נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > קווקזיות כפי שלא הכרתם
23 לאוגוסט 2008
קווקזיות כפי שלא הכרתם
מערכת הגפן, 23/08/2008 - 13:42
בעולם המושגים של בני העדה הקווקזית, הבנות צריכות לחיות בבית-ההורים עד לחתונה, וזו צריכה להתקיים בגיל צעיר ככל האפשר. אבל מה לעשות, הזמנים השתנו. ירון סבוראי פגש באור עקיבא קווקזיות צעירות מודל 2008. דעתניות, עצמאיות, קרייריסטיות, שמוכיחות שאפשר גם אחרת
קווקזיות אור עקיבא נירים שלומי
 קווקזיות צעירות מודל 2008. דעתניות, עצמאיות, קרייריסטיות, שמוכיחות שאפשר גם אחרת

מוצאי שבת, בגינה מטופחת באור עקיבא, אני יושב לי בנחת בחברת בנות שיחי: טלי, אלבינה, פנינה, תהילה, טל ושלי. כולן עטורות בשיער יפה, בריא ושחור כפחם. אני מבקש לדלות מפיהן ולהבין מה זו קווקז בשבילן.

טלי אדמוב, בעלת עיניים בהירות ירוקות-אפורות וחיוך צחור שיניים, אומרת בעברית-צברית: "אתה שואל על קווקז? אני לא יודעת להגיד לך מה הגבולות שלה. קווקז זה לא מדינה, זה לא טריטוריה. קווקז זה מנטאליות!".
הבנות שאיתן נפגשתי פרצו את מעגל המסורת הקווקזית בכך שעזבו את הבית, דבר שאינו מקובל לעשותו לפני החתונה בעדה. ויותר מזה, התגייסו לצבא.


הבנות של שלומי

"אנחנו גדלנו בבתים ליברלים יחסית", מסבירה אלבינה. "אל תחשוב שסתם ככה יכולת לשבת עם קבוצת בנות לפטפט ולשאול שאלות".

"אני לא רוצה לצייר לך ציור של אנשים קשים או מנטאליות מסוימת", מדגישה פנינה, "אבל בעולם המושגים של רוב הקווקזים הבנות צריכות להיות בבית ולהתחתן ורצוי שזה יהיה עם משפחה טובה".

אכן, קבלת הרעיון של עזיבת הבית קשה מאד בקרב הקהילה.

"אנחנו הבנות של שלומי", מסבירה שלי, היחידה מבין הבנות שאינה קווקזית אך שייכת לחבורה, ומפרטת בעברית רהוטה: "הגענו לבנין של ’נירים’ פחות או יותר באותה תקופה בחיים וגילינו שם עולם מלא".

קווקזיות נירים אור עקיבא שלומי
 "אנחנו הבנות של שלומי", מסבירה שלי, היחידה מבין הבנות שאינה קווקזית אך שייכת לחבורה, ומפרטת בעברית רהוטה: "הגענו לבנין של ’נירים’ פחות או יותר באותה תקופה בחיים וגילינו שם עולם מלא".
עם "נירים" לצה"ל


"נירים" הוא מיזם שהחל לפעול באור עקיבא לפני כחמש שנים ובמסגרתו מעודדים בני נוער להתגייס לשרות משמעותי בצה"ל, הבנים והבנות כאחד חווים מסעות הישרדות, אימונים ופעילויות ערכיות. הרעיון הוא לשנות את יחס הקהילה לגבי גיוס לצה"ל בפרט ואהבת הארץ, הכוללת בין היתר חיבור למורשת ולצביון היהדות, בכלל.

העלאת שיעור המתגייסים בקרב העדה הקווקזית היוותה מטרה בפני עצמה וההצלחה האדירה שוכפלה והועתקה לערים נוספות בהן יש ריכוז של משפחות עולים מחבר העמים ומאתיופיה.
חלוקת תפקידים ברורה

לטלי חשוב להדגיש את הצורך של הבנות בנתינה ואומרת: "גילינו שאנחנו לא שונות מאף אחד אחר. ושבעצם כולם כאן עובדים ועושים מתוך אותו מקום של נתינה".

ומה לגבי ההורים שלהם, האם הם שונים מהורים שהגיעו מרוסיה, מצרים או מכל ארץ אחרת?

טלי: "אצל הקווקזים החלוקה ברורה. גברים זה דבר אחד ונשים דבר אחר. אתה חייב להבין, במשך מאות שנים היהודים חיו יחד עם המוסלמים בקהילות גדולות בערים כמו: באקו-מאחלצ’ה או רובאה והמנטאליות התערבבה גם לטוב וגם לרע. אנחנו מדברות איתך בחופשיות כי אנחנו ממשפחות יותר ליברליות, אך משפחות אחרות הרבה יותר קשות ומחמירות".

הבנות מנידות בראשן. כולן מסכימות עם טלי. "יש לי חברה בת 18, נשואה עם ילד ויש לה תינוק נוסף בדרך", מספרת אלבינה. "אני מכירה המון בנות כאלה".

טלי אדמוב מסבירה כמעט בהתנצלות: "תראה הקווקאזים אוהבים מאוד את ישראל. הם שומרי מסורת וחשובים להם ערכי משפחה, אבל האמת היא שככל שהם אוהבים את המדינה ואת הצבא כך הם אוהבים את הבנות שלהם יותר!".

טלי מחייכת, הבנות פורצות בצחוק וקבוצת בנים נראית ברקע. הבנים מצטרפים והבנות נראות נינוחות ומשוחררות בחברתם. כל החבורה הזו תעסוק עוד מעט בענייני פעילות משותפת בקהילה.

חלון הזדמנויות

לשאלתי אם ישנה עוינות בין קווקזים לגיאורגים, התשובה הייתה חד-משמעית: "לא", ובאשר לעוינות בין הקווקזים לרוסים, קיבלתי תשובות מהוססות ולא ברורות.

"נירים" שוב עולה על הפרק וחשוב לבנות לספר שמן ההתחלה הייתה במקום "אווירה של שמחה ובעיקר חברות", וחלילה מלשכוח את "המדריכים השווים". הן סיפרו עד כמה היה קשה לשכנע את ההורים לתת להן להצטרף לפעולות מחוץ לבית, למסעות ההישרדות ולמחנות הלינה. מרעיפות שבחים על שלומי אבני שעבר מבית לבית בניסיון לשכנע את ההורים, האחים והדודים שהפעילות בנירים תוסיף לבנות והן נמצאות בידיים טובות.

הבנות התבטאו באופן חופשי על הפעילות שלהן ב"נירים". בין היתר הן מדברות על ההזדמנות שקיבלו לגלות מי הן באמת, מספרות על ערכים ועל שיפור בביטחון העצמי.

יש להן גם חלומות ותוכניות לגבי עתידן; פנינה עובדת בקהילה הקווקזית ומנסה לשכנע את הבנות להצטרף לפעילות מחוץ לבית ולהתגייס לצבא. היא רוצה להיות פסיכולוגית ארגונית. שלי עובדיה רוצה להיות קצינה בדרגה גבוהה בצבא. תהילה רוצה להיות מעצבת גראפית ולהתמחות בעיצוב בתים. טל משרתת בווינגייט כמדריכת כושר ורוצה להמשיך בכיוון וטלי אדמוב רוצה לעבוד בהייטק "ושיהייה לי תואר ביד".

צבא זה הכי, אחותי

שלומי אבני, מנכ"ל נירים בשכונות, מצטרף אלינו. "אני גא על כך שהצלחנו לשנות את דפוסי החשיבה והבאנו את הבנות הללו להכרה ביכולתן להצליח ולמלא תפקידים משמעותיים בצבא.

"מדובר בבנות נהדרות אשר מגיעות ממשפחות נהדרות ולהוריהן מגיעה מילה טובה. למרות הקושי הרב בקבלת הרעיון של לתת לבנות לצאת מהבית בשלב כזה מוקדם בחייהן, הם הבינו והסכימו, וכל פעם שאני פוגש אותם או את קרובי המשפחה, הם מציינים בפני את הישגי הבנות בצבא, את התקדמותן ואת תפקידיהם השונים שלהן".

לפני שנפרדתי מהבנות, ככה בקטנה התעניינתי מהו המאכל האחד שכולן מסכימות שהוא הוא המאכל הייחודי לקווקזים, וכולן ענו פה אחד: "דושפרא". אלה הם כיסוני בצק ממולאים בבשר, מתובלים ברוטב סמיך עם הרבה שום וחומץ ובלעדיו אין ארוחה קווקזית.

ביום שלאחר המפגש שלי באור עקיבא, שאלתי את שכנתי שהגיעה אלינו מגיאורגיה, אם הייתה מסכימה שבתה תשרת בצבא.

זה מה שענתה לי לאחר שהרהרה במשך זמן לא מבוטל: "אני חושבת שבנים הולכים לצבא ועושים מלחמות, ובנות יותר טוב יהיה בבית יעשו דברים חכמים לא שטויות. אתה מסתכל בטלוויזיה ורואה רק בנים, כל הזמן מלחמות זה בזה. "למה אתה לא רואה בנות? כי בנות יותר חכמות, לא צריכות להרוג אנשים. בנות עושות אנשים".

היא הביטה בי לרגע נוסף ואז הצביעה בידה לכיוון הדלת: "אני יש לי מה לעשות, באמת אין לי זמן לשאלות של טיפשים".

ואז רגע לפני שהדלת נסגרה עוד הוסיפה: "ואם בנות בצבא, מי יטפל בילדים?"

כבר אמרנו, בנות זה הכי אחי.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }