נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > ד’’ר שלום ומר ’’הקש בגג’’
18 ליולי 2014
ד’’ר שלום ומר ’’הקש בגג’’
יואב איתיאל, 18/07/2014 - 10:48
לקראת המפגש הבלתי נמנע כנראה בין חיילנו שעל הקרקע, לבין האוכלוסייה האזרחית בעזה, סיפור קצר על מלחמה ואנושיות. אין לנו דבר נגדכם תושבי עזה החפים מפשע. אל תפחדו מהחיילים שלנו, אל תיראו מהם. גם להם אין להם דבר נגדכם. הם שם כדי לעשות את העבודה שלאף אחד לא היה האומץ והיכולת לעשות
 חיילי צה"ל. ישובו הביתה מיד לכשיסיימו את העבודה הקשה [צילום: יואב איתיאל]

בהנחה שבעידן האינטרנט יש גם בעזה מי שקורא את השורות האלה, הנה הודעה לאלה מכם שתקועים שם, ואינם מעורבים בהתארגנות להשמיד אותי, את בני משפחתי, את חבריי, את אזרחי ארצי ואת בני עמי- מדינת ישראל שולחת אליכם את הצבא ההומניטארי ביותר בעולם.

אני מכיר את חיילי הצבא הזה בו שירתתי בשירות חובה ובמילואים. הם שם כדי לבער את הטרור, אשר לא רק על פי הערכתי אתם הסובלים הגדולים ממנו, גם אם נאסר עליכם להודות בכך, או ששטיפת המוח שאתם חשופים לה כחלק מהדוקטרינה שלו, כבר שיבשה את דעתכם עד כדי כך שאינכם מודעים לזה שאתם הקרבנות - לא קרבנותינו אתם, אלא קרבנות החמאס ושותפיו.

הנה סיפור, ולפניו הנה גילוי נאות. את השבוע הראשון למלחמה הזו, עוד אחת מאלו שנכפו עלינו ב-66 שנות קיומה של מדינתנו הצעירה, עשיתי באי רודוס, בחופשה משפחתית שתוכננה מראש. משם, בין ההתפרעויות במגזר הערבי עד הלילה טרם צאתנו, לבין פלישה קרקעית לרצועת עזה, עם שובנו, המשכתי לעקוב אחר הקורה באזור הבצורת, שבשבוע בו נבצרתי ממנו ניתך עליו גשם של רקטות.

[המלחמה מעבר לפינה]

שם, במלון, באקראי, יצא לי להכיר את גרייס חדד, בשנות החמישים לחייה, בעלת אחת מחנויות הלובי, שנולדה וגדלה בעיירה ג׳זין שבלבנון. היא נצר למשפחת חדד שהעסק שלה, מאז 1770 הוא ייצור סכינים וכלי שולחן שסימן ההיכר שלהם הוא כת העשויה קרן באפלו.

היא בכלל רופאת שיניים, שסיימה את לימודיה בסלוניקי בהצלחה רבה ועבדה במקצוע שנים רבות. החיים, חזקים מכל תכנית, במיוחד במזרח התיכון. כששמעה שאנחנו מישראל, התעקשה לספר בעת הזו משהו מעברה, שהסתבר כמאוד רלוונטי, לקראת המפגש הבלתי נמנע כנראה בין חיילנו שעל הקרקע, לבין האוכלוסייה האזרחית בעזה.

לפי חשבונה של גרייס, זה התרחש לפני 32 שנה, כשהייתה כבת 19. למנייננו, מדובר בעת מלחמת לבנון, ב-1982. אני למדתי אז ארכיטקטורה בטכניון ואת שירות המילואים בהרי השוף בחורף המושלג של אותה שנה, אני זוכר היטב. אותה, הוריה שלחו מלבנון השסועה ללימודי הרפואה ביוון, ובדצמבר המתינו לה שתגיע לביקור של חופשת סמסטר. המטוס נחת בשדה התעופה של ביירות, ונותר תקוע על המסלול, כשאין יוצא ואין בא משדה התעופה, בשל המצב. הטייס של MEA, חברת התעופה הלבנונית, הודיע לנוסעים כי בשל הקרבות יהיה מסוכן להתקרב לבניין הטרמינל.

אמא של גרייס חדד, שחיכתה לה כל כך, עשתה מעשה. מזה זמן שבבית סמוך לבית המשפחה, בעיירה עתירת הקרבות, הקים צה״ל עמדה ורחמיה של המשפחה נכמרו על החיילים שקפאו שם מקור תוך ביצוע משימותיהם. כך, מדי פעם הייתה האם מצ’פרת את החיילים שם מתבשיליה ומאפיה. עכשיו, בצר לה, עם הבת שהגיעה לביקור ותקועה על מסלול מרוחק בשדה התעופה, פנתה אליהם, אולי יוכלו לסייע. הם נעתרו. יוזמה מקומית של חיילינו האנושיים כל כך, שסיכנו את עצמם, עבור אזרחים תמימים.

גרייס חדד זוכרת כי חששה כשכמה חיילי צה״ל עלו על המטוס וקראו בשמה. ״אין לי שום קשר למלחמה״, אמרה להם אחרי שהזדהתה כמי שניסו לאתר בין הנוסעים, ״אני בכלל סטודנטית לרפואה״. הקצין מולה הרגיע אותה. "קוראים לי דוקטור שלום. גם אני בכלל רופא. אל תחששי, באנו לקחת אותך הביתה, להורייך". הם הורו לצוות

המטוס לפתוח את תא המטען, שלפו משם את כבודתה, והיא זוכרת שבכלל זה את בובת הפופאי הגדולה שהביאה איתה לאחיה הצעיר בן ה-9, טוני. הם הושיבו אותה ברכב, ציוו עליה שלא לומר מילה במחסומים ולהותיר להם את המשא ומתן עם המיליציות של אלה ואלה. כך, בדרך לא דרך, עשו 4 חיילי צה״ל, סטודנטית לבנונית ופופאי אחד, את כך וכך עשרות הקילומטרים הארוכים והמסוכנים בין ביירות לג׳זין, בדרך ההררית דרך השוף, העוקפת את עיירות החוף הפלסטיניות העוינות של צור וצידון, הביתה, להורים.

"לא אשכח אותם לעולם", אמרה, כשסיפרה את הסיפור הזה שפרקה מעל ליבה, אולי בפעם הראשונה לישראלים. שלושה דברים זוכרת גרייס מהמפגש עם ד״ר שלום, שטרם איתרנו, כדי להשלים את הסיפור ולהפגיש אותו שוב עם משפחת חדד אסירת התודה. את יפי תארו, את ששת אצבעות כף ידו אותה לחצה - סימן הכר שאולי יקל עלינו למצוא אותו, ואת האנושיות.

כך היה וכך יהיה. הטייסים שלנו, כנראה ממציאי נוהל "הקש בגג" לפני שיחריבו קן צרעות טרור שמוקם בבית מגורים, כמו גם חיילי זרוע היבשה שלנו, כמו כל חיילי צה״ל, כולם סרים למרותו של רמטכ״ל אהוב ואוהב אדם. כולם גיבורים, כולם אמיצים, ובעיקר - כולם חלק מאותו צבא מפואר של עם המקדש את החיים. כך היה ב-1982, כך ב-2014, כך תמיד.

אין לנו דבר נגדכם תושבי עזה החפים מפשע. אל תפחדו מהחיילים שלנו, אל תיראו מהם. גם להם אין להם דבר נגדכם. הם שם כדי לעשות את העבודה שלאף אחד לא היה האומץ והיכולת לעשות. הם שם כדי לשחרר אתכם, מבני עמכם הטרוריסטים שחטפו אתכם ועשו אתכם לבני ערובה למזימות הרשע שלהם, ששדדו את כספיכם, שאנסו את בנותיכם, שרצחו את בני עמי ואת בני עמכם. חיילינו ישובו הביתה מיד לכשיסיימו את העבודה הקשה הנדרשת מהם, במינימום הכוח שיצטרכו להפעיל.

סופשבוע רגוע לכם,

יואב איתיאל

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }