נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > אוטונומיה קיסרית
9 ליוני 2008
אוטונומיה קיסרית
מערכת הגפן, 05/05/2008 - 17:06
מגזין המושבות ממשיך בסדרת "כתבות הפרופיל" על אודות היישובים שבאזור. הפעם, בניגוד מוחלט לכל המקומות שבהם ביקרנו, מדובר ביישוב היחידי (בארץ) שמנוהל על ידי חברה פרטית וההתרשמות מוצגת לפניכם ב-1400 המלים הבאות:
סיור בקיסריה דומה במידה מסוימת לביקור בחוץ-לארץ, אם מתעלמים מן הדרך אליה ומהשילוט העברי, ואולי גם משכנותיה. בתוך דקות ספורות נקלע המבקר למתחם שנראה כאילו הועתק משכונת יוקרה אמריקנית או מערב אירופאית, ואם מתאפשר לו הדבר (יש כבר סוג של "משטרה פרטית" ביישוב...) עשוי הוא להזין מבטו בעשרות חווילות-ענק, חלקן מוקפות חומה וטובלות בירק ובבריכות שחיה.

לטיסיה בק Laetitia Beck
לטיסיה בק
Laetitia Beck
קיסריה הצליחה לרכז אל "תחום המושב" שלה חלק מן העשירון העליון של עשירי המדינה שמצאו בה את חלקת חלומותיהם, לצד משקיעים זרים שהקימו בה סוג של שכונת יוקרה קליפורנית.

מתחם המגורים הענק הזה משתרע על שטח שמוקף משני עבריו ביישובים המבליטים עוד יותר את עושרו: מצד אחד אור-עקיבא, עיר שרק לאחרונה החלה לעשות קולות משכנעים של יישוב מתפתחת ומודרני, והכפר ג’סר-א-זרקא מן הצד האחר, סוג של חדרון חברתי-כלכלי בחצר האחורית של המדינה.

ברבות הזמן לקיסריה התהוותה בעיה עם השכנות לג’סר-א-זרקא, ועד מהרה נמצא הפתרון בדמות סוללת-עפר ארוכה וענקית החוצצת בין שני היישובים.

האמתלא המקומית להקמת הסוללה נעוצה ברצון להקטין את עוצמת הרעש הבוקע מהכפר ועל כן הוגדרה החומה כ"סוללה אקוסטית", אבל תושבי קיסריה שהם פחות אנינים הגדירו אותה כסוג של "חומת הפרדה" שתכליתה להגן עליהם מפני הגנבים המגיעים למתחם הווילות מתוך הכפר השכן.

החיכוך בין חלקה הצפוני של קיסריה לבין ג’סר-א-זרקא עשוי היה לפרנס כותרות פוליטיות שמנות בתקשורת הארצית ומן הסתם היה נודף מהן ריח רע מאוד, אלא שלעת עתה נשמר בחזית הזאת סוג של שקט מדומה, עד שבבוא העת (ובקרוב...) תתרחש שם התפוצצות בלתי נמנעת, שהרי מדובר בנקודה הטעונה ביותר שבה נפגשים העשירים ביותר עם העניים ביותר ואין נוסחה בדוקה מזאת ליצירת מרעום השהייה נפיץ...

בין קיסריה לבין אור-עקיבא אין אלא כביש שמשני עבריו מצויים הרבה מאוד שליחים של רצון טוב.
מדובר בשכנות טובה בין שני דיירים החולקים פיסת קרקע משותפת מתוך הכרה הדדית שלפיה נגזר עליהם להמשיך ולחיות זה לצד זה לנצח.


מתוך כך נוצרה גם ההכרה ההדדית זה במעמדו של זה, ואם להוסיף לכך מערכת משומנת היטב של יחסי ציבור (משפחת וייצמן...), אפשר אולי להבין שאור-עקיבא כבר לא "מאיימת" על קיסריה, ובמידה לא מבוטלת גם ההיפך נכון.

עד כמה שישמע הדבר מוזר, קיסריה אינה "יישוב" במובן המקובל והידוע של ההגדרה הישראלית. מדובר ביישוב היחידי בארץ שמנוהל על ידי חברה פרטית - "החברה לפיתוח קיסריה", אף על פי שמקום מושבו בטריטוריה של המועצה האזורית חוף-הכרמל.

מדובר בסוג של אוטונומיה אשר שורשיה נטועים עמוק בתולדות הארץ, ועמוק עוד יותר בחשבונות הבנק של משפחת רוטשילד המפורסמת.

קיסריה
קיסריה
תחילתו של דבר בתרומה ענקית של "הנדיב הידוע" רוטשילד, שתרם קרקעות רבות להקמת יישובים שונים בארץ. במקרה הזה ציווה ג’יימס דה-רוטשילד הנכד לממש את צוואתו ובמקביל לתרומותיו הנדיבות, להקים קרן שתכליתה לקדם ולפתח חינוך, תרבות ורווחה. על פי הגישה העסקית הזאת, מקורותיה של הקרן, על פי ההסכמים שנחתמו, יהיו המקרקעין בקיסריה שהקרן תפתח ותשביח.


בשנת 1952 הקימה חברת "פיק"א" את "החברה לפיתוח קיסריה" שהפכה בעצם להיות הזרוע המבצעת של קרן רוטשילד, וכך הונחו היסודות להקמתה של קיסריה החדשה.

לפני כ-6 שנים מונה אברהם ביגר לשמש נציג הברון רוטשילד בארץ והיה לסגן יושב-ראש "החברה לפיתוח קיסריה". ביגר מינה את אסא אברמסקי לתפקיד המנכ"ל ועד מהרה הפך המנגנון הזה לגוף פרטי המנהל את המקום.

"קרן קיסריה" תרמה כ-100 מיליון ₪ לפיתוח יישובים שונים, ומן התרומה הזאת נהנו גם ג’סר-א-זרקא ואור-עקיבא השכנות. קיסריה, שהצליחה לדלג מעל למשוכות הבירוקרטיות המקובלות בישראל, הפכה אפוא ליישוב בתחומי המועצה האזורית חוף-הכרמל, אבל בניגוד לכל מקום אחר בארץ, היא אינה רשות מוניציפלית אלא חברה פרטית!

יכול מאוד להיות שדווקא הדוגמה של קיסריה תנחה בעתיד את האפשרויות הגלומות ביישובים שאינם יונקים מעטיניה של המדינה, ואולי יהיו כאלה שיעדיפו להפרד לחלוטין מן "השלטון המקומי" ולהתנהל באופן עצמאי, ובעצם "להיות כמו קיסריה".

התהליך הזה, אם יתרחש, תלוי כמובן בעצמה הכלכלית של היישוב וביכולתו לשאת עצמו כלכלית ולגייס די גייסות פוליטיים בכנסת לגיבוי התהליך.

עד שזה יקרה (אם בכלל), מדובר ביישוב המתנהל כגוף פרטי אוטונומי: התושבים אינם משלמים ארנונה אלא דמי-שרותים, ו"החברה לפיתוח קיסריה" אשר מונה כ-80 עובדים מורכבת ממנכ"ל ועוד 4 חברי הנהלה.

ניהול החברה מקיף וכולל בתוכו לפחות ארבעה אגפים מרכזיים: אגף העוסק בייזום ובפיתוח, אגף הכספים, אגף השירותים והנכסים והאגף האמון על קהילה - ספורט ונמל קיסריה.

האגפים הללו עוסקים בפיתוח שכונות חדשות, בהקמת מכון התפלה, בפיתוח תיירות, בפארק העסקים והתעשייה, בגינון, אשפה וביוב.

בתוך כך מנהל ביישוב בית-ספר יסודי, בעוד שחטיבת הביניים וביה"ס התיכון מתנהלים במעגן-מיכאל ומצויים תחת כנפי שירותי החינוך של המועצה האזורית חוף-הכרמל.

כבר מתוך כך אפשר לצייר את קווי המתאר המאפיינים את קיסריה המודרנית: יישוב המתנהל על פי אמות מידה שונות שאין בו שום סימן האופייני לרשות מוניציפלית מקובלת, וכל זאת על פני שטח עצום המשתרע על פני אלפי דונמים!

קיסריה נהנית לא רק מאוטונומיה ייחודית ומאוכלוסיה המדורגת אי-שם בפסגת החתך הסוציו-אקונומי בישראל, אלא גם ממכמנים ואוצרות נוספים.

"פארק העסקים והתעשייה - קיסריה" מצוי אמנם הרחק למדי מן היישוב עצמו ונושק לפרדס-חנה בעודו פוסח על אור-עקיבא. מצויות בו כ-150 חברות ועובדים בו כ-4500 איש. מדובר במתחם תעשייתי, מודרני ומצוחצח שסביבת העבודה שלו מדיפה ניחוחות מובהקים של מחשוב מתקדם באולמות ייצור שדומים למעבדות סטריליות.

אם קיימת נקודת חיכוך עתידית שעלולה להעכיר את יחסי קיסריה / אור-עקיבא, היא מצויה כאן, ב"פארק העסקים והתעשייה".

ראש עיריית אור-עקיבא, שמחה פסחוב, אינו מסתיר את כוונותיו להרחיב את גבולות השיפוט של עירו ולספח את המתחם הזה לתוך גבולותיה העתידיים של אור-עקיבא, כמו גם את קיסריה עצמה, אבל על כך בהמשך...

קיסריה מחזיקה גם במבנים היסטוריים רבי ערך וחשיבות שהפכו ברבות הזמן לאתרי תיירות פופולריים. ההיסטוריה של קיסריה נטועה עמוק-עמוק בתולדות הארץ הזאת: פסלים מן המאה ה-2 עקבות הצלבנים, הורדוס, אמת-המים ("האקוודוק"), שרידי ארמון ביזנטי, וכל אלה פרוסים על פני רצועת חוף נדירה, שמורה, נקייה ומעוררת התרגשות נוכח הטיילת החדשה שנסללה מן המבצר הצלבני לכיוון דרום.

סמוך לנמל קיסריה שבו ביקרו אשתקד יותר מ-100 אלף מבקרים, מצוי כמובן ה"אמפיתאטרון" הכי מפורסם בארץ (עם כל הכבוד לבית-שאן...) שהפך מוקד עליה לרגל להופעות ענק גרנדיוזיות של מיטב האמנים בארץ.

המתחם ההיסטורי /תרבותי /אמנותי /תיירותי הזה משמש במידה רבה את "כרטיס הביקור" של קיסריה. יש בו שילוב נדיר של שרידים מן העבר הרחוק של חלקת הארץ הזאת, הוא שואב אליו מאות אלפי תיירים מהארץ ומהעולם, הוא נושק לים ומעורר התרגשות טבעית בלב כל מי שהיסטוריה, גל-ים ושקיעות רומנטיות על כוס-יין מרטיטים מיתר חבוי בנפשו.

מעבר לרומנטיקה מדובר בתעשיית התיירות הגדולה ביותר באזור: לא מכבר הושק פארק המים של קיסריה אחרי השקעה של 20 מליון ₪, ויודעי דבר צופים לו עתיד מזהיר.

"הגן הלאומי של קיסריה" חובק בכנפיו שטח עצום המציע למבקרים מגוון רחב של חוויות למטייל ולתייר, ואם לא די בכל אלה, יש לקיסריה גם מועדון-הגולף הכי נחשב בישראל, את "מוזיאון-רקנטאי", מרכז-ספורט, חצר-אמנים, פסיפס-ציפורים ואפילו את יקבי-קיסריה...

הפוטנציאל התיירותי של קיסריה עדיין עצום, וטומן בחובו גם אפשרויות להקמת בתי-מלון או "כפרי-נופש" ו"מועדוני-דייג", כך שלפחות מכוון הים צפויה לקיסריה החדשה והמודרנית עדנה מתמשכת גם בעתיד.

תושבי קיסריה ספונים בחווילותיהם מאחורי החומות ואמצעי האבטחה והמיגון המשוכללים. לאחרונה הם הקימו סוג של "משטרה מקומית" שתכליתה לסגור את הכניסות לשכונות, להציב "מחסומיות" ולבדוק כל כלי רכב המגיע למקום.

תהליך דומה צפוי להתרחש בקרוב ביישובים נוספים באזור, אות וסימן לייאוש הנובע מאזלת ידה של המשטרה (קיסריה "שייכת" למשטרת חדשה...) להגן על התושבים ועל רכושם.

אלא שבכל הגלויה הצבעונית והפסטורלית שציירנו כאן, אפשר כבר לזהות גם צללים המאיימים על המקום, וזאת מעבר לדאגה לרכוש שכאמור נמצא לה כבר פתרון. בקיסריה שומעים היטב את הקולות הבוקעים מעיריית אור-עקיבא, שם שוקדים על הצעדים שתכליתם אולי "לבלוע" את היישוב.

תכניות הפיתוח של אור-עקיבא כוללות בין היתר חיבור העיר לכביש-2 (חיפה-ת"א) באמצעות מחלף, ופירוש הדבר הוא החדרת חלק מעורק התחבורה הסואן לתוך קיסריה, עניין לא פשוט כשלעצמו.
כמו כן הזכרנו כבר את רעיון סיפוחו "פארק העסקים והתעשייה" לשטח השיפוט של אור-עקיבא, ועוד לא נאמרה המילה הראשונה בדבר הרעיון לפיו תהפוך קיסריה לחלק אינטגרלי ובלתי נפרד של אור-עקיבא...

לא בטוח שהתכנית הזאת תתממש בקרוב, אבל די בקולות המדברים בה כדי להדיר שינה מעיני קברניטי "החברה לפיתוח קיסריה", ודי ברור כי התהליך הבלתי נמנע הזה, סופו להתרחש בעתיד.

קיסריה תעמוד בעתיד הלא רחוק באחד המבחנים היותר מורכבים שידעה בעידן החדש שלה, והפעם תלויות התוצאות במידה רבה בכוחות אחרים שמחוצה לה ולא ביכולותיה.

הנה כי כן "אוטונומיה קיסרית" בסכנה...

בקיסריה עינו את רבי עקיבא למוות. דברי ימי קיסריה מתחילים במאה ה-3 למניינם כאשר הקים מושל ציון נמל ויישוב במקום שנקרא על שמו "מגדל סטרטון" (במקור העבר: "מגדל שרשן"). אלכסנדר ינאי כבש אותה אלא שהיא עברה לידי פומפיוס שחידש את מעמדה העצמאי והיא שוקמה ע"י גביניוס.
הקיסר אוגוסטוס העביר את המקום לשלטונו של הורדוס שפיתח אותה, בנה בה עיר ונהל גדולים ואף קרא אותה ע"ש הקיסר ומכאן "קיסרי". המלך אגריפס מת בעיר שהיתה הגדולה והמרכזית בימי רומי וקיסרות ביזאנטיה. רוב תושביה היו נכרים אבל היתה בה גם קהילה יהודית גדולה ועשירה. ההתנגשויות בין היהודים לנכרים בעיר היו ראשיתה של המלחמה בין רומי ליהודים. קיסריה שימשה מטה ראשי לאספסינוס וטיטוס ונשארה מקום מושבם של נציבי רומי.

במרד שמעון בר-כוכבא עינו בקיסריה את רבי עקיבא למוות. משום מה אין בקיסריה אזכור כלשהו לפרק זה בתולדותיה וחבל...

מי ומי בקיסריה?

13 שכונות יש בקיסריה. עד לא מכבר היו ממוספרות ולפני שנה קיבלו שמות שונים כשרחובותיה של כל שכונה נגזרים משמה.

לא מעט מפורסמים מתגוררים בקיסריה ובהם: דן שילון, יורם ארבל, אורית פוקס, יוסי הררי, איתן וורטהיימר, שליט, מוטי גלעדי ואסנת וישינסקי ועוד... [רבים מהם תוכלו למצוא ב רשימת ה 100 של מגזין המושבות]
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }