נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > זן ואומנות ריצת המרתון
27 לפברואר 2015
זן ואומנות ריצת המרתון
ד’’ר שמי שגיב, 27/02/2015 - 10:05
כמו בחיים כך גם בריצה. כאשר אנו חוששים, הגוף מתכווץ, כשאנו דואגים, הגוף נדרך והריצה הופכת למפרכת. אז איך מתגברים על זה?
 כשאנו שמים לב לריצה, הרץ נעלם ואנו הופכים להיות הריצה עצמה [צילום: אימג’בנק/thinkstock]

עונת המרתונים כאן, והיום (שישי) יוזנק מרתון תל-תל אביב ושבועיים אחריו יוזנק מרתון ירושלים. ריצת המרתון הפכה לאתגר מבוקש. כל ספורטאי, אם חובבן או מקצוען, רוצה להתהדר בסטיקר למכונית "42.2 ק"מ". ריצת המרתון, אכן מציבה את גופנו, אם ברמה הפיזית או המנטאלית בקצה גבול היכולת, אז כיצד ניתן לצלוח את האתגר המפרך?

בתחילת דרכי כרץ מרתון (אלוף ישראל ונציג ישראל באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 בריצת המרתון) וכדי להתמודד עם האתגר העצום, הייתי מנסה לחלק את הריצה לשני חצאים, אך מיד הבנתי שגם 21 ק"מ זה ארוך מדי. אז ניסיתי להתמקד כל 10 ק"מ וגם זה נראה לי ארוך. כך גם כל 5 ק"מ, היו ארוכים מהרגיל וכך גם כל ק"מ. הבנתי שמה שצריך זה להתרכז ביחידה הבסיסית ביותר, בצעד, להיות ב: כאן ועכשיו. להיות בריצה.

[גמישות בגוף - גמישות בחיים]

כמו בחיים כך גם בריצה, הדאגות והחששות צפים כשאנו חוששים מהישנות של אירועי העבר או מאי יכולתנו להתמודד עם משברים העתידים לבוא - האם וכיצד? אצליח להתמודד. כי מה שמדאיג אותנו בחיים זה מה שהיה או מה שיהיה, כך גם בריצה, אנו מרוכזים בכמה ק"מ עברנו וכמה נשארו. כשאנו בעבר או בעתיד אנו לא כאן, אנחנו לא בריצה.

כאשר אנו חוששים, הגוף מתכווץ, כשאנו דואגים, הגוף נדרך והריצה הופכת למפרכת. כשאנו ב- כאן ועכשיו, אין דאגות, אין חששות, אין לבטים. אז בריצת המרתון. להיות ב-כאן ועכשיו זה להיות בצעד. זה לשים לב לריצה עצמה, לשים לב לגוף, לשים לב לסגנון הריצה, לקצב הריצה, לנשימה, לתנועת הריצה. היו ערניים לכל מתח ונוקשות המתפתחת בגוף ונסו להרפות. התמקדו בסגנון יעיל ומשוחרר ואפשרו לקילומטרים לחלוף, ברקע, כך שאתם מודעים לקצב ולמרחק, אך לא ממוקדים בזה. המפתח להצלחה בריצת המרתון טמון ביכולת לשמר מיקוד - קלילות הריצה. לא סתם אומרים שמרתון זה 90%, או משהו כזה, מנטאלי.

אם אתם חשים קושי ברגליים התמקדו באזור שבו אתם חשים קלילות, רפיון. אם אתם חשים כבדות, נוקשות, בשרירים, נסו לשנות מעט את סגנון הריצה. נסו להגביר את תדירות הצעד תוך כדי קיצור אורך הצעד, וההיפך. פעולה זאת תגרום לשחרור הקיבעון השרירי. לרוב מה שמבדיל רצים מנוסים מרצים מתחילים, זה כשרץ מנוסה נשבר, הוא מאט, אך עדיין שומר על סגנון יעיל. כשרץ מתחיל, לא מנוסה, נשבר, לרוב זה גם מלווה בהתפרקות מוחלטת. הסגנון היעיל נשבר, הגוף מתכווץ. כשזה יופיע, ה"קיר", או משהו מדומה כזה, התרכזו בסגנון, בגוף, בצעד.

סבל ומשברים זה חלק מהחיים ובמהלך 42 ק"מ אתם וגופכם תהיו נתונים ללא מעט מבחנים. הכאב, הסבל והמשברים יופיעו, השאלה היא איזה כלים עומדים לרשותכם ואיך אתם מתמודדים עם זה. בפאן המנטאלי סבל זה עניין של מיקוד. כשהכאב או המשבר מופיע אנו מתבייתים בו, כמו חיה המסונוורת, ולא מסוגלים להסיט את מבטינו מהכאב, ואז, גופנו מתכווץ. לכן, כשהמשבר יופיע, והוא יופיע, החזירו את המיקוד בחזרה לגוף, לנשימה, לצעד.

כשאנו ממוקדים בצעד, בריצה, אין זה אומר שאנו לא מודעים למרחק שגמענו, וכמה ק"מ עוד נותרו לנו או באיזה קצב אנו רצים, אלא שזה לא המיקוד אלא הרקע. כשאנו שמים לב לריצה, הרץ נעלם ואנו הופכים להיות הריצה עצמה. כשאנו הופכים להיות הריצה עצמה, אז ריצת המרתון (והחיים) הופכת לריצה ללא קו סיום, ללא מטרה (סיום, תוצאה, מקום) - הריצה היא המטרה.

ד"ר שמי שגיב - מנהל המרכז לכירופרקטיקה בזכרון יעקב

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }