נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > דף חדש
14 לספטמבר 2012
דף חדש
מערכת הגפן, 14/09/2012 - 10:06
הילדות בבית טוב, המצוקה הכלכלית שהביאה לחיי הפשע, פיני יוסופוב, היה צריך להיות ילד טוב פרדס-חנה, אך מצא עצמו מאחורי סורג ובריח עכשיו הוא מבטיח כי את הלקח הוא כבר למד. "בכלא עולות מחשבות מטורפות. התמונה של הילדה, מודבקת כל הזמן מול העיניים שלי, הרגשתי שאני משתגע, שחשבתי לעצמי, מה עשיתי, ’למה אני לא מלווה אותה לכיתה א’ כמו שאר האבות?’, אז הבנתי, אין דבר יותר חשוב מהמשפחה, ידעתי בתוך ליבי שלחיי הפשע אני לא חוזר, שאני יוצא לדרך חדשה".
פיני יוספוב
"לשבת בבית כלא זה בושה. בן אדם צריך להיות גבר בבית ולהביא פרנסה למשפחה בכבוד", פיני יוספוב

"בכלא עולות מחשבות מטורפות. התמונה של הילדה, מודבקת כל הזמן מול העיניים שלי, הרגשתי שאני משתגע, שחשבתי לעצמי, מה עשיתי, ’למה אני לא מלווה אותה לכיתה א’ כמו שאר האבות?’, אז הבנתי, אין דבר יותר חשוב מהמשפחה, ידעתי בתוך ליבי שלחיי הפשע אני לא חוזר, שאני יוצא לדרך חדשה".

זאת שנת המבחן של פיני יוסופוב (29), אסיר משוחרר, תושב פרדס-חנה, "נשוי פלוס אחת (ילדה בת שבע) וחצי", כפי שהוא מגדיר, אשתו נמצאת בימים אלו בחודשי הריון מתקדמים. זה לא עוד סיפור על ילד ממשפחה "מפורקת" וקשת יום, שהדרדר לפשע כי הוזנח, זה סיפור על הילד "השטותניק" בחבורה, בן למשפחה נורמטיבית, שביצע עבירה חמורה, ושילם את חובו לחברה.

בערב ראש השנה, שנשב לצד המשפחה בארוחת החג המסורתית ונאחל שנה טובה ושנת התחדשות, יוסופוב ירגיש שזאת באמת שנת המבחן בשבילו. שנה בה יהיה חופשי לפתוח בדרך חדשה, הוא יודע שזה לא יהיה קל, אך הוא מלא תקווה שמשהו באמת השתנה אצלו.

אני פוגש אותו בביתו באחד השיכונים בפרדס-חנה, קומה שנייה, ללא חצר מטופחת ללא מעלית, ללא פאר אך בבית יש תחושה חגיגית. שום דבר בצורת קבלת הפנים, החיוך המבויש והחום האנושי שלו, אינו יכול להעיד על שעבר ועל המעשים הלא חוקים שביצע בגילו הצעיר. הוא גדל במרחק חמש דקות הליכה מביתו כיום, בשיכון "נווה-אשר". בן למשפחת עולים שעלו ארצה מקווקז בשנת 1973 וגרים עדיין באותה השכונה, אח לשניים, עוד ילד "מהשכונה".

כמו רוב ילדי פרדס-חנה, למד בבית הספר "החקלאי", אך לא הצליח למצוא בו את דרכו, "לא הסתדרתי בלימודים. לא הייתי מגיע בכלל. אם הייתי מגיע לא הייתי נכנס לשעורים ועושה רק בעיות", מעיד על עצמו ומוסיף בחצי צחוק, "להורים שלי היה קו קבוע לבית ספר. בכל שני וחמישי פגישה עם המנהל שאמר להם: ’הילד מפריע’, ’הילד עושה בעיות’ ודברים בסגנון". במקום ספסל הלימודים מצא בית ברחוב ומשם הדרך לחיי הפשע הייתה קצרה.

בגיל 14 נעצר לראשונה, באשמת פריצה. "הייתי חלק מחבורה שעושה בעיות. לא הרגשנו שיש בזה משהו חריג או אסור. זאת הייתה שכונה בעייתית, אמנם לא יצאו ראשי משפחות פשע אבל עבריינים לא היה חסר פה, זה חלק מהשגרה". גם המעצר הראשון והמפגש עם חוקרי המשטרה ובית הסוהר, לא גרם ליוסופוב לחשוב מחדש על דרכו. הוא המשיך להסתובב ברחובות ונעצר עשרות פעמיים על עבירות רכוש הכוללות פריצות לעסקים ובתים.

תא המעצר לא מרתיע ילד בן 14?

"מעצר כבר נהיה משהו רגיל. מעבירים את הזמן והולכים הביתה. זה הפך להיות סוג של שגרה. ידענו שכל כמה זמן יתפסו אותנו נשתחרר ונחזור לפעילות. בתור נער במעצרים אתה צריך לבטא את הכוח שלך בשביל שלא תצא פראייר בעיניי אנשים אחרים. אם לא תעשה את זה יעשו אותך כמו סמרטוט. אם לא תראה את הכוח שלך זה פשוט סכנה לחיים שלך. אתה עושה בלאגן, מתקוטט ומרים את הקול בשביל לשרוד".

איך קיבלו את זה בבית?


"בניתי לעצמי דרך והלכתי בה. לא היו חרטות אפילו בגלל המשפחה. מה שנהיה ממני אי אפשר היה לתקן. לא הקשבתי להורי. גדלתי בבית שלא היה חסר בו כלום והם צעקו וניסו בכל מחיר להניא אותי מהדרך של הפשע, אך זה נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה. בסוף הם כבר היו מיואשים. איזה אבא רוצה שיתקשרו אליו מהמשטרה בשתיים בבוקר ויגידו לו: ’הבן שלך עצור’".

פיני יוספוב
"הבעיה העיקרית במאסר, היא הגעגועים למשפחה, התגעגעתי לילדה בצורה שאי אפשר לתאר", פיני יוספוב
כשהיה בן 16, הוריו הבינו שיש למצוא פיתרון ושלחו את הילד לדוד בניו יורק. את עזיבת הבית הוא לא זוכר כטראומה, "פשוט יום אחד ארזתי מזוודות ולמחרת הייתי כבר בעולם אחר, ניו-יורק". שם, תחת הפיקוח הצמוד של הדוד הבין כי גם דרך הישר אפשרית ועבד בחנות הסופר המשפחתית. "הרגשתי שאני חוזר למוטב. לא הכרתי את התנאים, לא הכרתי את המשטרה, לא הבנתי מה הולך שם.

לא בדיוק פחדתי אבל ראיתי שאפשר גם אחרת". גם שם לא למד, אלא רק עבד יום וליל, "הייתי רגוע. זאת הייתה תקופה שחבל שנגמרה מהר". כמו כל בני גילו, הזימונים מהצבא החלו להגיע והרבה ברירות לא נותרו לו אלא לחזור לארץ. על המדים מצא עצמו כמאבטח מתקנים וסיים שירות מלא, אך גם בצבא סבל מבעיות משמעת וישב בכלא הצבאי לא פעם על נפקדויות ועריקויות.

לאחר השחרור עבד כעובד מדינה בבית-החולים שער מנשה, הוא התחתן בגיל 21 הופך לאבא שנה אחר כך. בגיל 25 פתח פיצוציה ומכאן חייו קיבלו שוב תפנית שלילית. "פיצוציה מביאה רק צרות", הוא אומר במבט לאחור. תוך מספר חודשים נקלע לקשיים כלכליים חמורים. "הגעתי למצב שלא החזקתי מעמד. אני ושלושת שותפיי, החלטנו להחזיר את הכסף בצורה היחידה שהכרתי שאפשר להשיג כסף ומהר, של פשע. זה לא היה קל, ההחלטה הזו הייתה אחת הקשות בחיי.
 
חשבתי על המשפחה שלי, אבל לא היו יותר מידי ברירות. הבנתי שאו שאני עושה את זה, או נכנס לצרות עם אנשים שלהם הייתי חייב את הכסף". החבורה החלה לפרוץ לבתים בפרדס-חנה ובאחת הפעמים שפרצו לבית שחשבו כי הוא ריק, ציפתה להם בעלת הבית אישה קשישה והפריצה נהפכה לשוד.

המשטרה עלתה על החבורה, בתום המשפט גזר בית-המשפט על יוסופוב שלוש וחצי שנות מאסר. "הרגשתי בושה גדולה, שאכזבתי את המשפחה למרות זאת אשתי עמדה לצידי וזה מה שהחזיק אותי במהלך התקופה הזו".
הפעם החיים בכלא כבר לא היו פשוטים, מספר יוספוב.

"הבעיה העיקרית, היא הגעגועים למשפחה, התגעגעתי לילדה בצורה שאי אפשר לתאר" הוא אומר ומשפיל את מבטו. "התמונה של הילדה הייתה תמיד מעליי. והמחשבות עליה ערערו אותי לגמרי, אלו היו הרגעים הכי קשים. רציתי לרוץ ולהתקשר לבית אבל אתה לא יכול כי הדלת כבר נעולה". המפגש הראשון עם בתו לאחר שמונה חודשי מאסר, היה אחד המרגשים בחייו. "אני לא בוכה בדרך כלל אבל במצב כזה אי אפשר להחזיק את הדמעות. עם כל הגודל שלי בכיתי כמו תינוק. זאת הייתה הרגשה שאי אפשר לתאר".

תובנות רבות יש ליוספוב מהתקופה החשוכה הזו בחייו, "לשבת בבית כלא זה בושה. בן אדם צריך להיות גבר בבית ולהביא פרנסה למשפחה בכבוד. לצערי הבנתי את זה בדרך הקשה אבל היום אני כבר על דרך חדשה. התנתקתי מחברים מהעבר ואני נמצא יותר בבית, מחפש את הפינה השקט השלי ולהיות עם המשפחה". זמן קצר לאחר שהשתחרר, עבר עם משפחתו לדירה בה הוא מתגורר והחל לעבוד בתור איש אחזקה במלון בתל-אביב.

כעבור תקופה נאלץ לעזוב עקב בעיות בהסדרי ההסעה למקום העבודה וכעת הוא שוקד על עסק עצמאי בתחום המזון בישוב, "משהו ממש קטן רק בשביל לפרנס את המשפחה". אך דרכו של אסיר לשעבר בחברה הישראלית לא קלה לדבריו "היחס של החברה הוא על הפנים. קשה לנו למצוא עבודה אפילו פשוטה".

אתה לא חושש מהתגובות של שכנייך?


"לא. אולי חלק מהם יחששו אבל כבר אין לכך סיבה, השתנתי אני היום אדם אחר, טוב יותר. עשיתי טעויות ושילמתי את המחיר. אני יוצא לדרך חדשה וזה החשוב. הרבה אנשים חושבים שצריך לחשוש מאסירים לשעבר אבל הם בעצם לא מבינים מה אנחנו מרגישים בפנים".

וההרגשה היא?


"אני אומר לעצמי שבדרך שאני פגעתי באנשים אני לא רוצה שיפגעו בי. אין בן אדם שחסין לפשע. כל בן אדם יכול להיפגע. כשהייתי ילד, אמרתי לעצמי שזאת חוויה מהחיים וזה עובר. חשבתי רק על להיות גבר. שאתה גבר אתה כבר מבין את הדברים בחיים".

המצב הכלכלי במדינה מדרדר אנשים לפשע?

"יש סיכוי, אבל מצד שני זה תלוי בכל בן אדם. מצב כלכלי יכול להביא אדם בשניות, אפילו איש נורמטיבי, לקחת את ההחלטה שהוא מידרדר למעשים לא חוקיים על מנת להתקיים ולשרוד. זה עצוב. אני אומר כמובן שצריך להתרחק מזה ככל האפשר, יש גם דרכים אחרות".

היכן הטעות של החברה עם האסירים לשעבר?


"אנחנו רק רוצים שיתנו לנו להשתקם בכבוד. שלא ישפטו את העבר אלא את ההווה. רובנו רוצים לצאת לדרך חדשה. אין דבר יותר מרגש מאשר להיות חופשי. ההרגשה הזו היא דבר שלא ניתן לתיאור לאדם שלא חווה מאסר ואין שני לה. רובנו רוצים לשמור על כך".

רגע לפני שאנחנו מסיימים את הראיון הוא נקטע עקב שיחת טלפון, "זאת שיחה חשובה" אמר יוסופוב וחזר לאחר כדקה עם חיוך ענק על פניו. "החלום שלי התגשם. יהיה לי בן".

מה אתה רוצה לאחל לעצמך לשנה החדשה?


"הכי חשוב זה בריאות למשפחה ושאצליח לפרנס את משפחתי בכבוד בדרך ישרה".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }