראה איך זה. עוד הבטחה שכנראה לא אקיים - יש כאלה עשרות. הבטחתי ולהפתעתי קיימתי.

הטור הראשון היה על יום הולדת ה-50 שלי. למרות שהייתי האחרון במחזור וחשבתי שזה לעולם זה לא יגיע. כתבתי על הפחד שזה יעבור ככה סתם. בלי שום חגיגות. לקח לי המון זמן להשלים את הטור הראשון שלי. שבועות של הגהות ושכתובים. וזה נגמר ככה: "יהיה כנראה טלפון אחד לא צפוי. טלפון אחד שלא יגיע בכלל, למרות שמאוד רציתי. אולי יהיה עוד משהו בערב אבל נגמור מוקדם כי מחר יום עבודה. ואז אחזור לבית, לבד. ובעתיד אסתכל על היום הזה קצת בחיוך וקצת באהבה ואולי אפילו בגעגוע. 50, אתם יודעים, בכל זאת..." .

את הטור השני על הנסיעה לארה"ב כבר כתבתי ברובו באוסטין טקסס, בדיוק כשאובמה נבחר. חברתי למדה באוניברסיטה, ואני הייתי מחכה לה בקפה בשדרות גוואדלופה וכותב. לרוב מוחק. מדהים כמה הקדשתי לטור הזה. אהבתי את מה שכתבתי. מצאתי את עצמי בכתיבה.

הפכתי להיות מאישי ורך לזועם ונושך. דרך הכתיבה אני מגלה דברים על עצמי. יש טורים שנכתבים מעצמם. יש כאלה שנכתבים בייסורים. יש המון התחלות שלא נכתבות לעולם. יש התחלות בראש שנכתבות לאט לאט ומחכות להזדמנות שלהן. יש את הסיפורים שקורים לי בחיים ולפני שהם קרו אני בונה את הטור. כאילו אני מלווה את עצמי במצלמה. המציאות מתבלבלת לי עם הטור. ויש עוד סוגים שכנראה אני לא מכיר. גם שאני לא כותב, זה חלק ממני, גם בלי מקלדת.

אני אוהב את הטורים שנכתבים תוך כדי הריצה. שם בירידה מהאוניברסיטה בריצות הרגועות שלי, אני נכנס לבועה ועולים לי הרעיונות. רק מספר מועט מהם אני לא שוכח. רובם נעלמים להם על האספלט או הכרית. כאילו באו לביקור קצר בעולם, והלכו למישהו אחר שיעריך אותם יותר. ניסיתי לרשום אותם בפנקס קטן. הפנקס נשאר ריק. חבל לי שהביקור שלהם כל כך קצר.

ויש גם דברים משעשעים. יש לי מאבק סמוי עם גדעון לוי מהארץ. אני כותב טור לרוב ביום ראשון. ביום שני, כאילו גדעון לוי קרא את הטור שלי ומפרסם למחרת במדור דעות. ברור שזאת קריאת מחשבות, כי אני עדיין לא שלחתי את הטור שלי. אני גונז את הטור שלי בצער, כי מעולם לא אכתוב משהו שהוא רעיון של מישהו אחר. אפילו לא דומה. אני עדיין חושב שאני צריך להיות הראשון.

ויש תגובות נזעמות למכביר. למשל הטור על השואה הביא עלי קללות ונאצות. "מעכשיו אני גם לא אשכח אותך פפו: את עליבותך, את אפסותך, את אינותך" (7 למאי 2011). באותו שבוע היו הרבה כאלה. או אלה של אנשי הימין: "כשבאמת נהיה בשלטון נדאג שתרגיש את זה על בשרך". (21 לאוקטובר, 2011). אני מוחמא, נעלב, פוחד שאולי טעיתי, אולי פגעתי. הכל מתערבב ביחד. ואז יש טלפון מרגיע מלינורה או מיואב. "זה אומר שקוראים אותך..תירגע".

לא יודע לאן כל זה מוביל. אני יודע איפה זה התחיל. ב"מגזין המושבות". ברכות לכבוד גיליון ה-300 ותודה ענקית על ההזדמנות, על התמיכה, על הפרגון, על האמונה.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }