נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > החיפושית השובבה
12 לאוקטובר 2010
החיפושית השובבה
יואב איתיאל, 22/09/2010 - 21:50
ארבעה עשורים לאחר שחדלו החיפושיות להופיע, מודי זנדברג עדיין מתעסק במיתולוגיה שלהם בתכנית הרדיו השבועית שלו "שומעים חיפושיות" ב 88FM שבחודש הבא תחגוג 14 שנה מאז עלתה לראשונה לאוויר.
מודי זנדברג
בילדותי קראו לי חמודי. אח"כ קיצרו והשם דבק. מודי זנדברג באולפן. [צילומים: יואב איתיאל]

אחרי השידור, רגע לפני שבת, בדרך מאולפן הרדיו לדירה בכרמל, שם הוא זה המופקד על הכנת ארוחת הערב, מודי זנדברג עוד מתכוון לעצור בבית הכנסת ברמת שאול שם מתפלל אבא שלו, כדי להניח איזה שטיח שרכש עבורו ושעכשיו הוא מונח אצלו באוטו. זה רק אחד ממיליון העיסוקים שלו. למה מודי, למי שבכלל נולד לשם אליעזר? "בילדותי קראו לי חמודי. אח"כ קיצרו. השם דבק".

מודי זנדברג
שומעים חיפושיות, יוצאים לסופ"ש עם מודי זנדברג על שער "מגזין המושבות" 230
48 שנים אינטנסיביות האפירו את שערו של החמודי הזה. לא נפגע הבייבי-פייס שלו. מודי זנדברג היה ונשאר איש עסוק, מאד. לאחרונה מונה כיו"ר קרן היסוד, המגבית המאוחדת לישראל, הקרן בת ה-90 של ההסתדרות הציונית הפועלת ב-47 מדינות וממשיכה עד היום לגייס תרומות לבניית הארץ. אתם מכירים אותו כחבר נבחרת החלומות של המקושרים היועצים לחברת האנרגיה נובל אנרג’י, בהתנהלות במסדרונות הממשל בישראל, הכוללת גם את משה שחל, אלי קמיר, אריאל סנדר, ושלום זינגר.

אבל זנדברג רבגוני יותר מכדי גיוס תרומות או ייעוץ בענייני אנרגיה בלבד. הוא שר התשתיות לשעבר ושר המדע לשעבר, ח"כ לשעבר בכנסת ה-13 עד הכנסת ה-16 מטעם הסיעות צומת, ליכוד- גשר- צומת, ישראל במרכז, שינוי, חץ והבית הלאומי ואפילו החל בחפיפה לתפקיד מזכיר הממשלה ואז החליט מטעמיו המשפחתיים והעסקיים שלא לקחת על עצמו את התפקיד. הוא עו"ד במקצועו. בצה"ל שירת כקצין בפרקליטות הצבאית. אבא לשלושה. ויש לו תחומי עניין מכאן ועד הודעה חדשה.

אבל הדבר הכי יציב בקרירה של מי שתרגום שם החיבה שדבק בו הוא "נתון למצבי רוח" ושנושא כל כך הרבה תארי "לשעבר" ברזומה שלו, הוא "שומעים חיפושיות", תכנית הרדיו שלו ב-FM 88 שבחודש הבא תחגוג 14 שנה מאז עלתה לראשונה לאוויר, באוקטובר 1996.

שישי אחה"צ באולפנים המהוהים של רשות השידור בחיפה על גבול שכונת הדר הכרמל עם ואדי ניסנאס. כבר עשרות שנים שאין הדר בשכונה הזו. פרויקט מגדל הנביאים, שם מצוי האולפן, סימל רגע לתקווה, לפריחה מחודשת. עכשיו גם הוא חצי נטוש והשלטים של תיאטרון אלמידאן מעידים יותר מכל על נגיסת דמוגרפיית הוואדי בשכונת הדר הכרמל, על קו התפר ביניהם. אחה"צ רדום, בוא השבת, גם השומר המשועמם בכניסה לבנין מתעצל לקום מהכסא. זנדברג מגיע לאולפן שבקומה השישית מישיבת דירקטוריון לא מתוכננת שנמשכה הרבה יותר זמן מהצפוי. 11 דקות לפני 16:00.

הוא משפר את הטקסטים ששרבט בכתב יד תוך כדי ישיבת הדירקטוריון של הבוקר, עובר על רשימת השירים המתוכננת, בודק זמנים ורושם אותם באתר אקו"ם למען כי זכויות יורשיו של מייקל ג’קסון וחברת סוני, המחזיקים בהן, חס וחלילה לא תיפגענה. רובי אוסנהולץ טכנאי השידור, אריק בלוטרייך בעמדת הפיקוח. קולו של דן כנר כבר נשמע במוניטור בחדשות השעה 4 המגיעות מהאולפן הראשי. "העיקר שלא יהיו חדשות רעות", לוחש זנדברג מרחשי ליבו. חדשות רעות הן בדרך כלל ארוכות יותר ואח"כ צריכים לבוא שירים עצובים, על פי הוראות "מלמעלה", ממש כמו עיתוין ובחירתן של הפרסומות שהאח הגדול מירושלים מכתיב דרך מחשב השידור.

חיפושיות
הרגישו בטוחים מספיק לפגוש בבוב דילן. שער מגזין לייף של ה 28.8.64, רינגו סטאר, ג’ורג’ האריסון, פול מקארתני, ג’ון לנון. הביטלס. [צילום שער לייף: ג’ון דומיניס, לייף]
לתכנית של מודי יש מבנה קבוע, פחות-או-יותר. DON’T LET ME DOWN (אל תאכזב אותי) של החיפושיות, עם האקורדים החזקים, פותח את התכנית. מודי לא מאכזב. קולו של זנדברג נשמע תמיד אחר השיר הזה.

ארבעה עשורים לאחר שחדלו החיפושיות להופיע, זנדברג מתעסק עדיין במיתולוגיה שלהם מדי שבוע. מין "פרשת שבוע" אותה הוא מקשר לאירועים רלוונטיים. יוצא שבאופן מקרי-או-לא, מונח על השולחן שלו גיליון "מגזין המושבות" שהשער שלו זועק "שתינו ויסקי, קינחנו בהידרו", ועוסק בהופעת "הדג נחש" בחסות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. וזנדברג מאלתר דרך לקשור את הכותרת לפתיח שלו בתכנית השבועית אודות להקה שלא זכתה להופיע בישראל מחשש שתשפיע לרעה על הנוער.

"ב-28 לאוגוסט 1964 התקיים בניו יורק מפגש שהשפיע על העולם כולו", הוא מספר למאזינים, "מפגש שפתח לביטלס צוהר לעולם שהם טרם התנסו בו. הביטלס הפכו את הצוהר לחלון רחב, אח"כ לדלת. זה עלה להם במשפטים, בבעיות מול רשויות שלטון. את ג’ון לנון כמעט זרקו מאמריקה. הכל החל בחדר מלון בניו יורק. ב-28.8.64 כשהביטלס נפגשו עם בוב דילן שהציע להם לעשן מריחואנה".

על מפגש הפסגה ועל מה בדיוק קרה שם, סיפרו כבר כמה כמו פיטר בראון בספר THE LOVE YOU MAKE, וזנדברג מספר אותו בחלקים מתוזמנים היטב, במהלך השידור. בין הקטעים, הוא מתבל בשירים מארכיון החיפושיות, מתוך עשרות דיסקים שהוא מביא איתו לאולפן ושאותם הוא צריך להעלות לאוויר מעמדת השידור הכוללת שלושה נגני דיסקים שאחד מהם מקולקל כרונית.

"היום קשה להאמין, אבל עד לפגישתם של הביטלס עם בוב דילן במלון דלמוניקו בניו יורק הם מעולם לא השתמשו בסמים. הביטלס, סמל מרדנות הנוער, ראו במעשני מריחואנה נרקומנים לכל דבר, בדיוק כמו המכורים להרואין. טוב, לא צריך להגזים, הביטלס לקחו כל מיני סוגים של כדורי מרץ, אבל אלה היו כדורים שניתן היה לקנות באופן חוקי בבית המרקחת, אם הצלחת להשיג מרשם מרופא. בעניין הזה, לביטלס היו מספיק קשרים, והם ראו בכדורי המרץ דבר לגיטימי, בניגוד למריחואנה שהייתה אז מעבר לחוק".

אגב, בראיון מאוחר יותר יגלה גורג’ הריסון כי האמת היא שהביטלס ניסו גראס בהמבורג כשהופיעו שם מדי ערב לפני שהקריירה שלהם נסקה.

"לבוב דילן ולג’ון לנון היה חבר משותף, עיתונאי ניו יורקי, יהודי כמובן, בשם אל ארונוביץ’. הוא היה עיתונאי המיינסטרים שהיה בין הראשונים שכתבו על מוסיקת הפופ והשלכותיה על התרבות והפוליטיקה של שנות ה-60. כשארונוביץ’ ראיין את לנון לסאטרדיי איבנינג פוסט, ג’ון סיפר לו על רצונו לפגוש בדילן, וזה דבק בתנאים שג’ון יציב. ג’ון רצה להרגיש שווה לדילן ’מבחינת האגו’ וזה היה תנאי לקיום הפגישה. אוגוסט 1964 היה זמן טוב. הפופולריות של הביטלס שברה שיאים. הם כבשו את אמריקה והפנים המחייכות שלהם הופיעו בשער המגזין לייף. ולנון הרגיש עצמו חזק מספיק לפגוש את דילן".

"הפגישה נקבעה במלון דלמוניקו בניו יורק שם התארחו הביטלס. דילן הגיע עם אל ארונוביץ’ ועם ויקטור מיימודס מנהל הדרכים שלו. הם באו מוודסטוק בפורד מסחרית כחולה. מיימודס עצר את האוטו בפינת הרחוב בו נמצא המלון ופילס להם דרך בין גדודי מעריצות צעקניות שחסמו את הכניסה ללובי. שני שוטרים חמושים ליוו אותם לקומה של הביטלס. המעלית נפתחה ודילן נדהם לגלות עוד שוטרים ותריסר אנשים שמחכים בתור להיכנס לפגוש בביטלס, ביניהם עיתונאים, זמרים, דוגמניות ולהקה אחת. דילן הוכנס אל החדר שבו הביטלס סיימו בדיוק לאכול ארוחת ערב. היו שם גם בריאן אפשטיין, מאל אוונס וניל אספינל".

מודי זנדברג
מודי זנדברג
דילן ניצב בפתח הדלת. הביטלס התבוננו בו. הוא נראה להם קטן מהצפוי ועם אף מעוקל יותר ממה שדמיינו. בריאן אפשטיין הציג את כולם לכולם אבל השיחה לא קלחה. בריאן הוביל אותם לחדר הסמוך ושאל את דילן מה הוא רוצה לשתות. "יין זול", היתה תשובתו של בוב דילן.

בר המשקאות של הביטלס כלל שמפניה וויסקי וקולה. לא היה להם יין. בטח לא יין זול. הביטלס שלחו את מאל אוואנס להשיג יין עבור האורח וכולם המתינו. בינתיים התפתחה שיחה וסוגיית כדורי המרץ, ’הספידים’, עלתה לאוויר. נרמז לדילן שיש כדורים בחדר ושאם הוא רוצה הוא מוזמן להתכבד. דילן וארונוביץ’ הזדעזעו. אנחנו נגד חומרים כימיקלים הם אמרו לביטלס, ודילן הוסיף: "אולי תרצו לנסות משהו אורגני, משהו ירוק שצומח מתוך חיקה של אמא אדמה?".

בריאן והביטלס הסתכלו זה בזה. "אף פעם לא עישנו מריחואנה", אמר בריאן. "אבל מה עם השיר שלכם, זה על ’GETTING HIGH’"? שאל דילן. הביטלס הרגישו מטופשים. "איזה שיר"? שאל לנון. "אתם יודעים, AND WHEN I TOUCH YOU I GET HIGH, I GET HIGH, I GET HIGH ".

ג’ון הסמיק במבוכה. "אלה לא המילים", הוא אמר, "המילים הן ’I CAN’T HIDE’" ההכנות ארכו כחצי שעה. הביטלס ודילן נעלו את הדלת הניחו מגבות רחצה בחריץ שמתחת לדלת כדי שהשוטרים בחדר הסמוך לא יריחו. הוילונות נסגרו וגם וילונות ההצללה שעל החלון נמתחו בקפדנות. רק אז, הורשה דילן להתחיל לגלגל.

את הג’וינט שהכין העביר דילן לג’ון לנון. ג’ון העביר אותו מיד לרינגו סטאר אותו כינה "הטועם המלכותי". בגלל שרינגו לא הכיר את הנוהג להתחלק בג’וינט, הוא סיים אותו עד תומו, לבד. ארונוביץ’ מגלגל עוד. הביטלס מבלים את השעות הקרובות בהתרוממות רוח כשדילן צופה בהנאה מרובה. בריאן אפשטיין חזר ואמר: "אני כל כך HIGH שאני על התקרה. אני על התקרה. פול מקארתני אמר שהוא מצא את עצמו "חושב בפעם הראשונה, ממש חושב".

אני זוכר את עצמי מבקש ממאל, מנהל הדרכים, במה שנראה שנים על גבי שנים, ’יש לך עיפרון?’ אבל כמובן שכולם היו כל כך בסוטול שהם לא יכלו למצוא עיפרון, קל וחומר קומבינציה של עיפרון ונייר. אני עברתי דרך העניין הזה של רמות במהלך הערב. בכל רמה הייתי פוגש שוב את אותם האנשים האלה. ’הא-הא-הא! זה אתה!’ ואח"כ עובר מטמורפוזה לרמה אחרת. בכל מקרה, מאל נתן לי את פיסת הנייר הזו בבוקר שהיה כתוב עליה, ’יש שבע רמות’. האמת שזה לא היה רע. לא רע לחובבן. והרגנו את עצמנו מצחוק. זאת אומרת, ’מה הדבר המזוין הזה? מה הן שבע הרמות המזוינות האלה?’. אבל במבט לאחור, זו הערה הולמת. זה קשור להרבה דתות עיקריות אבל לא ידעתי את זה אז".

מאל שמר את פיסת הנייר הזו עד שהיא נתפסה בידי המשטרה עם מותו ב-1976 ולאחר מכן אבדה.

כמעט תם השידור. על נסיבות מותו של מאל אוואנס בידי שוטרים, לא שמעתם הפעם. גם לא על איך אבדה לא רק פיסת הנייר הזו אלא גם צנצנת האפר של שרידיו שנשלחה בדואר מארה"ב לאחר שריפת הגופה בלוס אנג’לס לארץ הולדתו, אנגליה. מן הסתם חומר טוב לתכנית אחרת. כ-260 שירים הקליטו הביטלס. תכנית שבועית בה מושמעים כ-10 שירים יכולה לרוץ חצי שנה מבלי לחזור פעמיים על אותו שיר. אבל מי אמר שאסור לחזור וגם זה קורה, בהתאם לנסיבות ולהעדפות האישיות. בנוסף לחלק מהשירים יש הקלטות נוספות, ביצועים חיים וכו’. ויש גם את היצירות של חברי הביטלס אחרי שהתפרקה הלהקה, גם הן מוצאות דרכן לתכנית מדי פעם.

למודי זנדברג, רבגוני כבר אמרנו, יש עוד אהבות. ליאונרד כהן מרגש אותו, "הוא מצייר בעזרת המילים", והוא אוהב מאד את שלמה ארצי. תכנית של מודי זנדברג לא מסתיימת בלי "פרחים לאהובים", כפי שהוא מגדיר פינה קטנטונת בה הוא קורא שיר, בדרך כלל עברי, "בכל זאת זו תכנית של ערב שבת", הוא מסביר.

מאי שם שולף מודי את "עכשיו ברעש" (הוצאת שוקן 1968) של יהודה עמיחי ("מאד אוהב אותו, ממליץ להתעמק בו") וקורא למאזינים שלו באהבה את "שאצטרך", על מי שלומד להעריך את אהובתו רק אחרי שהלכה ממנו עם מישהו אחר. תרצו, אנלוגי קצת לתכנית של זנדברג, שלפני שנתיים פתאום התגלו לה אלפי מעריצים ברחבי הארץ, רק אחרי שרשות השידור שקלה להוריד אותה גם ממשבצת השידור האזוטרית שלה בשעה שעם ישראל מנמנם אחה"צ של טרום שבת. התכנית האיכותית הזו ניצלה בסופו של דבר, לרווחתם של המושבעים שלא יכולים להתחיל סופשבוע בלעדיה.


"שומעים חיפושיות" עם מודי זנדברג, כל יום שישי ב 16:00, FM88

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות