נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אזרחית סוג ב’
11 למרץ 2011
אזרחית סוג ב’
מערכת הגפן, 11/03/2011 - 16:49
"נדא?". "הם בטח קלטו שצילמתי?" אמרתי לעצמי. החיילת החזירה באדישות את התעודות ואני נשמתי לרווחה. "תיסעו ימינה", היא אמרה, "ותעצרו בצד". בזווית העין ראיתי שלט שעליו רשום: "מתקן ביטחוני, אסור לצלם". כך נראתה היציאה מג’נין, במחסום ג’אלאמה
דו קיום
ג’נין

ג’נין
כשנתבקשנו לעצור במחסום, מיהרתי למחוק את התמונה היחידה שצילמתי כי פחדתי שקלטו אותי ואז ניכנס למעגל שלא נוכל לצאת ממנו. [צילומים: יואב איתיאל]

היינו צריכות להגיע לפני 18:30. יומנה נסעה במהירות כדי שנספיק. מהחלון השמאלי, אפשר היה ליהנות ממראה מרהיב של שקיעת השמש האדמומית, אל תוך שדות ירוקים רחוקים. לפנינו עמד תור ארוך של מכוניות עם נהגים מיוזעים, שהשתרע על שלושה נתיבים מרומזרים. תקרה גבוהה מעל, גדרות והפרדות מסודרים, כמו בכניסה לנמל תעופה.

יומנה בחרה את הנתיב האמצעי ואני מיד שלפתי את המצלמה הקטנה שלי, כדי לצלם אירוע, שלא כל יום יוצא לי לראות. חנאן העירה לי שאסור לצלם בגבולות המדינה ואני אמרתי שאולי אפשר. באמצע הויכוח ניגשה אלינו חיילת נמוכה, נאה ומאופרת, אספה את תעודות הזהות שלנו והסתכלה לחלופין על התעודות ועלינו.

מבין כולם היא קראה בשמי, "נדא?". "הם בטח קלטו שצילמתי?" אמרתי לעצמי. החיילת החזירה באדישות את התעודות ואני נשמתי לרווחה. "תיסעו ימינה", היא אמרה, "ותעצרו בצד". בזווית העין ראיתי שלט שעליו רשום: "מתקן ביטחוני, אסור לצלם". כך נראתה היציאה מג’נין, במחסום ג’אלאמה.

הפעם האחרונה שהייתי בעיר ג’נין, הייתה לפני יותר מעשר שנים, כמה חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה. אני מתחתנת בחודש הבא ואין מקום טוב יותר מג’נין, כדי לעשות בו קניות. חמותי, שתי אחיותיו של ארוסי ואני, החלטנו לנסוע לשם. בג’נין יש מגוון רב של בגדים, כלי בית וכל מה שכלה צריכה לחתונתה, במחירים שפויים.

זה לא רק זול אלא כוח הקנייה שלנו מאפשר לקנות הרבה ולנהל עם המוכרים מקח וממכר למרות שבחיים לא נמצא סחורה זולה מזו. כשלנו יש מכוניות, בתים מפוארים, כסף, יכול לנסוע לחו"ל, חלקנו מתהדרים בזה שאנו יודעים את השפה העברית ומרבים להשתמש בה בכל הזדמנות אפשרית, כשפוקדים איזושהי חנות שם. כמה מאיתנו מרבים ביומיום להשתמש בלעג במשפט "תראה איך אתה נראה כמו דפאווי"? כלומר גדתי, מהגדה. כמה מאיתנו מנסים לשדר להם בכל הזדמנות, אם כי בדרך עקיפה, שהם סוג ב’, ואנחנו, סוג א’.

ג’נין
אני מיד שלפתי את המצלמה הקטנה שלי, כדי לצלם אירוע, שלא כל יום יוצא לי לראות.

כשנתבקשנו לעצור במחסום, מיהרתי למחוק את התמונה היחידה שצילמתי כי פחדתי שקלטו אותי ואז ניכנס למעגל שלא נוכל לצאת ממנו. חמותי אמרה בתסכול, "בדיקה ביטחונית". היא מנוסה באזור הזה ולכן ידעה לספר מה יקרה בדקות הקרובות. אי אפשר היה שלא להרגיש את אווירת העצבנות ששררה באוטו והתחושה שלא מגיע לנו עצירה כזאת, בסוף יום מתיש וארוך. ניסיתי להרגיע את הרוחות, כשמרחוק ראיתי חמש מכוניות שאותן סרק כלבן עם כלב, שעבר על כל מושב ומושב בכל אוטו.

אני מוכנה לסבול הכל, אבל כלב? על מושבי האוטו שלנו? גם חמותי, חנאן ויומנה היו שותפות לאותם הרהורים, מהרגע שבו קלטנו את התמונה. הכלב הוא חיה טמאה באסלאם. אסור להכניס אותו הביתה, אסור שהוא יגע בנו ואם הוא נוגע בנו או בדברים שלנו אז צריך להתרחץ ולחטא את הבגדים. חמותי אמרה ליומנה, שנהגה באוטו, שתבקש מאיש הביטחון לא להכניס את הכלב לאוטו. הייתי בספק אם מישהו יענה לבקשתה. ניגש אלינו איש הביטחון שנשען על האוטו ודיבר אל יומנה.

-"שלום".
-"שלום".
-"האוטו צריך לעבור בדיקה ביטחונית".
-"בסדר, אבל יש לי בקשה".

-"הכלב חייב לעלות לאוטו", אמר המאבטח, מבלי לחכות לבקשה. חמותי ניסתה לשכנע אותו שבפעם האחרונה שהיו במחסום, איש הביטחון לא העלה את הכלב לאוטו, אבל הוא סירב בתוקף לכל ניסיונותינו. "אז תפני למישהו אחר, אני חייב לעשות את זה", אמר. "אפשר להוריד את הקוראן, כדי שלא ייגע בו?", שאלתי. "זה לא היה העניין", הוא אמר. כולנו השתתקנו. "אני רונן אגב", אמר המאבטח. ואני, לשוני נקשרה. לא טרחתי להסביר לו שזה לא קשור רק לזה שהקוראן נמצא באוטו, וגם לא ציפיתי שהוא יבין. האמת היא שפחדתי להוציא מילה מפי. לא רציתי להיות בעייתית ושמישהו יסמן אותי.

הורדנו את הדברים מהאוטו. מזל שלא קנינו הרבה. שמנו אותם בעגלת סופר שהונחה במקום ונכנסנו אל תוך מבנה בן קומה אחת. את החפצים האישיים שמנו במכונת השיקוף ואני לקחתי את עגלת סופר אחרי שעברתי מתחת למשקוף הבידוק. רוב הנבדקים היו נשים. מישהי הורידה את הנעליים ואחרת, הורידה גם את מושב התינוק. אחרי שסיימנו, חיכינו עוד עשר דקות מחוץ לבניין, עד שהאוטו נסרק ורונן סימן לנו מרחוק שסיים את הבדיקה.

בדרך חזרה, כבר החשיך ואני זזתי באי נוחות במושב האחורי וחשבתי על הרגע שבו אחזור הביתה ואכניס את כל בגדיי למכונת הכביסה. מחשבה אחרת הטרידה אותי יותר, מי באמת סוג ב’ ?

ג’נין
חמותי אמרה בתסכול, "בדיקה ביטחונית". היא מנוסה באזור הזה ולכן ידעה לספר מה יקרה בדקות הקרובות.

ג’נין
מהחלון השמאלי, אפשר היה ליהנות ממראה מרהיב של שקיעת השמש האדמומית, אל תוך שדות ירוקים רחוקים.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }