נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אל פסגת הסלע השחור
1 לספטמבר 2007
אל פסגת הסלע השחור
חן אליעז, 01/09/2007 -
המשלחת שהורכבה מישראלים מבוגרים שאינם מטפסי הרים ולהם מכנה משותף אחד והוא להצליח להעפיל אל קאלה-פאטר, אל "הסלע השחור"- לגובה 5560 מטרים מעל פני הים ולצפות ולו לשעה קלה באוורסט, כדי לחזות באחד מהמראות הפנורמים המדהימים בעולם כולו. זהו סיפורו של המסע אל האוורסט בייס-קמפ.
המטוס הקל ריחף בין עננים ומעליהם, מתנדנד בין כיסי אויר ומחלונותיו צצו פסגות הרי ההימלאיה. הרהרתי בספרים הרבים שנכתבו על "מלך ההרים", העליות לרגל, הכיבושים שרבים מהם הסתיימו במוות ובסיפורי גבורה וגם בפרטי המסע המיוחד הזה שאני מוביל עתה.
 
 
בסופה של הטיסה הקצרה נגע המטוס בקרקע המנחת ואחרי טיפוס קצר נעצר. "שדה התעופה המוזר ביותר שראיתי בחיי" אמר מאוחר יותר אחד מחברי המשלחת, טייס לשעבר. ובאמת בעיירה השלווה "לוקלה" הקימו הנפאלים שדה תעופה זעיר שתחילתו מצוק ותהומות וסופו למרבה הפלא - צלע הר.
יצאנו ל"טרק" אל אחד המסלולים היפים והארוכים בשבילי ההימלאיה, מסלול ה"אוורסט בייס קמפ". המילה "טרקינג" מגדירה את מסעות הצעידה הנפאלים, ונמצאת בשימוש מאז שנות ה - 60. ה"טרקרים" שבים שוב ושוב אל שבילי ההימלאיה משלוש סיבות עיקריות: הנופים עוצרי הנשימה, התושבים הנעימים והמטיילים עצמם, זן מיוחד.
זהו מסע צעידה לאורך שבילים ששימשו במשך מאות שנים כדרכי סחר ותקשורת, דרכים המשמשות עשרות שנים את משלחות מטפסי ההרים כדרכי גישה ובעיקר אלו דרכים המשמשות את הנפאלים מידי יום כדי לעבור מכפר לכפר ולהעביר סחורות
 
מתחילים לטפס
 
העיירה "לוקלה" (2827 מ’) היתה שקועה ב"תרדמת עשייה", מונח שפיתחתי בשנות טיולי בהימלאיה ופירושו - תחת מעטה הרוגע כולם עסוקים במשהו. סמוך לשדה התעופה פגשנו בחברי המשלחת הנפאלים. ה"סירדאר" (המנהל הנפאלי) אסף שלושה סבלים, נער-מטבח, חקלאי שהביא עימו שלשה יאקים, נערה "שרפלית" שהנהיגה שני יאקים נוספים, מדריך "שרפה" וכמובן טבח. החופשה השנתית שלנו היא עבודה עבורם ואת המסלול בן 150 הקילומטרים שנעבור בשבועיים הבאים הם עוברים מגיל צעיר כמה פעמים בעונה או כמו שכאמל ה"סירדאר" אמר לי "עבורנו זהו טיול בפארק".
 
אמצע חודש ספטמבר אלו ימי סוף המונסונים ולמרות שעונת הטרקים בהימלאיה החלה, פגשנו מטיילים בודדים בימים בהם טיפסנו מעלה. כשהתחלנו לצעוד בצהרי היום הראשון דרך העיירה לוקלה, מטה לכיוון נהר ה"דוד-קוסי" חשתי התרגשות עצומה. אולי בגלל העליות הראשונות או הירידות בשבילים הצרים, ואולי מראה הסטופות הבודהיסטיות עטורות דגלי התפילה. יתכן והיתה זו תחושת האושר ההימלאי עליה סיפר לי חברי מטפס הרים מקצועי עוד בתל אביב.
 
מלוקלה ירדנו אל נהר הדוד-קוסי הרחב שמימיו מי הפשרת שלגים. חלפנו בין הכפרים צאפלונג, קוסום וגאת. הרחק מעלינו ניבטה אלינו פסגת הקרחון קוסום -קנגרו (6367 מ’) ובראשו קרח מבהיק.
בימי הטיפוס הראשונים עמדנו לחצות כמה חגורות גיאוגרפיות והשבילים נמתחו בגבול בין האזור המוגדר ממוזג נמוך (1700 - 2700 מ’) לאזור המוגדר ממוזג גבוה (2400 - 4000 מ’). באזורים אלו גדלים אלונים ירוקי עד ביערות מלאי טחבים ושרכים ומטפסים. שכבת הצמחים התחתונה לעיתים סבוכה. עצי אשוח, אדר ואורנים מסוג BLUE PINE בעלי אצטרובלים גדולים ו....כחולים העמידים לקור מעטרים את מורדות ההרים. אך אולי המפורסמים ביותר הם מיני הרודונדנדרון בעל התפרחת האדומה המתנשאים עד לגובה 18 מ’.
ההליכה דרך שדות ירוקים המשתפלים בין טרסות אבן, חצויים על ידי גדרות אבנים שחורות, חלקות צמחי שעועית, שעורה, ירקות, תירס ותפוחי אדמה לרב משכיחה לעיתים את העומד להתרחש בגבהים. רק מידי פעם כשאחת הפסגות הציצה מבעד לעצים כמו צל גדול ומאיים נזכרתי שימי ההליכה הקשים וההתמודדות האמיתית עוד לפנינו.
 
שיגרה חלומית
 
בהמשך חצינו את נהר הדוד-קוסי על גשר תלוי וארוך אל הכפר פאקדינג (2650 מ’). הטרקרים מבלים את הלילות הקרים בבתי הארחה בכפרים או באוהלים המתאימים לטמפרטורות הנמוכות. אנו בחרנו באוהלים ומידי ערב הקמנו מחנון זעיר ובו שישה אוהלים צבעוניים, אוהל חדר אוכל עם שולחן וכסאות ואוהל שירותים.
 
הקבוצה גילתה שהחיים יכולים להיות מפנקים גם באוהלים שצוידו במזרונים ושקי שינה אך את הפינוק האמיתי סיפק הצוות הנפאלי. הטבח בישל ארוחות מגוונות ולא רק דלבט (אורז ועדשים, המאכל הלאומי) אלא הפתיע לעיתים בעוגות או בפיצה עטורת ביצים. אוהל חדר האוכל היה גם המועדון ובכל בוקר, התעוררנו לקריאות בוקר טוב נפאלי ואל האוהלים הוגשו תה חם וקערת מים לשטיפת פנים. בערבים, גילו החברים שדלי מים רותחים הם די והותר למקלחת מרעננת למרות שהגעגועים לשפע מים ואמבטיות סבון לא פסקו. במשך הימים למדנו לשפר את איכות השינה במזרון נוסף או בבקבוק מים רותחים שהוכנס אל שק השינה. את המגבות הרטובות גילה אחד מחברי הקבוצה אפשר להניח תחת שק השינה במשך הלילה והחום הנפלט מייבשן. בין חברי הצוות הנפאלים היו גם שני אחים חייכנים ויחפנים שניסו את האנגלית הרצוצה שלהם עימנו, ולעיתים כשהתכוונו לאמר "התה כבר מגיע" יצא להם: SOMETIMES COMING משפט שהפך מיד לסמלם המסחרי.
 
עליה לבאזאר
 
מפקדינג טיפסנו צפונה, סמוך לנהר הדוד-קוסי שבעוצמתו חותר דרך הקניונים ובהתרחבויות העמק מבצע "מיאנדרים" (התפתלויות נהר) רחבים ביותר כנחש ארוך ומתפתל.
מזג האוויר האיר לנו פניו ולקראת שעת צהריים התרחקנו מהדוד-קוסי, טפסנו דרך יער אורנים מול הקרחונים הלבנים תמסרקו וקוסום קנגרו, חלפנו בכפרים בנקאר וצ’ומו והגענו עד למונג’ו. כפר זה כאילו נבנה סביב השביל ההיסטורי הממשיך צפונה. בתיו מטופחים ובנויים עץ ואבן וחצרותיהם מלאות ירק ופרחים. כמה מקומיים עסקו בשיפוצים בבתי ההארחה לקראת עונת התיירות הממשמשת ובאה ובצידי הדרך הניחו בקבוקי שתייה קרה במכלי קרח.
 
מעבר למונג’ו חדרנו לפארק הלאומי סאגרמטה שפירושו בנפאלית "אלילת השמיים". הטיבטים שחיים מצפון להר הגדול מכנים אותו יומולונגמה - "אלילה -אם העולם" אך השם שתפס הוא האוורסט. בשנת 1852 בתחנת המדידה הצפונית של הודו, דהרה דון, התקבלה הידיעה שמודד בנגלי בשם רדנאת סיקדאר גילה את ההר הגבוה ביותר בעולם. ההר קיבל את המספרXV  ונמדד גובהו: 8840 מטרים מעל פני הים. בשנת 1865 אושרו חישוביו של סיקדאר וההר נקרא אוורסט לכבוד סר ג’ורג אוורסט המודד הכללי של הודו. מדידות מודרניות תיקנו את המדידה מלפני 150 שנה והוסיפו שמונה מטרים בלבד כך שהגובה המקובל כיום הוא 8848 מטרים.
השביל הוביל אותנו היישר אל שער הכניסה בו גובים השומרים תשלום ורושמים את שמות הנכנסים אל הפארק. למעלה על חודו של הר גבוה עמדה עז בר ענקית והשקיפה סביב. שטח הפארק שוכן בגובה של למעלה מ - 3000 מ’ וכמה מהפסגות הגבוהות בעולם נכללות בתחומיו כמו הר האוורסט, הר לוטצ’ה (8516 מ’), נופצ’ה (7861 מ’), פומורי (7138 מ’) ואמה דבלם (6814 מ’) שהיא אחת הפסגות היפות ביותר בהימלאיה. 
 
שמיים מעוננים
 
לאחר כשעת הליכה חצינו גשר שנמתח מעל עמק קניוני ומים סוערים. כשעוצרים לרגע על גשרי ההימלאיה הללו, חשים בעוצמת המים ובקרירות העולה ממי הפשרת השלגים. תחתינו התאחדו נהרות הדוד-קוסי ממזרח והבוטה-קוסי ממערב ומעבר לגשר התחלנו בטיפוס ארוך של כ - 600 מטרים אל הכפר נמצ’ה. הדרך מתמשכת, בתחילתה תלולה ומאיימת ובהמשכה מתונה ומעייפת . פה ושם נראים נזקי המונסונים שגורמים למפולות עפר עצומות החותכות בבשר ההרים ומושכות אחריהן את כל הנקרה בדרכן, עצים, שבילים, בתים, שדות וטרסות חקלאיות. מידי פעם עצרנו בחרדה ופינינו את השביל במהירות מפני שיירות יאקים הנושאים על גבם סחורות, ציודי מטיילים ואספקה שונה. באחת מהמנוחות חלפו על פנינו זוג סדוהים, לבושים בבגדיהם הכתומים, נושאים כלי נגינה ואת חפציהם המעטים בשק קטן. עבורם העלייה להר היא עליה לרגל כי על פי אמונתם הר האוורסט קדוש. הם קראו לעברינו "נמסטה, נמסטה" (ברכת השלום בנפאל) ואף עצרו לנגן בסמוך. הטיפוס הפך לקשה יותר כשראשי ההרים סביבנו התמלאו עננים וטיפות גשם החלו לרדת. בהר ממולנו צנחו כמה מפלים מגובה מאות מטרים אל הנהר ונראה כאילו מי המפלים שוטפים היישר מן השמים המעוננים.
 
רק בשעות אחר הצהרים התגלה לעיננו הכפר נמצ’ה (3446 מ’), בתיו בנויים על מדרונות ההרים סביב העמק בו בולטת סטופה לבנה ומרשימה וסביבה חלקות חקלאיות. הכפר משמש כמרכז לאיזור רחב הנקרא סולו-קומבו ובו חנויות, מסעדות, בתי מלון, קוי טלפון, סניף בנק ושוק הנערך בימי שבת. צעדנו דרך שבילי הכפר ולפתע לא היינו לבד. עימנו הסתובבו מקומיים רבים, נפאלים, טיבטים ובעיקר בני הקבוצה האתנית אולי המפורסמת והצבעונית ביותר בנפאל: "השרפה".
 
באחת החנויות עסק צייר מקומי באומנותו: ציורי תאנג - קה. על מסגרות עץ הוא מתח בדי כותנה שנצבעו בדיו שחורה ומיכחוליו טבלו בצבעים שיוצרו מחומרים אורגנים כמו ארסן, לאפיס לזולי ועוד. בחנותו הקטנה היו ציורי אלים, לאמות חשובים, מנדלות וגלגלי חיים בודהיסטים מרשימים. לבסוף עצרנו בפתח אוהלינו, בנקודה גבוהה בכפר כך שלמחרת בבוקר נפרשו תחתינו נופי העמק שדמה לתאטרון ענק וצבעוני. רב פתחי הבתים והחלונות פנו אל העמק ובאוויר נישאו צלצולי פעמונים ושקשוק גלגלי תפילה. חשכת הלילה פינתה מקומה ואנו טיפסנו אל בסיס הצבא הגבוה כדי להשקיף צפונה. שמענו בבירור את רעש זרימתו של נהר הדוד קוסי בעומק 600 מ’ תחתינו ו 3000 מ’ מעלינו - נראתה בבירור פסגת אמה-דבלם.
 
כ - 2000 מ’ מעליה הציצה פסגתו הלבנה של ההר הגבוה בעולם - האוורסט. קיוויתי שבעוד כמה ימים נהיה מאוד קרובים אליו.
 
המשך בשבוע הבא.
 
חן אליעז: תושב זיכרון יעקב, מארגן ומדריך טיולים למזרח הרחוק.
ספרו "פעם אחתבחיים" אודותמסע במזרח הרחוק התפרסם בשנת 2002.
בחודש מרץ 2007 יצא טיול בהדרכתו לנפאל הנפלאה.
eliazchen@walla.co.il
 
 
 
 
 
לידים:
 
ה"טרקרים" שבים שוב ושוב אל שבילי ההימלאיה משלוש סיבות עיקריות: הנופים עוצרי הנשימה, התושבים הנעימים והמטיילים עצמם, זן מיוחד.
 
 
רק מידי פעם כשאחת הפסגות הציצה מבעד לעצים כמו צל גדול ומאיים נזכרתי שימי ההליכה הקשים וההתמודדות האמיתית עוד לפנינו.
 
בין חברי הצוות הנפאלים היו גם שני אחים חייכנים ויחפנים שניסו את האנגלית הרצוצה שלהם עימנו, ולעיתים כשהתכוונו לאמר "התה כבר מגיע" יצא להם: SOMETIMES COMING משפט שהפך מיד לסמלם המסחרי.
 
בשנת 1852 בתחנת המדידה הצפונית של הודו, דהרה דון, התקבלה הידיעה שמודד בנגלי בשם רדנאת סיקדאר גילה את ההר הגבוה ביותר בעולם. ההר קיבל את המספר XV  ונמדד גובהו: 8840 מטרים מעל פני הים. בשנת 1865 אושרו חישוביו של סיקדאר וההר נקרא אוורסט לכבוד סר ג’ורג אוורסט המודד הכללי של הודו.
 
פה ושם נראים נזקי המונסונים שגורמים למפולות עפר עצומות החותכות בבשר ההרים ומושכות אחריהן את כל הנקרה בדרכן, עצים, שבילים, בתים, שדות וטרסות חקלאיות. מידי פעם עצרנו בחרדה ופינינו את השביל במהירות מפני שיירות יאקים הנושאים על גבם סחורות, ציודי מטיילים ואספקה שונה.
 
הטיפוס הפך לקשה יותר כשראשי ההרים סביבנו התמלאו עננים וטיפות גשם החלו לרדת. בהר ממולנו צנחו כמה מפלים מגובה מאות מטרים אל הנהר ונראה כאילו מי המפלים שוטפים היישר מן השמים המעוננים.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }