נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > בונה הקשתות
23 לינואר 2007
בונה הקשתות
סמדר בן-אריה, 23/01/2007 -
דיוויד סמואלס מעין הוד בונה קשתות לכינורות ולכלי קשת. הוא היחיד במינו בכל המזרח התיכון. בוני כינורות יש אלפים ברחבי העולם בוני הקשתות ספורים ומאוגדים באיגוד בינלאומי מיוחד, השומר על עץ הפרנמבוקו הגדל בברזיל ממנו מפיקם את חומר הגלם. על איש ואומנותו המיוחדת במינה.
כלי פריטה קיימים עוד מימיי התנ"ך, הנבל של דוד המלך. כלי קשת קיימים כבר אלף שנה אך רק לפני 450 שנה התחיל להתפתח לכלי הבארוק. "לפני כמאה חמישים שנה הגיעו כלי הקשת לצורתם ולצליל שאנו מכירים. משפחת כלי הקשת מונה את הכינור הסופרן של המקהלה, הוויולה שקולה מקביל לאלט, הצ’לו הנקרא בשמו המלאה ויולונצ’לו מקיף את קולות הבס והטנור והקונטרבאס, הסבא, שמקורו במשפחה עתיקה אחרת של כלי קשת. כלי הקשת עברו תהליך של אבולוציה שבאה כתוצאה של סגנון הנגינה ודרישות הנגנים והקומפוזיטורים עד לשלב שבו הגיעו לדרגת שלמות במבנה בזמן של הסטרדיבריוס. מאז הכלי עצמו, תיבת התהודה והמידות מבחינה אסתטית לא עברו שינויים". מספר לי דיוויד סמואלס - "בונה הקשתות" מעין הוד.
 
בעולם קיימת חלוקה ברורה בין בוני כינורות לבין בוני קשתות. החלוקה מתבקשת בשל רמת ההתמחות וההתמקצעות הנדרשת בכדי להגיע לאיכות. בניית כינור נמשכת בין ארבעה לששה שבועות בעוד שבניית קשת נמשכת כשבוע עד 10 ימים. בעולם יש כיום כ- 200 בוני קשתות ועוד אלפים אשר עוסקים במקצוע באופן חלקי. ישנן כמובן קשתות המיוצרות באופן תעשייתי בבתי חרושת, אבל זה כמובן לא אותו דבר....
 
שעת צהרים, השמש שולחת קרניה על ההר הירוק, הרכב מטפס בדרך לכפר האומנים, עין הוד, בצידי הדרך נגלים פסלים מברונזה ועץ, מדי פעם מופיעים שלטים המובילים לבתיהם של אומנים.
בכניסה לביתו של דיוויד סמואלס עומדת קופסה שחורה גדולה של צ’לו ישן ועל הקיר מעליו תלוי כינור מאובק ובפנים עומד לו בגאווה פסנתר כנף בין כמעט מאה שנה מכוסה מפה לבנה ועליה אורכידיאה פורחת במלוא תפארתה.
 
סמואלס שניגן בכלים שונים, כילד, "הייתי חייב להתאמן לפחות שעה ביום" הוא מחייך, השתוקק להיות בונה כינורות כבר בגיל 16. הוא פנה לאמנון ויינשטיין בונה כינורות בתל-אביב וביקש ממנו ללמוד אצלו את האומנות. לאחר בחינה קצרה ויינשטיין אמר כי סמואלס אינו מוכשר ושאין לו מה לעשות אצלו בבית המלאכה. במהלך שירותו הצבאי בתזמורת צה"ל שם ניגן על קלרינט מחוסר ברירה, היה לו זמן בשפע ואז החליט לפנות לויינשטיין פעם נוספת הפעם ביתר נחרצות. לאחר מבחן נוסף הוא התקבל ונשאר בבית המלאכה. בשמונה שנים הבאות הוא למד בניה ורסטורציה של כינורות. רסטורציה, שיחזור וחידוש, מבצעים לכלי אשר נפגע קשות ועל כן איכות הצליל שלו נפגעה.
סמואלס נסע לשנה לאקדמיה לאומנויות, Interlochen Arts Academy במישיגן שבצפון ארה"ב, לקמפוס השוכן באמצע יער מרוחק מכל יישוב. במקביל למד סמואלס נגינה בויולה ופסנתר וגם ניצוח.
בתום השנים הארוכות בבית המלאכה של ויינשטיין המשיך סמואלס לפאריס לשנה שלמה של השתלמות אצל אחד מבוני הכינורות יידועי השם. במהלך שנה זו פגש בבונה קשתות, נוצר ביניהם קשר ידידות חזק אשר הוביל להזמנה לחוות ולהתנסות בבניית קשתות. סמואלס קפץ על המציאה ומייד בתום ההשתלמות ולפני המשך מסע עבודתו כשוליה, הוא שם פעמיו לסטודיו של בונה הקשתות שם נדלק ונשאר להשתלמות מלאה בתחום. משם נמשך מסעו לבית מלאכה גדול בניו יורק בו עבד כשלוש שנים ברסטורציה של כלים ובינהם גם כינורות "סטרדיוריוס" הנחשבים למשובחים וליקרים שבעולם.
 
סמואלס חילק את זמנו בין רסטורציה של כלים בכדי להתקיים ובשאר הזמן בנה קשתות בשביל הנפש. האמת היא, שרצה למכור אותן אך לא צלח הדבר בידו. בתום שנה היו לו כתריסר קשתות. הוא נותר בתחושה "שאנשים לא מבינים ולא מעריכים במה זה כרוך הלימוד, הטכניקה, הפרפקציה של העבודה בייחוד בקשתות הראשונות, המון עבודה והמון תסכול". הוא כמעט והתייאש. לבסוף, החליט להשתתף בתחרות בינלאומית לבניית כינורות וקשתות בארה"ב ולמרבה הפתעתו זכה עבור הקשתות שלו במדליית זהב. זכייה זו פתחה בפניו את הדלת לעולם בניית הקשתות. סמואלס השתתף בעוד שלוש תחרויות ובכולן זכה במדליית זהב. כיום הוא בונה קשתות בלבד וכינורות הוא רק מתקן בעיקר כטובות לאנשים או כשזה הכלים של הילדות שלו או בני משפחה אחרים.
 
בוני הקשתות מאוגדים בארגון מקצועי אשר מטרתו העיקרית לשמר את היערות של עץ הפרנמבוקו הנקרא גם פאו-ברזיל. עץ זה הוא אשר נתן לברזיל את שמה. בוני הקשתות השתמשו קודם לכן בעצים שונים בעלי צפיפות וקושי יוצאי דופן, כגון "Ironwood". מוסיקאים אשר נגנו עם קשתות מעץ הפרנמבוקו העדיפו את איכויות הצליל שקשתות אלו הפיקו. שילוב בין קשיחות, גמישות, צפיפות, יופי והיכולת להחזיק קימור קבוע לאורך שנים. מאז הוגדר עץ הפרנמבוקו כעץ שאין לו תחליף עבור בוני הקשתות.
 
כיום ארגון I.P.C.I (ארגון בינלאומי לשימור הפרנמבוקו) דואג כי לא יאונה כל רע לעצים, ששטח היער לא יקטן ואף יגדל, שיינטעו מאות אלפי עצים חדשים ושיגדילו את שטח היער הטבעי. עץ שגילו פחות מ- 40 שנה ליבתו אינה דומיננטית דייה ובשלה מספיק בכדי לשמש כחומר גלם לקשתות. הארגון דואג כי לשלטונות ברזיל יהיה תמריץ ועידוד רציני לפעול למען שימור העצים ומכרתם רק לבוני הקשתות. בכנס הראשון של הארגון אשר התקיים במרץ 2001 כבר נחתם הסכם עם קרן ברזיל שיינטעו וישמרו כ- 300,000 עצי פרנמבוקו צעירים. עד כה ניטעו כ- 100,000 שתילים. שימור זה הכרחי על מנת שמקצוע בונה הקשתות ישמר כפי שהוא כיום.
 
בוני הקשתות זקוקים לחומרי גלם נוספים ומגוונים ביניהם עץ נוסף הנקרא אבוני הגדל במקומות רבים ברחבי העולם מתכות יקרות כמו זהב וכסף, צדף, שנהב שנלקח רק ממאגרים ישנים הקיימים עוד מהתקופה שקדמה לחקיקה. עור של לטאות, שיער זנב סוס זכר, פעם השתמשו גם בסיבים מהפה של לוויתנים. כיום משתמשים בתחליף מלאכותי שדומה מאד לחומר הטבעי.
 
סמואלס מספר כי אין שתי קשתות זהות. כל קשת ותעודת הזהות שלה. שתי קשתות שונות יעניקו לאותו כלי צלילים שונים. נגן אשר מזמין קשת יודע בדיוק מה הוא מחפש. ישנם נגנים אשר מזמינים מראש שתי קשתות כאשר האחת מתאימה למוסיקה קאמרית והשניה למוסיקה סולנית.
סמואלס בשנה בונה בין 35-50 קשתות. את גזעי העץ הוא פורס במנסרה פרט לכך שאר העבודה נעשית על ידו בבית המלאכה. לאחר שהעץ פרוס ללוחות הוא צריך לשכב לפחות 5 שנים על מנת שיעבור תהליך של ייבוש טוטלי וחמצון. ברגע שהעץ מוכן מנסרים אותו למקלות. בכל פעם סמואלס מנסר כמות שתספק אותו לשנה.
 
יש להקפיד לשמור על העץ בתנאי לחות אחידים ולא לחשוף אותו לשינויים פתאומיים. סמואלס מדגיש כי למלאכת יד זו דרושה משמעת עצמית גבוהה מאד מאחר ואין סדר יום מוכתב על ידי אחרים. סדר היום הוא בהתאם לכמות העבודה שיש לבצע. הטיפול כולו משלב רכישת חומרי הגלם וכלי עבודה, הכנתו לעבודה, בניה, שיווק ומכירות, גבייה ומנהל של העסק כולו, הכל על כתפיו של האומן. סמואלס נוסע ברחבי העולם במסע חיפוש אחר חומרי גלם מהטובים ביותר, התעדכנות ושמירה על קשר עם עמיתים וכן השתתפות בכנסים. הוא מאד מבודד, בונה הקשתות היחיד בכל המזרח התיכון, בונה הקשתות הקרוב ביותר נמצא באיטליה.
 
שיטת הייצור כיום לא השתנתה מאז החלו לבנות קשתות. סמואלס מייצר את הקשתות בשיטה הקלאסית. השינויים היחידים באים לידי ביטוי במסורים חשמליים במקום ידניים או במשייפת עבור עבודות גסות וזאת לצורך האצת התהליך של העבודה הפיזית מעבר לכך שאר העבודה הינה עבודת יד הנעשית בדיוק באותו האופן שבו היא נעשתה לפני מאות שנים. כל קשת זה דבר אישי וכל קשת שונה מקודמתה. ההבדלים הבולטים בין הקשתות הם של מידות ומשקל. בעיקרון מבנה הקשת אותו הדבר רק הפרופורציות שונות. לכל כלי יש את הואריאציות המתאימות לנגן ומכאן שגם הקשת מהווה הגשמה של משאלות הנגן. כל קשת מותאמת לסגנון הנגינה, הניסיון שיש לנגן עם קשתות קודמות, הטכניקות השונות בהם הוא מפיק את הצלילים והצליל אותו הוא מחפש. על כל קשת מוטבעת חותמת אש עם שמו של האומן אשר יצר אותה וכן לכל בונה קשתות יש את הסגנון שלו והקישוט הייחודי לו על הקשת.
 
דיויד סמואלס מאושר, באותה מידה כאשר תלמיד רוכש קשת או כאשר נגן דגול רוכש אחת. סמואלס מאמין כי כאשר אדם קונה קשת הוא עושה זאת מאחר והוא יודע כי היא תספק לו את הצלילים הרצויים לו.
 
לידים:
 
בעולם קיימת חלוקה ברורה בין בוני כינורות לבין בוני קשתות. החלוקה מתבקשת בשל רמת ההתמחות וההתמקצעות הנדרשת בכדי להגיע לאיכות. בניית כינור נמשכת בין ארבעה לששה שבועות בעוד שבניית קשת נמשכת כשבוע עד 10 ימים. בעולם יש כיום כ- 200 בוני קשתות ועוד אלפים אשר עוסקים במקצוע באופן חלקי.
 
סמואלס שניגן בכלים שונים, כילד, "הייתי חייב להתאמן לפחות שעה ביום" הוא מחייך, השתוקק להיות בונה כינורות כבר בגיל 16. הוא פנה לאמנון ויינשטיין בונה כינורות בתל-אביב וביקש ממנו ללמוד אצלו את האומנות. לאחר בחינה קצרה ויינשטיין אמר כי סמואלס אינו מוכשר ושאין לו מה לעשות אצלו בבית המלאכה.
 
בתום השנים הארוכות בבית המלאכה של ויינשטיין המשיך סמואלס לפאריס לשנה שלמה של השתלמות אצל אחד מבוני הכינורות יידועי השם. במהלך שנה זו פגש בבונה קשתות, נוצר ביניהם קשר ידידות חזק אשר הוביל להזמנה לחוות ולהתנסות בבניית קשתות.
 
מוסיקאים אשר נגנו עם קשתות מעץ הפרנמבוקו העדיפו את איכויות הצליל שקשתות אלו הפיקו. שילוב בין קשיחות, גמישות, צפיפות, יופי והיכולת להחזיק קימור קבוע לאורך שנים. מאז הוגדר עץ הפרנמבוקו כעץ שאין לו תחליף עבור בוני הקשתות.
 
 
אין שתי קשתות זהות. כל קשת ותעודת הזהות שלה. שתי קשתות שונות יעניקו לאותו כלי צלילים שונים. נגן אשר מזמין קשת יודע בדיוק מה הוא מחפש. ישנם נגנים אשר מזמינים מראש שתי קשתות כאשר האחת מתאימה למוסיקה קאמרית והשניה למוסיקה סולנית.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }