נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > מלחמה זה לא משחק ילדים
18 ליולי 2014
מלחמה זה לא משחק ילדים
, 18/07/2014 - 10:47
תורה ריאליטי: מקומם של הילדים בתרבות שלנו, מול זו של אויבינו. ואיך מה שבני ישראל הבינו לפני 4,000 שנה, הפלסטינים לא מבינים עד היום. במלחמה כמו במלחמה - ומלחמה היא לגברים. אבל, כמו שרובנו כבר מבינים בצער, אין עם מי לדבר, לא על חוקים בסיסיים מחד, ולא על שלום מאידך

נתניהו לא המציא את השיטה. הוא רק עשה בה השבוע שימוש נכון [צילום: אימג’בנק/thinkstock]
המשפט המבריק ביותר במלחמה על התודעה נאמר על-ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו. נחמד לגלות שמאחוריו עומדים אנשים, שיודעים להתנסח ויודעים לפגוע בול- לא רק בטילים הקמים להשמידנו. בתוך ים הדברים שכל ’לשעבר’ ו’במיל’ אמר בנחרצות, דווקא נתניהו לא הרבה בהופעות. המשפט שאצלי ייחקק יותר מכל, מהסיבוב הנוכחי והמי יודע עוד כמה עם הטמבלים המזוקנים, הרעולים והערלים מהדרום הוא: "אנחנו משתמשים בטילים להגן על הילדים שלנו. החמאס משתמש בילדים להגן על הטילים שלו". 

מבריק, מדויק, מוסרי. עברי כל כך, למרות שלא אמר בעברית. היתרון הכי גדול של הרוע הוא שהוא בוחר להכניס למערכה, גם כאלה שלא צריכים להיות בה. פעם מלחמה הייתה מלחמה. פעם גברים היו גברים. עם קוד שלא מערבב אישה כשנדרש לפתור דברים בכוח הזרוע, קל וחומר, לא מערבים ילדים. אפילו לילדים יש חוקים (כך לפחות אני זוכר מילדותי הרחוקה). למשל, במריבה, כשהקללות עפות לכל כיוון, פתאום מכריז אחד הניצים: "בלי הורים", ואז מפסיקים לקלל אותם מתמקדים בתכונות האופי החסרות של הילד, בלי אמא ואבא, והילדים, למיטב זכרוני, כיבדו את חוקי המשחק והקרב.

[מצעד האיוולת]

עכשיו, באנלוגיה, לך תגיד לאנשי המנהרות האפלים: ’רגע, בלי ילדים’. או: ’בוא נפתור את זה כמו גברים- גם בלי נשים וזקנים’. במלחמה כמו במלחמה- ומלחמה היא לגברים. אבל, כמו שרובנו כבר מבינים בצער, אין עם מי לדבר, לא על חוקים בסיסיים מחד, ולא על שלום מאידך.

נתניהו לא המציא את השיטה, הוא רק עשה בה השבוע שימוש נכון. גם אצלנו לקח זמן להבין את זה. צמחנו לתוך המציאות הזו. במלחמת המפרץ היו מי שכינו את המשפחות שברחו מתל-אביב המופגזת כעריקים. היום אף אחד לא יעז לדבר כך. כי יש מי שצריך לקחת חלק במלחמה, ויש מי שצריך לכנס לאחור, להוריד ולהתחפר לאחור, עד יעבור זעם.

בפרשת השבוע "מטות" מבקשים ראשי השבטים גד וראובן לא לחצות את נהר הירדן ולהתמקם בנחלותיהם בצד המזרחי. הכל בסדר, אומר להם משה, אין בעיה, וכמו שז’בוטינסקי קבע מאוחר יותר: "שתי גדות לירדן, זו שלנו וזו גם כן". אבל, תוהה משה, מה יהיה עם המלחמות שצפויות לבני ישראל בכיבוש הארץ בראשות יהושע בן-נון. הרעיון לפיו שני שבטים ישבו תחת גפנם ותאנתם, שעה שאחיהם יילחמו בצד המערבי של הירדן, לא נראה הוגן והגיוני.

ובני ראובן וגד מבינים ומייד מצהירים: "אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל" (במדבר, לב’, טז’) לא לפני שהם קובעים: "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו". כלומר, לא זאת בלבד שאנחנו מכירים בחובתנו להילחם אל כתף אחינו, בכדי להמחיש כמה אנחנו מחויבים, אנחנו נהיה חלוצים במלחמה לפני המחנה. אבל, את הילדים והאישה אנחנו מבקשים להשאיר פה, להוציא אותם מהמשחק, לבנות להם ערים שיגנו עליהם עד שנחזור, והם מקבלים את האישור.

והנה, אנחנו כ- 3,700 שנה מאוחר יותר ומה שהבינו בפשטות אז, השכנים שלנו מסרבים להבין היום. למה? כי כנראה שמדובר בהרבה יותר מאדמת מריבה. הוויכוח בינינו הוא עמוק יותר מדונם פה דונם שם. התהום המוסרית שפעורה בינינו מתחילה בתפיסת השלום והמלחמה, בתפיסת החיים והמתים. בחשיבות הגדולה בלהוציא את חסרי הישע מהמשוואה. אבל כשטרמפ אומלל של שלושה ילדים הוא תירוץ לחלק סוכריות בקסבה, אתה מבין שהעסק רקוב במהותו.

שמחתי השבוע ליזום אירוח של שחקני כדורסל מאשדוד. הם שמחו מאוד להיות איתנו, אבל השמחה שלי הייתה גדולה יותר משלהם. כי בזכות דברים קטנים כאלה, אנחנו ננצח, תמיד. כי אנחנו בצד של הטובים והמוסריים. וחשוב לזכור את זה גם כשקשה.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }