נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > ליאת בנימיני אריאל
5 למאי 2008
ליאת בנימיני אריאל
גליה שכטר , 05/05/2008 - 15:02
אל ליאת הגעתי בחיפושי אחר מאיירת ספרי ילדים
בת-49, נשואה ליורם ואם למייקי, לתמר ולשלומית. ליאת מתגוררת בבנימינה. קבענו פגישה אצלה בסטודיו וכבר בכניסה ראיתי בית ישן ושורשי עצים ירוקים. בתוך הסטודיו פינה קסומה ובתוכה יצירות אמנות צבעוניות וקסומות מעיסת נייר - פרפרים, סוס מוזהב עם כנפיים ולטאות צמודות לקיר.

הופניתי לחצר הסמוכה וכך ישבתי מרותקת לעשרות ספרים שאותם איירה ליאת, כמו "קו פנים" ו"חנל’ה ושמלת השבת" מאת יצחק דמיאל. אינסוף ציורים, אפילו לספריו של אוסקר ווילד, כמו "הענק בגנו", וכן מספריה של סמדר שיר. הציורים הם בעלי קו מדויק, מלאי עומק וצבע - ציורים קסומים. יש הרגשה שבאמצעות מכחול, קו וכתם, ניתן לומר כל דבר ולשזור במיומנות אינסופית ציור בהקשר של המילים והסיפורים. עם השליטה בצבע והדיוק הרב, בעצם יש יכולת לצייר חלום.

ליאת מספרת על עצמה שמגיל שנתיים החלה לצייר מתוך עצמה. זו שמחת החיים שלה, האמנות. כבר כמתבגרת ליאת הציגה בכמה תערוכות ברמת-השרון ואנשים מאוד התלהבו ואף קנו את ציוריה.

כדי שתוכל להיכנס לגלריה רצינית יותר, פגשה ליאת שוכר אמנות קשוח אך זה אמר לה "תחזרי אלי אחרי שתתחתני, תלדי ילדים וילדייך יעזבו את הבית. אין לי סבלנות לציירות צעירות".

"הבנתי שזה עולם מסחרי קשה שלא מתאים לי להיות בו. עשיתי שינוי מחשבתי וכך עניתי למודעה של מו"ל מתחיל בירושלים לאייר ספרי ילדים".

ליאת הייתה אז בת 22. אחרי שהתפרסמו שלושת ספרי הילדים הראשונים שאיירה, פנתה להוצאות אחרות, הוצאת "דבור" והוצאת "תמוז", והן קיבלו את ליאת לאייר את ספרי ההוצאה. "בעזרתם של אנשי ההפקה בהוצאות למדתי את הצדדים הטכניים של איור - כמה דפים יכולים להיות בספר, איך להשתמש בטקסט וכיצד ליצור שיווי משקל בין טקסט ובין תמונה. בתור אוהבת ספרים גדולה התרגשתי ונהניתי מכל ספר חדש שקיבלתי. התייחסתי לספרים בכובד ראש ואחריות מתוך ידיעה שדורות של ילדים יקראו בהם והתמונות יחרטו בזכרונם לעולם".

ליאת לא למדה ציור או איור מעולם. את היכולת לצייר היא מתארת כמשהו מולד, מתנה שקיבלה בשילוב החריצות והאהבה הגדולה שלה לסיפור, למילה ולהיבט הוויזואלי שנולד מתוך הטקסט.

"איך נולדים הציורים מתוך הטקסט?"


"כשאני קוראת טקסט אני רואה אותו מיד בעיני רוחי. לפעמים אני זוכה לראות אותו גם כפי שהסופר ראה אותו ואז זה מרגש במיוחד. המאמץ הגדול שלי זה לצייר במציאות את מה שאני רואה בעיני רוחי ולהגשים את התמונה שנולדה בדמיוני, ולכן נדרש ממני מאמץ מקצועי. לשכלול היכולת הטכנית אני עובדת בצבעי מים ובעפרונות צבעוניים, ולא במחשב. אני משתמשת במכחולים דקים לצייר כל פרט ופרט. משיחות של שנים עם ילדים, שהם הקהל שלי, אני יודעת שהם נצמדים לפרטים ונהנים לגלות כל פרפר קטן שהחבאתי בעשב, או כל לטאה קטנה שיושבת על סלע".

"איך את בוחרת את הצבעים?"

"אני חשה את האווירה של הסיפור ומנסה להעביר אותה, דרך הצבעים, אל המסתכל. צבעים כתומים, צהובים ואדומים יעבירו הרגשה של אנרגיה קופצנית וחמה. צבעים כחולים וסגולים יעבירו תחושה של חלום, מסתורין וסוד".

"אופי הציור שלך הוא ריאליסטי, מדוע זו הבחירה?"

"אני מציירת ציורים ריאליסטיים ויש לי היכולת לכך. אני יודעת משיחותי עם הילדים עד כמה חשוב להם לקבל בספרים תמונה שהם יכולים להבין. על אף הרצון הגדול של אמנים ומחנכים ליצור ספר מאויר במופשט לילדים, זה מפספס את המטרה. הילדים לא נהנים ולא מבינים את משמעות האיור ולדבריהם מישהו קשקש ולא צייר אותו, וכך הם בעצם לא מקבלים את מה שדמיונם ועולמם הפנימי מבקש ומצפה לו".

"מה לדעתך יחסי הגומלין בין הטקסט לאיור?"


"התמונה והמילה הן שתי שפות של תקשורת. כדי להעביר רעיון או סיפור אפשר להשתמש גם במילה וגם בהמחשה ויזואלית, לעתים ההמחשה הוויזואלית נותנת אפילו ביטוי טוב יותר - "תמונה אחת שווה אלף מילים". נוכחתי בזה כשכתבתי את הספרים שלי לילדים וככל שציירתי יותר ציורים, ראיתי שאפשר לוותר על חלק מהמילים. מכאן שהטקסט הוא חוויה שלי וכך גם התמונה, יש ביכולתי ליצור איזון שלם בין התמונה לטקסט. בדר"כ כמאיירת הייתי צריכה להתמודד עם טקסט "סגור" שאי אפשר לשנות אותו, וכך פיתחתי יכולת טכניקה לחלק את הטקסט בין העמודים והציורים ועל ידי כך ליצור זרימה טובה יותר בין השפה המילולית לשפה החזותית".

"סַפרי על ספרים שאת מאיירת, כיצד הם נולדו?"

כשבתי הבכורה נולדה, זווית הראייה שלי לגבי סיפורי ילדים וספרי ילדים השתנתה. ראיית העולם מהזווית של הילדים נתנה לי הרבה השראה, והסיפור "מולי מוצא חבר", למשל, נולד בזכות בתי. הסיפור מספר על ילד שמאוד פחד מכלבים, כמוה, ועל הדרך המיוחדת שבה הוא מתגבר על הפחד שלו הוא מאמץ גור כלבים. לימים בונה אופן כתבה על הסיפור הזה, שהוא מתאר את בדידותם של הילדים, דבר שאני לא חשבתי עליו אבל לדעתי היא צדקה. הייתה לי חוויה מיוחדת לאייר את הסיפור של עצמי, שיצא בהוצאת קרטה לפני 19 שנה".

"הספר השני, "אריק האריה שאהב קורנפלקס", נולד מתוך השראה. כתבתי את הסיפור בשלושה ימים והחלטתי לתת לעצמי את כל הזמן שבעולם לאייר אותו באופן השלם ביותר. אחרי שלוש שנים הספר יצא לאור בהוצאת "דני ספרים", ומאז לא חדלים להיות לו אוהדים מושבעים. עד היום אנשים פוגשים אותי בהתרגשות כשהם מגלים שהספר סופַר ואויַר על ידי. הספר מספר על בחור בודד שמגדל גור אריות, הם נעשים חברים ובסופו של דבר הוא מחזיר אותו אל הטבע. היום אני יודעת שנושא הסיפור הוא ההורות והאהבה הגדולה שמאפשרת לנו, ההורים, לשחרר את הילדים שלנו אל העולם לחיות את חייהם. הסיפור נוגע גם לילדים וגם למבוגרים ולכן הוא זוכה לאהבה, מה שמאוד משמח אותי".

בגיל 40 החליטה ליאת להתחיל להדריך אמנות והלכה ללמוד כיצד ללמד אמנות במדרשה ברמת-השרון.

"זכיתי למורות נפלאות ונהניתי מכל שנייה. למדתי ממוקי אולמן תאטרון-בובות ועיסת נייר, דבר שפתח בפני עולם שלם של אפשרויות ביטוי אמנותי שלי ושמחה גדולה בעבודה עם ילדים ומבוגרים. כשעברתי באותה תקופה לבנימינה התחלתי להדריך במתנ"ס: ציור למבוגרים, איור ותאטרון-בובות לילדים ונהניתי מהתרומה והתקשורת של האמנות שלי עם הקהילה. עשינו פרויקט בספרייה לקראת שבוע-הספר ובכיתות של בנותי נתתי סדנאות והרצאות היכרות בנושא ספרי ילדים ותיאטרון-בובות, וגם העברתי שעות-סיפור ויצירה בגנים ובכיתות בביה"ס".

"סיפרתי סיפור ולזה התווספה עבודת יצירה - בובות, הכנת צלליות, קולג’ים מבוילים. גולת הכותרת היתה "פרויקט של מחזור כיתות ו’" שנתנו כמתנת פרידה לביה"ס פסלים לספסלים המצוירים בסגנונות אמנותיים שונים. הפרויקט נעשה בשיתוף המורות לאמנות וביוזמת ועד ההורים והמנהלת. שמונים ילדים יצרו ארבעה ספסלים וארבעה פסלים יפיפיים שמשמשים את ילדי בית הספר עד היום".

בשנת 2000 עברה ליאת עם משפחתה לקליפורניה בעקבות עבודת בעלה. "שם לימדתי בקולג’ פיסול ועיצוב אמנותי של רהיטים, והתרכזתי באמנות עיסת הנייר. יצרתי, וגם לימדתי קבוצות של נשים מהקהילה הישראלית. כשחזרתי לארץ היה לי ברור שאמשיך ללמד ולעבוד במדיום של עיסת נייר וללמד בעזרת האמנות".

"בימים אלה אני מלמדת קבוצות של מבוגרים וילדים בסטודיו "אמנות דרך עיסת נייר". סדנאות חד פעמיות של עיסת נייר, תיאטרון-בובות ואמנויות מִחזור שונות. כמו כן אני מציגה בתערוכות קבוצתיות מעבודתי בנושא זה - הצגתי "בגלרינה" בבית-לחם הגלילית וב"קסטרא" שליד קניון חיפה".

"הסטודיו שלי פתוח לאנשים שרוצים ללמוד אמנות ומבקשים לאפשר לעצמם, בזמן מהנה וקסום, להתחבר ליכולת שלהם להביא דמויות מעולם הדמיון, להשתמש במגוון חומרים, להיכנס ולהתחבר אל עצמם לזמן-מה לתוך עולם של שמחה ושל יצירה".

"בעקבות העבודה בחוגים אני יודעת בוודאות שאנשים שינו את חייהם לטובה, ובעקבות הגילוי של היצירה האמנותית - יכולתם היצירתית משתפרת, גם ביצירת חייהם שלהם".

"בימים אלה אני מקימה יחד עם קבוצת אמנים מבנימינה, יוצרים ומעצבים, את "תוצרת בנימינה". זהו שם הקבוצה ואנו מקווים להתאחד, להיות וליצור גרעין יצירתי ותורם בקהילה, כל אחד בתחומו".

אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט: WWW.LIATART.COM

טלפון לתיאום ביקורים ובירורים:
054-6604474
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }