נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > כשספורט הופך לחובה
21 לאוגוסט 2015
כשספורט הופך לחובה
ד’’ר שמי שגיב, 21/08/2015 - 11:12
בריאות וכושר: אם אתם מרגישים שחדוות הריצה או הרכיבה נעלמת לכם והאימונים הופכים עם הזמן ליותר קשים. שאלו את עצמכם לפני האימון הבא לשם מה אתם בכלל מתאמנים? בלי כוונה שום דבר לא ינוע, יזוז
כשספורט הופך לחובה
להתאמן בלהיות ממוקד כוונה זה להתמקד בהרגשה שהיינו רוצים להרגיש. [צילום: אימג’בנק / thinkstock]
אם אתם מרגישים שחדוות הריצה או הרכיבה נעלמת לכם והאימונים הופכים עם הזמן ליותר קשים. שאלו את עצמכם לפני האימון הבא לשם מה אתם בכלל מתאמנים

בזיכרוני, אני תמיד מנסה לחזור לחדוות המשחק כילד, לתחושת החופש שהייתה בסתם לרוץ לקפוץ, להתרגשות ולתענוג של הרכיבות הראשונות, לטיפוסי הפסגות, לתחושת ההתעלות כשגמרתי את ריצת ה-10 ק"מ או המרתון הראשון שלי. לאן כל זה נעלם? מדוע כעת האימונים נעשים מפרכים, קשים יותר?

[ראו גם טור קודם: לפרוץ את המחסום]. 

ובכן, ההבדל נובע מכך שבמקום להיות ממוקד כוונה – הרגשה, הפכתי לממוקד מטרה – תוצאה. שבמקום שהריצה הגיעה ממקום של בחירה, כעת היא נובעת ממקום של צורך או חובה. כי הרי, מה שמעניין אותי וכנראה שגם אתכם בסופו של אימון, הוא כיצד הרגשנו באימון או בקו הסיום. ההרגשה היא המטרה, כשהמטרה היא אמצעי להשגת אותה ההרגשה.

ניתן לומר ששני הכלים העומדים לרשותנו ושאיתם אנו מתנהלים בחיים ובכלל זה גם באימונים הם: כוונה ומיקוד. אם נשתמש באנלוגיה למכונית, אז המנוע זו הכוונה וההגה זה המיקוד. כשם שהמנוע מניע את המכונית כך גם הכוונה שלנו מניעה את פעולותינו. בלי כוונה שום דבר לא ינוע, יזוז.

ההגה תפקידו לנווט, למקד, את תנועת ההנעה שהמנוע מייצר. כדי שנוכל לרוץ או לרכב אנו צריכים להפעיל את המנוע-כוונה. כוונה עונה לשאלה: למה? וכאן אנו צריכים לשאול את עצמנו: למה אנחנו רצים? וכול אחד ואחת ותשובותיו.

השאלה הבאה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא: איך? או, כיצד? אנו מוציאים לפועל את הכוונה הזאת? וכאן אנו נכנסים לתוכניות אימונים, ציוד, תזונה וכול ההיבטים הטכניים והאדמיניסטרטיביים המאפשרים לנו לתרגם את התנועה לממוקדת יותר או אם תרצו הישגית, תכליתית, יותר.

כשלפתע יש לי אימון מדהים או תחרות שבה שברתי שיא, מידית אני מנסה לקשור זאת לנסיבות הפיזיות: עם איזה נעליים רצתי , מה היה המזג אוויר, אופי המסלול, מה אכלתי, באיזה שעה התעוררתי ועוד ועוד פרטים או טקסים למיניהם. ואז, בתחרות הבאה, אני מנסה לשחזר את הנסיבות. זה בלתי אפשרי ואף מתסכל לדאוג לכך שבכל פעם אצליח לשלוט בכול הגורמים הנסיבתיים. בעבורי, כשהפכתי להיות ממוקד מטרה, ה-איך? הפך לטקסים כפייתיים. כך הריצה נהפכה למתסכלת.

אם כך, התהליך האורגני המאפשר פעילות ממוקדת כוונה הינה: כוונה (סיבה) ולאחריה מיקוד (תוצאה). אך כיום רובנו פועלים במהופך, בז’רגון המקצועי זה נקרא – REVERSE ENGINEERING . אנו ממוקדים בתוצאה, ב: איך? מתי? ו: כמה? כדי לייצר את ההרגשה שאנו חפצים. לזה קוראים עבודה קשה. זו הסיבה מדוע חדוות הריצה נעלמה לנו. זו הסיבה מדוע האימונים נעשים מפרכים יותר. בכך, האימונים נהפכו ככלי להשגת הרגשה ולא כביטוי להרגשה טובה.

להתאמן בלהיות ממוקד כוונה זה להתמקד בהרגשה שהיינו רוצים להרגיש. אז מה הייתם רוצים להרגיש על קו בסוף האימון: עוצמה, התעלות, ביטחון, סיפוק, גאווה. לפני שאנו יוצאים לאימון אפשרו לעצמכם להעלות הרגשה זו- עמדו בגאווה, חישבו ביטחון, תנשמו סיפוק, הרגישו עוצמה. כעט שחררו ואפשרו לכוונה לבטא עצמה בצורה היעילה ביותר. ניסיוני מראה שתפקידנו מתחיל ומסתיים בכך שאנו כול הזמן ממוקדים בכוונה, בהרגשה. אין זה מתפקידנו להתערב באיך להוציא כוונה זאת לפועל. גופנו מצויד בכל האמצעים הנדרשים, והאימונים מכשירים את מערכות להוציא לפועל את כוונתנו באופן המקסימאלי. בסוף האימון, שימו לב להרגשתכם, עד כמה היא רחוקה או קרובה לכוונה המקורית. באם היינו רחוקים מההרגשה שחפצנו, עלינו ללמוד ולבדוק: היכן סטינו? היכן לא היינו ממוקדים? ובפעם הבאה לדייק יותר. כך גם בחיים.

אין באפשרותנו לשלוט בנסיבות, כי במהותם הם נמצאות בשינוי מתמיד. אין באפשרותנו לשלוט בתוצאות, כי תוצאה היא פועל יוצא של סיבה. נכון, זה אפשרי להתנהל כך, אך זה מצריך ממני לרדוף אחרי הזנב של עצמי. לא כיף. הדבר היחידי שיש לנו עליו שליטה הוא: להיכן אנו מפנים את המיקוד. כשאנו ממוקדים מטרה המיקוד הוא בחוץ(בתוצאה) וכשאנו ממוקדים כוונה המיקוד הוא פנימה (בהרגשה). התאמנו להרגיש את תחושת החופש, ההתעלות, הסיפוק שהריצה מביאה עבורכם, כאן ועכשיו, והישארו ממוקדים בהם. ככל שנתאמן בלהרגיש נאפשר למנוע להיות בשיא תפוקתו. כי אם איננו יכולים לחוות את ההרגשה שאנו חפצים כעט, סביר להניח שגם לכשנגיע למטרה, לא נרגיש זאת.

ד"ר שמי שגיב - רץ אולימפי ואלוף ישראל לשעבר בריצת המרתון.
מנהל המרכז לכירופרקטיקה בזכרון יעקב

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
עובדים מצטיינים לשנת 2020
’הגל השני’ בחוף הכרמל: המועצה מספקת פתרונות יצירתיים לתושבים
בזכרון יעקב לא דורכים על צואת כלבים

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }