נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > טורים > בהרף עין.
26 לאוקטובר 2007
בהרף עין.
שרית קדם, 26/10/2007 -
השבוע, שתים עשרה שנים אחרי, צפינו שוב בחלקים מן הקלטת המתעדת את רגעיו האחרונים של ראש הממשלה יצחק רבין. עשרות פעמים הרצתי ע"ג מסך המחשב את השניות הללו שהועלו לאינטרנט. כמה שניות, הרף עין שהפריד בין החיים למוות בין היש לאין. בין מציאות פוליטית אחת למציאות אחרת לגמרי. אולי אפילו בין ישראל אחת לישראל אחרת שנולדה באותו רגע. ברגע אחד המצלמה, הממוקמת על הגג ממול מתמקדת בעיקר - ראש הממשלה יצחק רבין יורד מאזור הבמה אל הרחבה, מוקף בשומרי ראשו, מניף יד אל הקהל. יגאל עמיר מטושטש, סטטיסט, ניצב בצד. המצלמה עוברת אותו, העין אינה מבחינה בקיומו לא כל שכן בתנועת היד. המצלמה מלווה את תנועתו של רבין שמאלה, עמיר נשאר מחוץ לפריים. בהילוך החוזר מוקפת דמותו בעיגול. העין הולכת לשם, עוקבת אחרי כל תנועת יד שלו, משלימה פערים, מנחשת: עכשיו הוא מוציא את האקדח, המצלמה עוזבת אותו, המוח משלים בדיוק עכשיו הוא מכוון. הכדור נכנס לפריים - מסומן, פוגע. ומשנה לנצח את הפוקוס של התמונה. בהקרנת התמונה הזו בדיעבד, ולמרבה הצער כל כך מאז - השתנה הפוקוס לנצח - מיצחק המת ליגאל החי.
יצחק רבין קפא, המציאות שניסה ליצור נעצרה. עמיר הצליח. הוא צדק. כדור אקדח יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה. אין איש יודע עוד מה היה קורה לו...... הויכוח של לפני 12 שנים נשאר אותו הויכוח. רק תיאורטי יותר היום. אז היה זה "מה יהיה לו", והיום הוא "מה היה אילו......."
ועמיר? הוא נשאר בפוקוס. הוא חי. הוא מתחתן. הוא עומד להיות לאב. הוא עולה לכותרות, הוא גיבור סקרים, הוא מעורר ויכוחים. ורבין? הוא קפא בזמן. מי שהיה, מה שקרה, הפכו למילים בספרי ההיסטוריה. עבור בני שנולדו אחרי, רבין ופרעה – זה כמעט אותו דבר. משהו שקרה מזמן ובגללו באים פעם בשנה לבית הספר בחולצות לבנות.
בהרף עין, השתנתה התמונה. ואנחנו, כן, כן, "נזכור ולא נשכח". את מה? את מה נזכור בדיוק? את ערמות המילים הגבוהות? את הנרות בכיכר? את הממלכתיות המזויפת שעוטה את יום הזיכרון הזה? למה ממלכתיות מזויפת? מפני שהרצח הזה היה רצח פוליטי. והניסיון לטשטש את העובדה הזו הוא חלק מזיוף המציאות שכולנו אחראים לה – כלפי עצמנו וכלפי הדור הבא. מרוב "תקינות" ומרוב "ממלכתיות" – נשכחה העובדה היחידה שלא השתנתה – יצחק רבין נרצח בגלל מהלך פוליטי שאותו הוביל. מהלך שעורר כאן ויכוח שרחוק מלהסתיים. אבל על השבר הזה ממשיכים לשים פלסטר, ולדבר על "אלימות" ועל "אחדות" כעל מילים מנותקות ממציאות פוליטית. ועם כל הזיוף הזה, מה הפלא שיום הזכרון הזה בעצם מרוקן מתוכן. מה הפלא שהפוקוס הוא על עמיר ומעלליו, כאילו היה כוכב מדורי רכילות למיניהם.
בכל הזיוף הזה מה הפלא שפורחות להן תיאוריות הקונספירציה, ומקבלות ביטוי ועידוד באתר האינטרנט ברוסית של הליכוד. מה הפלא שבטקסי הזכרון השבוע, מציגים את עצמם אולמרט ונתניהו כממשיכי דרכו של רבין.
אנחנו נוטים לטשטש, כי לנו בעצמנו קשה. אבל באמת, תחשבו על הדור הבא. מה אנחנו מעבירים אליהם עם כל הטשטוש הזה? שרבין היה איש גדול עם "מורשת" - (אגב מהי בדיוק המורשת הזו?) ושהוא נרצח וזה לא בסדר? נו באמת. מה אנחנו מספרים לילדינו על מציאות פוליטית, על העובדה שפוליטיקה יוצרת את מציאות היום יום שבה אנחנו חיים, שעמדה פוליטית קובעת גורלות, ושרצח פוליטי משנה את ההיסטוריה. איתן הבר או שמא היה זה שמעון שבס. אמר באותו לילה: "נגמרה לי המדינה". הוא צדק. 
  
שבוע טוב יותר
שלכם שרית קדם
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }