נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > אושפיזין
10 לנובמבר 2007
אושפיזין
ערן בן זאב, 10/11/2007 -
זהו, החגים מאחורינו, אין במה להיאחז, החיים חוזרים ישירות לעבר השגרה המבורכת, מעכשיו ועד להודעה חדשה החג היחיד הוא שבת, וחול המועד היחיד הוא חול הים שבו אתה מועד כשאינך זהיר מספיק.
סוכות שזה עתה חלף הותיר את רישומו ועל כך נספר מיד.
נקדים ונאמר: חג הסוכות הוא חג מרנין, חג שיש בו מן הקודש והחול, מן החפלה ומן הסטלבט. אוכל מלוא החופן ואף מסורת יפה, הכנסת האורחים שבה נתמקד בזה היום. כבר דובר על כך שכל המפגשים שדחינו כל השנה התקבצו ובאו עד לסוכות, פשוט העפנו באוויר הזמנה גורפת לכל המעונין, ואנחנו מאשפזין לנו בסוכתנו הצנועה את כל מי שנפשו חשקה לראותנו.
טעינו.....
סוכה הכנו במלוא הכוונה, אפילו סכך נאה הנחנו עליה, ואף קישוטים רכשנו במיטב כספנו במרכז המושבה, חמישה קישוטים בעשרה שקלים. הסוכה כבר מוכנה ואנחנו עצמנו היינו מוכנים נפשית לארח את האושפיזין כולם, היינו משוכנעים לחלוטין שאנו ערוכים למצווה זו, לקיימה בכל הדרה, על כל הנדרש ממנה, מתחילתה ועד לסופה המתיש. אז בערב החג הראשון היינו כה מאושרים לארח לנו בצניעות מעט אורחים, עם ארוחה טעימה ואווירה חגיגית ונעימה.
למחרת הצטרפו לחגיגה קרואים נוספים מעיר הבירה שהביאו אתם גם את ההורים והחגיגה הפכה כבר לחינגה אמיתית. לא די בזאת, למחרת הגיעו בהפתעה גמורה קרובי משפחה רחוקים במיוחד, שמחנו, ואם לא די בזאת אזי רחוקי משפחה שלא ראינו מזה שנים רבות, הגיעו מאזור המרכז עם שלושת הנינג’ות הבלתי מאולפות שלהם.
או אז, לפתע, כהרף עין הבנו שאנחנו בעצם בתוך מלחמת קיום, שעדיין לא היינו מודעים לה, אבל היא לגמרי בעיצומה וראוי שניערך בהתאם.
שומר אחד חייב להיות בסביבות חדר המחשב, כדי שלא יהרסו את כלי העבודה הזה אשר לי. עובדה, בשניה אחת קלה כשהסרתי עין ממשמרתי ירדו לפתע ים של תוכנות בלתי מוכרות למחשבי הרעוע, והמחשב הפך להיות כה איטי שיציאת מצרים בהשוואה אליו הפכה לדבר המהיר ביותר בהיסטוריה.
יצורים פעוטים שמשוכנעים שהם יודעים בדיוק מה הם עושים, התייחסו למחשב המארח כאילו היה זה רכושם הפרטי. לא די בזאת הנינג’ות הקטנות מצאו גם כדור ענק שהסתובב בחצר והחלו להעיף אותו לכל עבר בתוך הבית השביר שלנו, ואט אט העצבים מתחילים להתערער וסוכות הופך להיות חג שאתה מאחל לאויבים הגדולים ביותר שלך. וכבר אתה מצטער שהקמת סוכה מבלי להתייעץ עם איש לגבי החג המכניס אורחים הלזה.
לא די בזאת, אחרי זמן קצר, קצר מדי, אתה צריך להתחיל גם לספק לקטנים פתרונות לשעמום שהחל תוקף אותם, אחרי שהרסו כמעט כל חלקת אלהים קטנה בביתך. מרגע זה אתה גם שמרטף, כי ההורים החביבים שלהם החליטו שאת היום הזה הם יעבירו בתוך ורידיך, ואין שום סיבה שהם אלה שיתמודדו עם התולעים הקטנות. לשם מה? הרי את זה הם עושים יום יום. עכשיו תורך כנראה, לפי איזה סדר בלתי ברור של הבריאה.
אז למרות שהתחלת את החג הזה אופטימי וחייכן מתחיל להבין שכל מאווייך כעת הם לשחרר את הבית מכל אושפיז שהוא ולנסות להחיל איזו שגרה בלב החג שאמור להיות רועש ובעל אופי פסטיבלי משהו.
ועכשיו השאלה הגדולה והגורלית כיצד מבצעים את המשימה הבלתי פשוטה, אם כי הכרחית
וכיצד צולחים את התחינה המורכבת שעומדת על סדר היום מבלי להרוס יחסים עם איש מהאורחים, עם איש מבני המשפחה, מבלי להפוך למפלצת בלתי חברותית בעליל ועדיין לשחרר עצמך מעולם של העוללים הקטנים וגם, לא פחות חשוב, של הוריהם...
אני חש את רעייתי, רעייתי חשה אותי, שנינו חשים את הבנות הזועקות מבפנים דייייייייי!!!!!
ואין כל ברירה, הפעולה יוצאת לדרך וצריך להיות ערני ונחוש כדי להשלים אותה בשלום וללא נפגעים.
האות ניתן, כולנו תמימי דעים שהגיעו מים עד נפש וצריך להיות מאוד אסרטיביים כי אחרת יש מצב שהקטסטרופה לא תסתיים לעולם.
לפתע פתאום התשובה הייתה מונחת על הרצפה, כמות הלכלוך שהצטברה שם יום אחרי שגדוד של מג"בניקים שטף אותה הייתה בלתי סבירה, כך שמעתה חל איסור מוחלט על כל שומע להיכנס לבית פנימה כי עכשיו הגיע הזמן לשטוף את הבית.
כן, ממש כך, עכשיו מנקים.
קדחת הניקיון התקיפה אותנו מקטן ועד גדול, הבנות שאף פעם לא ששות להיות לעזר כה רב בניקיון הבית עטו אף הן על המציאה, וכמו שאגות קרב עודדנו זה את זה לשאוב, לטאטא, לסבן, לשטוף ולגרוף, והכל היה מושלם. עד אשר אפילו האורחים הבלתי נגמרים הבינו שהגיע השעה לפנות את הזירה, כדי לא להיקלע חס ושלום למחלקת הניקיונות, עדיף כבר כנראה לחזור הביתה למלחמת הנינג’ות הפרטית שלהם.
תוך זמן לא רב התחבקנו, התנשקנו, נפרדנו לשלום ולהתראות עד חול המועד הבא שיהיה בפסח, ועד אז הלקח נקווה, יופנם - ונמצא לנו יעדים לנדידה והעיקר לא להישאר יעד מועדף לבני ישראל להתנחל...
הרעיון הובן, עכשיו התור שלנו להתארח אצל כל דיכפין, שרק ימצמץ ויגיד מוזמנים!
אנחנו נפרע את המוזמנים מיד. תסמכו עליי. ובינתיים שגרה מבורכת ישראל.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }