נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > ’תורה ריאליטי’: על תבונה ורגישות
15 לספטמבר 2016
’תורה ריאליטי’: על תבונה ורגישות
עופר צדקה, מנהל מועדון כדורסל בנימינה גבעת-עדה, 15/09/2016 - 18:01
תוך כדי שמממשים את ההבטחה בארץ הטובה, חייבים לבנות חברה טובה, שתכליתה התחשבות, רגישות ושכל ישר בין האנשים. אחרת כל המהלך מעבדות לחרות חסר כל משמעות
צילום אילוסטרציה: Fontbit Images.
עופר צדקה

אילו רק יכולנו להפנים ולהטמיע בינינו את פרשת "כי תצא", העולם היה הרבה יותר טוב. אילו רק יכולנו להבין לעומק את משמעות הדברים ולהוציא אותם אל הפועל, היינו מעריכים את איכות החיים. אילו רק היינו מעריכים את מהות החיים ובתוך הקושי זוכרים שאלוהים ורוח נושבים וחיים בין בני האדם, היינו מבינים שעולם החומר הוא מלכודת שאסור לנו ליפול בתוכה.

[סוף עידן התמימות].

כל שני בני אדם או יותר הם חברה בהתהוות. וההתהוות הזו היא הווה, שיוצא מעבר ונזרק לעתיד. ההתהוות הזו היא אינסופית. אתה לא מפסיק לבנות חברה ביום אחד. אתה לא חדל מלהיות באינטראקציה עם העולם הזה אף פעם. תמיד יש מה לשנות, תמיד יהיה מה לשפר.

ואנחנו נדרשים לשפר את היחסים האנושיים שלנו, בינינו לבין עצמינו. צריך לעבוד על הציר הזה, על הקו שמחבר בין אנשים. הוא דורש תיקון מתמיד. יש בך את האלוהים, שאמור לעזור לך לחיות בשלום עם אנשים. ושלום בין אנשים יכול להתקיים רק בחברה חומלת ומתחשבת. חברה שהמזבח האמיתי שלה הוא הערבות ההדדית וההגינות וסרגל בסיסי של יושר פנימי.

פרשת "כי תצא" מכילה כל כך הרבה מצוות רגישות, שאפשר לשאוף לקיימן. זה לא בשמיים- זה כאן על הארץ. חובה לנסות ולהמשיך לנסות, גם אם לא מצליחים. עצם הניסיון הוא תיקון מאוד גדול. כי הארץ הזו טובה לא רק ברגביה, אלא בעיקר בפוטנציאל האנושי שמתהלך עליה.


כל שני בני אדם או יותר הם חברה בהתהוות. וההתהוות הזו היא הווה. ההתהוות הזו היא אינסופית. אתה לא מפסיק לבנות חברה ביום אחד. אתה לא חדל מלהיות באינטראקציה עם העולם הזה אף פעם. תמיד יש מה לשנות, תמיד יהיה מה לשפר. ואנחנו נדרשים לשפר את היחסים האנושיים שלנו, בינינו לבין עצמינו. צריך לעבוד על הציר הזה, על הקו שמחבר בין אנשים


החמלה וההתחשבות היא פנימה, בתוך החברה הישראלית, אבל גם החוצה, לנוכריים ואפילו לאויבים. משה מתעקש לבנות פה חברה של אנשים שהם לא אדישים: "לא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים, כב’ א’). אנשים שיש בהם רגישות הורית: "כי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (כב’, ו’).

משה אפילו נוגע בזלזול בחיי אדם, שנובע מקלות ראש בענייני בטיחות: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"- ראו מקרה החניון. המעקה לגג הוא שם קוד לכל דבר בטיחותי. עשית משהו, תשלים אותו ואל תחפף ואל תעגל פינות. למה?! מאוד פשוט, האדם או העסק יכולים ליפול ואז אתה אחראי על הדמים באותו מקרה- על חיי אדם.

משה גם חשב על צער בעלי חיים: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (כב’, י’). וגם על כבודה של נערה שדיבתה יצאה לרע: "כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (כב’, יט’). וגם על הגנה על החלש בחברה: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו" (כב’, טז’). וגם על לא לנצל את חברך שזקוק להלוואה: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ" (כב’, כ’). וגם על התחשבות ומידת הנדיבות: "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" (כב’, כו’).

כן, ויש גם התייחסות לדברים הקטנים, לנפשו של האדם המתבייש במצבו. תקראו את השורות הבאות ותראו כמה רגישות אלוהים מנסה להכניס באדם: "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ: בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה" (כו’, ז’)- אם השאלת לאביון כל עניין, כשאתה בא לגבות את החוב, תעמוד בחוץ. שהוא ייצא אליך- אולי הוא לא רוצה שתראה את מצבו בתוך הבית. שמור על צנעתו- אל תציץ למקומות שיכולים להביך את רעך. כמה אהבה והתחשבות יש באיסור על המציצנות. ההפך הגמור מתכניות שמצלמות אדם אבוד ליד מקרר ריק.

וכמובן שהפרשה הזו גם מכילה גם דרכים לעזור לאביון כמו לא לקצור את כל השדה, ואם נפל משהו מהעגלה לא למהר להרים אותו- כי יש כבר מי שירים את זה- האדם הזקוק. ואם את מוסק זיתים וחבטת בעץ, אתה לא באמת חייב לאסוף את כל הזיתים שנפלו. ממש לא חייב. ההיפך.

אז מה היה לנו?! הכל. כמעט. כל מה שכתוב כאן הוא על קצה המזלג. בבקשה, תנו לעצמכם מתנה ותקראו את פרשת השבוע- תתחברו למילה העברית היפה שמנסה להוביל אותנו להיות חברה יפה. כבר תרגישו יותר טוב. ואם תצאו אחרי זה לפעולה טובה- אח, העולם באמת יהיה הרבה יותר טוב.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }