נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > מלאכים בשמי חיפה
15 לפברואר 2013
מלאכים בשמי חיפה
ניקי פפו, 15/02/2013 - 01:09
אם אני שמחזיק מעצמי יפה נפש, הייתי יורד מהבית בלילה, נרטב בקור מקפיא, בסיוע לאחר וגם לא מחכה לתודה בסוף. כנראה לא. סיפור על לילה גשום וחבורה מופלאה של אנשים. אומרים שאני תמיד שלילי וקוראי הנאמנים נוטשים. אז לכל הנוטשים ולאלה שכמעט, טור שכולו חיוביות. בלי שמץ ציניות ואפילו בלי להזכיר את ביבי.
מלאכים
אם אני שמחזיק מעצמי יפה נפש, הייתי יורד מהבית בלילה, נרטב בקור מקפיא, בסיוע לאחר וגם לא מחכה לתודה בסוף. כנראה לא. סיפור על לילה גשום וחבורה מופלאה של אנשים [צילום: אימג’בנק/thinkstock]

אומרים שאני תמיד שלילי וקוראי הנאמנים נוטשים. אז לכל הנוטשים ולאלה שכמעט, טור שכולו חיוביות. בלי
ניקי פפו
שמץ ציניות ואפילו בלי להזכיר את ביבי.


זה מתחיל בלילה, היום הכי גשום של השנה. הלכתי לבדוק את המזגן ששבק בדירה שהמשפחה משכירה. כשיצאתי משם, אי שם באחד עשרה בלילה, בסך הכל רצתי עשר מטר עד לאוטו, וכבר הייתי רטוב כולי. בכל מאודי רציתי רק לגמור עם היום הזה לשבת באוטו, להפעיל את החימום ולהגיע הביתה.

האוטו הגיב לי, החום הנעים הופץ. אפילו התפשרתי על תוכנית מנג’סת ברדיו. הכל נראה מושלם, אבל האוטו, קצת לא סוחב, רעש מוזר. אולי זה הגשם? אולי שכחתי להוריד את מעצור היד? לא, הוא למטה. אני מרגיש שלאוטו יש קצת זווית, זה נשמע, מריח, מרגיש כמו משהו שממש לא מתאים לזמן ולמקום.

אני יוצא לבדוק ואכן, היה גלגל. עכשיו הוא נראה לגמרי משהו אחר, אני לא יכול לזוז מטר. אני מחנה ממש מול מלון דן פנורמה, הכל חשוך לגמרי. זוגות הנאהבים כבר אחרי הכל, מתכרבלים להם אחד בתוך השני. היא אומרת איזה עולם נפלא, הוא נרדם, והיא מחייכת באושר. במשמרות הלילה כבר עושים את הקפה השני. בפאבים כבר הופכים את השולחנות, אין נפש חיה ברחוב.

באורח פלא אני לא אומר לעצמי "למה זה מגיע לי" ואיזה חטאים עשיתי שהענישו אותי ככה. ארטב לי קצת ואחליף את הגלגל, מה כבר קרה. בהודו אנשים הרבה יותר מסכנים. אז אני מוציא את הגלגל, ואת המפתח. כזה שקונים בהום סנטר היישר מסין. קוראים לזה צלב. קניתי את זה בדיוק למצבים כאלה אחרי הפנצ’ר הקודם. אני מכניס את הצלב לברגים ולא קורה כלום. הצלב הסיני שמסתבר שעשוי ניר בתחפושת של מתכת נכנע ללא תנאי לברגים. עם כל סיבוב הוא נשחק עוד והופך יותר ויותר לצלב שיכול במקרה הטוב לערבב סוכר בתה.


לאט לאט אני מבין שאני בבעיה קצת יותר גדולה. מה עושים, אין מצב שאני משחרר את הברגים האלה עם הבדיחה הזאת. עושה עוד כמה ניסיונות פתטיים ונכנס לאוטו חסר התועלת לעשות חושבים. חילוץ? להתקשר לסוכן הביטוח בשעה כזאת? אין לי מה להפסיד והוא תמיד אומר שהוא סוכן 24 שעות. סוף סוף נראה אותו. הוא עונה. כנראה עמוק בתוך הפוך ואומר לי לאן להתקשר, מזהיר אותי שזה ייקח כמה שעות טובות ואולי הם רק יגיעו בבוקר.

מה לעשות? יוצא החוצה אולי משהו השתנה בברגים, כלום. אני מתקשר לחילוץ, אומר לעצמי משפט שמתחיל ב:"אני עם המזל שלי..". לא מספיק לגמור את המשפט ולפתע איש אחד מתקרב. גשם, קור, סוף העולם, הוא אומר לי לא להתערב ומסתער על הגלגל. המלאך מגיע לאותה מסקנה, אין מה לעשות עם הצלב. עוברת דקה לכל היותר ואם לא מספיק מלאך אחד, לפתע עוצר טנדר מלא ציוד, על צידו כתוב משהו של גנראטורים. אפילו לפני שהספקנו לעשות סימנים לעבר הכביש.

המלאך הקודם מדבר איתם משהו במלאכית שזאת שפה כזאת שאני לא מבין. 4 בחורים חסונים כנראה בדרך להתקין איזה גנראטור ביום הכי גשום של השנה. הם ממש רוצים להגיע ולגמור עם זה ולחזור לפוך, אבל הם עצרו לגמרי מיוזמתם והתחילו לבדוק כל מיני מפתחות שמתאימים לברגים העיקשים שלי. אחרי כמה זמן יוצאת איזה בוקסה ענקית שיכולה להזיז טיל.

המלאך הקודם תופס פיקוד ומסתער על המלאכה, אני לידו. הוא אומר לי לא להתערב. אין מצב שהברגים האלה לא נעתרים לדבר האימתני שהוא מחזיק ביד. כמו חמאה הנפרשת על טוסט חמים הברגים מתחילים להתעורר מתרדמה עמוקה, זה נראה פתאום כל כך קל. יתר הבחורים כבר מרימים את האוטו על הג’ק, לי לא נותנים לזוז. הגלגל המפונצ’ר כבר היסטוריה. אני בסך הכל מסתכל עם ידי העדינות שיודעות רק להקיש על מקלדות.
הכל מסתיים אחרי עשר דקות. כולנו רטובים עד לעצמות, לא בשביל הקלישאה.


הבחורים הנחמדים נכנסים לרכב המלאכים שלהם ועכשיו אני לא יודע מה לעשות עם הבחור. שלא יהיה לי קשה מדי ולא אלכלך את הידיים העדינות הוא גם מכניס את הגלגל המפונצ’ר חזרה לתא המטען. אני ממלמל משהו, שואל אותו אם הוא עובד במלון או משהו. הוא אומר שלא. הוא רק גר שם. הוא ראה אותי מהחלון שאני לא מצליח להחליף את הגלגל, אז התלבש ובא. אני מצליח להגיד רק תודה. התודה הכי כנה שאמרתי הרבה זמן. לא בטוח שהוא שמע את זה, הוא כבר חצה את הכביש חזרה למלון, נפנף לי לשלום.

ברמזור אני פוגש את טנדר המלאכים. הם מחייכים לעברי באושר. אחד פותח חלון. שואל אם הכל בסדר. אני אומר לו שוב תודה, הצלתם אותי, אתם מלאכים. הוא אומר: "תירגע, הכל בסדר". עד לרמזור השני אני חושב לעצמי. אם אני שמחזיק מעצמי יפה נפש, הייתי יורד מהבית בלילה, נרטב בקור מקפיא וגם לא מחכה לתודה בסוף. בצער גדול אני מגיע למסקנה, שכנראה לא. אני לא מספיק מלאך, מקסימום הייתי מציץ לראות שהגיע חילוץ עוד איזה שעתיים. החבורה המופלאה והמאוד רטובה הזו, היא הטור החיובי של השבוע.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }