נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אות מאבשלום: אבשלום עדיין גר כאן
24 לאוגוסט 2009
אות מאבשלום: אבשלום עדיין גר כאן
יואב איתיאל, 21/08/2009 - 13:56
לקראת יום הולדתו ה-120 של אבשלום פיינברג בעוד חודשיים, פרסמה נאוה מקמל עתיר רומן מסקרן על חייו, "אות מאבשלום", המשלב תיעוד נדיר עם עלילה רבת דמיון. "הצבר הראשון" כפי שלא הכרתם. הסופרת נאוה מקמל עתיר סיימה לא מכבר רומן, ולא רק את כתיבתו של "אות מאבשלום", רומן היסטורי מרתק שמרכזו אבשלום פיינברג, הוגה מחתרת ניל"י, מי שהוכר כחלל הראשון של משרד הביטחון, ומי שאוהבים לכנותו "הצבר הראשון".
נאוה מקמל עתיר, אות מאבשלום
נאוה מקמל עתיר ליד בית אהרונסון. "אם הוא היה חי עכשיו, אולי היתה לי בעיה". [צילום: יואב אתיאל]
 
הסופרת נאוה מקמל עתיר סיימה לא מכבר רומן, ולא רק את כתיבתו של "אות מאבשלום", רומן היסטורי מרתק שמרכזו אבשלום פיינברג, הוגה מחתרת ניל"י, מי שהוכר כחלל הראשון של משרד הביטחון, ומי שאוהבים לכנותו "הצבר הראשון".

אות מאבשלום, מגזין המושבות.
"הספר הזה הוא ’בין שני בתים’. כמו לאבשלום, יש לי אמפטיה ואהבה גדולה לשני הבתים האלה. תחשוב על הביטוי ’בית אהרונסון’ או ’בית פיינברג’. הם בית והם משפחה. אין כמו היהדות לשמור על ערך המשפחה..."
כשהיא נפגשת איתי השבוע בבית הקפה בראון הצמוד לבית אהרונסון במושבה זכרון יעקב, היא מתוודה שסיום שלוש וחצי שנות כתיבה של הספר "אות מאבשלום" ציין גם סיומו של רומן עם אבשלום, הגבר הצעיר ששמו הפרטי מספיק כדי לציין אותו. מותג.

"בארוחת ליל שבת שערכנו בבית עם סיום הכתיבה, השארתי כסא אחד ריק, לאבשלום. ובעלי הודיע חגיגית: ’אבשלום כבר לא גר כאן’, כשמו הראשון, הזמני, של הספר. התחברתי אליו, לאבשלום. אם הוא היה חי עכשיו אולי הייתה לי בעיה..", היא מספרת בגילוי לב. "ככל שהתקדמתי והעמקתי בספר הוא לפת אותי יותר ויותר.

"תראה, כתבתי על הרצל אבל לא הייתי מתחתנת איתו. אבל איך לא מתאהבים באבשלום? אחד שכל הזמן בודק גבולות, מחונן, בעל זיכרון מופלא ויכולת לעשות חיבורים. הייתה לו אינטליגנציה רגשית מפותחת מאד. לא כולם אהבו אותו והוא הסתדר עם זה טוב מאד.

עקשנות בעמוד השידרה

"יש משהו מאד איתן באישיות שלו. העקשנות הייתה בעמוד השדרה שלו והיא ניתבה את חייו. תוסיף על זה שהוא היה מאד יפה, וגם כותב שירים, רגשי, ובעל יכולת התבטאות ורטוריקה, ידע לרקוד, לרכב. היה אמיץ. מין דגם מוקדם אך משופר של טובי לוחמינו. תוסיף על זה שהוא ’בן אצולה’ של הדור ההוא. אפשר לא להתאהב בו? והוא ידע את זה. הוא היה נאיבי אך מפוכח, והוא ידע שהוא ממגנט אנשים ונשים כל הזמן".


"אנשים אוהבים לראות גיבורים מתים כאלים, אבל ברגע שאתה הופך אותם לאלים אתה לא יכול להזדהות איתם. לא כך עם אבשלום. קסם אבשלום מדבק. אולי דווקא בגלל שאבשלום הוא מישהו שאתה יכול להסביר אותו".

הספר "אות מאבשלום" כבר נמצא למכירה בחנויות הספרים, אבל אירוע ההשקה שלו מתוכנן רק ל-15 בספטמבר. עדיין לא התקבל אישור רשמי לקיום האירוע בבית אהרונסון בזכרון יעקב, כפי שרוצה ההוצאה וכפי שרוצים בקרן אהרונסון.

נאוה מקמל עתיר, מגזין המושבות.
"הפרידה מהספר הייתה קשה ביותר. כל פעם הייתי דוחה את אנשי ההוצאה ואז בתיה בודנר הייתה מתקשרת אלי. אמרה לי, ’את רוצה שאבשלום יחיה, ואת הורגת אותו’...". נאוה מקמל עתיר [צילום: יואב אתיאל]

אבשלום פיינברג, מגזין המושבות.
אבשלום שמת ב-1917 בגיל 27, נולד ב-23 באוקטובר 1889. והנה, לקראת יום ההולדת ה-120 שלו בעוד כחודשיים, הוא זוכה בזכות הספר לחיים חדשים".
אהבה עד מוות
הסיפור שמאחורי הספר

איך קשורה עלילת ספר שנפתחת בחדר ההתאוששות של מחלקת ניתוחי הראש בקומה ה־26 של בית חולים בניו יורק, להיסטוריה המקומית שלנו? יותר ממה שאתם חושבים.

אלמה באך, גרפולוגית בת 31, יוצאת למסע חיפושים אחר גבר שכתב ידו נשלח אליה לניתוח גרפולוגי. זהו הגבר שחיכתה לו כל חייה – חריף שכל, רחב אופקים ואמיץ, אדם יצרי בעל דמיון מפותח, שפה נדירה ורגישות של אמן, גבר הממגנט אליו אנשים אך גם יודע להתבודד ולשמור סוד.

ובעיקר אדם המסוגל לאהוב בעוצמות אדירות ומוכן להקריב למען אהבתו – אהבתו לאדמה, אהבתו לאישה – ולשלם על כך את המחיר עד תום. אלמה יודעת כי אדם כזה לא פגשה מעולם, והיא נחושה בדעתה לא לעצור עד שתתייצב מולו פנים אל פנים.

"אות מאבשלום" הוא רומן סוחף ומפתיע המבוסס על סיפור חייו של אבשלום פיינברג, מייסד מחתרת ניל"י וממנהיגיה, מן הדמויות המיתולוגיות בהיסטוריה של ארץ ישראל, של גדרה, יפו, חדרה והמושבה זכרון יעקב. לדברי אנשי הוצאת "ידיעות אחרונות", עלילת הרומן "מבוססת על תחקיר רחב היקף ועל חומרים שלא נחשפו עד כה". שורשיו, על כל פנים, נטועים בעת ובעונה אחת בטעמים ובריחות של פלשתינה בסוף המאה ה-19 ובישראל בת ימינו. נאוה מקמל-עתיר מספרת את סיפורם המסתורי של איש ושל תקופה, הממשיכים להלהיט את הדמיון גם שנים רבות אחרי שעברו מן העולם.
 - איך הגעת לאבשלום פיינברג?

"זה לא היה בדיוק ’בליינד דייט’", היא מגלה. "הסיפור הזה הלהיט את דמיוני כבר שנים. משך אותי בעבותות לא מוסברים. את דמותו הכרתי עוד מ’שרה גיבורת ניל"י’ של דבורה עומר. אמנם אחרי ’דייט’ לא תמיד נכנסים להרפתקה רגשית של שלוש וחצי שנים, אבל זה הוביל אותי לשם. החלטתי עם עצמי שלאן שזה יוביל אני הולכת".

ההתחלה הייתה בשיחת טלפון שקיבלה לפני כארבע שנים מדורית שוהם, יו"ר בית אהרונסון, שקבלה על כך שאין בעצם ספר קריאה על אבשלום. "קראתי דברים אחרים שלך, בואי תראי אם זה מעניין אותך", אמרה לה שוהם.

נאוה מקמל עתיר: "האמת שהם הכירו אותי כסופרת לילדים ונוער. החלום שלהם היה שהנוער יכיר את הסיפור של אבשלום. אחרי כתיבת השליש הראשון, הספר החליט לבד שהוא יהיה ספר למבוגרים...

אנשים פתחו דברים

"רק בפגישה הראשונה הבנתי שאני מקבלת לא רק מפתח להיסטוריה ולסודות. אנשים היו מוכנים לפתוח עבורי דברים שלא פשוט לפתוח ועל זה אני מלאה הערכה. לא היו להם שום דרישות מוקדמות. התניתי בכך שכל מה שאגלה בעדויות ובצילומים, ייכתב".


אל תבינו לא נכון. מדובר ברומן היסטורי, לא במסמך אקדמי. נאוה מקמל עתיר עצמה אומרת: "אל תחפש גילויים היסטוריים סנסציוניים. החשיבות ההיסטורית של הספר היא בפרישת עובדות שקודם היו פזורות".

אני דווקא סקרן לדעת מהיכן מצאה פרטים על הצורף הקיטע במרתף הבית בבית לחם הגלילית, שאצלו מזמינה שרה אהרונסון חפתים רקועים בציור שיבולת חיטה עבור אחיה אהרון. או על הילדה התורכיה שמוצאת מפלט אצל שרה בעת שגרה בקושטא, איסטנבול של היום, ושומע מכל אלה הם פרי דמיונה היצירתי של הסופרת.

העניין של רבקה אהרונסון בגרפולוגיה? "זה הכיף ברומן היסטורי", היא מדגישה, "לקחת עובדות היסטוריות ותפרתי עלילה דמיונית למחצה".

כשטוקבקיסט אחד ציין בפניה באיזה פורום אינטרנט, שרופא העיניים הירושלמי המפורסם ד"ר טיכו המוזכר בספר, לא היה כלל בארץ ישראל באותו חודש שהוא הופיע בספרה, היא עונה לו שיש עוד פרטים מרכזים בעלילה שלא באמת קרו, כמו מפגש של חייל צה"ל פצוע בשם אבשלום שוהם, בבית חולים בניו יורק, עם הדמות אבשלום פיינברג שעל שמו הוא נקרא ואשר "מופיעה" בחדרו. "אבל אל תגלה לאף אחד", היא מפצירה בו בציניות.

להציץ, לא להיכנס

בבית לחם הגלילית היא שהתה לסופשבוע, בבית פיינברג ובית אהרונסון היא כמובן ביקרה רבות במהלך הכתיבה. לעומת זאת בחווה של תחנת הניסיונות בעתלית פתחה לה את השער אישה "אדיבה אך חשדנית", מלווה בשני כלבים אימתניים, שהרשתה לה להציץ במבנה, אבל לא להיכנס לבית. 

"הייתי רוצה לבקר בדמשק, לראות מה שנותר ממה שראה אבשלום, אבל זה לא התאפשר", היא מגלה. גם למבצר עתלית, שבו עברו חברי ניל"י בדרכם אל הים, לא הצליחה להיכנס. המבצר בשליטת צה"ל ואסור למבקרים. לא כל מה שקשור בניל"י ובהשלכות שלה נכנס.

מה שתואר בספרו של הלל הלקין "מיתה משונה" (לא תורגם לעברית) כשנאה שרוחשים תושבי זכרון יעקב למשפחת אהרונסון, מתחלף אצל מקמל-עתיר, שלא קראה אותו, בתיאורים קרובים יותר לרגשות קנאה. קנאה באוכל המשובח שעולה על שולחנם, בכלי האוכל המהודרים, ברכב הפורד מודל טי של אהרון אהרונסון שחונה ליד הבית. 

"תראה, בנות אהרונסון היו מסתובבות פה בשמלות של פאריס וניו יורק. שרה הייתה תופרת מוכשרת וגם כשתפרה בעצמה מבדים משובחים שמלות בגזרות האלה, היו מרננים עליהן במושבה כאילו הגיעו משם".

בספרה לא מוזכר כלל הסוף הטראגי המופיע ב"מיתה משונה", על ארבע נשים מזכרון יעקב ששמחו לאידה של שרה אהרונסון, המובלת על ידי חוקריה התורכים ברחובה הראשי של המושבה.

"הלכתי עם סיפור אבשלום מנקודה לנקודה. אבשלום עניין אותי. חוויתי שוב את חייו. זה היה הקו שלי לגבי מה שייכנס לספר. מה שלא היה קשור סונן. פעם אולי אכתוב על אהרון אהרונסון".

הקריאה בספר קולחת, וזאת למרות שהדיאלוגים של אבשלום ובני תקופתו כתובים בעברית מליצית, של אז. באופן גאוני כותבת אותם מקמל עתיר בלשון מכתביהם וכתביהם, בלי שהם הופכים להיות טרחניים. "במהלך שנות הכתיבה הבחנתי שאני מתחילה לדבר ’עברית תקופתית’, כמו גיבוריו ההיסטוריים של הספר. משליח חנות הפרחים ביקשתי באינטרקום שיעלה ’לדיותא ה-15’ שבה אני מתגוררת. מחברה אחת ביקשתי ב-ס.מ.ס המלצה ’לבית אוכל’. התחלתי לומר ’גזוזטרא’ ולא ’מרפסת’, ’פוסתא’ ולא ’דואר’". 

מלמדת כתיבה
נאוה מקמל עתיר פרסמה עד היום למעלה מ-25 ספרים, ביניהם רב המכר "העדי של עדי"

נאוה מקמל עתיר היא סופרת, 45, היא משוררת ומחזאית לילדים ולנוער. תושבת רמת גן, נשואה לאלי, קצין משטרה ואם לשלושה ילדים. למעלה מעשור לימדה ספרות וחיבור כיתות י"א ו-י"ב בתיכון בליך ברמת גן, הכינה לבחינות בגרות ושמשה כמעריכת בחינות בגרות מטעם משרד החינוך.

בשנים האחרונות מתמסרת לכתיבת ספרים והצגות לילדים ולנוער ומרבה להופיע בפני תלמידים ומבוגרים. בין השאר היא מנחה את סדנת הנוער בבית אריאלה בתל אביב ואת סדנת הכתיבה למבוגרים "שורה ראשונה" בתיאטרון היהלום ברמת-גן.

פרסמה עד היום למעלה מ-25 ספרים, ביניהם "העדי של עדי" לפני תשע שנים, שזכה בציון לשבח במסגרת "פרס זאב" ונבחר למקום השלישי במצעד הספרים הארצי לשנת 2000 .

את ההצגה "העדי של עדי", עפ"י הספר, הפיק תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.
שרה או רבקה?

- אז את מי הוא אהב? את שרה או את רבקה?
"את שרה. ברור. קראתי את כל המכתבים אחד-אחד מההתחלה, כאילו אני רואה אותם בפעם הראשונה. אצל שרה היה משהו מאד מיוחד, מאד תואם לו והוא העריץ את הקשר ביניהם. היא הייתה אחרת, פמיניסטית, מודרנית. ידעה לרכב.

במונחים של היום הם שניהם ספורטאים. אם היה חי היום אין לי ספק שהיה משרת ביחידה מובחרת. הם באותו ’ענף’. על מי הוא יכול לסמוך כשיחשוב על מחתרת? מי תהיה יותר ’פרטנרית’? מי תהיה שותפה לסודות? רבים אמרו עליה שהיא לא הייתה משכילה. תסתכל במכתבה האחרון - אני דווקא מתרשמת מכתיבתה".

- חדרה או זכרון יעקב?
"הספר הזה הוא ’בין שני בתים’. כמו לאבשלום, יש לי אמפטיה ואהבה גדולה לשני הבתים האלה. תחשוב על הביטוי ’בית אהרונסון’ או ’בית פיינברג’. הם בית והם משפחה. אין כמו היהדות לשמור על ערך המשפחה. אצל משפחת פיינברג וגם אצל משפחת אהרונסון, גם אם היו ’דתיים לייט’, המשפחה הייתה ערך חשוב מאד והם מחוברים לבית, נטועים בקרקע וקשורים מאד לחקלאות. מה הייתה זכרון יעקב בלי ’בית אהרונסון’? מה היתה חדרה ללא ’בית פיינברג’? כשאני נכנסת היום ל’בית פיינברג’, אחרי השיפוץ, אני מתמלאת שמחה.

נאוה מקמל עתיר
"אות מאבשלום".
נאוה מקמל עתיר ליד בית אהרונסון במושבה זכרון יעקב
"כשהגעתי לשם בתחילת הכתיבה עוד התגוררו שם הומלסים. זלגו לי דמעות. בחדרה הייתה לאבשלום אמא, הזיכרונות מאבא, וחברי ילדות. קשה להיות אדם גדול? קשה להיות בן של אדם גדול. אבא של אבשלום הוא לא סתם אבא. הוא אבא שיש לו מניות כאן על כל צעד ושעל. אבשלום, בן של ביל"ויים שהקימו את ראשון לציון, גדרה, חדרה. הוא חי במציאות שבה הוא לא יכול לאכזב.


"אבל בזכרון יעקב הייתה לו אהבה, התרגשות, חברים שותפים לסוד. כאן הכול היה בזכותו, לא בזכות אבא שלו. הבמה הייתה שלו". 

הדאגה של ההוצאה

יש לנאוה מקמל-עתיר רספקט רב לאנשי הוצאת הספרים. "בשבילי ’ידיעות ספרים’ זה בית ספרותי. זו משפחה. הקשר שלי איתם זה לא רק קשר של סופר והוצאה. בתיה בודנר, מפיקת הספר בהוצאה, נהגה לבדוק מפעם לפעם שאני בסדר, אם לא הייתה שומעת ממני כמה ימים. אין לי ספק שהספר הזה לא יכול היה לצאת בהוצאה אחרת.

"הפרידה מהספר הייתה קשה ביותר. כל פעם הייתי דוחה את אנשי ההוצאה ואז בתיה בודנר הייתה מתקשרת אלי. אמרה לי, ’את רוצה שאבשלום יחיה, ואת הורגת אותו’. שיניתי את השם מ’אבשלום כבר לא גר כאן’ ל’אות מאבשלום’. כי אצלי הוא תמיד יגור.

"תראה, זה סיפור שלכאורה מזמן הסתיים ובכל זאת חי יותר מתמיד. אבשלום שמת ב-1917 בגיל 27, נולד ב-23 באוקטובר 1889. והנה, לקראת יום ההולדת ה-120 שלו בעוד כחודשיים, הוא זוכה בזכות הספר לחיים חדשים".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות