נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > המלחמה בין גאווה לחרדה
6 למאי 2016
המלחמה בין גאווה לחרדה
אסנת בר-און, 06/05/2016 - 17:10
דעה אישית: התפקיד של הורים בישראל טומן בחובו אתגר ה"רשום בטאבו": להיות הורה של חייל. אז איך מתמודדים עם המצב שבו כל דפיקה לא צפויה בדלת מחסירה פעימה מלבכם
חיילים בשטח
"המפקדים והחברים ליחידה נהיים פקטור חשוב בחייו. ואתם מתרשמים מאוד מכמה "ילד" בן 22 מהווה דמות להערצה עבור ילדכם הפרטי" [אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום ארכיון: יואב איתיאל].
אסנת בר און
לחיילים באהבה

עד לפני מספר חודשים שירתי בתפקיד קצינת בריאות נפש בחיל הרפואה, ולאחר מכן קצינת פסיכולוגיה בחיל האוויר. לאחרונה פנתה אלי אמא ללוחם ביחידת חי"ר עם תחושת מועקה לאור שירותו הצבאי הקרבי של בנה. וכך סיפרה: "מאז שהוא עלה על מדים הפסקתי לישון, בעבודה אני לא אותה אחת, הדאגה האינסופית הזו נכנסה לחיי ויש לי כל הזמן תחושה קשה שמשהו הולך לקרות.. כאילו עוד דקה מישהו עומד לדפוק בדלת, זה נראה לך נורמלי להרגיש ככה, יכול להיות שאני משתגעת? ". מה אם כן מתחולל בנפשם של הורים לחיילים קרביים?

התפקיד ההורי הישראלי טומן בחובו אתגר ה"רשום בטאבו": להיות הורה של חייל! לאחר שמונה עשרה שנים, בהם אתם משתדלים להיות ערים ורגישים לכל ניואנס, לכל פרט שעובר עליו בגן, בבית הספר, עם החברים, עם המורים, מנסים להרעיף עליו מכל טוב ולגדלו להיות אדם טוב, מוסרי וערכי, מגיע היום שבו הוא מתגייס לצבא.

העובדה שכמעט כל אחד מאתנו שרת בצבא, לא בהכרח מקלה על העניין ולעיתים אף מחמירה אותו- כל אחד ואחת מאתנו נושאי בחובו את חווית הצבא הפרטית, אשר משפיעה על היחס כלפי הגיוס של ילדנו. כבר מהצו הראשון מתחילות הדאגות. אולי היית בעד גיוסו לקרבי, ואולי נלחמת בכל מאודך שיוותר על הרעיון וימצא לעצמו תפקיד מסוכן פחות. כך או כך, הבן, שהפך פתאום לספק נער ספק גבר מתחיל בשירות קרבי.

הוא מגיע הביתה רק פעם בשבועיים ,ובשאר הזמן אתם שמים לב שהנוכחות שלו מאד חסרה לכם. גם אם לפני גיוסו היה מבלה מחוץ לבית כל היום ובא רק לישון ולאכול ,יכולתם, בלילה ,בשקט, להעיף בו מבט כשהוא ישן במיטתו, מוגן, קרוב..

וכעת.. הלב מתמלא בגאווה בכל אימת שהוא פה, אתכם. אתם מסתכלים עליו, רואים אותו מתבגר לנגד עיניכם. אתם אולי מתרשמים עד כמה הצבא משפיע עמוקות על ילדיכם ומעצב את אישיותו. המבט הילדי והשובב מתחלף למבט רציני, מבט של אדם בוגר שראה, שחווה, שהיה שם. הוא ללא ספק התבגר, הילד שלכם. הוא בהחלט מקבל שם כלים שיכינו אותו לכמעט כל התמודדות אפשרית בחיים.

ואולי אתם קולטים פתאום שילדיכם מתחיל לברור מלים לידכם. שוקל מה עדיף לומר ומה כדאי לשמור בלבו, כדי שלא תלחצו עוד יותר. ואתם תוהים- לעודד אותו לספר לי הכול או שהילד צודק, יש דברים שעדיף שלא אדע.. הרי זה קשה מספיק רק מלשמוע איפה הוא מוצב כל השבוע.. ואתם מקווים שלמרות הכול אתם עדיין מהווים עבורו עמוד תווך. ומאיפה לעזאזל תגייסו את הכוחות לכך?

המפקדים והחברים ליחידה נהיים פקטור חשוב בחייו. ואתם מתרשמים מאוד מכמה "ילד" בן 22 מהווה דמות להערצה עבור ילדכם הפרטי, בליבכם תקווה שגם בנכם יהווה דמות להערצה עבור אחרים באחד הימים. אתם מתחילים אולי לעכל שיש פה סוג של היפוך תפקידים-פתאום הוא זה ששומר עליכם, שבידיו אחריות עצומה, שהוא אולי מסכן עצמו על בסיס יומיומי. ואתם כבר לא ממש בתמונה, חווים אולי חוסר אונים ותסכול מכך שגורל הדבר הכי יקר לך, זה שעד היום נלחמתם למענו, אינו עוד בשליטתכם. שהרי אם יקלע שם לצרה לא תהיו שם לידו כדי לסייע לו.

ואולי הלילות, שהביאו איתם בדרך כלל שקט שאהבתם, כי בימים אתם עסוקה ביומיום , טומנים בחובם הרבה "רעש" מתסריטים מעוררי אימה. ובכלל, התחלתם לשים לב שכל שיחת טלפון לא מזוהה, כל דפיקה לא צפויה בדלת מחסירה פעימה מלבכם. תחושת מתח ודריכות תמידית החלה להיות חלק בלתי נפרד מחייכם . אתם מבינים כי המתח בו אתם שרויים עלול להשפיע גם על ילדיכם, אבל החוויה היא שזה מתח בלתי נשלט.

ומעל הכל- המצב הביטחוני בארץ, שלא משתנה, ואף שהתפללנו שעד שהוא יתגייס כבר יגיע שלום, זה לא קרה. נדמה כאילו אנו חיים במצב של לחימה ממושכת, עם הפוגות מדי פעם. לצערנו, בחודשים האחרונים חלה החמרה בתחושת חוסר הביטחון, שהרי כולנו עדים לאירועי טרור חוזרים ונשנים, אירועים כנגד אוכלוסייה אזרחית וצבאית כאחד. אחד האירועים הקשים בעת האחרונה הוא אירוע החייל מחטיבת כפיר בחברון. מציאות זו יצרה את ההבנה שהחרדה לא תתמקד רק בפציעה אפשרית וחלילה במוות, אלה גם בסיבוכים משפטיים אפשריים.

חיילים צבא
חלק ממהותו של השירות הקרבי הנו גם חשיפה למצבים מסכני חיים, והתמודדויות נפשיות מורכבות, שאולי יותירו צלקות בגופם ובנפשם [צילום: אימג’בנק / thinkstock].

הורים לחיילים קרביים מוצאים עצמם מתמודדים עם חוויה מעט פרדוקסלית- מחד, מהות ההורות שהנה שמירה והגנה על הילד –ובכל מחיר, ומאידך, השרשת ערכי מיצוי יכולות, שאיפה למצוינות, רעות, תרומה, נתינה לזולת, אהבת הארץ ושמירה עליה עומדים כנר לרגליכם בבואם לחנך את ילדכם. מתוך ערכים אלו פעמים רבות ילדיכם חדורי מוטיבציה לשרת בשירות קרבי, כאשר חלק ממהותו של השירות הקרבי הנו גם חשיפה למצבים מסכני חיים, והתמודדויות נפשיות מורכבות, שאולי יותירו צלקות בגופם ובנפשם.

ואתם תוהים- איך אפשר לשלב בין השניים? הרי מה תאמרו לו עכשיו? חינכתי אותך לא נכון? עזוב את כל הערכים, עזוב את כל החברים שעמם גדלת והולכים גם הם לקרבי, תהיה שונה, תהיה אולי לא אתה ורק תמשיך תישאר פה לידי, קרוב, מוגן.

הורה יקר, ראשית, לבי איתך. החששות שהעליתי על הכתב הינם נורמטיביים ומוכרים להורים רבים. האם יש פתרון קסם? לדעתי, לא. אני חושבת שחלק ממהות החיים שלנו במדינת ישראל היא היכולת להחזיק חרדה. לאפשר לה להיות חלק מחיינו, לשלוט עליה, לתעל אותה לכיוונים אחרים. מתוך ניסיוני כאשת טיפול בצבא וכיום באזרחות, הדיבור יכול להרגיע ולסייע רבות בהקלה על העומסים המנטאליים. על כן, המלצתי היא: אל תישארו עם התחושות הקשות האלו לבד! יש שתמצאו מענה בקרב המשפחה, הורים של חיילים אחרים , חברים, קולגות וכדומה. ויש שתרצו לשוחח עם איש מקצוע. כל דרך הנה לגיטימית, נורמטיבית ויכולה לסייע. בנוסף, מתוך רצון לסייע בהקלה על העומס, תפתח בקרוב קבוצת שיחה עבור הורים שילדיהם משרתים בשירות קרבי. קבוצה שכזו יכולה גם היא לסייע בהתמודדות המורכבת הזו.

מי ייתן ונדע ימים טובים ושקטים יותר.

הכותבת אסנת בר-און (M.S.W) הנה בעלת קליניקה לטיפול פסיכולוגי עבור מתבגרים ומבוגרים, ומנחת סדנאות הכנה מנטאלית לשירות הצבאי עבור מתבגרים והוריהם. הדברים נכתבו בהסתמך על שיחות עומק עם חיילים רבים ועם הוריהם, ומהווים את דעתה האישית של הכותבת. בטקסט נרשם חייל קרבי, והכוונה הנה גם לחיילות קרביות. osnat4@gmail.com 050-8899721

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }