נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מורה לחיים
6 למאי 2008
מורה לחיים
לירון גורפינקל, 06/05/2008 - 10:53
מוישיק לרנר- "הקשת בענן..."
איך אגדיר את מוישיק? איש חינוך? מנהל בית ספר "קשת"? מוביל אנשי חינוך יוצאי דופן בגישתם החינוכית? אף הגדרה אינה נכונה מספיק על מנת לתאר את האדם המרשים והחביב הזה ששם לו למטרה את חינוכם של הילדים. בוודאות אוכל לומר, שמעולם לא פגשתי מנהל כה אהוב ואהוד על כלל תלמידיו.

בזמן פגישתנו סיירנו בבית הספר והיה מדהים לראות שברגע שרואים אותו, מיד מתקבצים סביבו מכל עבר עוד ועוד תלמידים. הוא מחייך אל כולם, שואל לשלומם, התלמידים מחבקים אותו, קוראים לו בשמות חיבה ורוצים בקרבתו - ממש מעריצים קטנים.

אז איך הכול התחיל...

מוישיק לרנר נולד בזכרון-יעקב כבנם השלישי והצעיר של אריה ודבורה לרנר. משפחתו של אביו ומשפחתה של אמו, משפחת שפירא ומשפחת בלום, הן ממשפחות המייסדים והיו מהמשפחות הראשונות שעלו לזכרון-יעקב בשנת 1882.

מוישיק למד בביה"ס היסודי "נילי" במושבה ובבית הספר התיכון האזורי בפרדס-חנה, כמו מרבית חבריו במושבה. בצבא שירת כקצין ב"תותחנים" ובזמן מלחמת יום הכיפורים שירת בתעלה. לאחר שחרורו מצה"ל למד כלכלה ומתמטיקה באוניברסיטת ירושלים, ובנוסף גם היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. עם סיום לימודיו היה זה אך טבעי שמוישיק יצטרף לאביו בניהול המשק החקלאי המשפחתי הגדול.

לימים נישא לאילנה, בת כרכור, ונולדו לזוג שלושה ילדים: חמוטל בת 27, דפנה בת 25 וחצי ואיתמר בן 17, שלושתם למדו בבית הספר "נילי" במושבה. מוישיק עסק בחקלאות במשך 20 שנים שבהן המשק גדל והתרחב והפך למשק חקלאי גדול, והמצב הכלכלי המשפחתי היה איתן.

מוישיק מספר: "תמיד התעניינתי בחינוך. חלק מחברי הילדות שלי הקימו את ביה"ס הדמוקרטי בחדרה ואני הסתקרנתי, באתי לבקר, ראיתי כי הרעיון החינוכי מוצא חן בעיניי, וביקשתי ללמד בביה"ס הזה. כך, במקביל לעבודתי כחקלאי, לימדתי מתמטיקה, היסטוריה וערבית מדוברת, השפה שרכשתי בבית".

בנותיו הגדולות של מוישיק, שלמדו באותה עת ב"אורט השומרון", "נדבקו" בהתלהבותו של אביהן וביקשו ללמוד בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. כך עברו הבנות לבית הספר הזה ובעקבותיהן גם הבן הצעיר, שלומד שם גם היום.

אז החליט מוישיק לעשות את השינוי בחייו, ולהפוך מחקלאי למחנך.

"לאחר שעבדתי עם אבי במשך 20 שנה, החלטתי לעזוב את המשק ולהתחיל לעסוק בתחום שתמיד אהבתי, ואבי תמך בהחלטתי ללא סייג. בדיעבד מסתבר שההחלטה לעזוב את המשק בנקודת הזמן ההיא היתה נבונה, והמשק נסגר עוד לפני המשבר הגדול בחקלאות."

אני מבקשת ממוישיק לספר לי איך בעצם נולד בית ספר "קשת".

"יום אחד פגשתי את משה איבגי (כן, כן, השחקן... תושב זכרון-יעקב), שאותו הכרתי עוד בתקופת השירות הצבאי שלי. איבגי סיפר לי על בתו דנה שלומדת בבית הספר הדמוקרטי בתל-אביב ושאל מדוע שלא יוקם בית ספר כזה גם כאן בזכרון - ומנקודה הזו בעצם התחיל הכל. בינואר 2001 התאספו בביתו של משה איבגי כעשרים משפחות והוחל תהליך הקמת בית הספר. הדבר שאפיין את תהליך ההקמה היה מחויבותם של כל האנשים שהיוו את הקבוצה המייסדת לעבודה הנדרשת: פגישות רבות לתוך הלילה, סיורים, קריאת חומר, איסוף חומר ודיונים אין-סופיים על דרכו ועל דמותו של בית הספר הרצוי. מחויבותנו תורגמה לעבודה קשה ולהשקעת אנרגיה גדולה מאד, ובעיני זו הנקודה החשובה ביותר".

"במהלך זמן ההקמה פעלה הקבוצה על פי מסגרת עבודה מסודרת. בשנה שקדמה לפתיחה, גם אני וגם ענבר אביטל (שנבחרה למנהלת הראשונה של בית הספר ואשר אותה מוישיק החליף (ל.ג). עזבנו את עבודתנו ועסקנו אך ורק בהקמת בית הספר. פעלנו מתוך מחויבות גדולה מאד והשקענו בכך ימים ולילות...

חלפה כמעט שנה מאז הפגישה הגורלית עם איבגי ובתקופה הזו נבנתה התשתית: גויסו משפחות, נערכו סיורים בבתי ספר דמוקרטים אחרים ונכתבה תכנית שבמסגרתה גובשה דמותו של בית הספר. חשבנו על הכל, כולל הבעיות הבירוקרטיות שאנו עלולים להיתקל בהן, על הפתרונות לבעיות ועל התגובות."

התכנית פעלה כמתוכנן כמעט ללא שינויים. נקבעו תפקידים, מוינו מורים ונכתבה החוקה שחרטה על דגלהּ מספר עקרונות שעל פיהם אנו פועלים, למשל: מקצועות בחירה ומקצועות חובה, מהות היחסים בין הילדים למבוגרים, חברתיות בית הספר אל מול הקהילה ועוד. בית הספר בחר את דרכו הייחודית. המודל עצמו הוא אקסקלוסיבי שלא הועתק מאף אחד אחר, ועד היום הוא כמעט ולא השתנה.

הכשל היחיד שנתקלו בו היה מציאת המקום. ע"פ התכנית החל תהליך חיפוש אחר מבנה לבית הספר במועד, אך כחודשיים לפני תחילת שנת הלימודים עדיין לא נמצא המקום הראוי. לבסוף נמצא בית לשכן בו את בית הספר ושנת הלימודים הראשונה נפתחה כשבית הספר מונה 73 תלמידים מגיל גן חובה ועד כיתה ז’. בחודש ספטמבר הקרוב ילמדו בבית הספר כ-210 תלמידים וישנם עוד כ-100 תלמידים המעוניינים להיכלל בביה"ס, אך כרגע אין מענה לבקשתם.


הדבר הטוב ביותר שקרה לבית הספר, שדווקא לא היה מתוכנן, הוא הצטרפותן של משפחות דתיות לבית הספר.

מוישיק: "בהתחלה היו הרמות גבה, ישיבות סוערות, קולות ספקניים. אבל התחלנו לעבוד, שמענו הצעות, נערכו שיחות אישיות וקבוצתיות והוחלט שהילדים מתקבלים. ההחלטה הזו שינתה מהותית את בית הספר והמשפחות הדתיות הינן חלק בלתי נפרד מההוויה הבית ספרית. זו ההצלחה הגדולה של בית הספר!
קיבלנו תמיכה מ"רשת מיתרים", ארגון ירושלמי המסייע לעמותות שמשלבות בין חילוניים ודתיים, והוא עוזר לנו עד היום".

אני שואלת את מוישיק, מה דעתו על מערכת החינוך בארץ.
מוישיק: "הבעיה של מערכת החינוך היא שלא עוסקים בלמידה אלא בהשגת תוצאות במבחנים. הכל נמדד במספרים או בתוצאות על נייר: מבחני מיצ"ב, מבחני בגרות וכדומה. נראה שהמטרה האמיתית של המערכת היא להעביר את החומר שצריך ולא ללמד באמת.

אנו מנסים להתמודד עם הבעיה, וניתן לראות את זה במערכת השעות בבית הספר. אצלנו כשליש מהשעות השבועיות נועדו לחינוך: שיחות, פעילויות חינוך, פעילויות חברתיות. במערכת החינוך הרגילה מקצים לכך שעה שבועית אחת בלבד".

"בבית ספר "קשת" מושם דגש רב בראש ובראשונה על הטיפול הרגשי בתלמיד ועל הערכים שאותם מנחילים לו. לטעמנו, ללא שני אלו לא מתקיימת למידה!"

"לדעתי למערכת החינוך הקונבנציונלית אין דרך, והיא איננה פועלת להשיג את המטרות שהיא מכריזה עליהן".

מוישיק מספר לי סיפור אמיתי הממחיש את הבעיה, וכך היה:

"בשכונת ג’סי כהן בחולון, שכונה הידועה כשכונת מצוקה, הוקם בי"ס דמוקרטי על ידי משרד החינוך והעירייה. התבקשתי להגיע ולעזור, ואמנם הגעתי ופגשתי מורות מפוחדות. כששאלתי אותן מה לדעתן הדבר הכי חשוב שהתלמידים צריכים, ענו המורות שכיוון שבבית הספר יש תלמידים רבים המגיעים ממשפחות הרוסות וממשפחות קשות יום, הדבר החשוב ביותר הוא לתת חיבוק, ליטוף ולהתעניין בשלומם בבוקר. לשאלתי כמה זמן הן מקדישות לכך ענו המורות: 5 דקות!!! הדרכתי אותן שלא צריך לקצוב את הזמן, שידברו עם התלמידים כמה זמן שיידרש, אפילו שעה ושעתיים כי זה יותר חשוב מ"להספיק את החומר". המורות לא האמינו שניתן לעשות את השינוי הזה בבית הספר. ואכן, בסיומה של אותה שנת לימודים ביקשו כל המורות העברה לבית ספר רגיל והנהלת ביה"ס היתה צריכה להשיג צוות מורים חדש לגמרי".

בעיה נוספת של המערכת, לדעתו של מוישיק, היא חוסר יכולתה למיין מורים: "אחרי שמורה מתקבל לעבודה ומקבל קביעות, לעתים מתגלה כי הוא אינו מתאים אבל אי אפשר לפטרו, וכך הוא נשאר במערכת. לעומת זאת מערכת המיון בבית הספר "קשת" היא יסודית מאד: ראשית ממיינים על פי קורות החיים. אלה שנמצאו מתאימים מוזמנים לסדנת מיון ומי שעובר את הסדנה, מוזמן לשני ראיונות ומתבקש להעביר שיעור לדוגמה".

כיצד אתה רואה את קשת בעתיד?


"מה שאני רואה זו דעתי האישית. אני רואה את בית הספר גדל וצומח וכולל את כל שכבות הגיל מגן חובה ועד סוף התיכון. בית הספר יהווה מקום נהדר לילדים ולמבוגרים להתפתח. אנחנו פועלים למצוא קרקע או מבנה קבוע לבית הספר, וכאן ראוי לציין את עזרתו של ראש המועצה, מר אלי אבוטבול, העושה כמיטב יכולתו לעזור".

יש לך תחביבים?

"אני אוהב ללמוד בקבוצות של לימוד יהדות".
מוישיק ממשיך ומסביר: "הקמתי כמה קבוצות למידה כאלה שבהן מתאספים כ-15 אנשים ולומדים יום בשבוע יהדות עם מדריך מבית המדרש "אלול" בירושלים. כל הלומדים מחויבים למסורת היהודית, לתרבות ולערכים. כל אחד מחויב בצורה המתאימה לו, וכל אחד בקבוצה יודע שחברו חושב אחרת.
הקבוצה האחרונה שהקמתי היתה בפרדס-חנה ואני מקווה שבשנה הבאה תיפתח קבוצה כזו גם בזכרון-יעקב.


אני מבקשת ממוישיק איזה משפט לסיומו של ערב מרתק.

מוישיק מצטט את הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס האומר שבמקום שהחברה תהיה מבוססת על ההנחה שאדם לאדם זאב, מן הראוי שהחברה תהיה מבוססת על ההנחה שאדם פועל למען הזולת והחברה ונמנע מלתקוף אחרים. כך נבנה בי"ס "קשת" המחנך את תלמידיו על הנחת היסוד שהדבר החשוב מכל הוא אכפתיות ואמפטיה לזולת.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
עובדים מצטיינים לשנת 2020
’הגל השני’ בחוף הכרמל: המועצה מספקת פתרונות יצירתיים לתושבים
בזכרון יעקב לא דורכים על צואת כלבים

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }