נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אשת הברזל
27 לפברואר 2015
אשת הברזל
מערכת הגפן, 27/02/2015 - 15:54
פסקל ברקוביץ עזבה את צרפת הרבה לפני גלי האנטישמיות האחרונים. האישה ששתי רגליה נקטעו בתאונת רכבת איומה, לא נתנה לקשיים לעצור אותה. בימים אלו, כשהיא מתכוננת במרץ למשחקים הפראלימפיים בריו דה ז’ניירו, היא מגיעה להרצות בפרדס חנה כרכור על הגשמה עצמית
פסקל ברקוביץ. נהנית מכל רגע בחיים [צילום: יח"צ]

למתבונן מהצד, נראה כי סיפורה של פסקל ברקוביץ, אם לשתי בנות, אינו יכול להתרחש במציאות והוא תסריט עם סוף הוליוודי המדגים את נפלאות כח הרצון.

הנערה שגדלה בפרברים הצפוניים של פריז, עברה בגיל 17 תאונה נוראית בה נקטעו שתי רגליה. אך למרות כל הקשיים היא החליטה לעזוב את ארץ מולדתה ובגיל 17, עלתה לארץ ובחרה להתנדב לצה"ל ומאז, כספורטאית פאראלימפית היא ייצגה את ישראל בתחרויות רבות ברחבי העולם במגוון ענפי ספורט. וגם היום בגיל 48 היא עדיין שואפת לעמוד על הפודיום באולימפיאדה הבאה. ביום העצמאות האחרון נבחרה ברקוביץ העוסקת גם בעיתונות כתיבה ספרותית ובימוי להדליק משואה, וביום ראשון הקרוב, (1.3) היא תגיע למתנ"ס פרדס-חנה לספר על תפיסתה את המושג הגשמה עצמית.

בימים בהם אנו נחשפים ללבטים של יהודי צרפת האם להישאר במולדתם או לעלות לישראל בעקבות גלי האנטישמיות באירופה מספרת ברקוביץ שמניעים שלה היו אחרים לגמרי. ביל 15 בזמן שעשתה חיל בתחום ההתעמלות האומנותית היא ראתה במקרה את סדרת הטלוויזיה "אישה ושמה גולדה" על ראש-ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר ז"ל. הרושם העמוק שהותירה עליה הסדרה, גרם לברקוביץ להיחשף למוצאה היהודי מצד אביה. אז גם עלתה לראשונה המחשבה על מדינת ישראל ולאחר משא ומתן לא פשוט עם הוריה, עוד שהייתה בת 17, הגיעה ברקוביץ לישראל בחופשת הקיץ במסגרת עמותת שר אל, המארגנת פעילות התנדבותית בצה"ל והתנדבה במשך למעלה מחודש בתיקון טנקים בבסיס ג’וליס. "לאחר ה’חופשה’ הזאת היה לי ברור שאני אחזור לישראל להשתקע בה. היה לי ברור כי מדובר במדינה קטנה עם חזון גדול וזה רק עניין של זמן עד שאני אחזור להיות חיילת בצה"ל. אז, זה לא נראה לי מטורף. זה נראה לי הכי טבעי".

פסקל ברקוביץ צילום: יואב איתיאל
פסקל ברקוביץ לאחר זכייתה באליפות ישראל באופני יד. "הספורט נותן לי כוח לחיים" [צילום: יואב איתיאל]

המחשבות על צה"ל ומדינת ישראל היו במחשבותיה של הנערה הצעירה גם באותו בוקר חורפי בדצמבר 1984, היום ששינה את חייה. "אני זוכרת כל רגע מהבוקר ההוא - כל רגע ורגע הוא מכונן עבורי. קמתי מוקדם באותו הבוקר על מנת להגיע לבית הספר והמתנתי בתחנת הרכבת. כשניסיתי לנוע לעבר הרכבת החלקתי על רציף שהיה מלא קרח ובמקום לעלות על הרכבת, נפלתי מתחתיה", נזכרת ברקוביץ, "הרכבת המשיכה לנסוע ואני מצאתי את עצמי על השלג הקפוא, מבחינה ששתי רגליי נקטעו מגופי והן לצידי. הייתי פשוט חסרת אונים בחושך ובקור מוחלט. הכאבים התערבבו עם הפחד אבל היה לי ברור שאני אמשיך לחיות". רק כעבור שעה ארוכה, כשנוסעי הרכבת הבאה החלו להגיע לתחנת הרכבת, היא חולצה מהמסילה.


המשפחה שלי עיוורת ולא רוצה לראות את התמונה הכוללת של התהליכים שמתרחשים באירופה, הם אומרים שזה רק אירועים נקודתיים וזה לא המצב. כשאני מגיעה היום לצרפת יש מקומות שאני מעדיפה לא להסתובב בהם, וכשמדברים על עלייה לארץ אני אומרת לכולם את אותם המילים- שווה לעלות


המתעמלת המצטיינת הובהלה לבית חולים והרופאים נאבקו על חייה ובמשך כחצי שנה היא עברה טיפולים. "לא היה ברור לאנשים אם אחיה או אמות, אבל לי תמיד היה ברור שאחיה. שהמצב הרפואי שלי התייצב, והרופאים כבר תכננו לי תוכנית שיקום של שנה וחצי, שאלמד מה זה להיות ’נכה’. לי היה בראש משהו אחר לחלוטין, היה לי את הרצון לחזור לישראל. רציתי לחיות בלי תווית של מסכנה על המצח שלי והשאיפה לחיות כמו כל בן אדם ’חופשי’ ולהגשים את החלומות שלי היא שעמדה לנגד עיניי".

לא היה רגע שריחמת על עצמך?
"לא היה שום רגע אפילו אחד בודד ויחיד של ייאוש. הבנתי מהר שניתנה לי ’מתנה’ מטורפת וזה רק בידיים שלי מה לעשות איתה. בבית החולים שכב לידי גבר שגם רגליו נקטעו בתאונת רכבת. לא הבנתי למה הוא בדיכאון כל היום והסברתי לו שהרבה יותר קל לעזור למי שאינו שרוי בדיכאון. טראומה כזו גדולה יכולה רק לעורר בעצמך את ההבנה כמה שהחיים קצרים וחשוב לנצל בהם כל רגע".

בכל הכנות לא היית מוותרת על ה"מתנה" הזאת?
"לא הייתי משנה את מאורעות אותו יום אפילו לרגע. אני נהנית מכל רגע ואני אוהבת את החיים".

שנה וחצי לאחר התאונה, היא עלתה על המטוס ופגשה את תא"ל במיל’ אהרון דודי ז"ל, ראש עמותת שר אל שלקח אותה תחת חסותו. מנמל התעופה בן גוריון, הגיעה החיילת הבודדה בשנית לבסיס ג’וליס והייתה למתנדבת הראשונה בצבא על כסא גלגלים ואף העבירה במהלך שרותה הצבאי הרצאות לחיילים על סיפור חייה.

לאחר שחרורה החלה לעסוק בתחום התקשורת והייתה שדרנית ותחקירנית ברשתות מובילות וביניהן: FRANE 2, CBS ועוד, אך את עיקר חייה הקדישה לספורט. בימים אלו היא מתאמנת בענף החתירה בקייאק אולימפי לקראת אולימפיאדת ריו 2016 וזאת לאחר שפרשה מענף השחייה עקב לידת ביתה השנייה מיקה ומענף אופני היד מכיוון שזה בוטל במשחקים האולימפים הקרובים. זו לא תהיה האולימפיאדה הראשונה של ברקוביץ שהשתתפה כבר באולימפיאדת הנכים בבייגינ’ג 2008 שם דורגה במקום השמיני בחתירה, עוד זכתה שלוש פעמים ברציפות בתואר אלופת ישראל בחתירה והשיגה את מדליית הכסף באליפות אירופה ואליפות העולם. ברקוביץ היא גם אלופת ישראל באופני יד זו השנה הרביעית ברציפות, כאשר בתחום זה זכתה גם פעמיים בתואר סגנית אלופת אירופה וסגנית אלופת העולם.

מה המהווה הספורט עבורך?
"הספורט נותן לי כח לחיים וזה איזון מבחינתי. אני גם עוד לא בשיא שלי , הוא יגיע בתקופת המשחקים בריו. אבל הטוטאליות הגדולה בחיי, היא גידול שתי בנותי, זה הבית ספר האמיתי של החיים ושום דבר, לא לימד אותי כמו חווית האמהות".

ברקוביץ בטקס הדלקת המשואות עם שחר פאר [צילום: יח"צ]


מצב היהודים בצרפת מדרדר כבר שנים

התקופה הלא פשוטה שעוברים יהודי צרפת, מעוררים אצלה דאגה גדולה. הוריה, שני אחיה וחברים רבים של עדיין מתגוררים שם ולמרות האהבה הגדולה לישראל נותרה גם לצרפת פינה חמה. "יש לי קשר לבבי לצרפת. המבטא, התרבות והשפה יישארו איתי תמיד. המקור שלי שם ויש דברים שתמיד אהיה מחוברת אליהם, אך עם כל זה ולמרות שלא נולדתי בישראל, אני מגדירה עצמי ישראלית לכל דבר", אומרת ברקוביץ.

איך את מרגישה ביחס למה שעובר על יהודי צרפת?
"אני מרגישה עצב. אלו דברים שידעתי שייקרו. וכל מי שהסתכל מסביב ראה שהמצב מידרדר כבר עשרות שנים ואף אחד לא מטפל בשורש הבעיה. נתנו כבר לפניי שנים לאנשים לעשות דברים מטורפים כמו לסגור רחובות שלמים ליד מסגדים בימי תפילה ואף אחד לא קלט מה קורה סביב. גם המשפחה שלי עיוורת ולא רוצה לראות את התמונה הכוללת של התהליכים שמתרחשים באירופה, הם אומרים שזה רק אירועים נקודתיים וזה לא המצב. כשאני מגיעה היום לצרפת יש מקומות שאני מעדיפה לא להסתובב בהם, וכשמדברים על עלייה לארץ אני אומרת לכולם את אותם המילים- שווה לעלות".

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }