נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > דבר העורכת | שביתת המורים
20 למרץ 2008
דבר העורכת | שביתת המורים
שרית קדם, 10/11/2007 -
כן, כן אלה, שאנחנו אוהבים לשנוא. בעצם תמיד אהבנו. כי זה חלק מהעבודה שלנו כבר כתלמידים - לרדת על המורה, ולראות בו מטרה לחיצי ההורמונים המשתוללים של גיל ההתבגרות, ככה זה טבעי. אז כן, הם שוב שובתים, ו"מוצצים את דמנו", והם חסרי אחריות ומפקירים את ילדינו, הם סחטנים, וכמה ימי חופשה יש להם....וכל הפזמונים הרגילים
זהו, עכשיו, הרגעים האחרונים לקראת רדת הגיליון לדפוס - זה סופי וקורה. השביתה הגדולה. כותרות העיתונים מבשרות, כי המורים מתכוננים לשביתה ארוכה, שתימשך אפילו חודשים. היום אנחנו עוד רק קצת צופים במחזה, מחר ומחרתיים הילדים יתחילו לשבת בבית, בני הנוער יציפו את הקניונים ומרכזי הקניות, והחופש הגדול לא ייגמר. בוץ ורפש יוטלו במורים, שמערכת החינוך ובכולם מסביב. ואת המחיר – נשלם כולנו. המשק ישלם, עבור הפסד ימי העבודה, והנזקים, ההורים ישלמו בכסף שיוציאו, כדי להמשיך ולבדר את בני התשחורת ולהעסיקם, בימי עבודה, לפעמים, ובעיקר- בהרבה אנרגיה ועצבים. התלמידים ישלמו באובדן ימי לימודים יקרים, ועוד לא דיברנו על בחינות הבגרות. האוצר ישלם, כי בסוף ברור, שתהיה פשרה. אבל, ואל תטעו לרגע, את המחיר הכבד ביותר ישלמו ומשלמים כל הזמן המורים.
 
כן, כן אלה, שאנחנו אוהבים לשנוא. בעצם תמיד אהבנו. כי זה חלק מהעבודה שלנו כבר כתלמידים - לרדת על המורה, ולראות בו מטרה לחיצי ההורמונים המשתוללים של גיל ההתבגרות, ככה זה טבעי. אז כן, הם שוב שובתים, ו"מוצצים את דמנו", והם חסרי אחריות ומפקירים את ילדינו, הם סחטנים, וכמה ימי חופשה יש להם....וכל הפזמונים הרגילים.
 
וכמו תמיד נשמעים כל הקולות, המנסים להגיד משהו על מקומו של החינוך בסדר העדיפויות הלאומי שלנו, ואם עכשיו הם עוד איכשהו נשמעים – אז תראו, איך ככל שינקפו ימי השביתה הם ילכו ויחלשו.
ואם כבר עכשיו יש קולות השואלים, מדוע לא פעל אירגון המורים עוד לפני תחילת השנה, רק נזכיר, כי את העיצומים התחילו כבר בשנה שעברה, ובמהלך כל הקיץ התקיימו מגעים, והנה כבר עכשיו האחריות על כך, שהמו"מ העלה חרס היא על המורים.
 
ואולי זה הפוך? ואולי הציניות כאן חוגגת? אולי משרד החינוך והאוצר, מודעים לכך, שהמשק לא יוכל להחזיק מעמד עם שביתת מורים בבתי הספר היסודיים – בה הורים ייאלצו לשבת בבית עם ילדיהם הקטנים, מיהר וסגר הסכם עם הסתדרות המורים. אבל עם ארגון המורים העל יסודיים - יש זמן, החבר’ה הגדולים יותר ישבו בבית ללא השגחה, והלחץ הציבורי יופנה אל ארגון המורים ולא אל הממשלה?
 
אולי הכל כאן ציני. אולי הסטורית השחיקה במעמד המורה היא, בעצם העובדה, שמדובר במורה ממין נקבה? כלומר אישה? כלומר, על פי התפישה השוביניסטית, המקובלת במקומותינו, מי שאינה מפרנסת אלא מביאה "משכורת שניה"... ולכן, ניתן במשך שנים ארוכות להגיע אל שחיקת שכר בלתי הגיונית בעליל. ודאי שקיימת ביקורת לא מעטה על התנהלות אירגוני המורים. או על המורים בכלל, על רמתם, על התנהלות המערכת החינוכית הפרטנית. אבל הפעם, אני לפחות בתחושה, שבאמת היחידים הנושאים כאן קול קורא, ונאבקים מעבר לתנאי השכר הפרטיים שלהם על דמותה העתידית של המדינה, על סדר העדיפויות שלה, ועל מקומו של החינוך – הם המורים.
 
חלק מן המאבק אותו הם נושאים קשור גם בתנאי עבודתם, ולא רק בשכרם. אלא שבמקרה זה, תנאי עבודתם הם תנאי הלימוד של ילדינו: שעות לימוד מקוצצות, מספר תלמידים בלתי נסבל בכיתה וכו’.
 
לכן, יש לי הפעם תחושה, שאנחנו צריכים להתייצב לצידם - כציבור. לאמור: מאבקם של המורים הוא מאבקה של החברה בישראל. גם על חשבון סעיפי תקציב אחרים. למרבה הצער, והציניות, לו היתה הממשלה מקבלת תחושה, שהציבור נמצא לימין המורים, אני בטוחה, שהשביתה גם היתה מסתיימת מהר יותר, ואולי אפילו ניתן היה להגיע לפשרה ולתוצאות ללא מאבק.
 
שבוע טוב
 
שרית קדם
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }