נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אמא – את הולכת למות?
5 למאי 2008
אמא – את הולכת למות?
אתי טירם – צדוק, 05/05/2008 - 15:33
הסיפור האנושי הזה לקוח ממש מתוך החיים וכמו בחיים, יש בו עליות והמון ירידות ואף על פי שלפעמים רואים את האור בקצה המנהרה, צריך כוחות נפש מיוחדים להגיע אל ההבטחה הגלומה בה.
רעיה בכר, בת 45, גרושה ואם לשתי בנות (9, 17). רעיה עלתה לארץ מרוסיה בגיל 14, הגיעה לאור-עקיבא, נישאה לגבר המבוגר ממנה ב-12 שנים ונולדו להם שתי בנות מקסימות.

בדיקה שגרתית לפני 6 שנים הובילה להבחנה של "טרום סרטן" בצוואר הרחם, אך רעיה עברה צריבת לייזר והסרטן נעצר. היה זה אות ראשון בסדרה ארוכה של בשורות איוב עוד נכונו לה.

רעיה: "באופן טבעי לא יכולתי לנהל חיי אישות עם בעלי... ובמקום שיגלה רגישות למצבי - החל להתנהג כגבר קנאי וחשדן... הדרישות המיניות שלו היו מוגזמות, והמשבר ביננו לא איחר לבוא".

רעיה פתחה בהליכי גירושין והגט ניתן לאחר 4 חודשים בלבד. איך? רעיה לוותה כספים ונכנסה לחובות גבוהים, כיוון שאחד התנאים לגט מצד בעלה היה "תשלום" ("שוחד" לקבלת גט...) בסך 10,000$!!!

רעיה, מה קורה אחרי הגט?
רעיה: "החלה תקופה של פריחה בכל המובנים, החיים חייכו אלי. עבדתי בשני מקומות עבודה, הבריאות היתה תקינה, רזיתי, טיפחתי את עצמי - הייתי אישה מושכת ונשית מאוד" ("לראיה" היא מראה לי תמונה שאכן כן - נראית נפלא!). לאחר תקופה של שנה של פריחה "וזריחות", הגיע "ענן" - הצל של חייה...
רעיה: "ערב אחד אני מתקלחת, וחשה בגוש בגודל זית בשד השמאלי - מיד הבנתי שמדובר בגידול סרטני. למחרת רצתי לסדרת בדיקות מקיפות - ממוגרפיה, אולטרא-סאונד, והרופאים אומרים לי שזו רק "ציסטה שפירית" ושאין מה לדאוג. ביקשתי ואף דרשתי בדיקת "ביופסיה" (בדיקת מדגם מעמיקה), אך הם סירבו ואמרו לי לחזור עוד שנה".

איזה טיפול ניתן לך?
רעיה: "רופאה מקופ"ח טענה שיש לי דלקת ונתנה אנטיביוטיקה - נטלתי אנטיביוטיקה למעלה משנה".
לאחר תקופה קצרה מתגלה גוש זעיר בבית השחי, והפעם רעיה מחליטה לא לוותר... כוחותיה הנפשיים אוזלים - הפחד מכרסם בה והיא נחושה לא לוותר - לא הפעם!

בצעקות והיסטריה היא פונה לרופאים: "ציסטות ודלקות כבר לא מדברות אלי... יש לי סרטן...", והיא דורשת הפניה לאונקולוגים.

ואכן הצעקות עזרו. מכאן היתה הדרך לאבחנה מדויקת וקצרה: הסרטן "זרק" גרורות לבלוטות הלימפה בבית השחי, ואין מוצא אחר - חייבים לכרות את השד.

מה הרגשת כשבישרו לך על כריתת השד?

רעיה: "אין מילים. נכנסתי להלם ומיד פרצתי בבכי נורא. הפחד שיתק אותי, היו בי המון מחשבות על הבנות שלי ועל אובדן הנשיות. מאוד קשה לתאר את התחושות ואת החרדות".

מה האירוע הכואב ביותר שזכור לך?
רעיה: "הטיפולים לפני ואחרי הניתוח. טיפולים כימותרפיים קשים מאוד ותופעות הלוואי הנלוות לכך - הקאות, בחילות, נשירת שיער... אבל אחד הכאבים הכי חזקים הוא הכאב הנפשי הנורא שחוויתי באחד הלילות - התקלחתי, הבנות ישנו, ולפתע חשכו עיני והתעלפתי (זאת כתוצאה מטיפול כימותרפי באותו יום...) הנפילה היתה חזקה, הבנות התעוררו והגיעו מבוהלות לעזור לי. חולצת הפיג’מה נפתחה והבת הקטנה ראתה שאין לי שד - הבכי המר שלה מהדהד באוזני עד היום... כשנרגעה מעט לחשה לי: ’אמא, אתה הולכת למות?’"


מי תמך בך באותה תקופה?
רעיה: "ביטוח לאומי הכיר בי וקבע לי נכות של 100% ובמשך 3 חודשים קיבלתי סכום של 2300 ₪... היה ברור שלא יכולתי לתחזק את המשפחה ומשרד הרווחה דאג לעזרה באספקת מזון. הבנות תפקדו לבדן והיו נפלאות. למרבית הטיפולים נסעתי לבדי, לא רציתי להטריח איש..."

אך לביטוח הלאומי "חוקים" משלו - אחרי תקופה של 7 חודשים החליטו שאחוזי הנכות ירדו ל-45%... למה? ככה!

רעיה: "ההכנסה מביטוח לאומי היתה זעומה והחובות תפחו למימדים של 50,000 ₪ ויותר. התקופה היתה איומה - לא עבדתי, השיקום בבית היה דיכאון גדול עד כדי כך שנאלצתי להיות מטופלת ע"י פסיכולוגית מטעם משרד הרווחה. הטיפול הנפשי עזר לי לשקם את עצמי ולחזור למסלול..."

יש בסיפורך "נקודות אור"?
רעיה: "כן, בהחלט. הבנות ואנשים טובים "שעטפו" אותי בחם ודאגה - אני מבקשת לציין אישה יקרה מאוד, גב’ נאווה צוריאל מקיסריה, אשר תמכה בי לאורך כל הדרך!!!"

שאלה: האם את אופטימית כיום?

רעיה: "לפני 7 חודשים עברתי ניתוח לשחזור השד, ואני מרוצה כי זה החזיר לי את הנשיות ואת הביטחון העצמי. מה שאני כן מבקשת, זה שיתחשבו בי בכל נושא החובות - לבית הספר, תשלומי המיסים. כיום אני עובדת ומתפקדת כרגיל, אפילו מתנדבת בקהילה. אני חייבת להיות חזקה ואופטימית למען 2 בנותי ולמעני. אין לי ברירה".

רעיה עובדת במפעל לתרופות, עומדת בראש האגודה לחולי סרטן באזורה - מלווה ומחזקת את חולי-הסרטן ומשפחותיהם ואף עוסקת בעבודות אמנות כמו ציור ותמונות הרכבה בטכניקת "דיקופאג’"... היא מטופחת ונשית להפליא.

היא אומרת בחיוך: "רק שלא יהיו הפתעות..." ומתכוונת למחלת הסרטן, כמובן.

הגשת תביעה משפטית?
רעיה: "מובן שאני שוקלת להגיש תביעה נגד קופ"ח וביה"ח על רשלנות-רפואית. אך איזה פיצוי אפשר לבקש על מחדל שכזה? איזה ערך יש לכל הסבל שעברתי? מה מחיר שד שנכרת?"

מה מצבך הבריאותי כיום?
רעיה: "אני בריאה ועלי לעבור בדיקות כל 3 חודשים. לפני שבוע מלאו לי 45 שנים, אך לא חגגתי כי בשבילי כל יום הוא חגיגה... ועוד משהו - יש לי הסכם עם אלוהים לחיות עוד 30 שנה".

אמן...

המעוניינים לסייע לגברת בכר בכל דרך שהיא, מוזמנים לפנות למערכת "מגזיןהמושבות" במספר: 6293345.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }