נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > סתם יום של חול
10 לנובמבר 2007
סתם יום של חול
, 10/11/2007 -
אי שם בארץ רחוקה רחוקה, שנקרא לה נניח, תל-אביב, מתנהלים להם החיים האמיתיים שלי. שם, בארץ ה"פאן" התמידי, השמש זורחת גם בארבע בבוקר, עת אני עולה על ג’ינס הדוקים, שקטנים עלי בשתי מידות, מורחת ליפסטיק צעקני ופוסעת מעדנות על עקבי 20 ס"מ למסיבת השקה של בר חדש.
שנייה לפני שאני לוגמת מהשנאפס שלי, מישהו לוחץ לי על כפתור "ENTER", ואני מיד עושה לעצמי איפוס מחדש. לא השקה ולא נעליים, במיוחד לא מהזן של נעלי עקב. בסך הכל מפגש היכרות קצר בין הורי הגן וילדיהם בארבע אחה"צ ו"ההורים מתבקשים להקפיד ולא לאחר".
אז השתדלתי והגענו בדיוק בזמן. "ועכשיו ילדים תגידו יפה שלום לילדה החדשה, שהגיעה אלינו לגן", אומרת מי שתתברר מאוחר יותר כזיוה הגננת. "היי לכולם", לוחשת הילדה בהיסוס קל.
"לא את", מפנה אלי זיוה מבט מלא תוכחה. ובקול הגרוני הנחרץ, השמור לגננות טרום חובה היא אומרת: "אולי כדאי שהילדה הקטנה, שמתחבאת לך מאחורי הג’ינס תאמר שלום?" כל-כך רציתי לומר לה, לזיוה הגננת, שאולי היא לא שמה לב אבל גם אני די חדשה פה. מה? היא לא רואה, שגם לי קשה עם כל המינגלינג הזה? קצת אמפתיה ורגישות לא היתה מזיקה פה, אבל שתקתי וחייכתי בנימוס. "תתקדמנה, בנות", דוחקת בנו זיוה בקול, "אתן מוזמנות לשחק בכל הפינות המיוחדות שלנו בגן".
כמו בכניסה לבר הומה- בו אינך מכיר איש ואיש אינו אמור להכיר אותך, אני מתיישבת לי בפינה צדדית של ארגז החול.
"אני רואה שאת לא ממש בעניין של חול, אה?" רוכן אלי מישהו בעל קול אבהי עמוק. עמוק מידי. משהו בנימת הקול האפלולי, ובאופן שבו משך את המילים הזכיר לי את המשפט האל-מותי, "מה בחורה כמוך עושה במקום כזה?" כשמדדתי אותו מזווית העין, היה נדמה לי, שנפלתי על נפש תאומה. הנה עוד אבא, הלכוד בחיים של מישהו אחר וחושב, שהרגע קרעו אותו מסצנה ליילית לוהטת. כעבור דקה שמעתי את עצמי מתלהבת ועונה: "איך הגעת למסקנה, שאני לא בעניין?", קצת לפני שהצליח לחשוב על תשובה מתחכמת, הופיעה אשתו של האבא, בעל הקול הכי עמוק בגן. "תראה את יוגבי שלנו", התמוגגה בהתפעלות, "איך שהוא משחק יפה בחול. יוגבי, אולי תשאל את הילדה החדשה, אם היא רוצה לשחק איתך?" אולי היה זה הפרצוף העקום מידיי שעשיתי, אשר גרם לאמא של יוגבי לעוט עלי כמוצאת שלל ראוי במיוחד: "תקני אותי אם אני טועה, אבל נראה לי, שאת קצת נגעלת מהמרקם החולי?" לפני שהספקתי להחליט על מענה הולם, נשטפתי בפרץ של מידע שלא היה מבייש קריינית זוטרה בערוץ 8: "רק כדאי שתדעי לך, שמחקרים מדעיים רבים מראים בבירור, שיש קשר בין משחק בחול לבין פתיחות מינית. כל העניין הזה של גרייה ולישת החול יש לו קשר הדוק עם חיבה למגע אנושי. כמה חבל, שאת לא מנסה קצת לזרום עם זה".
 
שעתיים מאוחר יותר, אני מוצאת את עצמי מסבירה לאבא של הילדה, החדשה בגן למה כל הבית מוצף בחול. "מה העברתם את כל הארגז אלינו לסלון?", הוא שואל מופתע ואני מספרת לו את כל הסיפור ולא שוכחת את הסוף. "בסוף נכנסתי. בטח שנכנסתי- עם הידיים והרגליים והכל. בכל זאת יש לנו פה תדמית להחזיק, הרי רק הגענו לגן וצריך לשמור על פאסון".
"למה לא אמרת להם, שאנחנו מזמן גמרנו עם החול ועברנו לפינות יותר אינטימיות בגן כמו פינת רופא- חולה?" הוא מנסה לעזור באיחור. "זאת אחלה פינה", אני עונה לו, "רק שבגן, כבר אין כאלה פינות. יש רק פינת מחשב ופינת ה"שופינג" עם חנות בגדים וסופר- מרקט". "נו, אז זאת בדיוק הפינה שלך! היית רק צריכה להעביר את כרטיס האשראי שלך בקופה, ולהראות לחבר’ה האלה איך, האדמה רועדת אצלך כשאת רוצה."
 
 
יוגה יוגה יוגה
 
בדף, הנועל את ספרה של רות אהרוני "יוגה  - לי ולך ולגיל הרך" (הוצאת רותי בית אור), מסבירה המחברת, כי לתרגול של היוגה בגיל הרך, יש גם יתרון חינוכי מעבר לפעילות הגופנית המבורכת. הרעיון של הסתפקות במועט, טוענת אהרוני הינו מושג יסוד, השאוב מתורת היוגה, ויש לו משמעות יתירה בעולם הצרכני הבזבזני של ימינו. "מה צריך כדי לתרגל יוגה?" שואלת אהרוני, ואף מספקת תשובה, הגורמת לכל ארגוני הירוקים באשר הם לחייך חיוך רחב: "אין צורך בשום ציוד שמשלמים עליו הון בחנויות יוקרה. לא צריך גם מוצרי הלבשה והנעלה עם שמות מותג מפורסמים כמו: נייקי, אדידס וניו בלאנס"  
 
אז מה בכל זאת צריך, אחרי שסימנו איקס גדול על סעיף הקניות? אז ככה, מניסיוני צריך לעבוד בשלבים. כהתחלה עליכם לדרבן את הילד שלכם וללחוץ עליו, שיואיל בטובו להתנתק באופן זמני, כמובן, מהכבלים או מהמחשב ולהקדיש לתרגול היוגה כמה דקות מזמנו היקר. אם זה לא עוזר ואתם עדיין נחושים בקטע הזה של תרגול יוגי משותף, צריך להפעיל מידה קלה של אסרטיביות. בשלב הזה יש לשכנע אותו, שטוב יעשה אם יקום מהמרבץ עליו הוא ממוקם באותו רגע, כי אתם רציניים עם הקטע הזה. ואתם, ההורים, נחושים לנסות משהו שונה לשם שינוי, אשר יעזור לכם לבנות ולחזק את הקשר המשפחתי, ו"על הדרך" להוריד קלוריה או שתיים.
אם כל זה לא עוזר, אין לי ספק, שהחמשירים, המלווים כל תנוחה יוגית בספר, יעזרו לכם לרתום את הילד שלכם למשימה. הנה לדוגמא החמשיר של תנוחה, הנודעת כתנוחת "התמתחות הכלב":
"עם בקר מתעורר הכלבלב
מתמתח מראש עד זנב
גם אני נעמד על ארבע כפותי
 ומותח את איברי"
אין ספק. זה חמשיר, שעושה את העבודה. אם לא להתמתח זה לפחות עושה חשק לנבוח...       
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }