נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מעגלים של אהבה: צביה זכריה
15 לפברואר 2013
מעגלים של אהבה: צביה זכריה
יואב איתיאל, 15/02/2013 - 13:18
אחרי נישואי בזק, גירושים, שוב נישואים והצלחה מקצועית ועסקית מטאורית, לצד שותפה לשעבר המאמן הלאומי, אתם בטח מכירים אותה כצביה גל, אבל לא עוד. עם משפחה חדשה, עכשיו היא יוצאת גם לדרך חדשה ופותחת בית למטפלים ולמאמנים. היא אולי נראית לכם שקטה, אבל הדינמו של היפה הזו לא מפסיק ליצור
צביה זכריה
אחרי נישואי בזק, גירושים, שוב נישואים והצלחה מקצועית ועסקית מטאורית, לצד שותפה לשעבר המאמן הלאומי, אתם בטח מכירים אותה כצביה גל, אבל לא עוד. עם משפחה חדשה, עכשיו היא יוצאת גם לדרך חדשה ופותחת בית למטפלים ולמאמנים [צילומים: יואב איתיאל]

היא אולי נראית לכם שקטה, אבל הדינמו של היפה הזו לא מפסיק ליצור. בגיל 23 כבר הוציאה את ספר הביכורים שלה, "ארבע דקות של אהבה", שאם החמצתם אותו עד שאזל ממדפי חנויות הספרים, תוכלו למצוא באינטרנט שעותק שלו הספיקה לרכוש ומחזיקה גם הספריה של אוניברסיטת סטנפורד בארה"ב, אחת מהספריות הנחשבות באחת מהאוניברסיטאות הנחשבות בעולם.
 
זה היה לפני 12 שנה, ול-32 הסיפורים הלא-תמיד-קלים, שנאספו אז לספר, נוספו כנראה עוד מאות, במוחה הקודח, ומנסיון החיים האישי והניסיון המקצועי שרכשה מאז. בדרך היו ילדות לא פשוטה עם חמישה אחים בקיבוץ, אבא ממנו התייתמו כשהיתה בת 8, אנורקסיה וירידה במשקל עד 38 קילוגרם, החלמה ושיקום, עשרות התדפקויות על דלת לשכת הגיוס, עד שצה"ל נעתר לה אחרי כשכבר החליטה לעשות שירות לאומי אזרחי, נישואי בזק, גירושים, שוב נישואים והצלחה מקצועית ועסקית מטאורית, ליד שותפה לחיים. אתם מכירים אותה כצביה גל. לא עוד. שוב
צביה, כפיר זכריה
"יחד נולדנו מחדש", צביה וכפיר זכריה
היה משבר, וגם ממנו חילצה את עצמה בכוחות פנימיים.

בית למטפלים ולמאמנים

זה ראיון ראשון שלה מאז. בשנה שעברה, כמעט בחשאי, נישאה מחדש, ועכשיו היא יוצאת לדרך מקצועית עצמאית, ובשקט בשקט, סמוך לתחנת הרכבת של בנימינה, פתחה לאחרונה את "מעגלים", המרכז לפיתוח כישורי מאמנים ומטפלים. "הרעיון של המרכז הזה הוא בית. זה בית למטפלים ולמאמנים, בית להתפתחות המקצועית שלהם", מספרת צביה, הרוח החיה מאחורי המיזם הזה, "יש כאן קורסים ומוצר מעניין שקוראים לו פורום מקצועי לפיתוח כישורים, וסדנאות, אבל לא סתם, אלה רק סדנאות בוטיק מיוחדות".

אם היום אפשר ללמוד אימון בכל מקום, אז לדבריה, פה אין את זה. "פה עוסקים בהתפתחות מקצועית חוויתית", היא אומרת, "לדוגמא, בכל מקום אפשר ללמוד אימון זוגי, אז פה לומדים ניהול תהליכים זוגיים. ההבדל - פה אתה לומד לנהל כל תהליך זוגי, של שותפים עסקיים, של אמא ובת, של שני אחים, של בני זוג - בעל ואשה". או למשל, סדנא מאוד מעניינת שאנחנו מציעים כאן, להזנקת קליניקה. המיועד למי שיש לו או לה קליניקה לאימון או לטיפול, וזה יכול להיות טיפול אלטרנטיבי, פסיכולוגים, מטפלים בילדים, מטפלים סיעודיים".

"סיימתם ללמוד ועכשיו אתם רוצים להקים את הקליניקה שלכם - איך אתם מתחילים? איך משווקים? איך בונים מיתוג מוצלח? איך מוצאים את היתרון היחסי שלי? איך בונים ומשמרים את לקוחות הקליניקה הפרטית לאורך זמן, איך מנהלים נכון את העסק, איך נותנים פרזנטציה איכותית ועוד נושאים רבים ומגוונים הקשורים להקמה. ברור שאפשר לקחת קורס לשיווק בכל מקום אחר. פה אנחנו מביאים למאמן ולמטפל את כל אנשי המקצוע הרלוונטים רק לתחום שלו ועוד משהו חשוב - הסדנא מועברת על ידי אנשים שכבר עשו את זה, כלומר אנשים שכבר יש להם קליניקה עם פעילות מאד ענפה, מאד מוצלחת".

אחרי שעשינו סקר שוק נרחב מאד מצאנו שבאזור בנימינה, זכרון יעקב, פרדס חנה-כרכור וחוף הכרמל יש ריכוז גבוה מאוד של מטפלים ומאמנים. מדוע זה, אנחנו לא בדיוק יודעים להגיד ובאמת שאלנו וקיבלנו כל מיני תשובות. אחת מאלה שדיברנו איתה, טענה בפנינו שבאזור הזה יש איזו אנרגטיות היסטורית שמושכת לכאן אנשים שרוצים לעשות שינוי. "זה מאד מעניין כי אם תבחן את העניין תגלה שבאמת גרים פה הרבה מאד אנשים שהשפיעו ומשפיעים
צביה זכריה
צביה על צביה

אני צביה זכריה (35), אישתו של כפיר שהוא גם הנס הפרטי שלי, אמא לחמישה (שלושה ביולוגיים שניים מתנה), מאמנת בכירה ומייסדת תות תקשורת ותוצאות. מקימת ארגון "אביב" – הארגון הישראלי להפרעות אכילה. בשלוש עשרה השנים האחרונות אני מנחת קבוצות, מטפלת ומפתחת תכנים ייחודים להתפתחות אישית ומקצועית של מאמנים ומטפלים מכל התחומים.

בעשור האחרון הקמתי, ניהלתי ופיתחתי את תחום האימון האישי בתות. לימדתי מאות תלמידים במשך השנים והענקתי להם את כל מה שאני יודעת.

בשלוש שנים האחרונות למדתי והתמקצעתי, בנוסף לאימון קורסים בתחום פסיכולוגיה ופסיכותראפיה גופנית הוליסטית.
מאז שאני זוכרת את עצמי הדבר הכי חשוב לי בעולם הוא בית. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מציירת בתים, בונה בתים מכריות וילונות וסדינים ויוצרת לי בכל מקום בית משלי.
זו גם הייתה הסיבה שהחלטתי להקים את מעגלים.
בתור מטפלת ומאמנת אני מבינה ויודעת את החשיבות שיש לשייכות. אני חושבת שמהרגע שאנחנו נולדים ועד שאנו מתים אנחנו לא מפסיקים לחפש את השייכות הזאת, את הידיעה הפנימית המרגיעה והמוחלטת שיש לנו לאן לחזור פעם אחר פעם. ושבכל פעם שנחזור לשם יקבלו אותנו, יחבקו, יבינו, יפתחו ויאהבו אותנו.

לא לכל אחד מאיתנו יש או היה בית כזה בחייו, לצערי ומתוך מה שאני יודעת על החיים, לרובנו לא. כנראה שזה לא סתם אחד הנושאים העיקריים שמעסיקים אותי בחיי – הבית.
היום, בעזרתו הרבה של בורא עולם ולאחר המון שנים של דרך לא פשוטה בכלל, זכיתי להקים בית כזה עם כפיר וחמשת ילדנו ואני משקיעה אינסוף מאמצים כדי לשמור עליו ולפתח אותו בכל יום.

מרכז מעגלים הוא בית. בית חם, אוהב ומפתח את כל הבאים אליו. הוא בית מקצועי, מלא בהשקעה, מחשבה ואינסוף אהבה למקצועות הטיפול והאימון. שני התחומים האלה שהיו הבית שלי מאז ומעולם.

אני מזמינה אתכם לבית הזה באהבה גדולה ומקווה שתמיד תמצאו את המקום שלכם בתוכו ואת הדרך חזרה הביתה.
משמעותית בכל מיני תחומים. יש פה אנשים שאחראים לדברים משמעותיים מאד בתחום הביטחון, הפוליטיקה, המוסיקה, האקדמיה, התקשורת, מה-לא. אחד ההסברים הנוספים לריכוזיות הזו זה שהתפתחות אישית ומקצועית זה דבר מאוד מדבק. חבר-מביא-חבר, וכך הלאה. מעגלים. זה טבעי, כשקורה משהו טוב, משהו חיובי, למישהו שאתה מכיר אז גם אתה רוצה להתפתח".

ואז, בחרו את המקום הזה, שממש צמוד לתחנת הרכבת. "יש לנו אנשים שמגיעים מאיזור ירושלים, מגן יבנה, מישובי עוטף עזה, מחיפה והקריות, עכו, נהריה וכרמיאל. איזור התעשייה הזה קסם לנו גם כי יש כאן עוד עסקים כמו ’הסוכה’, כמו ’פיסיקה משפחתית’, כמו ’בית אקשטיין’, לנו אנחנו כבר נותנים שימוש במרחב שלנו, כתרומה לקהילה".

בחיוך, היא מוסיפה גם כי "יש כאן אפילו את ’לחם בורקין’ האהוב שלנו", בהתייחסה למאפייה הטובה ביותר בארץ, כנראה, המייצרת את הלחמים שלה באותו מתחם, ומפעילה שם גם חנות ובית קפה. "מנקודת ההסתכלות שלנו, אנחנו מאמינים שאיזור התעשייה הזה הולך להיות מרכז להרבה מאוד מטפלים ומאמנים. יש לנו דיבור על זה עם כמה בעלי עסקים, כמו ’הסוכה’ וכבר יש פה חזון משותף של כמה בעלי עסקים להקים כאן מעין פארק של אנשי מקצוע מתחום הטיפול והאימון".

יש גם את העניין שלתושבי המקום הוא אולי טריוויאלי. "אין פה פקקי תנועה, יפה פה, מהחלונות והמרפסת רואים את השדות הירוקים שסביב. בכלל, כאן אדם מאוד קרוב לטבע שלו. האנשים פה רגועים יותר, פחות לחוצים, פחות תחרותיים, ובשורה התחתונה - יותר נחמדים. תראה, פה בחרתי לחיות ופה בחרתי לגדל את הילדים, אז רק טבעי שכאן בחרתי גם לעבוד ומסתבר שלאנשים שאני עובדת איתם כיף להגיע לכאן. מזמן כבר עשיתי החלטה מחושבת עם עצמי, להפסיק עם הנסיעות לתל אביב. שהתל-אביבים יגיעו לכאן. מסתבר שזה יותר כיף למארחים ויותר כיף לאורחים".

מאמן הוא כבר לא עוף מוזר

"הקמתי ביחד עם הגרוש שלי את תות תקשורת ותוצאות", מספרת מי שהתפרסמה לצד ההצלחה המטאורית של תחום האימון בכלל, ושל אלון גל, "המאמן הלאומי", בפרט. " מול האימון העסקי, מול האימון הכלכלי, אני פיתחתי וניהלתי את כל תחום האימון האישי. במשך כל השנים לא הפסקתי לרגע לפתח שיטות ותכנים בתחום. בשלוש השנים האחרונות לקחתי עוד כל מיני קורסים, ובהם גם פסיכותרפיה. פיתחתי הרבה מאוד, ובמקביל למדתי הרבה מאוד".

"במשך 12 השנה האחרונות, עשה תחום האימון פריצה מאוד משמעותית, הוא הגיע לשיא מסוים וכרגע אנחנו רואים מגמת התייצבות, מגמה של התבססות בשטח, התמקצעות. אימון וקואוצ’ינג לכל סוגיהם נעשו מאוד לגיטימיים. אנחנו כבר לא עוף מוזר. אני לקחתי את התחום למקום הרבה יותר אישי, עמוק, ומאוד פרסונאלי, גם ב’מעגלים’. זאת אומרת, להתאים את השיטה בדיוק המירבי לאדם שנמצא ממול, למאומן, ולא לקחת את
צביה זכריה
שתי תובנות מתוך ההרצאה להתחיל מחדש

אמת היא אחד מחמשת התובנות שלי.
אמת היא אותה ידיעה פנימית על מה נכון לי ומה לא. מה טוב לי ומה עושה לי רע. מה מקדם אותי בחיים ומה מעכב. יש אותה לכל אחד ואחת מאיתנו. לא צריך ללכת רחוק כדי לשמוע אותה, או למצוא אותה, אמת היא הדבר שנמצא הכי קרוב אלינו, רק צריך להסכים להקשיב לה.

היא המדריך הפנימי שלנו והיא זו שבסופו של דבר אחראית, בצורה מסוימת, על מידת האושר, ההגשמה, הסיפוק וההנאה שלנו. אני לא חושבת שזה קל או פשוט ללכת עם האמת שלך, לפעמים לוקח שנים רק להבין מהי אותה אמת ואחר כך עוד שנים רבות אנחנו יכולים לתהות בשאלה האם כדאי לנו לבחור ללכת אחריה. צריך לדעת דבר נוסף וחשוב בעניין של אמת – תמיד – אבל תמיד, יש לה מחירים. זו חלק מעסקת החבילה. המוכנות לשלם את המחיר מביאה בסופו של דבר תמורה גדולה.

התמורה יכולה להיות אהבה, סיפוק, הכרה, הערכה, ביטחון עצמי, אמונה וניצחון.

כשאנחנו מעזים לתת לאמת שלנו ביטוי בחיים יש לנו הזדמנות להתחיל מחדש, לעשות שינוי והבדל בחיינו שלנו ובחיים של אחרים.

התובנה השנייה מתוך חמשת התובנות קשורה לידע או לידיעות שיש לנו על עצמנו, על החיים ועל עצמנו ביחס לחיים שלנו. יש המון אנשים ונשים מודעות לעצמן. המון נשים יודעות בדיוק מהן צריכות לעשות ואפילו איך.

אז זהו, שהעניין הוא לא מה אתה יודע – ידע זה לאו דווקא כוח! העניין הוא מה שאתה עושה עם מה שאתה יודע. ידע או מודעות הם אבני יסוד חשובות, אבל הן לא העיקר. והרבה מאיתנו חושבים שבמודעות נגמרת העבודה שלנו, אבל בעצם רק שם היא מתחילה.

תעשו תהליכי עבודה פנימית שקשורים למודעות אבל אחר כך לכו ותיצרו בעזרתם משהו. זה לא חייב להיות משהו גדול אבל זה חייב להיות משהו משלכם. תחשבו בגדול – תעשו כל יום משהו אחד קטן.
הבנאדם ושהוא יתאים את עצמו לשיטה. אני מתאימה שיטות לאנשים ולא להיפך. גם ב’מעגלים’. זה ההבדל, וזה עיקר הקונספט שלנו בעצם, שמדובר בבית, שהיחס כאן הוא מאוד אישי וחם, זה לא ’תעשייה’ פה, זה לא ’משהו תעשייתי’. היחס שהתלמידים מקבלים פה והקשר איתם - הם הדברים שעומדים כאן במרכז והתלמיד הוא הדבר החשוב לנו ביותר".

מי מטפל במטפל


"הלקוח שלנו הוא כל מאמן ומטפל, בטווח מאוד רחב, אשר רוצה ומחפש שייכות, התפתחות מקצועית, שייכות חברתית. אנחנו עושים פה המון פעילויות חברתיות שהן ללא עלות, הרצאות, כנסים וכו’ ויצרנו מקום מפגש להפרייה הדדית עם עוד מטפלים ומאמנים לסוגיהם. אני שמחה שאתה מדבר איתי על זה כי אחד הדברים שאנשים לא מבינים זה שלהיות מטפל או מאמן זו יכולה להיות בדידות מאוד גדולה. אנחנו כל היום בתוך הקליניקות שלנו - לבד. עם הבעיות של אחרים. עם האתגרים של אלה שמולנו, והמקום הזה נותן באמת מענה להתייעץ, לקבל תמיכה. הסאב-טקסט של כל העניין הזה הוא ’מי מטפל במטפל’. מהמקום הזה אנחנו באים".

מרכז "מעגלים" הוא החלום הפרטי של צביה, אבל יש שם גם את העזר כנגדה, כפיר זכריה, "ששומר על פרטיותו בקנאות רבה", כלשונה. "הוא אהבת חיי והתיקון שלי", היא אומרת, "הוא החזיר לי את האמונה בעצמי, ובחיים. ההתחלה הזו של ’מעגלים’ היא הילד המשותף שלנו. כל החברים שלנו מחכים שנביא כבר ילד משותף, וזו התשובה". ובכל זאת? "לא מצהירים הצהרות. זה לכרגע".

בינתיים, ביחד הם מגדלים את יהלי - 9, מורי - 7, עוז - 5, אלמה - 4 ועידן - 3. "אין אצלנו הילדים שלי או הילדים שלו", היא מבקשת להדגיש, "אלה הילדים שלנו. בכוונה אני מציינת את שמותיהם לפי הגילאים, ולא לפי מי ההורה הביולוגי של כל אחד מהם". היא בת 35, הוא בן 37. היא אומרת כי כשהכירו, השניים היו בתקופות מאוד לא פשוטות בחיים שלהם. שניהם היו בתהליך גירושין, "יחד, נולדנו מחדש".

הם הכירו במשחקייה שבקניון קסטרא בחיפה, לשם כל אחד מהם הגיע, בנפרד, עם הילדים. אח"כ התברר להם שהוא זה ששנה-שנתיים קודם למפגש הזה, זה הוא שצעק עליה במכשיר הקשר במהלך פסטיבל זכרון יעקב לאמני רחוב. היא היתה האחראית בשטח, הוא היה אחראי מטעם תחנת המשטרה של זכרון יעקב. אחר כך עבר לתפקיד אחר, בתחנת זבולון. לאחרונה, ניצל הזדמנות לשנה של חופשה ללא תשלום מהשירות אותה מנצלים שוטרים רבים כדי להחליט על פרק שני בקריירה שלהם, במשטרה או בחיים האזרחיים שמחוצה לה. "היא תיקנה בי את הכל. היא הצילה אותי", הוא אומר.

במאי אשתקד, נישאו בטקס צנוע. זה פרק ב’ עבור כפיר זכריה, שהיה נשוי קודם במשך חמש שנים. בתחום המקצועי, במהלך הקריירה הארוכה בתפקידים בטחוניים שונים, הספיק לרכוש תואר ראשון משולב מאוניברסיטת חיפה בקרימינולוגיה, משפטים ומזרחנות. זה פרק ג’ עבור צביה לבית חיאל, שבגיל 21 נישאה ליובל כהן, 12 שנה מבוגר ממנה, התגרשה אחרי זמן קצר וב-2002, נישאה לאלון גל, המבוגר ממנה ב-10 שנים, ממנו התגרשה ב-2011 . עם הנישואין לכפיר בשנה שעברה, שינתה שוב את שם המשפחה. "אני מאוד מאמינה בזה שכל הצרות בעולם היו נפתרות אם לכל אחד היתה זוגיות מוצלחת", אומרת צביה.

במעגל המקצועי של השניים, במרכז "מעגלים", צביה זכריה היא המנהלת המקצועית. כפיר זכריה, "עושה את כל היתר". זה כולל את הלוגיסטיקה, האדמיניסטרציה וכו’. "את ההחלטות העסקיות אנחנו מקבלים במשותף", הם אומרים בקול אחד.

להתחיל מחדש - סיפור אישי

צביה זכריה

עצמו רק לרגע עיניים ודמיינו שאתן מתעוררות בוקר אחד לתוך עולם שכל מה שהכרתן קודם לא קיים בו.
אתן לא גרות באותו בית.
מערכת הנישואין שהייתה לכן במשך עשור התפרקה.
החברים שלכן שליוו אתכן במשך שנים כבר לא חברים שלכן. העבודה שלכן שקמתן אליה כל בוקר בשמחה, גם היא כבר לא שלכן.
העסק שלו נתתן את נשמתכן, גם הוא כבר לא שלכן.
אפילו הרהיטים שלכן מהבית ההוא שהיה שלכן כבר לא שלכן. זהות שבניתן בעמל רב כבר לא שלכן. חוץ משלושת הילדים המקסימים שלי, התעוררתי בכל בוקר לעולם ריק, קר, מפחיד ובודד.
קמתי בכל בוקר לתוך תהום ובכל יום השתקפו למולי עוד ועוד מחירים שנבעו מהבחירה הלא פשוטה שעשיתי – להתחיל מחדש. ישפעמים בחיים שאדם חייב לבחור – לחיות או למות. להתמודד או לוותר.
בחרתי בחיים. בחרתי להתמודד. בחרתי להציל את עצמי ולהתחיל מחדש. להתחיל מחדש – הן המילים שממחישות באופן המדויק ביותר את מה שעברתי.
את הדרך הפרטית והאישית שלי שמתוכה צמח המסר שלי, שמבחינתי הוא מסר מציל חיים. אני לא חושבת שהסיפור שלי יוצא דופן, אני פשוט חושבת שאני מוכנה לספר אותו. אני מאמינה שכשאתה עובר משהו משמעותי בחיים שלך ומצליח לצאת מחושך אל אור, אתה צריך להסכים לספר על זה לאחרים כדי שגם להם תהיה הזדמנות לעשות את אותו הדבר.

"אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר" (אמיר דדון)
את התובנות שלה בעניין הזה, היא עכשיו משתפת גם עם באי מרכז "מעגלים", ומשם זה ייצא למעגלים רחבים יותר. ההרצאה הראשונה בסבב ההרצאות הקרוב שלה, היא הרצאה המיועדת בעיקר לנשים, אבל לא רק, לקראת יום האשה המצויין ב-8 למרץ. "זאת השליחות שלי", היא אומרת, "המטרה היא לתת כוח לנשים, להראות להן שהן מסוגלות לעשות כל דבר שהן רוצות בו, ואני מספרת להן את הסיפור שלי. אני מוציאה אותן מההרצאה עם 5 עוגנים, או 5 כלים, 5 תובנות, איך שלא נקרא לזה, אשר כל אשה צריכה בתוך סל הצידה לדרך לחיים שלה. אני פותחת עכשיו מועד שני, כי המועד הראשון כבר התמלא מאוד מהר, כמעט לחלוטין".

אח"כ היא יוצאת עם ההרצאה הזו לסבב הופעות בכל הארץ, במתנ"סים, חברות, ארגונים, בתי מלון. לפתיחת התיאבון, היא משתפת שתי תובנות כאן (ראה מסגרת). "אני מאמינה שכשאתה עובר משהו מאוד משמעותי בחיים שלך, אתה צריך לחשוף את זה, גם אם זה אומר לשלם מחיר. עבורי, החשיפה היא מחיר גדול מאוד שאני מוכנה לשלם כדי לעזור לאחרים".

"יש פה סגל מנחים שכולל מאמנים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים. כולם אנשים בעלי ניסיון רב מאד וחזון משותף גדול מאוד". החזון המשותף הוא להיות "נקודת מפגש משמעותית ומחדשת, לאנשי מקצוע מתחום האימון והטיפול בארץ ובעולם כולו. כן, אני רואה את זה כמקום לארח גם אנשים שיגיעו מרחוק. אנשי מקצוע מובילים בתחומם". "כן, כל בוקר כשאני מתעוררת אני אומרת לעצמי כי ’אין דבר כזה אי-אפשר’, שזה המשפט שחרוט על מצבת אבא שלי על הקבר שלו בבית העלמין של קיבוץ שריד. המשפט הזה הוא המורשת הכי חזקה שלו אלי והדבר שהציל אותי בהרבה נקודות מפנה מאד לא פשוטות שעברתי בהן בחיים שלי".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }