נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > אף על פי כן ולמרות הכל
6 למאי 2016
אף על פי כן ולמרות הכל
, 06/05/2016 - 10:34
אם לא היינו העם העברי, אם אבותינו לא היו מתעקשים להיות מעבר ולייחד את עצמם ערכית מוסרית והיסטורית, כל הדבר הזה שנקרא יהודים וישראל לא היה קיים. בין שכחה להכחשה, אם תרצו אין זו אגדה: הסיפור העברי-יהודי-ישראלי
המשולש הישראלי עברי יהודי
פסח הוא הצלע העברית במשולש, יום השואה הוא הצלע היהודית, יום הזיכרון ויום העצמאות הם כבר הצלע הישראלית [צילום: FontbitImages].
אם נדע לשמור על המשולש הראשון ולחזק אותו- העברי, היהודי והישראלי, הכל יבוא על מקומו בשלום

חג הפסח, יום השואה ו-48 השעות של יום הזיכרון ויום העצמאות הם המשולש שמכנס לתוכו את כל הסיפור העברי-יהודי-ישראלי. פסח הוא הצלע העברית במשולש, יום השואה הוא הצלע היהודית, יום הזיכרון ויום העצמאות הם כבר הצלע הישראלית שסוגרת את המשולש ומביאה אותנו עד הלום.

הקשר בין שלוש הצלעות האלה הוא קשר ’גורדי’ שלא ניתן להתירו. צלע אחת תלויה בשנייה. צלע אחת נשענת על אחותה. אין קיום לצלע אחת ללא זו הסמוכה אליה. ואנחנו- אתה, אני והמציאות, חיים בתוך המשולש הזה, מנסים להנשים אותו, לא אחת פוגעים בו ומתפלאים שמשהו מתערער בקיום שלנו. והעיקר, חובה לומר, הוא לא לשכוח את המשולש הזה- שמתקיים רק כששלוש הצלעות חזקות ועומדות בגבורה מול כל לחץ חיצוני או פנימי שקם עליהן לכלותן.

ובימי בין המיצרים של ימי השואה והזיכרון, אני מבקש להציב משולש נוסף שעומד ומאיים על המשולש הראשון- הקיומי. צלעו הראשונה של המשולש המאיים הוא השכחה שלנו. הצלע השנייה היא הרצון והכמיהה המודרניים להיות ככל העמים. הצלע השלישית היא הכחשה של הגויים את העבר שלנו, עדיין לא יאומן- אבל הכחשה גם של ההווה. ובאופן שאין אבסורדי ממנו, מנסים להכחיד ולהכחיש גם את הסיכוי והעתיד של העם העברי היושב בארצו.

לא לשווא התורה חוזרת ומזכירה לנו "לזכור" ומזהירה אותנו לא אחת ב"לא תשכח". כי הבסיס ההיסטורי של אדם הוא עצם ההכרה של העבר שלו. נכון שאנחנו באופן מיוחד נדרשים לזכור הרבה- שהרי ההיסטוריה שלנו רוויה באירועים קריטיים, אבל זו זכות גדולה, לצד היותה חובה גדולה- לזכור ולא לשכוח. ולא רק בהיבט הטריוויאלי, לא רק לדעת מה היה, אלא גם לנתח את מה שהיה ולהפיק ממנו את הלקח החשוב ביותר, שבסופו הידיעה הברורה שלא נופלים שנית- לא לגלות ולא לחורבן הבית השלישי- הבית הארץ ישראלי, שנדמה שלאחריו לא תהיה תקומה.


חג הפסח, יום השואה ו-48 השעות של יום הזיכרון ויום העצמאות הם המשולש שמכנס לתוכו את כל הסיפור העברי-יהודי-ישראלי. פסח הוא הצלע העברית במשולש, יום השואה הוא הצלע היהודית, יום הזיכרון ויום העצמאות הם כבר הצלע הישראלית שסוגרת את המשולש ומביאה אותנו עד הלום


בהמשך להכרה בחשיבות הזיכרון, הצלע השנייה שתכליתה הרצון של עם ישראל להיות ככל העמים, להיות חלק ממשפחת העמים, ובעבור זה לשלם בייחודיות שלו, מדובר במהלך שבסופו של דבר מוביל לאבדון. אין שום פסול להשתייך למשפחת העמים, נהפוך הוא, אבל לא במחיר של הזהות שלך. לרצון להיות ככל העמים יש נטייה לשרת את השכחה. וההיפך גם נכון: השכחה מחזקת את הרצון להיות ככל העמים. זה תלוי בנו- בי ובך, כי זה נכון להיות חלק ממשפחת העמים המפותחים, אבל לא על חשבון הייחודיות, לעבור את הקשיים ולסמן את הדרך ולהיות המצפן בעולם הזה (פעם היינו הצפון בעולם הזה, בעידן הזה נסתפק להיות המצפן).

כולם רוצים להיות כמו כולם, אבל תחשבו על זה, אם לא היינו העם העברי, אם אבותינו לא היו מתעקשים להיות מעבר ולייחד את עצמם ערכית מוסרית והיסטורית, כל הדבר הזה שנקרא יהודים וישראל לא היה קיים, היינו בדיוק כמו הגרגשים והכנענים והיבוסים והפריזים, כל אותם עמים שמוזכרים בתורה ושהתאדו מעל פני כדור הארץ.

והצלע השלישית והאיומה ביותר היא הצלע שלכאורה לא תלויה בנו- צלע ההכחשה. זה מדהים, אבל מכחישי השואה הם בדיוק אותו חבר מרעים מנותק שמכחיש גם את זכות הקיום של מדינת ישראל. מדובר באותם גופים שלא מקנים אף זכות עתידית למקום תחת השמש לעם היהודי- כקביעה היסטורית. הם יסדרו את העובדות של השואה כפי שנוח להם ובלבד שזה ישרת את האג’נדה נוטפת השנאה שלהם. הם ינפיקו עובדות ומציאויות עכשוויות, שיבטלו את הזכות הבסיסית של העם היהודי לנחלה. הם גם ידאגו לגלגל את זה הלאה אל העתיד, בכדי שהזינוב בעם היהודי ובמדינת ישראל לא ייפסק.

ולמה זה לא תלוי בנו רק לכאורה?! כי זה כן תלוי בנו. כי האמונה החזקה שלנו בעצמינו יכולה להוביל תהליך, בו אנחנו יציבים מתמיד ולא נבהלים מכל הפגנה תימהונית בבירה אירופית מנומנמת. אם נדע לעמוד ולומר שהדרך שלנו היא - היא דרך האמת. שאנחנו אחת הדמוקרטיות הכי חזקות בעולם, שלא לומר הדמוקרטיה הכי חזקה. אנחנו הדמוקרטיה הנאורה ביותר וגם החזקה ביותר, מהסיבה הפשוטה שחוזקה של דמוקרטיה נבחן בקונפליקטים שבתוכה ובהתמודדויות שלה. דמוקרטיה שכולה בצבע לבן ואחיד וקר אינה באמת דמוקרטיה, כי היא חד גונית. הנה, אירופה מאיימת להתפרק בגלל שנודדים אליה אנשים בצבע אחר- אי אפשר לייפות את זה ולהגדיר את זה בעדינות. לעומת המציאות הישראלית שברבות הימים היא הכי רב גונית והכי מתהפכת שאפשר.

בקיצור, אם נדע לשמור על המשולש הראשון ולחזק אותו- העברי, היהודי והישראלי, הכל יבוא על מקומו בשלום.אם נדע לעמוד איתן מול המשולש השני שמאתגר אותו- ההכחשה, השכחה והרצון להיות ככל העמים בכל מחיר, אז ההיסטוריה תמשיך להכות בפרצופם של המבקשים להמית את החלום הציוני- כמו שהיא עושה מאז קום המדינה, כמו שהיא עשתה מאז שאבותינו ביקשו להיות טובים יותר.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }