נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > להתרענן מרעננה... ולזרום עם קיסריה
5 למאי 2008
להתרענן מרעננה... ולזרום עם קיסריה
שלומית ארגז בכר, 05/05/2008 - 15:41
אני פונה אל הרחוב על פי ההוראות שקיבלתי מסיגל בדרך לביתה שבקיסריה הוותיקה, ומתפעלת מהירוק העז העוטף את הבתים. המקום מזכיר לי פרברים אמריקאים שיצא לי לשוטט בהם בהזדמנויות שונות. עד מהרה אני מוצאת את הבית, אף הוא עטוף בצמחייה עבותה: בוגנוויליה פורחת מעל שער הכניסה, וצמחייה טרופית גבוהה שברחבה מסווה היטב מבנה בן כמה עשרות שנים, גג שטוח וטיח לבן – בנייה של פעם.
סיגל פותחת את הדלת לרווחה ומציגה בפני את בעלה מייק, שעומד בסלון עטוף במגבת עד מותניו - זה עתה שב מן הים ועוד לא הספיק להחליף (מהחוטיני). מהכניסה ניבטים דלת הזזה מזכוכית שפתוחה לרווחה כלפי חלקה האחורי של החצר, וקיר בצבע ירוק כהה שבמרכזו חלון גדול מחולק לריבועים ובעדו פורץ הג’ונגל הטרופי אל הבית פנימה.

אני חוצה את הול הכניסה והסלון ויוצאת אל החצר האחורית - מסלול מתבקש, מפני שהחצר והגינה הנראים מכל עבר כמו מזמינים אותי אליהם. אני חשה צורך להקיף את החצר כולה כדי לתפוס את ממדי המבנה ובדרך אני נתקלת במדרגות המובילות למרפסת גג ומשם אל חדרי השינה. מרפסת הגג, גם היא "כמו של פעם" - טיח לבן ומעקי ברזל שמזכירים לי מסיבות מן הילדות, ניחוח מהחיים הטובים הטרום יאפים.

החצר רחבת ידיים ובה רחבה מרוצפת ומוקפת במדשאה שבשוליה צמחייה טרופית סבוכה. עושה רושם שהחצר נבנתה במיוחד לחגיגות, ומסתבר שהיא גם מנוצלת היטב למטרה זו על ידי המשפחה. מלבד מרפסת הגג המסונפת אל החצר (מרחב נוסף למבלים), מחוברת החצר בהמשכה לרחבת הכניסה. בדרך היא מקיפה יחידה נפרדת הנמצאת עתה בשיפוצים ליחידת סלון מעוגל בחציו, וסובבים אותו חלונות ארוכים המאפשרים לירוק לחדור גם אליו.

בתום הסיבוב אני שבה לנקודת ההתחלה, לא לפני שאני מציצה במטבח המינימליסטי (וגם בו חלון הפונה לצמחייה שבכניסה). המטבח מחובר בדלת נוסח המערב הפרוע אל הממ"ד המשמש כחדר שירות. חדר השירות חוצץ בין הבית ליחידה הנפרדת.

לב הבית

שלא כבבתים רבים, לב הבית איננו כאן אם כי בחצר, ביציאה מן הסלון. שם ניצב שולחן "כתר", ערסל ושתי ספות שעל אחת מהן רובצת עתה כלבת המשפחה, שחורה וענקית. ניכר בה שהסתגלה במהרה לזולה החדשה שסידרו לה נוסח "קוסטה-ריקה". סיגל, סוכנת נסיעות במקצועה, מספרת: "יוסי תמיד רצה לנסוע לקוסטה-ריקה, אז סידרנו לו קוסטה-ריקה כאן!"

בינתיים הוא עסוק בהצפת הרחבה במים. המים הזורמים תורמים לאווירה הטרופית. החצר מלאת הפתעות - בפינה אחת שלה ניצבת כוורת עץ ששימשה בעבר כספרייה ועתה מונחים עליה עציצים בציפייה לצמחים שסיגל עוד תשתול בהם.

"הגינה היא התרפיה שלי", אומרת סיגל, "ויש הרבה ממנה". היא מתכננת מסלעה, רקפות ושאר פרחי פקעות בפינות שונות וכבר מזמינה אותי להגיע שוב בעוד כחצי שנה כשתשלים, לדעתה, את יישום התכניות שלה לגבי הבית. "יש עוד הרבה מה לעשות, אבל אני מאוד פרקטית", היא מעידה על עצמה, "ויודעת בדיוק מה אני רוצה". אני מסכמת איתה שאבוא להיווכח בעוד חצי שנה. על התכליתיות של סיגל ניתן ללמוד מעצם המעבר החד לקיסריה.

להשתחרר מהמחנק...

סיגל, מייק ושתי בנותיהם עברו מרעננה באמצע השנה. מכרו את ביתם "הגדול והחנוק", לדברי סיגל, "שלושה מפלסים, בנוי לגובה, מדרגות בלי סוף ומסביב רק קירות. בין הקירות חפצים רבים, ריהוט כבד וישן שעבר במשפחה, ויטרינות עמוסות... העפתי הכול", היא מספרת, "נשארו רק שני פריטים" והיא לוקחת אותי לחדר השינה ומראה לי ארגז עץ ישן מפורזל המשמש למצעים וארון ויטרינה בצבע חום. "גם זה יעוף", היא אומרת, "אני לא יכולה עם החוּם הזה יותר".

מעכשיו הצבע הירוק הוא השולט: ירוק כהה על קיר פינת האוכל - ירושה מבעלי הבית הקודמים שסיגל אימצה בשמחה - "מצא חן בעיני", היא אומרת. באותו הירוק צבעה את חדר השינה של היחידה הנפרדת, וכמובן נוכח גם הירוק הטבעי שפורץ פנימה מכל חלון.

את הבית הזה מצאו לאחר שראו ברחבי קיסריה כשלושים בתים. רובם חדשים עתירי חידושים ושכלולים מחופי שיש, עתירי ממון ואפילו בית ובו מקלט אטומי מצויד לכל צרה. בסופו של דבר הם בחרו לקנות בית ישן ולשפץ אותו. "נכנסתי לכאן ומיד הרגשתי אנרגיה טובה", מספר יוסי וסיגל מוסיפה: "איך שראיתי את הצמחייה הרבה שעוטפת את הבית וחודרת אליו מבעד לכל חלון, השתחררתי מהמחנק שליווה אותי תקופה ארוכה בבית הקודם ברעננה, שנחשבת אמנם לירוקה - אבל אני אומרת לך שהיא לא!"

עכשיו נכנסים הביתה והוא לא נגמר בקיר - ממול רואים את הגינה שהיא חלק בלתי נפרד מהבית. "אין הפרדה של ’כאן נגמר הבית וכאן מתחילה החצר’ - הם מתערבבים האחד בשני וזה עושה לי טוב", אומרת סיגל.

בינתיים היא מקפידה על עיצוב מינימליסטי, קווים ישרים ומיעוט חפצים. היא ברחה הרי מגוש דן - מהצפיפות, מהפקקים, מהקירות, מהחפצים הרבים, מהמחנק, ועכשיו היא רוצה מרחב, אור, צבע ירוק וקרבה לים... השחרור מלווה בשחרור מחפצים מעיקים.

זרימה

"גם המעבר היה כמעט ספונטני, אני טיפוס שזורם", היא אומרת. "מיצינו מקום, שלב בחיים והלכנו הלאה לכיוון הים
. הבת בת החמש-עשרה נאלצה לעזוב את בית הספר שבו למדה שש שנים ברעננה ולהתאקלם בביה"ס האזורי של חוף כרמל במעגן מיכאל. אני שואלת אותה: "לא היית בהיסטריה מהמעבר מסביבה לימודית וחברתית באמצע שנה?" והיא עונה: "כן, הייתי, ההתחלה לא הייתה קלה. בכל סופשבוע היינו על הקו לרעננה לבקר את החברים" (ההסעות היו המחיר שדרשה מאמא). אך בד בבד עם ההיכרות עם חברים מהסביבה, התמעטו הביקורים בשפלה. אל הקיסרייתים טרם התחברה, וגם יתר המשפחה עוד לא גיבשה דעה ברורה על הסביבה החברתית החדשה שיש בה גוונים רבים, אבל כמו שסיגל אומרת: בחיים צריך לזרום...




אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }