נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > טיול שורשים למשפחת בן – שבת מזכרון - יעקב
6 למאי 2008
טיול שורשים למשפחת בן – שבת מזכרון - יעקב
יהודה בן שבת, 06/05/2008 - 12:22
יהודה בן שבת היה בן 8 כשעלה ממרוקו לארץ ישראל. הוא הגיע עם משפחתו לזכרון- יעקב וחלם לחזור לבית בו נולד, לרחוב בו שיחק כילד, להריח שוב את ריחות ילדותו.
לפני שלושה שבועות חזר יהודה בן שבת ממסע השורשים שערך ואתם מוזמנים להצטרף למסע המרגש. בטיול מאורגן שכלל 11 זוגות, הצטרפו גם יהודה ואתי בן שבת מזכרון- יעקב. יהודה הוא היחידי שנולד במרוקו והיחידי שידע בוודאות שהחבר’ה עומדים לבקר במדינה מופלאה ומלאה בריחות, צבעים, טעמים ונופים עוצרי נשימה.

יהודה מספר: כשנחתנו בקזבלנקה, פגשנו את אנשי הביטחון המרוקאים. הפנים של כולם קפאו מפחד, הבטחתי להם שעוד רגע נחתום על הדרכון והפנים של כולם ישתנו ונפגוש אנשים נוספים, אחרים. ואכן, עם החתמת הדרכון, בירכו אותנו אנשי הביטחון ב"ברוכים הבאים לארץ המגרב".

כשהגענו למלון, קיבלו את פנינו מלצרים מחזיקים מגשים עם מופלטות חמות ותה טעים. התארגנו בחדרים ויצאנו לסיור בעיר הגדולה והמופלאה.

ביום הראשון ביקרנו במסגד חסן השני הענק והמפואר, בבית הירייה של קזבלנקה המדהים וברובע החובוס עם הקונדיטוריות המרוקאיות. פגשנו אנשים חמים שברכו אותנו בברכת "ברוכים הבאים למדינה", והחזרתי להם ברכה בשפה הצרפתית או במעט המרוקאית שידעתי. כך מיד נפתחות השיחות ש"המדינה שלנו פתוחה ומברוכת, ואתם - תביאו אתכם עוד יהודים לביקור במולדת". בהמשך הסיור ברובע היהודים הגענו לשכונה חדשה, יפה ומטופחת הנמצאת על שפת הים. האנשים שגרים בשכונה הזו סיפרו לי שגרים באזור זה המון יהודים, אפילו ראשי קהילה.

עצרנו לארוחת הצהרים, ארוחת קוסקוס וכל מיני מטעמים שמזכירים לי את האוכל של אמא בארץ, ולאחר מכן נסענו לביקור בשווקים. לאחר יום של הנאה דילגנו לעיר רבט, עיר הבירה של מרוקו, ומיד פנינו לארמון המלך ומשם לנהר, שעל גדותיו ישבו להם זוגות רומנטיים, השמים היו ורודים ומראה הים הרגיע.

למחרת בבוקר ביקרנו בשלה, ראינו את החסידות בתוך הקן עם גוזליהן, ומשם נסענו למוזליאום מוחמד החמישי. ביקרנו במסגד המדהים ביופיו שנבנה על ידי יעקב אל מנצור בשנת 112, ומשם נסענו לבירת הרומאים במערב הנקראת יולוביליס. לאחר סיור מעלף פנינו אל הדרך לעיר הירוקה מקנס. סיירנו בבאם אל מנצור (שער אל מנצור) ומולאי אימעיל מן השושלת שעדיין שולטת במרוקו.

כלום לא עזר לחברי מהקבוצה - אילצתי את המדריך לערוך סיור במלם היהודי (שלא היה מתוכנן), והתמזל מזלנו ואיתרנו שני גברים יהודים שגרים וששומרים על בית הכנסת היחידי הקיים שם. ההתרגשות עבורם היתה גדולה, זכינו להכנס לבית הכנסת ואף בירכו אותנו.

לאחר סיור בשווקים של מקנה נסענו לעיר פס, וכמובן התארחנו בבתי מלון מפוארים ביותר שלא מביישות את בתי מלון בארץ, הנוף של הכניסות והחדרים פשוט מרהיב.

למחרת בבוקר ערכנו סיור נפלא בסמטאות, משם לחצר הענקית של צביעת העורות (מדהים לראות איך נעשית עבודת הצביעה, זו עבודת כפיים קשה).

לאחר מכן ערכנו סיור ענק במפעל של הקרמיקות והפסיפס וראינו את כל התהליך עד הסוף. אחרי ארוחת הערב הגענו לחפלה מרוקאית. להקות הברברים ורקדניות המרוקאיות עשו את הערב נפלא.

למחרת יצאנו לנסיעה ארוכה לחלקה הדרומי של מרוקו. חצינו את האטלס דרך התיכון עם העיר איפראן הצרפתית, עיר תיירות מדהימה. הגענו אל אתר הפולחן העתיק ובו ירדנו לנהר הזיז. לאחר מכן הלכנו לנאות הזיז כשירח שמנמן מתנוסס בשמיים. בלילה הגענו לעיר ארפוד.

ההשכמה הייתה ב-3 בבוקר - יצאנו מהמקום במשך כשעתיים, וחיכו לנו צוותים ברברים עם גמלים. רכבנו על הגמלים לעבר הדיונות בחול של הסהרה, סיור מעלף והמשכנו את דרכינו לריסאני.

ערכנו סיור בשוק בארפוד, ומשם ירדנו לעמק הטודרא ולקניון המלהיב. ההתלהבות של החבר’ה מהמקום האדיר הזה הייתה מדהימה, והם פתחו בשירה. משם המשכנו ללינה בעיירה טינעריר. למחרת בבוקר יצאנו אל תוך העמק הדאדס, ומשם הגענו לסיור וללינה בעיר וורזאזאי (עיר הסרטים). ההתרגשות בקבוצה הייתה גדולה, ואני התרגשתי במיוחד, שכן הנה התקרבנו לעיר מארקש, שבה תכננתי למצוא את הבית שבו גרתי לפני עלייתי ארצה, עוד בהיותי ילד.

כמובן, הדרך היתה ארוכה (דרך טיזיאין טיסקה), היה מעבר לנופים מחורצים ודרמטיים, ולקראת הצהריים הגענו למראקש, העיר האדומה. תחילה הכרנו את השוק הענק והמדהים, גמע אל פנה, ומשם נסענו למלון המפואר ROYAL MAGAOLOR.

למחרת בבוקר ערכנו סיור ג’יפים ודהרנו לתוך העמק האוריקה, שנמצא מדרום למראקש. לפני כן הגענו לקבר הצדיק הקבור שם, רבי שלמה בן לחנס. יהודים רבים הגיעו באותו יום לאתר והיתה ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. זהו יום חשוב למבקרי קברי צדיקים הקבורים במרוקו.

התרגשנו מאוד כשחבר מהקבוצה, פרופסור להיסטוריה, מנהל בי"ס לשעבר, אדם חילוני, לקח לרגע ספר לידיו ופתח בשירת בר יוחאי. זה היה מדהים ומרגש עד דמעות, העובדה שביום מסוים מתאחדים כולם במקום אחד ופותחים בשירת בר יוחאי, מהתחלה ועד הסוף.

מעמק האוריקה דהרנו ועלינו בין מעלי ההר לכפר סיט פטמה, והלכנו במסלול יפה עד להר הפסגה. צעירים וצעירות נחו להם כשהם מעשנים נרגילות, והיו דוכנים מלאים בדובדבנים ובתאנים. למעלה, בפסגה, צפינו בעמק מיוחד במינו, וכמובן לקראת הערב חזרנו חזרה לעיר מרקש והתכוננו למופע הגדול, ובו שילוב של להקות של צעירים וצעירות (ברברים-שלוחים) שמרקידים את כולם אותנטי עם מוזיקה ברברית.

למחרת בבוקר סיכמתי עם המדריך שאני מתנתק מהקבוצה והולך לבדי לחפש את הבית שבו גדלתי. אתי, אשתי נשארה עם הקבוצה ואני הבטחתי להיות בקשר טלפוני עם המדריך במשך כל זמן היעדרותי.

ביציאתי מהמלון עצרתי מונית וביקשתי מהנהג שייקח אותי לאחד מבתי הספר שבו למדתי. המונית הורידה אותי ליד בית הספר, וכשנכנסתי הרגשתי אמנם שחל שינוי, אבל את הכיתות זכרתי! לקראתי בא מישהו ששאל אותי בצרפתית במה הוא יכול לעזור לי, בירכתי אותו. סיפרתי לו שלפני 47 שנים, בהיותי ילד בין 8, למדתי פה. אתם לא מתארים לעצמכם איזו התרגשות זו הייתה - הוא בירך אותי בחיבוק גדול והתלווה אלי לכיתות. ברגע שאיתרתי את הכיתה שבה למדתי, נכנסנו אליה והוא ביקש מהתלמידים לעמוד ולברך אותי. אין לתאר את דמעות השמחה וההתרגשות שאחזו בי. כמובן החזרתי להם בברכה, ונפרדנו בנשיקות וב"ה נתראה בפעם הבאה. לקחתי את שמו ואת כתובתו של האיש, וכששבנו ארצה החזרתי לו מכתב הוקרה.


המעניין בברכת הילדים, הוא שבירכו אותי ב"ברוך הבא לבית ספרנו, מודים לך ומחזקים אותך על שלא שכחת אחרי 47 שנים מאיפה באת". הם שאלו אותי שאלות, כגון בן כמה אני, כמה ילדים יש לי ובמה אני עוסק - זאת היתה תחילת יום נפלאה להמשך סיורי לבד בעיר מראקש.

מבית הספר המשכתי לצעוד לכיוון בית הכנסת, לבדוק אם הוא קיים או לא (שאלתי כמה אנשים ואלה עזרו לי להגיע אליו). נכנסתי לחצר בית הכנסת ושוב צמרמורת אחזה בי, כיוון שסיפרו לי שישנו יהודי אחד, רבי דוד, שמישהו כבר רץ להודיע לו שישנו יהודי מישראל (אני) שבא לבית הכנסת. מיד הוא הגיע. הבטתי בו ונדהמתי שפניו, משום מה, מוכרים לי. שאלתי לשלומו והאם הוא לבד, וענה לי שישנם שני יהודים בודדים שגרים בתוך חצר בית הכנסת. אמרתי לו שאני בדרכי לבית העלמין, ומשם לראות את הבית שבו גרתי, והבטחתי שאחזור אליו עם כל הקבוצה.

המשכתי את דרכי לבית העלמין של העיר מרקש, התקבלתי בברכות חמות והסתובבתי לבד בין קברי הצדיקים. לאחר מכן נכנסתי למלח (המלח זהו מקום שהיו גרים בו במרוכז כל היהודים), ושאלתי את האנשים המבוגרים על הרחוב שלי, והם כיוונו אותי ישר לכתובת של הבית!

מיד זיהיתי את הרחוב ואת הכניסה לבית. רועד כולי התקרבתי לכניסה, וכשפתחתי את הדלת זיהיתי את הבית לפי התמונות שבחלומי. שמחה גדולה אחזה בי, ואשה צעירה ניגשה אלי, בירכה אותי ושאלה אותי איך היא יכולה לעזור לי. אמרתי לה שלפני 47 שנים זה היה הבית שלנו, והראיתי לה את התמונות שבידי. היא ביקשה ממני שאחזור בצהרים כשבעלה יהיה בבית.

ההתרגשות היתה עצומה! מיד התקשרתי למדריך וסיפרתי לו שאכן איתרתי את הבית ושרק בשעת הצהריים נוכל להגיע אליו. התקשרתי גם לאמי, ובישרתי לה שאני נמצא כרגע ליד הבית שלנו, ומהצד השני שמעתי אותה בוכה מאושר, זו היתה חוויה גדולה ומרגשת.

יצאתי מהמלח אל הרחוב, וזכרתי שהיו לנו קרובים שגרו בו. שאלתי אנשים מהסביבה, סיפרתי שגר במקום הזה רופא שיניים ששמו בן-שבת ושאלתי האם הוא עדיין פה, או שמא בצרפת. ענו לי שהוא עבר מקום מגורים, ושהם יכולים לקחת אותי אליו. עוד הפתעת חיים - בן דוד שלא פגשתי 45 שנה, זכיתי לפגוש אותו בחיבוקים ובנשיקות! לא יכולנו אפילו לדבר זה אל זה אלא רק לראות אחד את השני, השנים עשו את שלהן. הייתי אז בן 8 והוא היה בן 25 שנה. הוא עזב הכל ולקח אותי לביתו בשכונת יוקרה במראקש.

לאחר כמה שעות נפרדנו, והצטרפתי לקבוצה על מנת לראות את הבית שבו גרתי יחד עם כולם. הגענו, ובעל הבית יצא אלינו ובירך אותנו בברכת "ברוכים הבאים". נכנסתי לחצר הבית וסיפרתי לו שהבית הזה היה שלנו והראיתי לו את התמונות. ראיתי שדבר לא השתנה לא הריצוף שבקירות, לא החדרים, אפילו החדר שבו ישנו אני ואחיי נותר ללא שינוי. ההתרגשות היתה עד דמעות, פשוט לא יכולתי להתאפק. הבטתי בפניהם של חברי הקבוצה וראיתי שכולם התרגשו ודמעות שמחה זולגות מעיניהם.

למחרת בבוקר המשכנו לסייר במראקש. ביקרנו במסגד קוטוביה והמשכנו לעיר אסיורה מוגדור - עיר מולדתי!

הגענו לנמל העשיר בסרדינים, ומשם נכנסנו למלח ולאט-לאט נעזרנו באנשים מקומיים כדי למצוא את הבית שבו נולדתי. להפתעתי, גילינו שהבית כבר לא קיים כיוון שנהרס וכיום השטח ריק. קיבלנו את זה בעצב, אבל התנחמתי בכך שיכולתי לראות את הבית במראקש. כמו כן, זכינו לבקר בקברו של רבי חיים פינטו, הרב המקובל של העיר מוגדור. לאחר סעודה חגיגית של דגי הסרדינים המשכנו בדרכינו לעיר ספי, עיר מיוחדת במינה ביופיה - נמל דייג גדול ונופים יפים. משם המשכנו לעיר אלזדידה MAZAGAN, סיירנו בעיר ובנמל היפה, וביקרנו בבית הכנסת היחיד שנמצא שם - הנוף פשוט מדהים.

ומשם היינו בדרכנו לקזבלנקה, התחנה הסופית בחזרה לארץ.

חזרתי לארץ, שמח ונרגש לראות את הילדים באים לקבל אותנו בשדה התעופה. הלכתי לבקר את אמא שלי, הראתי לה תמונות ושוב ישבנו והתרגשנו. בשבילי זה היה לסגור מעגל בתקווה שבשנה הקרובה נצא לטיול משפחתי, אחיי ואחותי, לראות כולנו את הארץ היפה ממנה הגענו לכאן, לבית.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }