נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > לדפוק ת’ראש
25 ליולי 2008
לדפוק ת’ראש
מערכת הגפן, 23/07/2008 - 07:52
הפאבים באזורנו מפוצצים כל השבוע. כמה מהלקוחות הקבועים באים 4-3 פעמים בשבוע, משאירים מאות שקלים בכל סיבוב. אחרים, בעיקר חיילים, רק בסופ"ש. כל אחד נשבע שהפאב "שלו" הוא הכי-הכי. אז מה בכל זאת ההבדלים ביניהם?
היציאה לפאבים היא הבילוי המועדף בקרב הישראלים, בעיקר הצעירים. מדובר בתרבות שלמה שמבוססת על שתיית אלכוהול בצוותא.

תרבות השתייה כה השתרשה אצלנו, עד שיש צעירים המעידים על עצמם שהם עושים סיבוב פאבים אפילו שלוש פעמים בשבוע. אחרים שותים בבית כמויות רציניות לפני שהם יוצאים לפאב...
מספר עומר, 21, מבנימינה: "אצלנו בחברה’ נהוג להיפגש קודם באחד הבתים ולשתות במשך כמה שעות ורק אז לצאת כבר ’בראש טוב’ לפאב להתחיל את הערב באמת".
תרבות השתייה כה השתרשה אצלנו, עד שיש צעירים המעידים על עצמם שהם עושים סיבוב פאבים אפילו שלוש פעמים בשבוע

מדוע אנו כל-כך אוהבים לצאת לפאבים? אולי מפני שכחברה רווית מתחים ולחצים אנו מוצאים שם מקומות מפלט, מעין מקלטים מהבילים שאפשר להתנתק בהם מטרדות היום-יום, ליהנות עם חברים כשברקע מוסיקה רועשת ושמחה, ובקיבה אוכל טוב ואלכוהול שמשחרר עכבות.

תוצר שלילי של השתייה הם התקפי האלימות שמתפרצים ככל שרמת האלכוהול בדם עולה. מעשי האלימות, שלאחרונה נתקלנו בהם לא פעם באזורנו, נפוצים בעיקר בקרב צעירים. אולם לא רק. אבל נראה כי אין זה מונע מאיתנו להמשיך ולבקר במסבאות הטובות והוותיקות. 

300 שקל בערב

יוסי, 26, מזכרון יעקב, סיפר לנו כי הסכום הגבוה ביותר שהוציא על שתייה בערב אחד היה מעל 300 שקל, והוא יוצא לפאב לפחות שלוש פעמים בשבוע.

לא רק צעירים מוציאים סכומי עתק כאלה. תושב זכרון יעקב בן 55 סיפר כי הוא מוציא בחודש כ-4,000 שקל בממוצע, בפאב השכונתי שלו, שבו הוא מבלה כארבע פעמים בשבוע.

בסופי השבוע מתמלאים הפאבים בעיקר בחיילים, שעולים על אזרחי, משאירים את הנשק בבית ובאים להפגין נוכחות.

רן, 19, חייל מפרדס חנה: "בסוף שבוע אתה מרגיש צורך לראות את החברים שאותם אי אפשר לפגוש במהלך השבוע ולהשלים איתם פערים. בנוסף יש צורך להתפרע קצת אחרי שכל השבוע אתה תקוע בתוך מסגרת צבאית נוקשה. אני בעד לשתות וליהנות כמה שניתן עם החברה בסוף שבוע, לפני שחוזרים שוב לצבא ביום א’".
"גברת, מה בשבילך", היא אמרה לי. לי? גברת?

 למה ענבר דותן שפעם - ולא ממש מזמן - פאבים היו ביתה השני, החליטה שמעכשיו את הבירה שלה היא מעדיפה לשתות על המרפסת

 ענבר דותן

הבנתי שבעצם התבגרתי, כשמלצרית בפאב שאלה אותי לאחרונה "מה בשבילך, גברת?"

גברת? אני? אני שחרשתי את כל הפאבים (כמעט), שישבתי בתחרויות שתייה, שעישנתי והסרחתי ואכלתי את כל סוגי הפיצוחים שנותנים ליד הבירה, אני מבוגרת? הלכתי הביתה. את הבירה שלי אני כבר אשתה במרפסת בחושך עם מוסיקה וסיגריה. תודה.
כשהייתי בת 13 וקצת התחלתי לעבוד בפאב. בעל הפאב לא חשב שאני בת 13... זוכרים את הגיל שלהיראות מבוגר זה היה יותר שווה? הוא נתן לי שיעורים ראשונים במלצרות אפילו אני הבנתי שצריך להיות נחמדים, להחזיק ישר את המגש ולנסות לדחוף ללקוח כמה שיותר טוסטים/ צ’יפס/ פלטת מטוגנים.

האמת, את שני השולחנות הראשונים שכחתי בכיף. בשולחן השלישי הגברת (אז היא נראתה לי מבוגרת) נורא קשקשה לי במוח: מה ההבדל בין הטוסטים? ומה בא ליד פלטת המטוגנים? לכאורה שולחן הזהב אך לא בשביל מישהי שתמיד האמינה שנועדה לגדולות.

צעקתי עליה

צעקתי על אותה גברת מגונדרת קשקשנית, ובעל הפאב הבין שיהיה הרבה יותר טוב לכולם אם אני אהיה מאחורי הבר. (כן, יש יתרונות לצעירות יפות...) בשתייה לא הבנתי כלום אבל למזוג 1/2 ו-1/3 תפסתי די מהר, גם לשים את החומוסים בצלוחית לא היה לי ממש קשה. ארבע וחצי שנים היה לי הפאב ההוא בית שני (יותר נכון בית ראשון). את האנשים הכי מגניבים, מופרעים, רגישים, קשים, מתוסכלים, מאוהבים - פגשתי לראשונה כשאני מוזגת להם בירה והם מקשקשים או שותקים או מנסים להסביר לי שפעם כשאהיה גדולה – אבין.

לא לעשן?

במשך השנים הפאבים שינו את עורם. כמובן תמיד אפשר למצוא את הפאב הקלאסי, אבל רוב הפאבים בתחילת שנות ה-90 בתל אביב תפקדו כפאב, מועדון הופעות, דאנס בר, מקום לכנסים, או כמסעדות ונסגרו.
מסתבר שגם בפאבים אתה יכול לשרוד אם אתה באמת אוהב את מה שאתה עושה ויש לך אג’נדה. שהרי קהל לקוחות קדוש אף פעם לא הפריע לאף אחד...
מאז החליט ח"כ ארדן כי אסור לעשן בפאבים, אני מנסה להימנע מללכת אליהם. נכון זה נחמד לחזור הביתה מבילוי ולא להסריח כמו מאפרה. אבל מצד שני לא לצאת לפאב, לשתות, לצחוק, להסתכל על בחורות יפות (להיזכר כמה שמח ונעים היה לנו פעם) ולדפוק שם של משקה כדי שהברמן יבין שיש לו עסק עם מקצוענית?
אכן, דילמה.
אז, עד שימציאו את הפאב שאפשר לעשן ושאף מלצרית לא תקרא לי גברת והנוכחים לא ייראו כמו החברים של הילדים שלי – אני נשארת בבית. הכי טוב לי שם. מוכר, נעים, והכי חשוב השירותים תמיד פנויים ויותר חשוב - נקיים.


כמו בכל מקום גם בפאבים נמצאים אנשים רבים שבאים לחפש אהבה, ומקווים למצוא אותה בשולחן הסמוך עם כוס יין ביד. סיוון, 24 מקיסריה: "את החבר שלי פגשתי בפאב ההוביט. הוא הגיע עם ידיד שלי מהעבודה והתיישב בשולחן שלי. אפשר לומר שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. כשחגגנו שנת חברות חזרנו לחגוג שם, במקום שבו הכול התחיל".

באזורנו ישנו מספר לא מבוטל של פאבים. בחרנו להתמקד בשלושה:

ממלכת ההוביטים

ההוביט - המייסדים 54, זכרון יעקב.
נוסד בשנת 1982 ומיועד לגילאי 18+. מדובר באחד הפאבים האטרקטיביים באזורנו, נדיר בצבעוניותו שמתבטאת גם במראהו וגם באופיים של לקוחותיו הקבועים.

כאשר אתה נכנס בשעריו אתה חש כאילו נכנסת לממלכה קסומה של הוביטים שמתבוננים אליך מהציורים בקירות. העיצוב משרה אווירה של קסם ופנטזיה וכל זה עוד בטרם התחלת לשתות. אל תטעו, המקום אינו מיועד אך ורק לחובבי טולקין למיניהם, אלא לכל הצעירים והצעירים ברוחם שאוהבים לשבת באווירה ביתית, צעירה ותוססת.

בסופי שבוע פעמים רבות האווירה מתלהטת, הטונים עולים והרוקדים מפזזים גם על שולחנות. קהל הלקוחות מורכב ברובו מלקוחות קבועים, תושבי האזור, שהמקום מהווה עבורם בית שני.

עומר, 21, מבנימינה: "בשבילי ובשביל החברים שלי ההוביט זה בית, זה משפחה. אין מקום אחר. כולם מכירים את כולם, אפילו השומר בכניסה, אמיר, הוא חבר טוב שלנו. זה מה שיפה במקום".

אמיר, הסלקטור, שהפך כבר מזמן לדמות אהובה ומוכרת ביישוב, סיפר לנו למה הוא נהנה מעבודתו: "כולם פה באמת חברים. זה מקום טוב עם אנשים טובים, שעם הזמן כבר למדתי להכיר".

מה שמאפיין את המקום היא העובדה שכולם מכירים את כולם ולכן הישיבה ליד שולחנות היא המלצה בלבד. הרוב "מטיילים" בין השולחנות ומתיישבים בכל פעם ליד שולחן אחר כדי להתעדכן מה חדש. כשמישהו מבאי המקום חוגג יום הולדת רבים מהנוכחים מקבלים זיקוקים, ופוצחים ספונטאנית בשיר "היום יום הולדת"...

הברמן אלדר, 25, עובד במקום שנתיים וחצי: "אני אוהב את המקום הזה. אוהב את העבודה תחת לחץ, את הדינאמיות ואת האפשרות לשמח את הלקוחות".

בלי "ילדים"

Y Bar, השמורה 3, זכרון יעקב. נוסד ב-31 בדצמבר 2007.
מיועד לגילאי 24+. מדובר במקום שונה לחלוטין ממרבית הפאבים באזורנו. יש לו מראה יוקרתי ואף דרמטי. הווילונות אדומים, הרהיטים עשויים מעור שחור והמקום שנראה מאוד מפואר ועשיר, גורם לך לחוש שאתה נמצא באיזו עיר גדולה.

על רקע התפאורה המהודרת יושבים אנשים פשוטים, תושבי האזור. על הבר יושבת שורת גברים בני 60-25 ,שנראים כמי שמכירים זה את זה ומספרים איש לרעהו את אירועי היום. ככלל, המקום קורץ לאוכלוסיה הגברית, לא רק בעיצוב שלו, שנראה כמעין ממלכה אפלה ואלגנטית של בני המין השני, אלא גם בדינאמיקה הסחבקית והקלילה שמתנהלת בין יושבי המקום, בעליו ועובדיו.

יש בפאב מסכי טלוויזיה רבים, שעליהם מוקרנים אירועי ספורט חשובים לשמחת הקהל. גם לכאן מגיעים לקוחות קבועים, בדרך-כלל אוכלוסיה בוגרת יותר שאיכותה לא נופלת מאיכות המקום.

יוני, 30, מבעלי המקום: "כבני המקום, החזון שלנו היה ליצור עבור שכבת הגיל שלנו מקום שיהיה קרוב, ושאליו נוכל לצאת מבלי להיתקל ב’ילדים’. העובדה שמדובר באנשים בגיל שמעל 24 משמעה שיש הרבה פחות גילויי אלימות מאשר במקומות אחרים".

יוסי, 26, זכרון יעקב, אומר לנו שלדעתו האזור שלנו התדרדר לאחרונה ומעשי האלימות גברו. הוא אימץ פאב זה כפאב הבית שלו, כי הוא רואה בו מקום שאפשר לבלות בקרב אנשים טובים ובוגרים, בלי לחשוש מהיתקלויות אלימות. המוסיקה במקום עכשווית ובעוצמה לא גבוהה מדי ומשמשת רקע נאות לשיחות.
דמות מאוד מעניינית וססגונית שבה נתקלתי במקום, היא של גבר כבן 55 שביקש להישאר בעילום שם. הוא סיפר לי על האהבה הרבה שלו לשתייה ולבילויים, ועל כך שהיחס החם של בעלי המקום גרם לכך שהפאב הפך לביתו השני.

לדבריו, הוא נהנה מהאיכות של המקום ואימץ אותו בזכות הגבלת גיל הכניסה, כיוון שלא היה חש בנוח בחברת בני 18 שמשתכרים במהרה ויוצרים רעש ובלגן. הוא מעריך מוסיקה טובה ונהנה ממנה, כשהיא מלווה באלכוהול טוב.

המוטו שלו - צריך למצות כל יום עד תום.
רן, 19, חייל מפרדס חנה: "בסוף שבוע אתה מרגיש צורך לראות את החברים שאותם אי אפשר לפגוש במהלך השבוע ולהשלים איתם פערים

נו, של מי לא...

מקדשו של בודהה

פצ’ולי, תדהר 3 פרדס חנה.
נוסד ביולי 2004, לגילאי 24+. להיכנס לפצ’ולי זה כמו לצאת למסע במזרח הרחוק. המקום נקרא על שם הצמח פצ’ולי, הצומח אך ורק באינדונזיה. בכניסה אתה נדרש לחלוץ נעליים ולאחסן אותן בשקי בד עד ליציאה. לא מומלץ לבחורות שרגילות לצאת אך ורק בנעלי עקב.

כבר בשלב זה מאותתים לך שאתה נכנס למקדשו של בודהה ושלמקום יש כללים משלו. העיצוב מושקע ביותר; פסל ענק ומוזהב של בודהה, קירות אדומים ועליהם תלויות מראות בשלל צורות ומפוזרים קישוטים ססגוניים. מכל עבר מציצה צמחייה ירוקה שמחזקת את ההרגשה שנקלעת לתוך מסיבת טבע אי שם במזרח הרחוק.

אביעד, 30, מבעלי המקום סיפר לנו קצת על העיצוב הייחודי: "המקום עוצב על-ידי מעצבת דנית במשך שבעה חודשים. הקונספט היה לשלב את אינדונזיה עם סיני. כדי לאפיין את אינדונזיה, צבענו את המקום בכתום ואדום שהם צבעים סמליים של המדינה. כדי להכניס נופך של סיני פרשנו שטיחים צבעוניים כתחליף לרצפה, והישיבה נמוכה וקרובה לרצפה".

כל זה גורם לך לחוש שאתה נמצא בהודו או באינדונזיה. אנשים רבים שפוקדים את המקום חזרו לא מזמן מהטיול הגדול בהודו וחשים געגועים למדינה הרחוקה.

אפרת, 24 , עושה לשם את כל הדרך מירושלים בגלל שהיא אוהבת את האווירה הייחודית של המקום: "אני מגיעה כמעט כל שבת לליין של המוסיקה האלקטרונית. אנחנו נפגשים פה כל החברה מהברנז’ה של הודו וזה מחזיר אותנו לימי הטיול."

למי המקום מתאים?
כל ליל שבת, בליין של מוסיקה אלקטרונית, לצעירים בגילאי 24+ ול’בוגרי’ הודו לדורותיהם, שבאים לרקוד בטירוף תחת כיפת השמיים לאורו של הירח. בימים ה’-ו’ לקהל אחר, בוגר יותר, בני 35+, חובבי נוסטלגיה, שנהנים לפזז לצלילי מוסיקת שנות ה-60 וה-80, באווירה קסומה ואקזוטית.
מספרת הברמנית אופיר גינת, 24, מתלמי אלעזר: "אני אוהבת את המקום. האוכלוסייה פה בוגרת. מוסיקה טובה של פעם, ובזכות העיצוב אתה מרגיש שאתה נמצא בעולם אחר. נו, סיבה טובה מזו לבוא לפאב?"
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
כל מה שרציתם לדעת על ה’מורינגה’ ולא...
שיתוף פעולה מרגש בין המועצה ועמותת "אקים"
לראשונה: נחשף סקר טבע עירוני זכרון יעקב במפגש תושבים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור