נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > צבא ה"עמך"
10 לנובמבר 2007
צבא ה"עמך"
, 10/11/2007 -
צודקים ההורים, שלא אפשרו לבנותיהם לשוב למחנה זיקים. מסוכן שם לחיילות. נופלים על הבסיס קסאמים, שיכולים גם להרוג. בעצם, למה הורים צריכים לדאוג רק לבנות שלהם? מה עם הבנים? אנחנו לא בחברה שוויונית? אז למה שלא יקומו ההורים לבנים – חיילים, וימנעו מצאצאיהם ללכת למקומות לא סימפטיים? למחסומים, למשל? ואם כבר, מה עם מבצעים בתוך השטחים, או בעומק לבנון? שם לא מסוכן? כל מה שנחוץ זה איזה חייל אמיץ, שיספר להוריו לאן הוא מיועד לאחר החופשה. ומה שצריכים הוריו המודאגים לעשות, הוא להתארגן יחד. התארגנות היא כוח ואם זה יבוא בליווי עיתונאים, איש לא יוכל לשבור אותם. לאט לאט נוציא את ילדינו ממקומות, המסכנים אותם ובא לציון גואל.
 
יותר משנשקפת לנו סכנה מהקסאמים בצפון מערב הנגב, נשקפת לנו סכנה בדמותם של אזרחים  כדוגמת יוסי אלטמן ובתו הטירונית, המנהיגים הדגולים, אשר הובילו את מרד החיילות בבסיס זיקים. אם הייתי איש חמאס, הייתי קונה את כל גיליונות העיתונים הישראליים של יום ב’ ושולח לאבו מאזן. שילמד איך אפשר באמצעים טכניים פרימיטיביים לשבור את הצבא החזק ביותר בעולם, ולפורר דרכו את החברה הישראלית. הרי כאן עוד לא נאמרה המילה האחרונה של ההורים ועם עוד כמה מטחים, אינשאללה, לא ירחק היום והם, לא הזמרים הפטריוטיים, יהפכו את זרזיפי ההשתמטות מהשירות הצבאי לנחשולים של ממש.
 
טירונית אחרת, שירה דייזי, אמרה: "אני מרגישה שאין בטחון בבסיס". איפה את חושבת שאת נמצאת, גברתי? על חוף הים באיי סיישל? לאיזו מסגרת חברתית נכנסת,לדעתך? לארגון אבירי השולחן העגול? מה אנחנו? צבא של דחלילים? למה במקום זה, למשל, לא אמרת לנטע אלטמן המנהיגה לעניינים שלך: "התגייסנו לצבא. לא לתזמורת מכבי האש. כמה קאובויים של החמס לא יפחידו אותי." משפט אחד כזה שלך היה משרת את העם, שבשמו נשלחת יותר מכל חודשי השירות, שתעשי בעתיד.
 
שלוש שעות לקח להם למפקדים לשכנע את החיילות לציית לפקודה ולעלות לאוטובוסים. רק אפיזודה זו לבדה, היא ביזיון לכל מסגרת צבאית. גם לצבא של נסיכות מונקו. צ.ה.ל הוא אמנם צבא העם אבל פקודות ומפקדים מנהלים אותו, לא עמך. פעם, התראיין מפקד הכבאים הסובייטי לתקשורת בעקבות שריפת ענק, שפרצה באחד היערות בהרי אורל. "אש בשניות הראשונות שלה" אמר "ניתן לכבות בכוס מים. אם מתמהמהים קצת, צריך כבר דלי. ואם מתמהמהים הרבה, כל המים שבוולגה כבר לא יעזרו". מי שחושב שמרד הטירוניות הוא לא אש בשניות הראשונות שלה, הרי שאו שחוש הריח האלגורי שלו כבר לא עובד או שראייתו קצרה. מה שקרה שם בבסיס זיקים, זו להבה ראשונה של אש מסוכנת, העלולה להתפשט לשטחים נרחבים. אסור למפקדי הצבא לנהוג בקלות ראש באותן חיילות ממרידות. עליהן לעמוד מיד למשפט צבאי- ובאותה הזדמנות גם לטפל בהורים, שעודדו אותן לסרב פקודה.
 
לפני עשרים שנה, שרתתי במילואים. דברים רבים נראו לנו לקויים במהלך השירות. רק כשהשתחררנו וכבר היינו אזרחים העזנו לכתוב מכתב תלונה לאור חומרת הדברים, זומנו מיד לשיחה עם מפקד החיל. אחרי ששמע אותנו, הוא מצא שיש לחקור לעומק את תלונותינו, והורה לקצין בכיר לעמוד בראש צוות החקירה. החקירה הניבה פיטורין מהצבא, כלא וקנסות לכמה קצינים ונגדים באותה יחידה. מפקד החיל קרא לנו שוב, כדי לעדכן אותנו בתוצאות החקירה. "המזל שלכם" אמר "שאת המכתב כתבתם כאזרחים. אם רק שניים מתוככם היו עושים זאת, כשהם במדים, הייתי מכניס אותם לכלא, גם אם היו צודקים, כי זה היה נחשב למרידה". שני חיילים מתאחדים למחאה זו מרידה! אתה הבנת את זה סא"ל דרור?  
 
 
 
 
 
 
 
ההבדל בין הר לשר
 
 
עמי איילון היה מפקדי הישיר, כששרתתי בסיני לאחר מלחמת יומה"כ. הוא היה אז רב- סרן, אבל שמו כבר הלך לפניו כמו כרוז ברחוב לפני המלך. ארבע שנים קודם לכן, השתתף בפשיטה נועזת על האי גרין - פעולה, שבעטיה קיבל את עיטור הגבורה. ככל הידוע לי, עיטור זה לא הוענק מאז לאיש. דרכו לפיקוד על חיל הים הייתה איפוא סלולה.
 
כאיש חיל הים, גם אני הייתי בין מעריציו.הוא היה מפקד שקט, שאינו מתעסק בשטויות אלא רק בדברים החשובים. ולמרות מימדיו הקטנים, הייתה בו עוצמה של אדם גדול, שהקרינה עלינו ונסכה בנו הרבה ביטחון לו היינו זקוקים באותם ימים. הוא שילב שתי תכונות, ההופכות מפקד למנהיג: יראה וכבוד. אני לא זוכר, שהייתי ממושמע וצייתן אצל מפקד כלשהו ב צ.ה.ל, כפי שהייתי כחייל שלו. לעניות דעתי, כל אחד מעשרות החיילים, אשר שרתו אז תחת פיקודו היו הולכים אחריו באש ובמים. גם אני.
 
 
הסדק הראשון בדמותו נוצר, כשהתחבר לנוסייבה עם אותו מפקד לאומי .למרות שהמהלך הזה לא העיד על חכמה מרובה, לפחות לא בצד הישראלי, ייחסתי את זה לתמימותו. וכשהוא התחבר לפוליטיקה של ממש במפלגת העבודה, הרגשתי כאילו יצקו כמה טיפות של נפט על עוגה משובחת. לאט לאט, ככל שהוא נכנס יותר לעובי התככים, ההערצה שלי אליו נמוגה, ופינתה את מקומה לתמיהה. מה יש בה בפוליטיקה, המושכת גם אנשים כעמי איילון? ואם עמי איילון כאיש צבא התאפיין בשתקנות, הרי כמדינאי הוא מדבר ולפעמים יותר מדי. למרות זאת, הייתי עדיין נחוש לחשוב, שאולי הוא יביא למדינה זן חדש של פוליטיקאים, כאלה שיש בהם מעט יושר וצניעות.
 
היום אני כבר מבין, שטעיתי לגביו. עמי איילון הכריז קבל עם ועולם, שלא יכנס לממשלה אשר בראשה עומד אולמרט. רק במילה אחת הוא עמד: הוא אכן לא נכנס, אלא זחל לשם, כאילו היה זה עוד מבצע, שנועד להציל את עם ישראל מכליה. איילון נהפך לעוד פוליטיקאי בינוני, המשנה את דיעותיו בהתאם לכוון הרוח. מגיבור בן חיל ואיש של אמת, הוא מצטייר היום בעיני כפחדן, אשר איבד את הבושה והערכים בדרך לכסא, שיש בו מן השררה ומנעמי החיים. ויש לי גם חשד קל, שהוא יצר מלכתחילה תדמית אמינה, כדי שזו תסלול לו את הדרך לשם. תהום עמוקה נפערה בעיני, בין איילון איש הצבא הענק לבין איילון הפוליטיקאי הקטן.
"ההבדל בין הר לשר", אמר לי פעם אבי, "מתבטא בכך, שככל שאתה מתקרב יותר להר, אתה רואה כמה הוא גדול יותר משחשבת, ולהיפך".
היום, אני מבין כבר, באכזבה רבה, שפוליטיקאי מהזן אליו אני מייחל, אצטרך, כנראה, לחפש בספרי המדע הבדיוני של מייקל קריצ’טון.
[התפרסם ב "ישראל היום "]
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }