נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > ווינרית מצאה ווינרים
3 לאוגוסט 2008
ווינרית מצאה ווינרים
ירון סבוראי, 30/07/2008 - 09:20
איימי ווארמן הייתה "סתם" נדבנית אמריקאית, עד שיום אחד פגשה את חברי ’נירים’ באור עקיבא. השאר – סיפור אהבה. בסיומו של המפגש שלנו, איימי מחייכת ומצטרפת לקבוצת הצעירים. הם מחולקים לשתי קבוצות וכל קבוצה מנסה לפתור בעיית מעבר מכשולים, בעוד שלומי אבני עומד מן הצד, מביט בשעון ואומר בקול שקט: "חבר’ה, עוד שתי דקות". איימי כבר עסוקה במרץ בפתרון הבעיה. סביבה צעירי אור עקיבא מדברים בלהט רב, חלקם בעברית חלקם ברוסית וחלקם באנגלית.
איימי ווארמן UJA

"לא אשכח את היום הזה לעולם", מספרת איימי ווארמן בעיניים בורקות. "הגעתי ארצה במשלחת של ה-UJA לאחר שכבר ביקרתי בארץ פעמים רבות. חשבתי לעצמי שזה יהיה עוד אחד מאותם ביקורים, שבהם הכול מתוכנן לפרטי פרטים. 

איימי: "גם עכשיו קשה לי להסביר מה קרה לי ברגע שראיתי את קבוצת הנערים והנערות הזאת, המשתייכת לקבוצת ’נירים’"
"אנחנו, הנדבנים והנדבניות מאמריקה, נוחתים בישראל פעם או פעמיים בשנה. מרגע הנחיתה ועד להמראה חזרה, אנחנו בריצה מתמדת: לוקחים אותנו למתנ"סים, למחנות צבאיים, לבתי חולים, לבתי זקנים ולבתי ספר. שומעים הרצאות מפי מרצים מומחים בתחומים שונים ואין רגע לנשום. לכולם חשוב מאד לשכנע אותנו שנתרום להם. ואנחנו הרי מבינים שהכסף שאספנו נועד לצרכים חיוניים, וההחלטה לגבי מה חיוני יותר ומה פחות היא קריטית. לכן כולם יוצאים מגדרם להיות נחמדים אלינו ולשכנע אותנו שהצרכים שלהם דחופים. ואתה הרי יודע שבמציאות היומיומית, כאן בישראל, הכול דחוף, הכול חיוני ובכול צריך לטפל מיד".


איימי מחייכת, נאנחת קלות, טופחת על ברכיה ואומרת: "מה אני מסבירה לך, אתה הרי יודע טוב ממני מה המצב כאן. טוב, אז אני חוזרת לאותו יום: עלינו על האוטובוס, לא היה לי מושג לאן נוסעים, עד שהמדריך אמר שהגענו לאור עקיבא. עצרנו ליד מרכז ספורט, שם חיכתה קבוצת נערים ונערות ולידם עמדו שלושה גברים. היו אלה יגאל, פניאל וכמובן שלומי אבני.

קשה להסביר מה הרגשתי

"גם עכשיו קשה לי להסביר מה קרה לי ברגע שראיתי את קבוצת הנערים והנערות הזאת, המשתייכת לקבוצת ’נירים’. אבל מן הרגע שירדתי מהאוטובוס ידעתי, שכאן עם הקבוצה הזאת, אני רוצה להיות".

איימי ווארמן נולדה בניו-יורק. היא בעלת תואר דוקטור בעבודה סוציאלית ומרצה באוניברסיטה. "היה משהו בנערים שעמדו והביטו בנו. רק מאוחר יותר הבנתי מה המבט הזה. הם הביטו בנו בגאווה". איימי משתתקת ומצביעה לעבר קבוצת נערים ונערות שעסוקה בביצוע שכיבות סמיכה: "תסתכל עליהם", היא אומרת. "אתה מבין מה אתה רואה? אנחנו ביום חם בחופש הגדול וקבוצת נוער מבצעת תרגילים, עובדת יחד ועוברת מכשולים פיסיים. אין כאן אגו, אין בנים ובנות, כולם כאן כי הם רוצים להיות כאן. הם גאים להיות ב’נירים’. הם ווינרים", היא מחייכת חיוך רחב.

"אני נשמעת כאילו אני מחזירה בתשובה או מטיפה. אבל תאמין לי, אני אומרת לך שמה שנירים עושים כאן זה נס. והכול בא רק ממקום אחד - מהלב של שלומי אבני".

קבוצת הנערים והנערות סיימו את שכיבות הסמיכה והם עוברים לקיר שאותו הם צריכים לעבור כקבוצה.

אלמלא שלומי

"תבין, חלק מהצעירים האלה מגיעים מרקע מורכב ואני לא בטוחה מה היה קורה להם אלמלא פגשו את שלומי. גיליתי כאן צעירים וצעירות עם יכולות אדירות. לאימונים מגיעים ילדים מהשכונות הוותיקות ומן השכונות הצעירות של אור עקיבא, והמון ילדים מקיסריה הסמוכה. כאן לא שופטים אותך, לא מזלזלים בך, כאן אתה מתאמץ אולי בפעם הראשונה בחייך לעבוד בצוות.
איימי: "תבין, חלק מהצעירים האלה מגיעים מרקע מורכב ואני לא בטוחה מה היה קורה להם אלמלא פגשו את שלומי".


"הרעיון הגאוני הזה של שלומי אבני לתת לכל הפעילות החברתית הזאת נופך של צבא, של השייטת – פשוט אדיר".

שלומי אבני ניגש אל איימי וניכר שהם חברים טובים. הוא מתעניין בשלומה ושואל אם היא מעוניינת להצטרף לאימון. מסתבר שלאחרונה איימי השתתפה במסע הישרדות במדבר יהודה עם צעירי נירים. איימי עוזבת את הראיון לשעה קלה ומצטרפת לאימון. היא אישה קטנת קומה, בלונדינית, כחולת עיניים וניכר בה שהיא שומרת על כושר גופני.

בתום האימון היא חוזרת לראיון: "מה שמצא חן בעיני יותר מכל, היה הדיבור הישיר של שלומי באותו יום שבו באנו לבקר בפעם הראשונה". היא ממשיכה את הראיון כאילו לא בילתה את רבע השעה האחרונה בטיפוס על קיר ובריצה: "עד לרגע שהגענו למפגש הזה עם אנשי נירים הייתי בטוחה שהיחס החם קצת יתר על המידה והניסיונות למצוא חן בעינינו, בכל מקום שבו ביקרנו במסגרת הUJA-, יחזרו על עצמם גם כאן. אבל הסתבר לי שכאן הדברים אחרת. מדובר במבצע מדהים. אני לא מדברת על בני נוער סתם, אלא על בנים ובנות שנולדו וגדלו בשכונות המצוקה הבעייתיות ביותר של אור עקיבא. שם, באותו רגע, ידעתי שאני רוצה להיות חלק מנירים".

קנתה בית ביפו

בדרך חזרה למלון איימי החליטה שהיא לא רק מדברת אלא גם עושה. למחרת נסעה מהמלון בתל-אביב ליפו וקנתה לעצמה דירה. "לא רציתי להיות יותר תיירת בישראל, לא רציתי לבקר כאן ולהרגיש שכולם מסתכלים עלי כאורחת לרגע שבאה, מחייכת קצת, מחלקת כמה סוכריות ונוסעת למקום אחר בטוח יותר. הבנתי שאני רוצה להיות כאן, לתת מעצמי ולא רק מכספי".

בסיומו של המפגש שלנו, איימי מחייכת ומצטרפת לקבוצת הצעירים. הם מחולקים לשתי קבוצות וכל קבוצה מנסה לפתור בעיית מעבר מכשולים, בעוד שלומי אבני עומד מן הצד, מביט בשעון ואומר בקול שקט: "חבר’ה, עוד שתי דקות". איימי כבר עסוקה במרץ בפתרון הבעיה. סביבה צעירי אור עקיבא מדברים בלהט רב, חלקם בעברית חלקם ברוסית וחלקם באנגלית.

ישראל אחרת, ממש כאן, מתחת לאף.

ירון סבוראי הוא עיתונאי-חוקר ומרצה. האתר שלו
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
יש עצים שמדברים עברית...
מבצע חיסון לעובדי ועובדות הוראה התקיים בחוף הכרמל
יחד למען החיילים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור