נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > הזמני הוא הקבוע
19 לספטמבר 2013
הזמני הוא הקבוע
, 19/09/2013 - 13:16
לא ברור למה דווקא את המצווה הכייפית ואחת החשובות ביותר- לגור שבוע בסוכה- אף אחד מאיתנו לא באמת מקיים כהלכתה.הצורך להיות נטוע בקרקע עם יסודות עמוקים, עם קירות לבנים שמסתירים מאחוריהם בלוקים ובטון יצוק, הוא אינסטינקט מולד. אבל יש מחיר גבוה שאנחנו משלמים ברביצה במקום
פרשת השבוע
לגור בסוכה- במבנה ארעי שמאפשר ניידות, זה סוג של חופש בלתי נגמר [צילום: אימג’בנק/thinkstock]
עופר צדקה

הציוויים בתורה, לא אחת, הם סוג של סדנאות, שכל תכליתן היא להעביר אותנו סוג של חוויה עם תובנה בצידה. פעולה שתחבר אותנו לאלוהים, לאדמה, למשפחה, לערך, לעצמך, לחברה שאנחנו חלק ממנה. כך הוא יום כיפור, כך היא שמירת החמץ בפסח, הקציר בשבועות ועוד ועוד. וכך גם באופן מובהק- חג סוכות.

אין לי הערכה מדויקת כמה מאיתנו באמת יוצאים את ד’ אמותיהם, סוגרים את הבית, פותחים את הסוכה ושוהים בה שבוע שלם. אני לא מכיר אף אחד כזה שמקיים את מצוות הישיבה בסוכה ללא כחל וסרק- שבעה ימים תמימים. ואנחנו- שוויתרנו על החוויה הזו- יוצאים נפסדים. כי יש שם משהו מתוק וחשוב במגורים הארעיים האלה.

לגור בסוכה ולמסור את עצמך לחסדי שמיים, להיות שם במצב של אי וודאות כלשהי, להיות זמני בעולם הזה, להתחבר לתחושה שהנה אני פה ומחר אני מפרק את הסוכה וממשיך לשם, כי החיים מבקשים ממני להיות בתנועה מתמדת. מדובר בסוג של מתנה, שאנחנו, שהעסק הזה קצת פחות נוח ודורש התארגנות, מוותרים עליה.

הצורך להיות נטוע בקרקע עם יסודות עמוקים, עם קירות לבנים שמסתירים מאחוריהם בלוקים ובטון יצוק, הוא אינסטינקט מולד. אבל יש מחיר גבוה שאנחנו משלמים ברביצה במקום. לצד היתרונות שהבית עם קורת הגג הבטוחים מספקים, יש שם גם חסרונות, שלא בטוח שאנחנו מוכנים לשלם אותם- אבל אנחנו משלמים אותם.

לגור בסוכה- במבנה ארעי שמאפשר ניידות, זה סוג של חופש בלתי נגמר, שלא רק שלא צריך לשלם עליו ארנונה, אלא הוא גם ובעיקר מאפשר לך להיות עם כנפיים פרושות באופן תמידי ולהמריא בכל רגע נתון, מבלי באמת לעקור נטוע. אני מאמין בהליכה האנושית האישית והחברתית במסע בלתי נגמר, להמשיך ולהיות בתנועה למקום שלא באמת מגיעים אליו אי פעם, אבל ממשיכים לחפש. סוג שלאידיאל, שהמגורים במבנה ארעי מחברים אותך אליו- ולו במגע קצר של קסם.

אדם הראשון לא ידע מנוחה בגן עדן. כך גם אברהם שהרגיש צורך לנוע ממקומו באוהל נוודים. כך גם יצחק ויעקב שירדו מצרימה בחיפוש אחרי החיים. כך גם יוסף שהלך בעקבות החלומות שלו. כך גם משה, שלא ישב רגע אחד ארוך במקום אחד, אלא חיפש את האתגר הבא.

האידיאל שמתחבא בתוך התנועה המתמדת- הנפשית והפיזית, הוא משהו שאנחנו כבר לא מכירים. ההורים שלנו, הסבים שלנו והלוך אחורה עד אבותינו המקראיים, רוב זמנם העבירו בחיפוש אחרי המקום הנחשף- אחרי המנוחה והנחלה. הם היו נוודים בנפשם, כי הם כמהו לארץ ישראל, לארץ משלהם. הם המשיכו לזוז באירופה ובאסיה ובכל העולם, עד שנחתו כאן וגידלו את ילדיהם- אותנו.

שם, בחיפוש הזה, בכמיהה הזו שאנחנו כבר לא נדע לעולם- בתוך כאב הרדיפה תחתיה הם חיו, היה שם פיצוי, הם היו בתנועה אחרי החיים הטובים- תנועה שהתאפשרה בעצם היותם נוודים. בעצם היותם כאלה שחיו במגורים ובארצות ארעיים, שם לא ניתנה להם הנחלה. הם חיו בסוג של אוהל, אם תרצו בסוג של סוכה והמתינו בכיליון עיניים ובכמיהה לבית אליו יגיעו.

אנחנו- הדור שלא ידע את הכאב מחד ואת הכמיהה מאידך- כבר לא נכיר את החוויה שהארעיות וההזדמנות שמתחבאת לה שם- כל עוד לא תקעת יתד עמוקה. הכמיהה לארץ ישראל הייתה ברמה הרוחנית הרבה יותר ראויה מההגשמה שלה. הכמיהה לירושלים הייתה סוג של התעלות רוחנית, שממש, אבל ממש לא נראית בסמטאות הבירה בימים אלה. הקיבעון יכול להשחית- והוא משחית. הקיבעון הגשמי משכיח את הרוחני- והוא עושה זאת בהדרת קודש מזויפת.

אז עוד לא מאוחר לצאת קצת מהקופסה, אפילו ללילה אחד או שניים, ולהנות ממה שאין לך בתוך הבית. שם, במקום הזה, אפשר לגלות הרבה "יש" רוחני, בתוך ה"אין" הפיזי. עם פחות הסחות דעת והרבה יותר טל וצינת לילה, שיזכירו לך, ששקט וזמניות הם הדבר הכי קבוע בעולם שלך.

 

 

 

 

 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }