נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > ’תורה ריאליטי’: צרה צרורה בצרור החיים
9 לאפריל 2017
’תורה ריאליטי’: צרה צרורה בצרור החיים
עופר צדקה, מנהל מועדון כדורסל בנימינה גבעת-עדה, 06/04/2017 - 13:14
הסיפור השלם של יציאת מצרים גדול מסך חלקיו. לרגע הוא ממחיש לך את האזיקים שכובלים לך את הנשמה. כי יותר קל להיות עבד, להכחיש ולספר לעצמך שאתה בן חורין, במקום לצאת למסע רוחני קשה ומורכב
panthermedia
עופר צדקה תורה ריאליטי

לכבוד החג קיבלתי השנה החלטה לצאת מהמצר המחשבתי לרגע ולזרום עם כל אלה שמתריסים בי שיציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה. שלא היה משה או אברהם או אדם או נחש. שלא היה מתן תורה וגם אם הייתה תורה- לא היה מי שיקבל אותה ושכל הסיפורים הם בעצם המצאה של אבותינו, שניסו להסביר דברים שדרשו הסבר.

אז היה או לא היה? האמת, זאת לא השאלה. סיפור יציאת מצרים הוא עוצמתי ומדהים, הרבה מעל ומעבר לסוגיה אם זה קרה או לא. אני מאמין שזה קרה, כשבמקביל אני מאמין שסיפור כזה דורש ארומה אלוהית. אבל גם אם אלוהים הוא פה או שם או בכלל קיים, זו שאלה נוספת שיש מי שבוחר להתעסק בה. אבל לכבוד האביב, גם בשאלה הזו לא ניגע.

הדבר שאתו אני מבקש להיכנס לחג הוא התוכן והמהות. כי תכלית העלילה של יציאת מצרים היא ענקית במהותה: קבוצה של אנשים שמבקשת להיות עם, שמבקשת להיות בעלת קודים חברתיים ומוסריים וערכיים. קבוצה מפוזרת שמבקשת להתכנס תחת מנהיג כריזמטי, שמבקש לעזור לאנשים הטובים להגיע ליעדם, דרך מסע ארצי ונפשי. המסע הארצי ברור: היציאה הפיזית מקלגסי מצרים. המסע הנפשי? זה יקבל מענה דרך הגשמה רוחנית, דרך בניית חברה מתוקנת, דרך קבלת התורה.

לכל אדם מגיע שתהיה לו תורה. יד מכוונת. משהו להגות בו. ספר שמונח שם על המדף, שאפשר לגשת אליו ולמצוא תשובות שנסתרות בין השורות. והתורה היא מטרה- אבל לפרק זמן קצר, כי כאשר מטרת קבלת התורה מושגת, היא מיד הופכת לאמצעי בדרך למטרה הבאה. בדיוק כמו יציאת מצרים, שהייתה מטרה ומיד עם היציאה היא הופכת לאמצעי בדרך ליעד הבא: קבלת התורה- אותו ספר מתכונים לחיים הטובים, הנכונים, הערכיים, החופשיים, העצמאיים.

משה מבין שבכדי לקבל את התורה לידיך, לגעת בה ולדעת להגות בה, אתה לא יכול להיות עבד. לפני שאתה מקבל את התורה לידיך, אתה חייב לצאת לחופשי. להיות בן חורין. אתה לא יכול להיות עבד ולחיות את התורה- יש פה ניגוד עניינים.

והתורה, מיד כשאתה מקבל אותה, היא אמצעי שמונח לפתחך לסייע בידיך להיות איש רוח בעולם הזה. זו המטרה. הגשמיות הזו, אנחנו כבר יודעים ומרגישים, היא ריקה ומטומטמת ומטופשת. הלב, הנשמה והנפש הם העיקר. התורה היא הכלי שמכוון ונותן מצפן להיות חיי רוח שהם בלתי נגמרים. רוח אף פעם לא עוצרת. אוי ואבוי לכל אלה שהופכים את התורה לגשמית. ויש יותר מדיי כאלה בקרבנו.


אנחנו עבדים כי העבדות שלנו הרבה יותר מתוחכמת מהעבדות המצרית. אז זה היה פשוט - אפס זכויות ועבדות מלאה 24/7. היום העבדות כל כך מתוחכמת, שאתה לא יכול להודות שאתה עבד


כי כשאתה גשמי וכולך עסוק בחומר, זה כמו לחיות ללא נשמה. העסק מת. אמנם נכנס ויוצא ממך חמצן ויש נשימה, אבל אין נשמה- כי הרוח לא מנשבת. למה? כי אתה עבד. ואתה צריך לצאת מעבדות בכדי להנות מהכלי הזה, מהרוח הזו שהתורה תפיח בך. בני ישראל לא ידעו על התורה במצרים, אבל הם גם לא יכלו לקבל אותה גם אם ידעו, כי הם היו עבדים.

משה מוציא את חבריו למסע מעבדות. המטרה היא לעבוד ולפגוש את אלוהים, כלומר לא להיות יותר עבד לאדם או לפסל, אלא להשתעבד לרעיון גדול ורוחני. משהו אלוהי. תקראו לזה נפש חיה, תקראו לזה נשמה יתרה. הרי את זה אנחנו מחפשים- את האלוהים שבתוכנו.

כשאתה עבד, אתה פשוט לא יכול להיות איש רוח, כי אתה לא בן חורין. כמה נחמד לסקל את האותיות של הביטויים "בן חור" ו"בן רוח". בני ישראל שיצאו לחרות, ולו לזמן קצר, זכו לקבל את התורה. אבל אנחנו לא נזכה לקבל אותה שוב בימים אלה, למרות שהיא בת השגה גשמית- הרי אנחנו אוחזים וקוראים בה.

זאת מאחר ואנחנו לא מסוגלים בעצמינו להשתחרר מהעבדות שאנחנו נמצאים בה. גם אין בקרבנו משה כמו שבני ישראל של אז זכו לו. כי העבדות שלנו הרבה יותר מתוחכמת מהעבדות המצרית. אז זה היה פשוט- אפס זכויות ועבדות מלאה 24/7. היום העבדות כל כך מתוחכמת, שאתה לא יכול להודות שאתה עבד. כי אתה לא רואה אותה- את העבדות. וזה הרבה יותר גרוע, כי אתה אפילו לא מרגיש שאתה עבד. זה הרבה יותר חמור, כי בחיצוניות אנחנו משכנעים את עצמינו שאנחנו חופשיים ובני חורין. אבל כולנו עבדים. היינו ועודנו. אבותינו ידעו לצאת מעבדות לרגע. אנחנו לא.

הסיפור הזה- הגדה או אגדה, לא משנה- מבקש שנבדוק את העבדות שלנו. הוא חוזר ומזכיר לנו מדי שנה, שלא משנה מה נעשה, לא נצליח לקבל לידינו הלכה למעשה רוחני את התורה, לא נצליח לחיות חיים רוחניים- כי אנחנו בסופו של יום עבדים.

לספר סיפור שבמהותו רוצה לומר לך, שעד שלא תשחרר מהעבדות שלך לא תצליח לחיות חיי רוח, בפריחה אמתית ורגשית בלבב פנימה- זה סיפור שגם הוא בדיוני, חובה עליך לאמץ אותו. כי הוא מדויק ונכון וכואב ברמה שלא יכולה להשאיר אותך אדיש.

אביב שמח.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור