נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > העיקר הבריאות
26 לפברואר 2010
העיקר הבריאות
מערכת הגפן, 26/02/2010 - 12:52
בין סיגריה לסיגריה, בגיל 83 מספר שר הבריאות לשעבר, יעקב בן יזרי על הצלקת מפרדס חנה והחיים במושבה, המצב הבריאותי העדין, האובדן הגדול של חייו, העלייה הגדולה לכנסת וההתרסקות אחריה. ראיון מיוחד ל"מגזין המושבות". "היה יהודי אחד שאהב לחיות מהקופה הציבורית ובאחת הישיבות, כשלא נתנו לו את מבוקשו, הוא לקח כסא והתחיל לפצח ראשים, כולל את שלי...
יעקב בן יזרי
"קיבלנו דירת שיכון של 32 מטר בה הצטופפנו אני, אשתי ושני ילדינו, המטבח לא היה בנוי והשירותים בחוץ. ככה חיינו שמונה שנים והיינו מאושרים! כשירדנו לעשות קניות לא נעלנו את הבית מתוך אמונה, הדדיות ושכנות טובה. הסתגלנו לתנאים הקשים. היינו חלוצים. עלינו לישראל כדי לפתח ולבנות את הארץ". [צילומים: יואב איתיאל]

"היה יהודי אחד שאהב לחיות מהקופה הציבורית ובאחת הישיבות, כשלא נתנו לו את מבוקשו, הוא לקח כסא והתחיל לפצח ראשים, כולל את שלי... באותו הלילה מיהרתי לבית החולים ועד היום נשאר לי סימן. האיש נאסר, הוא היה שכן שלי וכשישב בבית הסוהר, אני כחבר ועדת סעד הייתי צריך לטפל באשתו ובילדיו", מספר ל"מגזין המושבות" יעקב בן יזרי, שר הבריאות לשעבר על תקופת כהונתו כחבר מועצה בפרדס חנה. "היו אז מקרים קשים, אגרסיביות, אנשים שתבעו ותבעו".

הצלקת הארוכה מעטרת את ראשו של בן יזרי ומזכירה לו גם כיום את תחילת דרכו הפוליטית כחבר מועצה בין השנים 1955-1963. מאז הוא עבר כברת דרך ארוכה. עבד 35 שנה בקופת חולים כללית, ניהל מספר מחוזות וכיהן כראש ארגון העובדים בחיפה ובצפון, היה יו"ר ארגון הגמלאים של עובדי ההסתדרות, הקים את עמותת גמלאי עמך למענך, הצטרף למפלגת הגמלאים בראשות רפי איתן ומשה שרוני, שזכתה בבחירות הקודמות בשבעה מנדטים ובגיל 77 זכה לכהן כשר הבריאות.

בן יזרי התגורר בפרדס חנה 12 שנה, ב-1993 ניסה להתמודד לתפקיד ראש המועצה אך הפסיד לטובת שלום ברזילי, "לפני כמה שנים כתבו עלי באחד המקומונים באזור ’לא קיבלתם את יעקב בן יזרי כראש מועצה בפרדס חנה אז תקבלו אותו עכשיו כשר הבריאות’".

יעקב בן יזרי
"אני מעשן מגיל 19. כשר בריאות הקפדתי לא לעשן מול המצלמות, הייתי מסתגר בכוך בלשכה שלי, מעשן חצי סיגריה וחוזר. הצלחתי להקטין את כמות הסיגריות שלי ב-50% כשירדתי מעישון 20 סיגריות ביום ל-10. מאז פטירתה של רעייתי, חווה ז"ל, לפני שנה וחצי הגזמתי עוד פעם".
מנהל עם שורטס חאקי

"מפריע לך אם אני אעשן?" שואל בן יזרי, בן 83 עם מצב בריאותי עדין, לאחר למעלה מ-40 שנות עבודה בתחום הבריאות. "אני בטיפול רפואי, יש לי בעיות בכל מיני מערכות, לפני 4 שנים עברתי צנתור, לפני חודש עברתי צנתור שני אך המצב כמעט אותו מצב. אני חי עם עורק אחד שהתפקוד שלו מוגבל אותו. לא יכלו לשחררו לפני 4 שנים וכיום הוא עדין סתום. בגיל שלי יש כל מיני דברים שקשורים אחד בשני. הרופא אמר שנתחיל לטפל עכשיו בנושא הסיגריות".

ואולי זו התחלה טובה. "אני מעשן מגיל 19. כשר בריאות הרציתי בבתי ספר ותיכונים ותקפתי את נושא העישון, הקפדתי לא לעשן מול המצלמות, הייתי מסתגר בכוך בלשכה שלי, מעשן חצי סיגריה וחוזר. הצלחתי להקטין את כמות הסיגריות שלי ב-50% כשירדתי מעישון 20 סיגריות ביום ל-10. מאז פטירתה של רעייתי, חווה ז"ל, לפני שנה וחצי הגזמתי עוד פעם.

"אני יודע שזה גורם לי נזק ואני לא מסוגל להתמודד עם זה. אבל ראי איזה פלא, אני לא מעשן בשבת! מיום שישי אחרי הצהריים עד מוצ"ש. למה אני לא ממשיך? קשה לי. אני רוצה לקוות שאצליח להוריד במינון, שמתי לי למטרה לא לעשן את הסיגריה עד הסוף. אני מעשן 15-16 סיגריות ביום ואני מקווה שאוכל להוריד עוד. אומרים שאני נראה טוב ונמרץ לגילי, מזל שיש לי גנים טובים. במשפחה של אמי כולם הלכו לעולמם אחרי גיל 90."


בן יזרי נולד בפס שבמרוקו למשפחה בת 13 אחים ואחיות. שתיים מאחיותיו נפטרו ונותרו עשרה בנים ובת. הוא סיים את התיכון עם תעודת בגרות מרוקאית מלאה, דבר לא הכי נפוץ אז. מנערותו גילה אופי מנהיגותי. בגיל 12 היה ראש קבוצות שונות ובגיל 15 ריכז קבוצות נוער במרוקו: "אני אדם מאמין ואני חושב שאלוהים חנן אותי מגיל צעיר בכושר מנהיגות".

ב-1949 עלה לישראל עם רעייתו ובמקביל עלו גם בני משפחתו. תחילה התגוררו בני הזוג במחנות עולים בחיפה ומשם עברו למעברה בפרדס חנה, התקדמו לשיכון במושבה שלדבריו, הייתה אז חקלאית לחלוטין.

"עבדתי גם אני בחקלאות אצל יקי מגרמניה שלא ידע לדבר עברית למרות שהיה כבר כמה שנים טובות בארץ. אני ידעתי עברית עוד ממרוקו. ההורים דאגו לטפח את המשפחה על הצד הטוב הישר והמוסרי ביותר, לא נזקקנו לשירותי סעד מהממשלה וכולנו החזקנו את עצמנו במו ידינו".

הוא שירת בשירות קבע בצה"ל והשתחרר בדרגת רב סמל. בהמשך עבד ברשות הדואר, בסוכנות היהודית וכארבע שנים באיגוד מגדלי הבקר בישראל. "העבודה אילצה אותי להסתובב בארץ וכשנולד בני השני ורעייתי טיפלה בשני ילדים קטנים, העבודה הפכה לקשה מאוד והחלטתי להפסיקה".

כעבור חצי שנה, ב-1 לאפריל 1958 הוא "נקלע" לדבריו לסניף קופת חולים כללית של פרדס חנה. תחילה כיהן כפקיד המרפאה והתקדם כאמור לניהול מחוזות, וראש ארגון העובדים בחיפה והצפון.

בפרדס חנה הוא כיהן כחבר מועצה בשתי קדנציות תחת ראש המועצה בנימין שרון (שוורצמן) בין השנים 1955-1963. בקדנציה הראשונה הגיע בן יזרי למקום החמישי ובשנייה למקום הרביעי. הוא כיהן כיו"ר וועדת הספורט, יו"ר וועדת הסעד וחבר וועדת המים.

"האוכלוסייה לא הייתה גדולה, בערך 2,000 תושבים. היה סניף בנק אחד, 3-4 רחובות מרכזים כמו רחובות הדקלים והתמרים, אנשים הכירו אחד את השני, כל אחד מחברי המועצה ידע מה מוטל עליו, מה הקשר שלו עם הציבור ושרתנו אותו בנאמנות".

ב-1963 הוא עזב את פרדס חנה, התגורר 10 שנים בחיפה, משם המשיך לתל אביב שם גר עד 1995 ואז עבר לכפר סבא, בה הוא מתגורר עד היום. "עזבתי את פרדס חנה כי הרגשתי שהגעתי למציתי את הפוטנציאל שלי, הרגשתי שאני מסוגל לעשות הרבה יותר ובמקום קטן כמו פרדס חנה לא הייתה לי אפשרות להתפתח. בסניף קופת החולים ביישוב עבדתי חמש שנים". 

♦ אהבת את המקום?

"פרדס חנה הייתה מקום מגורים נחמד
יעקב בן יזרי

"התעלפתי, התמוטטתי, לחץ הדם ירד פלאים וכנראה גם ההמוגלובין ירד מאוד, הבהילו אותי לבי"ח רמב"ם שם קיבלתי עירוי של שתי מנות דם. עזבתי את בית החולים כעבור יומיים, בדיוק בערב האזכרה של הבן שלי. זו הייתה חוויה לא קלה ולדעתי נבעה מהצטברות של האירועים שעברתי בשלוש שנים, כולל האירוע הקשה ביותר- פטירתה של חווה רעייתי"
אבל היו קטעים קשים מאוד. שנתיים גרנו במעברה בלי חשמל כמובן. אחר כך קיבלנו דירת שיכון של 32 מטר, בה הצטופפנו אני, אשתי ושני ילדינו, המטבח לא היה בנוי והשירותים בחוץ. ככה חיינו שמונה שנים והיינו מאושרים! כשירדנו לעשות קניות לא נעלנו את הבית מתוך אמונה, הדדיות ושכנות טובה. הסתגלנו לתנאים הקשים. גם היום, אם אדם יאלץ לרדת מרמת חיים גבוהה לתנאים מגבילים הוא יתרגל בסופו של דבר לכל אורח חיים.

"היינו חלוצים. עלינו לישראל כדי לפתח ולבנות את הארץ. אני זוכר שכמזכיר מרפאה בקופת חולים ב-1958, תשע שנים אחרי שעליתי, עוד הלכתי לעבודה עם שורטס וגרביים בצבע חאקי. זה היה הלבוש הלאומי אבל היום מנהל מחוז יגיע לעבודה לא מעונב ולא מכופתר?"

כיום מתגוררים בפרדס חנה אמו, ארבעה מאחיו ושניים מגיסיו ולא עובר שבוע בלי שהוא מבקר ביישוב. לדבריו, הוא קשור מאוד לקהילה של בית הכנסת הספרדי המרכזי ביישוב ומכהן שם כחזן בתקופת הימים הנוראיים מזה 55 שנה.

בחודש שעבר חגגה המשפחה יום הולדת 100 לאם, "אבל היא כבר בעולם אחר", אומר בן יזרי בצער, "היא לא מודעת למתחרש סביבה. היא מטופלת על ידי פיליפינית ותודה לאל, אחיי פוקדים אותה מדי יום". 

♦ איך פרדס חנה היום?

"למרות שמבחינת גודל אוכלוסיה לאחר שהתחברה עם כרכור היא מונה כיום מעל 33,000 תושבים ויכלה להכריז על עצמה כעיר, אבל כנראה שראשי המקום מעדיפים להשאיר את אופי המושבה כמו שהיא" 

♦ מה דעתך על חיים געש?

"יש הבדל גדול מאוד לעומת התקופה שקדמה לו, רואים את זה בעין מבחינת פיתוח, כבישים, תאורה, גינון ותחזוקה. אני לא יודע בדיוק מה המצב הכלכלי של המועצה מאחר והיתה תקופה שהמועצה הייתה בפשיטת רגל באופן קבוע בתקופתו של שלום ברזילי בשנים 1995-7. לפחות 60 עובדי מועצה היו מקבלים משכורת בלי שעבדו יום אחד בחודש. היום המצב אחר לגמרי אין ספק".

♦ איפה תהיה בחג?

"אחגוג עם המשפחה והרבה עוגות, בבית הכנסת שלי אקרא את מגילת אסתר וכשאחזור הביתה אקרא אותה שנית. אני נזכר שכילד במרוקו היו נותנים לילדים דמי פורים ממש כמו שהיום נותנים דמי חנוכה".

אמרו שהשתגעתי

בחיפה כיהן בן יזרי כמזכיר המרפאה שהייתה אז הגדולה ביותר בארץ. את התפקיד עזב כעבור שנתיים כשנבחר ליו"ר הוועד המחוזי של עובדי קופת החולים ואז גם נבחר לחבר המזכירות הארצית של כלל עובדי קופת החולים בארץ. לאחר שלוש שנים נבחר לתפקיד יו"ר הארגון הארצי, תפקיד בו כיהן עד 1974. אז החל לנהל מחוזות שונים בקופת חולים כללית עד 1993.

"השאלה הייתה מה עושים עכשיו. יכולתי להמשיך לעבוד בקופ"ח כי אני אב שכול ולפי הסדרים עם מערכת הביטחון, אדם שכול יכול להמשיך לעבוד עד גיל 70 אבל סירבתי והחלטתי לסיים את תפקידי במועד הנכון. יצאתי להתנדבות למען גמלאי קופ"ח וקרן גמלאות מרכזית ואת התפקיד הזה מילאתי מ-1995-2006".

ב-2004 הקים את עמותת גמלאי ישראל למענך ובגלל הקדמת הבחירות הצטרף למפלגת הגמלאים. "בכל מפעל ומוסד במדינת ישראל, בנקים, קופות חולים וכו’ יוצאים מדי שנה אנשים לגמלאות ומספרם הולך וגדל. הגמלאים שמקבלים פנסיה עם חמשת הקרנות האלה הם 230 אלף איש, ואם נקח בחשבון גופים אחרים לא הסתדרותיים שיש בהם גמלאים וארגוני גמלאים אנחנו מדברים על 700 אלף איש.

"הגזירות של 2003 כשביבי נתניהו היה שר אוצר פגעו בגמלאים הכי קשה ועוררו סערה ציבורית. הקמנו כנס יסוד של כל ארגוני הגמלאים, בספטמבר 2004 נבחר וועד זמני ומונה גם יו"ר זמני, ב-2005 התחלנו להתכנס ולחשוב ולא שללנו את האפשרות שבבוא הזמן נוכל להתמודד עם רשימה לכנסת. ההחלטה להקדמת הבחירות תפסה אותנו עירומים: לא כסף, לא אנשים, לא רשימה, מכלום הקמנו מפלגה וב-14 לפברואר 2006 הגשנו רשימה לוועדת הבחירות המרכזית.

יעקב בן יזרי
"תקראי לזה ניצול הזמנים, גיל הייתה אנטי פוליטית ואנטי מפלגתית. זה עשה את שלו ואנחנו היינו המאושרים והמופתעים עלי אדמות. צריך לזכור שהמפלגה מורכבת באנשים מכל המפלגות, שמאל, ימין, מרכז. אין לה קו פוליטי מדיני אחד, במצע שלנו לא היו תנאים פוליטיים שיהוו ויכוח"
"אמרו שעוד שלושה שבועות נקבל תשובה. ב-7 למרץ הודיעו שהבחירות ב-28 לאותו החודש. קנינו שירותים מכל מספקי השירותים כמו דוברות, יצרני פלקטים. אמרנו שאם נצליח - הספקים יקבלו מה שהם רוצים ואם לא נצליח לעבור לכנסת, הם יקבלו תעריף בסיסי להוצאות ראשונות. עברנו".

ההצלחה היתה מדהימה ומפתיעה. המפלגה זכתה בשבעה מנדטים לכנסת ה-17, מעבר לכל תחזיות הסקרים. הגמלאים הפכו לכוכבים של הבחירות. הם הצטיירו כישרים וחביבים והזכירו לקהל הבוחרים שנתן להם הכי הרבה קולות, הצעירים, את סבא וסבתא שלהם. ההנחה היתה שהצעירים התייאשו מהפוליטיקה הישראלית והשחיתות הסוררת, ובמחאה על המדיניות הכלכלית שפגעה בשכבות חלשות.

"תקראי לזה ניצול הזמנים, גיל הייתה אנטי פוליטית ואנטי מפלגתית. זה עשה את שלו ואנחנו היינו המאושרים והמופתעים עלי אדמות. צריך לזכור שהמפלגה מורכבת באנשים מכל המפלגות, שמאל, ימין, מרכז. אין לה קו פוליטי מדיני אחד, במצע שלנו לא היו תנאים פוליטיים שיהוו ויכוח".

הגמלאים קיבלו את תיק השר לענייני גמלאים במשרד ראש הממשלה ואת תיק שר הבריאות, אותו מילא בן יזרי במשך שלוש שנים. בנוסף קיבלו גם את ראשות ועדת העבודה והרווחה של הכנסת וסגנות יו"ר הכנסת. ב-25 ביולי 2007 אישרה הממשלה את הקמת המשרד לענייני גמלאים כמשרד ממשלתי עצמאי.

"כמספר 2 במפלגה, נשאלתי איזה שר אני רוצה להיות ומיד אמרתי שר הבריאות. שאלו אותי אם השתגעתי. הזהירו אותי שזה התפקיד הכי קשה ושאף אחד לא רוצה אותו. אמרתי שדווקא בגלל שזה תפקיד קשה ומורכב אני מבקש אותו. משרד הבריאות הוא השלישי בגודלו מבין משרדי הממשלה מבחינת תקציב וכוח אדם כך שהעסק היה מסונף ומורכב. זו הבעיה. אנשים לא רוצים את תפקיד שר הבריאות כי זו הרבה עבודה. תודה לאל שהייתי בעניין הזה והשארתי חותם לא רע.

"למרות שבאתי ממפלגה פוליטית לא נתתי שהפוליטיקה תשלוט במשרד, לא עשיתי מינויים פוליטיים. במסגרת שמונה משרות האמון מיניתי חמישה וכל אחד מהם בעל מקצוע ולא פוליטיקאי. אפילו כשוועדת סל התקופות הייתה יושבת מדי שנה לתמחר את התרופות, פנו אלי מומחים כדי שאתערב בהחלטות אבל מעולם לא התערבתי בישיבות הוועדה".

♦ ואיך אתה מסכם את התפקיד?

"היו לי שלוש שנים קשות אבל מהנות ומספקות. מצד אחד היה קשה מאוד ונדרשו ממני מאמצים אדירים וכברים. יש לקחת בחשבון את הגיל שלי ובכל כל יום יצאתי בשעה 6:00 בבוקר מהבית וחזרתי בלילה, כל היום היו ישיבות, וועדות, נסיעות ובתקופה שלי היו שתי מלחמות: מלחמת לבנון השניה ומבצע עופרת יצוקה, שדרשו ממני להיות בבתי חולים. את כל זה עשיתי כמו בן 18, היה קשה אבל אני לא מתלונן ושמח בחלקי שזכיתי למלא את התפקיד".

לסיפוק היה גם מחיר. בסוף 2008 התעלף בן יזרי בעת שהרצה בכנס של משרד הבריאות בחיפה: "בעקבות הוראה של רופא לקחתי לפני ההרצאה כדור שגרם לי כנראה להפרעה מסוימת. בהרצאה עמדתי על דוכן הנואמים מול הנהלת משרד הבריאות ותוך כמה דקות השורה הראשונה החלה לאבחן אותי. ראו שאני מחוויר, מתנדנד, הביאו לי כסה וכמעט נפלתי עליו.

"התעלפתי, התמוטטתי, לחץ הדם ירד פלאים וכנראה גם ההמוגלובין ירד מאוד, הבהילו אותי לבי"ח רמב"ם שם קיבלתי עירוי של שתי מנות דם. עזבתי את בית החולים כעבור יומיים, בדיוק בערב האזכרה של הבן שלי. רצו להשאיר אותי שם אבל בקשתי להשתחרר והמשכתי את הטיפול והבדיקות בבית חולים מאיר בכפר סבא. זו הייתה חוויה לא קלה ולדעתי נבעה מהצטברות של האירועים שעברתי בשלוש שנים, כולל האירוע הקשה ביותר- פטירתה של חווה רעייתי".

היו גם רגעים יפים יותר. בדצמבר 2008 התאחדות רופאי צרפת היהודים קיימו מושב מיוחד לרגל 60 שנה למדינת ישראל וביקשו מבן יזרי שיגיע ויסקור בפניהם את התפתחות מערכת הבריאות בישראל. "הייתי בפקולטה לרפואה באחד המוסדות האקדמאים היפים ונאמתי במשך 40 דקות שבסופן ביקש אחד העיתונאים לראיין אותי. כשהוא בא ארצה באופן מיוחד, הוא הביא לי את המגזין "אמיף" (AMIF) בו התפרסמה הכתבה הגדולה", הוא מספר והולך לחדר להציג אותה בגאווה.

ב-2008 הוזמן בן יזרי למילאנו לפגישת עבודה עם מערכת הבריאות באיטליה בערב נר ראשון בחנוכה. בן יזרי התבקש להדליק את הנר הראשון ואף לשיר שיר חג בכיכר גדולה בעיר, שם מתכנסים יהודים רבים. "5,000-6,000 איש במילאנו שרו מעוז צור, עמדה שם אישה ובכתה דמעות מהתרגשות, ראש הלשכה שלי גלית שאלה אותה למה והיא חשפה את זרועה עם מספר טבוע עליה. ’איך את רוצה שלא אבכה, לאחר שעברתי את תלאות השואה והיום אני שומעת שר של מדינת ישראל מדליק נר חנוכה בלב עיר נוצרית והקהל שר כולו’ היא אמרה ומאוד התרגשתי".

ההתרסקות

בשלהי 2008 החליטו שלושת חברי סיעת גמלאים, משה שרוני, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו להקים את סיעת "צדק לזקן" ופילגו את המפלגה. לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרפו לרשימת גיל העיתונאי גדעון רייכר שהוצב במקום השני, חבר הכנסת לשעבר יוסי כץ והפזמונאית שמרית אור מפרדס חנה שהוצבה במקום החמישי. השינויים דחקו את בן-יזרי למקום הרביעי. המפלגה קיבלה 17,571 קולות ולא הצליחה לעבור את אחוז.

♦ איפה נכשלתם?

"הכישלון נבע משני גורמים. כמו בכל מפלגה יש סכסוכים, מריבות וויכוחים, למרות שהיינו ירוקים בפוליטיקה ומפלגה צעירה, מהר מאוד למדנו להתווכח, לשלוף מרפקים וזה נראה מאוד מאוד לא יפה בעיני הציבור ובצדק. הוא ציפה מהחבורה של זקנים להוות דוגמא לאנשים ישרים ולא רודפי בצע וסכסכנים. הגורם השני לכישלון הוא מבצע עופרת יצוקה, הבחירות היו שבועיים אחריו והמפלגות הקטנות התרסקו, כמו גם מרץ והעבודה.

"אמרו שאני ואיתן ותיקים וזקנים וצריך לחדש את הדמויות במפלגה אבל עם כל הכבוד לגמלאים ולותיקים במדינה ישראל, לא כל אחד רץ להיות פוליטיקאי. ניסינו לשנות את פני הגברדיה המובילה, חשבנו שזה יוביל לשינוי מסוים אבל לצערנו זה לא הלך. לא בגלל הדמויות אלא המלחמות שהיו. אם אני כיום לתת נקודת ציון חיובית, רפי איתן ואנוכי היינו נקודת משיכה עבור הציבור. עובדה שהרבה צעירים הצביעו גם לגמלאים. זה נתן את התנופה והמפלגה עדין חיה ונושמת. ימים יגידו אם יש להצטער שלא נכנסו לממשלה".

בחודשים הקרובים תערוך המפלגה כנס לבחירת מוסדות וצירוף מועמדים חדשים. "נבטיח להמשיך את המטרות שהצבנו לעצמנו כשנכנסו לממשלה לפני ארבע שנים. גמלאי ישראל מונים כיום 800 אלף איש. בעוד שבע שנים מספרם יהיה יותר ממליון, זו אוכלוסיה ענקית שיש לה את הבעיות שלה ולא תמיד יש מי שדואג וצועק את צעקתם. זה שיש היום משרד לענייני גמלאים בראשות סגן שר זה דבר גדול מאוד שהשיגה מפלגה קטנה בתחילת דרכה". 

♦ אומרים שלא עשיתם מספיק.

"ביקורת קיימת בכל מקרה וטוב שיש ביקורת אבל מי שייקח תלוש פנסיה משנת 2006 ותלוש פנסיה של ינואר 2010 יראה מה המפלגה עשתה בשלוש שנים. מילינו כמעט כל מה שציפינו בתחילת הדרך. פעלנו להרחבת סל התרופות, עדכון קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי, הנחות בתרופות לחולים כרוניים, עצם העובדה שהיינו שותפים בממשלה הזו שקבלה החלטה לפתור את בעיית ניצולי השואה אחרי 60 שנות ולתקן את העוול שנעשה להם, זה השכר שלנו". 

♦ תצליחו לחזור?

"לא יודע. הכול תלוי בנסיבות המועד בו יתקיימו הבחירות ובהחלטות הממשלה".

יעקב בן יזרי
"הכישלון נבע משני גורמים. כמו בכל מפלגה יש סכסוכים, מריבות וויכוחים, למרות שהיינו ירוקים בפוליטיקה ומפלגה צעירה, מהר מאוד למדנו להתווכח, לשלוף מרפקים וזה נראה מאוד מאוד לא יפה בעיני הציבור ובצדק." בן יזרי.
♦ היום בממשלה אין שר בריאות.


"זה אחד הדברים שאני מתקשה לבלוע. זה מאוד כואב לי. אין לי דבר נגד סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. הוא אדם משכמו ומעלה. אני מיודד איתו וכשהייתי שר הוא אפילו סייע לי להיאבק מול האוצר בנושאים שקשורים לבריאות. אבל המדינות שמתנהלת כיום...

שנתיים עמלתי קשה והגעתי להסכם חתום עם שר האוצר לתוספת של 415 מיליון שקל מדי שנה עד 2011 לסל התרופות. זה היה התנאי להסכמתנו לאישור התקציב של 2009 ועכשיו באים ובשם רפואת השיניים לילדים ושלא יתפרשו דברי לא נכונה, צריך לטפל בשיניים של ילדים אבל מסל התרופות לאחר מאבק גדול כזה למשוך 65 מיליון שקל? יכלו למשוך את הכסף ממערכת אחרת ולא מסל התרופות.

"בבית חולים באשקלון לא הייתה בניה מאסיבית ממגונת וההפצצות בדרום העמידו בסכנה את קיומו של בית החולים. דרך תרומות ותקציב השגנו כסף לתוספת בניה וכשהתחלנו לעבוד בחפירות של היסודות נמצאו עצמות, חברת קדישא התנגדה להמשך הבניה והחלה עם כל מיני תיאוריות שעכבו את הבניה לשנתיים. ליצמן מצא פתרון והחליטו להקים את החלק הממוגן בחניון של בית החולים. גם שם, אני בטוח שימצאו עצמות. ההבדל הוא שהזזת התוכנית המקורית שלי דורשת תוספת של 80 מיליון שקל ועם הכסף הזה אפשר להקים בבית החולים עוד חמש מחלקות".

♦ מה דעתך על הממשלה הנוכחית?

"יש לה אורך חיים סביר אבל הכול הבטחות, הבטחות והבטחות. עדין לא רואים שום דבר. החל מהנושא הפוליטי-מדיני לגבי ההידברות עם הפלסטינאים וכלה בנושא הכלכלי. בנושא המים שהופקר על ידי כל הממשלות, בשעה טובה מתחילים אולי לקבל 250 מליון קוב ממפעלים שמטפילים את המים אבל זה יקרה עוד שנתיים וחצי.

"מדברים על השקעות של עשרות מיליארדים ברכבות. יצא לי להיות שר בממשלה וידענו שכשמשרד האוצר שם ברקס זה יכול לחכות עוד וועדה ועוד החלטה. העם מצפה להרבה יותר מעשים ולא רק דיבורים. השליטה של ש"ס, חניקת המועצות והשלטון המקומי, מענקי האיזון המצטמקים, מה עם אלו?" 

♦ ומצב מפלגת העבודה בה היית חבר שנים רבות?

"לא קיימת מפלגת עבודה. היא פשטה את הרגל מכל הבחינות, השם לא קיים יותר, זה לא סחורה, מפלגה שמחליפה את הראש שלה כל הזמן, עצם העובדה שהאנשים המרכזיים במפלגת העבודה מצאו לנכון לעזוב ולהצטרף לקדימה שמצטיירת כמפלגת מרכז, אומרת דרשני".

♦ קדימה יותר טובה?

"זו מפלגה שקמה על בסיס כוחני. הציבור נתן בה אמון גם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה ולדעתי היא עשתה עוול. המדיניות שלה התנגדה כביכול לסחטנות של ש"ס ושל הגמלאים ובסופו של דבר ש"ס קיבלה פי עשרת מונים ממה שהייתה מקבלת מקדימה. קדימה יכלה להקים את הממשלה לאחר הטריק שעשו לאולמרט, ואם לא הרכיבה, יכלה להיכנס לתוך הממשלה ולא נכנסה. זה לדעתי מחדל גדול מאוד של המפלגה". 

נשאר עם האובדן

בן יזרי ספג שני אבדונות גדולים בחייו. האחד טרי למדי כשרעייתו חווה נפטרה לפני כשנה וחצי, בערב כיפור. אחרי 60 שנה של חיים משותפים בן יזרי מוצא עצמו לבד, כואב ומתגעגע. "היה לה חלק גדול מאוד בהצלחה שלי. היא גם עבדה והקימה את הבית יחד איתי וחינכנו שני ילדים, אחד נפל ואחד בריא, שנתן לנו שלושה נכדים נהדרים. זה לא קל להיות בודד בבית, כשר הייתי עסוק והייתי יוצא בבוקר וכל היום בחוץ בפגישות ועיסוקים. היום הדברים האלה חסרים למרות שאני פה ושם מתנדב בפעילות מפלגתית".

מעבר להתנדבותו במפלגת הגמלאים, כאב שכול הוא לוקח חלק פעיל במחלקה להנצחת החייל ומשפחת השכול של משרד הביטחון שם הוא עורך ביקורים למשפחות שכולות ומסייע להם ככל שניתן. בנו הבכור אריה נהרג ב-1971 בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי.

"השבר הזה תמיד קיים. כשהמשפחה מתכנסת משהו חסר ואני חושב שאילו לא היה קורה מה שקרה היינו זוכים לעוד ילד, לנכדים ממנו. בני החל את לימודיו בפרדס חנה וכשעברנו לחיפה ב-1983 המשיך ללמוד שם וסיים תיכון במגמה מקצועית. עד היום יש לנו מכשירים קטנים שהוא עשה. בדברי ההספד שאמר המפקד שלו בצבא הוא צוין שהוא היה אחד המצטיינים בפלוגה בה בחיל השריון והיה מועמד לקורס מפקדי טנקים. מצער אותנו שהוא לא המשיך בלימודיו לאחר התיכון, גמרנו אומר שמיד אחרי שירותו הצבאי הוא ילמד אך לצערי הוא לא זכה לכך".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות