נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > הקול הנשי בתקשורת הערבית מושתק
1 לספטמבר 2007
הקול הנשי בתקשורת הערבית מושתק
סמי עלי, 01/09/2007 -
שנים רבות טענו ארגונים פמיניסטים וארגוני נשים ערביות שהתקשורת הערבית מנציחה את מעמדן השולי בחברה ומדירה אותן. טענה זו מעולם לא לוותה במחקרים או בנתונים. מרכז אעלאם עשה צעד חשוב בהקשר הזה. ממצאים אלה של המחקרים אינם רק בבחינת "מראה" בפני התקשורת הערבית אלא יכולים לשמש בסיס עובדתי לטענותיהם של ארגוני הנשים ולקדם אולי במעט את האג’נדה שלהם.
התקשורת הערבית מתעלמת מקולן של הנשים הערביות ומדירה אותן מעמודי החדשות הראשונים. כך עולה ממחקר כמותי שערך "אעלאם", מרכז תקשורת לחברה הפלסטינית בישראל. ממצאי המחקר שהוצגו לאחרונה בכנס שערך המרכז בנצרת מראים וחושפים נתונים מדאיגים, המחקר בעריכתו של ד"ר אמל ג’מאל מאוניברסיטת תל-אביב, בדק את עמודי החדשות בשלושה עיתונים: "כל אל-ערב", "פנורמה" ו "אל-סינארה", במשך חמשה חודשים, מספטמבר 2005 ועד ינואר 2006. מטרת המחקר כפי שהסביר ג’מאל, היא להציב מראה בפני התקשורת הערבית, לבחון את השפעת ההגמוניה הגברית על ייצוג הנשים בתקשורת הערבית ואת השיח התקשורתי בנושא זה, וכן לנסות להשפיע על השיח ולעצב אותו בכיוון דמוקרטי ושוויוני יותר.
 
שיעור הנשים הערביות עולה על חמישים אחוז. שיעור הסטודנטיות הערביות הוא 54%, לעומת 46% של סטודנטים גברים. הנשים הערביות עובדות בתחומי עיסוק שונים ומגוונים אולם יחד עם זאת שיעורן בשוק העבודה מגיע ל-17.3% בלבד.
 
מאשימים את הערכים הגברים
 
לפי המחקר הנשים הערביות זוכות לסיקור מועט ביותר בעיתונות הערבית המסחרית והן ממוקמות בשולי סדר היום החדשותי של העיתונים הנסקרים. לדברי ד"ר ג’מאל, עורך המחקר, הייצוג הדל חושף "עמדה חברתית נורמטיבית, המשקפת את מעמדן הזניח של הנשים בסדר היום התקשורתי".
רק ב-142 ידיעות מתוך אלפי ידיעות שפורסמו בעיתונים יש ייצוג לנשים, בעוד ש-513 ידיעות הוקדשו למנהיגים ערבים, כולם גברים. כלומר: פחות מידיעה אחת בשבוע בכל אחד מהעיתונים כללה ייצוג של נשים. העיתון "פנורמה" פירסם במשך חמשה חודשים 55 ידיעות בלבד שיש בהן התייחסות לנשים, "אל-סינארה" פירסם 49 ידיעות, ואילו "כל אל-ערב" פירסם 38 ידיעות בלבד שהופיעו בהן נשים.
 
עורכי המחקר מדגישים כי הם רואים בעיתונות הערבית מרחב ציבורי ערבי אמיתי, ולכן "מצופה ממנו לייצג את מגוון העמדות הרווחות בציבור ולעסוק בנושאים שעומדים על הפרק". עוד מדגישים עורכי המחקר כי הם מצפים מהעיתונות הערבית למלא תפקיד חברתי קונסטרוקטיבי משמעותי, ולא להיות במה לגחמנות האישית של עורך זה או אחר.
המחקר בדק גם את מיקום הידיעות העוסקות בנשים בדפי החדשות. מסתבר שרוב הידיעות שעסקו בנשים נדחקו לעמודים האחרונים, ורק ממעט הידיעות הופיעו בעשרת העמודים הראשונים. מבדיקת מידת נוצצות הידיעות שעסקו בנשים עולה כי הידיעות שבהן הופיעו נשים מוקמו מעמ’ 4 ואילך. שתי ידיעות פורסמו בעמ’ 4 במשך התקופה שבה עוסק המחקר, שלוש ידיעות בעמ’ 6, ידיעה אחת בעמ’ 7, ידיעה אחת בעמ’ 8 והרוב הגדול של הידיעות נדחקו לעמודים 20-45. בעיתונים הללו יש בממוצע 56-64 עמודי חדשות.
תמונה פגומה לא פחות עולה מבדיקת התפלגות נושאי הידיעות המתייחסות לנשים. הבדיקה מעלה שנשים מופיעות לרוב בעמודי החדשות בתפקידים מסורתיים, נטולות מעמד ועיסוק, ב-48.4% (62 ידיעות) מכלל הידיעות לא דווח כלל על עיסוקה של האשה המופיעה בידיעה. ברוב הידיעות שהופיעו בהן עיסוקן של הנסקרת היתה זו אישה משכילה ממעמד חברתי גבוה, ב-16.4% מהידיעות האישה היא סטודנטית או תלמידת תיכון, ב-10.9% מהידיעות האשה היא מנהלת, ב-10.9% האשה היא מחנכת או מורה, ב-4.7% מהידיעות האשה היא רופאה.
 
רוב הידיעות (66.9%) נכתבו בידי גברים, ורק 9.2% מהידיעות נכתבו בידי נשים. 33.8% מהידיעות המתייחסות לנשים לא הופיע כלל שמו של כותב הידיעה.
לרוב הידיעות על נשים יש נגיעה לאפליית נשים או לקיפוחן בחברה, אולם הכתבות הללו אינן מעמיקות והן מתייחסות למקרה קיפוח ספציפי, המנותק מההקשר הכללי של מעמד הנשים בחברה הערבית, סיקור מהסוג הזה טוענים מחברי המחקר, מסווה את המבנה הפטריארכאלי, המפלה נשים על רקע מגדרי.
 
אור אדום
 
למרות חשיבותו של המחקר, הוא לוקה בחוסר מקצועיות ניכר, כך למשל, אין במחקר נתונים השוואתיים עם עיתונים אחרים מהעולם הערבי או מישראל, או עם עיתוני מיעוט אחרים בעולם. אל מול מספר הידיעות המועט המוקדש לנשים אין נתונים באשר למספר הכולל של הידיעות שהתפרסמו באותם עיתונים, לצורך השוואה.
המחקר התמקד בבדיקת עמודי החדשות של שלושת העיתונים, והתעלם מהמגזינים המצורפים אליהם. לשניים משלושת העיתונים יש מגזינים המוקדשים לנשים בלבד, וגם דימוי הנשים כפי שהוא מיוצג בהם היה אמור להדליק נורה אדומה. לרוב הנשים במגזינים דימוי מיני מסורתי, גופן הוא האלמנט המרכזי בהצגתן, והוא משמש ככלי מסחרי בלבד. נשים ערביות מיוצגות במגזינים אלה כאובייקט מיני או בתפקידן המסורתי כעקרות בית ואמהות.
 
חוקר או קבלן
 
במחקר הראשון בסדרת המחקרים הזו, שהופקד גם הוא בידי ד"ר ג’מאל, נבדקו מאפייני הצריכה והחשיפה לתקשורת בחברה הערבית בישראל. המחקר פורסם באמצע השנה שעברה וממצאיו גררו תגובות זועמות נגד עורך המחקר ונגד מרכז אעלאם, עיקר ההתקפה נוהלה בידי עורכים ובעלי עיתונים מסחריים שממצאי המחקר לא החמיאו להם. ד"ר ג’מאל הואשם אז בחוסר מקצועיות ובהטיית תוצאות המחקר, וזו אולי הסיבה לכך שהפעם הוא מנסה להתפייס עם תוקפיו ומרבה בהקדמה לשבח את העיתונות המסחרית.
 
המחקר אף מתעלם מהעיתונות הערבית המפלגתית, הכוללת את ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית "אל-אתיחאד" שהוא העיתון היומי היחיד בחברה הערבית. עורכי המחקר אינם מספקים טענות משכנעות להתעלמות זו, למעט הטענה שמדובר בעיתונות המחויבת לקו אידיאולוגי מסוים, אלא שתוצאות המחקר הקודם של אעלאם הצביעו בבירור על העובדה שצרכני העיתונות המפלגתית שונים מצרכני העיתונות המסחרית, ושלרוב אין חפיפה בין הקהלים הללו. קוראי העיתונות המפלגתית הם קבוצה יציבה יותר המתמידה בקריאת העיתונים, ולרוב נמנים עימה אנשים עם מעורבות חברתית ופוליטית גבוהה, בוודאי בהשוואה עם צרכני העיתונות המסחרית. אם מטרת המחקר הייתה בעיקר להשפיע על השיח התקשורתי, תמוהה ההחלטה של עורכיו להתעלם מהעיתונות זו ומקהל היעד שלה.
 
מרכז אעלאם תכנן לפרסם חמישה מחקרים העוסקים בתקשורת בפרק זמן של שלוש שנים, בתנאים אלה, לדעתי אין לצפות למחקרים מעמיקים ורציניים. במצב כזה הופך החוקר לקבלן שכל מטרתו לספק את הסחורה במועד.
טוב היו עושים במרכז אעלאם לו היו מפקידים את המחקר הנוכחי בידי חוקרת אישה, טוב היו עושים אם היו מחלקים את סדרת המחקרים בין חוקרים שונים, וכאלה לא חסרים בחברה הערבית כדי לשמור על "הקוהרנטיות" של מפלגה ציונית וכיו"ב.
מה שנכון עוד שקוראי העיתונים המפלגתיים, הם אנשים מעורבים ואנשים פוליטיים, מה שלא ניתן לטעון לגבי רוב קוראי העיתונות המסחרית. ככה יוצא שקהל זה יש לו יותר פוטנציאל להשפיע על החברה אם מנסים להשפיע עליו.
 
לידים:
 
מטרת המחקר כפי שהסביר ג’מאל, היא להציב מראה בפני התקשורת הערבית, לבחון את השפעת ההגמוניה הגברית על ייצוג הנשים בתקשורת הערבית ואת השיח התקשורתי בנושא זה, וכן לנסות להשפיע על השיח ולעצב אותו בכיוון דמוקרטי ושוויוני יותר.
 
המחקר בדק גם את מיקום הידיעות העוסקות בנשים בדפי החדשות. מסתבר שרוב הידיעות שעסקו בנשים נדחקו לעמודים האחרונים, ורק ממעט הידיעות הופיעו בעשרת העמודים הראשונים. מבדיקת מידת נוצצות הידיעות שעסקו בנשים עולה כי הידיעות שבהן הופיעו נשים מוקמו מעמ’ 4 ואילך.
 
לשניים משלושת העיתונים יש מגזינים המוקדשים לנשים בלבד, וגם דימוי הנשים כפי שהוא מיוצג בהם היה אמור להדליק נורה אדומה. לרוב הנשים במגזינים דימוי מיני מסורתי, גופן הוא האלמנט המרכזי בהצגתן, והוא משמש ככלי מסחרי בלבד. נשים ערביות מיוצגות במגזינים אלה כאובייקט מיני או בתפקידן המסורתי כעקרות בית ואמהות.
 
טוב היו עושים במרכז אעלאם לו היו מפקידים את המחקר הנוכחי בידי חוקרת אישה, טוב היו עושים אם היו מחלקים את סדרת המחקרים בין חוקרים שונים, וכאלה לא חסרים בחברה הערבית כדי לשמור על "הקוהרנטיות" של מפלגה ציונית וכיו"ב.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }