נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מילוט ספינות שרבורג
25 ליוני 2008
מילוט ספינות שרבורג
מערכת הגפן, 01/02/2007 - 13:40
מדוע נזקקה ישראל להבריח ספינות אשר תמורתן המלאה שולמה עד הפרנק האחרון? מי למעשה שילם? ומה עשה המבצע, שהוכתר בשם: "מבצע נועה", ליחסים בין צרפת וישראל? ולמה הצטרכו אנשי צוות של אחת הספינות לבצע טעימות דלק?כדי לקבל תשובות לשאלות הללו נסענו לפגוש את אלוף [מיל.] ביני תלם, מי שהיה ראש המשלחת הראשונה לשרבורג ולימים מפקד חיל הים.
השבוע, בליל חג המולד, הרעידו עשרים מנועים של חמש ספינות טילים את העיר שרבורג ויצאו בחשאי את הנמל כשיעדן חיפה. זה היה שיאו של מבצע נועז, מורכב ודרמטי שפרטיו תוכננו בקפידה רבה ואשר לווה בלא מעט חששות הן בדרג הצבאי של מדינת ישראל והן בדרג המדיני. בתום ששה ימי הפלגה רוויי סכנות, הגיעו הספינות על צוותיהן לנמל הבית, שם המתינו להם עיתונאים מכל רחבי העולם. הספינות הותירו בשרבורג ובפריס צרפתים המומים ואנשי תקשורת שלא הפסיקו ללעוג לקברניטי הממשל בארמון האליזה.
 
קצת רקע
 
בראשית שנות השישים הגיעו בחיל הים להכרה כי תמה תקופתן של המשחתות הישנות ולזירה הימית של מדינת ישראל נחוצים כלים קטנים, מהירים וקטלניים. באותה תקופה גם החלה פעילות קדחתנית לייצר את הטיל הימי הראשון שלימים יקרא שמו "גבריאל". רק שילוב בין אלה לאלה ייתן את המענה הנכון לצרכיו של חיל הים. צוותים שונים נשלחו לחפש את המספנה שתבנה עבור החייל את הסטי"לים הראשונים שאת מפרטיהם כבר התוו מומחי ומהנדסי הצבא. לבסוף, נמצאה מספנה מתאימה בגרמניה שהייתה מסוגלת לעמוד בדרישות שהציבו לה אנשי חיל הים. אלא שזו חזרה בה כאמור מן ההסכם והחוזה נחתם בשרבורג. הזמנת 12 ספינות הטילים עשתה רק טוב לאלפיים עובדי המספנה והכניסה מטבע זר בסכומים גדולים לצרפת. האידיליה בין ממשלות צרפת וישראל הייתה אז בשיאה: צרפת הייתה ספקית הנשק העיקרית של מדינת ישראל החל במטוסי מיראז’ וכלה בטנקי הצנטוריון.
 
ארבע שנים שהו משלחות חיל הים בעיר שרבורג ובנו את הספינות בסיוע טכני וכספי של הגרמנים. באיסור שלו ביטל למעשה הנשיא דה גול רק את רישיון הייצוא למדינת ישראל אבל ברישיון העבודה חשש לגעת. על רקע המהומות שהיו באותה שנה בגלל בעיות כלכליות, אלפיים עובדי מספנה בטלים היו יכולים רק ללבות את אש המרד שהתחיל בפריס והתפשט לכל רחבי צרפת.
 
נוצר אפוא מצב מסובך בו צרפת ממשיכה לבנות את הספינות עבור חיל הים הישראלי, תמורתן שולמה אך לא ניתן להוציאן. טיבוע המשחתת "אילת" ואובדן הצוללת "דקר" כמו התיישנותם של הכלים שנותרו, הולידו צורך ממשי בספינות התקועות. כשכל האפשרויות הדיפלומטיות מוצו ללא תוצאות, התחילה להתגבש בחיל הים ההכרה באפשרות הוצאת הספינות במבצע צבאי.
 
 
אלוף [מיל.] ביני תלם, 78, חסון, נמרץ, נראה צעיר מגילו, משחזר בביתו שבאחוזת פולג את הרגעים הדרמטיים כאילו הכל קרה לפני שבוע ולא עברו בעצם 37 שנים.
 
ביני, נתחיל מהסוף: האם המבצע היה שווה את הנזק הדיפלומטי שנמשך אולי עד היום?
 
"חד משמעית כן. אני לא יודע איך חיל הים יכול היה לתפקד במלחמת יום כיפור ללא הסטי"לים הללו. הרי במלחמת יום כיפור הסורים התפתו לבצע נגדנו סגר ימי! הספינות הללו הוציאו להם את החשק לכך...
 
מדוע ישראל נאלצה לגנוב מן הצרפתים את חמשת ספינות הטילים כשבעצם תמורתן שולמה?
 
"אני רוצה קודם כל לספר את הרקע, שחלק גדול מאיתנו לא יודע. ישראל הזמינה לראשונה את שתים עשרה ספינות הטילים מגרמניה. החוזה נחתם בינינו והוא היה חלק מהסכם השילומים. אבל מישהו לחש, הערבים לחצו והגרמנים ביטלו ברגע האחרון את ההסכם. כך הגענו למספנה בשרבורג.
הגרמנים נסוגו מביצוע העסקה אבל את הפרויקט כולו הם מימנו. הסטי"ל הראשון "אח"י מבטח" יצא משרבורג לארץ בשנת 1967 בסוף מלחמת ששת הימים. מלחמה זו יצרה בעצם את הסדק הראשון ביחסים שבין שתי המדינות. השבר השני התרחש בפברואר 1968 כשרפול יצא עם כוח צנחנים לביירות והשמיד 12 מטוסים לבנונים בתוך שדה התעופה. הואיל ואת הכוח הסיעו הספינות הצרפתיות זה הכעיס את הנשיא דה גול, והוא הטיל אמברגו על כל משלוחי הנשק למדינת ישראל כולל על שבע הספינות שעוד היו בשלבי בניה שונים בשרבורג. אז החלטנו להבריח את הספינות".
 
רגע. אבל ישראל "גנבה" מהצרפתים רק חמש ספינות במבצע "נועה"...
 
"נכון, אבל הוראת האמברגו עמדה לצאת ממשרד ההגנה שם כשהיו לנו כבר שתי ספינות מושקות. אנחנו ניתחנו את המפה הפוליטית מבעוד מועד והבנו את מה שעומד להתרחש. אז הורינו לשתי הספינות, ממש ברגע האחרון, לצאת לים "לניסוי מנועים". כשהיו בים הורינו להם להפליג לארץ."
 
כיצד הגיבו הצרפתים?
 
"הם השתוללו מכעס כי יש פרוטוקול והוצאת ספינה מחוץ לצרפת מצריכה רישומים והיתרים. מכס למשל. על חלקים, כמו המנועים, שיובאו מגרמניה ויוצאים לארץ צריך רישום. הוראת האמברגו הגיעה כמה שעות אחרי שהספינה השנייה יצאה משרבורג. בתגובה, הם גירשו אותנו ממעגן הצי והעבירו אותנו למעגן האזרחי."
 
וזה גרם לנו נזק?
 
"דווקא זה עזר לנו יותר מאוחר להבריח את הספינות כיוון שקודם היינו תחת השליטה של חיל הים הצרפתי וכל יציאה שלנו לים נזקקה לאישור שלהם ולפתיחת שער היציאה מהמעגן. ברגע שהיינו במעגן אזרחי יכולנו לבוא ולצאת כאוות נפשנו."
 
 
ביני, כיצד נולד מבצע מילוט הספינות?
 
"הרעיון התחיל לקרום עור וגידים כשנה קודם לכן. נעזרנו במילא ברנר, איש ספנות ישראלי שהיו לו קשרים חובקי עולם, והוא הקים בשיתוף עם איש ספנות נורבגי חברה אזרחית בשם "סטארבואט "שמשרדיה נרשמו בפנמה. החברה "התעניינה" אצל המספנה בשרבורג ברכישת ספינות לחיפושי נפט שמפרטיהן "תאמו" באורח פלא למפרטי הספינות התקועות...".
 
הצרפתים התלהבו מההתעניינות הנורבגית והחלו במסע שכנוע שתכליתו להביא להסכמת חיל הים למכור את הספינות. שלושה שבועות "השהה" מוקה לימון, שהיה ראש משרד הרכש הישראלי בצרפת, את תשובתו עד שנתן אור ירוק לעסקה. משרד ההגנה הצרפתי, שרצה בכל מאודו לסיים את הפלונטר שהנשיא יצר, לא פשפש בטיבה של החברה הנורבגית והזדרז גם הוא לתת את אישורו. בחוזה שנחתם, סוכם כי הצוותים הישראלים ישיטו את הספינות בשל ניסיונם והנורבגים ישלמו את שכרם.
 
אז המספנה חתמה על ההסכם עם החברה הנורבגית. יש ניירות, עסקה כשרה. למה צריך מבצע צבאי? למה לברוח?
 
"כי נתיב ההפלגה היה אמור להיות צפונה, לנורבגיה, אך הספינות הפליגו דרומה לכוון גיברלטר ואח"כ לישראל. הבעיה הייתה בעצם עם התקשורת שגילתה את התרמית לפני הצרפתים. האנגלים קרנו מאושר על הולכת השולל הזו ולא הפסיקו לעקוץ את שכניהם, מה שליבה את האש יותר."
 
 
כשבועיים לפני חג המולד 1969 החלו להגיע בחשאי צוותים ישראליים לאייש את כל חמשת הספינות המיועדות להפלגה לארץ. תא"ל [מיל.] הדר קמחי שהיה מפקד המבצע סיפר בתכנית רדיו שכדי לא לעורר את חשדם של הצרפתים, נחתו החיילים במקומות שונים באירופה בקבוצות של שניים שניים ובהפרש זמנים אלה מאלה, כשמדיהם טמונים עמוק במזוודה. הם הגיעו לשרבורג מוסווים כתיירים והובלו למקומות לינה שונים. את האספקה לשבוע הפלגה ולמאה ועשרים איש, קנו אנשי חיל הים בערים ויישובים סמוכים בכמויות קטנות בכל פעם.
 
שתי בעיות עיקריות נותרו לפתחם של קציני חיל הים: מילוי הספינות בדלק להפלגה ארוכת טווח שלא תעורר חשד והפעלת מנועיהן של כל חמשת הספינות בבת אחת, מה שיגרום לרעש תרתי משמע בעיירה השלווה.
 
ביני: "כשממלאים ספינה בדלק היא שוקעת. על פי השוקע, ימאי מנוסה יכול לנחש כמה דלק יש בה. היות והיינו, גם במעגן האזרחי, נתונים לפיקוח הצרפתים, לא יכולנו לתדלק את הספינות אלא בכמות שתספיק לכמה שעות הפלגה לצורכי ניסוי."
 
סא"ל [מיל.] אריה רינת, מפקד התפעול, בתכנית רדיו: "חודשיים לפני המבצע הבאנו משאית קטנה של חמישה טון לתדלוק של טון לכל ספינה. היא לא הגיעה מאזור שרבורג אלא מעיר מרוחקת יותר. את התדלוק עשינו כל לילה, לפעמים שתי נגלות בלילה. עד הבוקר שקעה כל ספינה בעוד כמה סנטימטר והצרפתים לא הרגישו...".
 
נהג המשאית קיבל הוראות לבוא כל לילה, כך עד תחילת ינואר על מנת לתדלק את הספינות. יומיים לפני הכריסטמס הוא ביקש מהדר קמחי, המפקד, חופשה לרגל חג המולד. בקשתו זו של הנהג תוכננה מראש ועמה התשובה ותגובת הנגד: אנו יהודים, אמר לו קמחי, והחג שלכם לא מענייננו. עליך לעמוד בהסכם ולבוא לתדלוק גם בערב החג ובערב שלאחריו.
קמחי: "הוא אמר לנו, אתם יודעים מה? אבוא לתדלוק כל יום ארבע פעמים ותוותרו לי על ימי החופשה. הסכמתי מיד. זו הייתה הדרך היחידה כמעט, שכל הספינות תהיינה מלאות בדלק בערב היציאה."
 
גם הבעיה השנייה - הפעלת כל המנועים בליל היציאה נפתרה במוחם הקודח של קציני חיל הים. תא"ל קמחי: "ידענו שברגע שנפעיל את כל המנועים נמצא עלינו מהר את המשטרה. שבועיים לפני שעת השין הפננו באישון לילה את כל האגזוסטים אל עבר העיר והפעלנו את כל המנועים..."
ואכן משטרת שרבורג הגיעה בעקבות טלפונים נזעמים של אזרחיה. קמחי טען בפני הקצין הממונה כי אספקת החשמל אינה מאפשרת חימום הספינות ולצוות קר...למחרת נערך בירור עם חברת החשמל המקומית שבעקבותיו אושר לחיל הים להפעיל מנועים כל לילה לכמה שעות. כך הרגילו אנשי חיל הים את הצרפתים לרעש מה שימנע שאלות מיותרות ובדיקות ביום הבריחה.
 
ליל הכריסטמס 24 לדצמבר 1969. שמונה בערב. מפקד המבצע, הדר קמחי: "היה ברור שהזמן הזה, בו יושבים כל הצרפתים לארוחת החג שלהם ומתמלאים ביין וגם היום שלאחריו בו אין עיתונות ורדיו הוא היום המתאים ביותר. אבל הכל היה תלוי במצב הים. לצאת ולחזור בגלל הים היה הרבה יותר גרוע מאשר לא לצאת בכלל."
 
קמחי קיבל מפת מזג אוויר שהוכנה ע"י קצין שלו מהאזנה לשידורי הבי.בי.סי שכן, חיל הים הצרפתי הפסיק לספק אותה מאז גירוש הישראלים מן המעגן שלהם. מן המפה למד כי בים משתוללת סופה עזה. 9 בסולם בופור. יציאה בים כזה פירושה סיכון וודאי של חמש ספינות ומאה ועשרים אנשי צוות.
 
סא"ל [מיל.] רינת אריה: "קפטן של אנייה בסדר גודל של מאה אלף טון יחשוב פעמיים לפני שיחליט לעבור בים כזה את מפרץ הביסקייה הידוע לשמצה. הספינות שלנו באותו ערב שקלו מאתיים וחמישים טון בלבד. ’ים 9’ פירושו גלים בגובה של שישה מטרים שזה היה בערך גובה הגשר של כל ספינה כשאחת מהן עברה בסה"כ 18 שעות ים מרגע לידתה...".
 
בשתיים לפנות בוקר ולאחר מספר דחיות שמע הקצין תחזית חדשה לפיה ישתנה כוון הרוח ממערבית לצפון מערבית ועוצמתה תחלש. קמחי ידע שזה עכשיו או לעולם לא, והוא נתן את ההוראה הגורלית. בתוך מספר רגעים, החרידו עשרים מנועים את שמי הלילה של העיר שרבורג הנמה והספינות החלו מפלחות את מימי הנמל בחשיכה מוחלטת ובמתח רב אל הלא נודע. דומיה כבדה שררה בכל הספינות. כולם ידעו כי מרגע זה כבר אין דרך חזרה.
  
בתוך מספר שעות, הגיעו הספינות אל תחילתו של מפרץ הביסקייה. זהו קטע ים באוקיאנוס האטלנטי, בין צרפת וספרד, שידוע בקרב יורדי ים כאחד ממוקדי הסערה הקשים ביותר בעולם. מפרץ זה תבע קורבנות ימיים לאורך כל ההיסטוריה הימית האנושית. ב-1870 למשל, טבעה שם ה"קפטן", אנייה של הצי המלכותי הבריטי על כל חמש מאות נוסעיה. באפריל 1979 שקעה שם צוללת סובייטית עם צוותה.
 
תא"ל קמחי: "בביסקייה נתקלנו בים קשה ביותר. הרי מים בגובה של שבעה מטרים וברוחב של כשלוש מאות מטרים. רק לספור את התרנים של הספינות היה לוקח לי שמונה עד עשר דקות. זה היה מחזה לא רגיל ומפחיד בכל רגע גל ענק כזה איים לכסות את הספינה ולמנוע את עלייתה. מהמפקדה הפציצו אותנו במברקים בהולים כדי לדעת מה קורה איתנו. לא הצלחתי לחדור בעד זרם המברקים כדי לדווח."
 
ביני, דאגתם?   
 
"היה לחץ נוראי. כמה שעות טובות שלא שמענו מהם והתחילו לחצים מהמטכ"ל ועד לדרגים הגבוהים ביותר."
 
שלושים ושש שעות נלחמו הצוותים בכל שדי השחת והשאול שאיימו להטביעם. ים הביסקייה הוא הים הסוער ביותר בעולם. הרוח בו מגיעה למהירות של מאה וחמישים קמ"ש! גם אלה שלא היו במשמרת לא יכלו להירדם בשל טלטולי הספינה והמתח הרב. כל יציאה לסיפון הייתה כרוכה בסכנת היסחפות לים שכמו נלחם בכל עוצמתו בספינות הקטנות והחצופות שצפצפו על נחשוליו הענקיים. הים לא הסתפק רק בכך. הוא גייס לעזרתו את הרוח והערפל ואלה סחטו מכולם, קצינים ומלחים כאחד את כל כוחותיהם. אנשי הצוות חיוורי הפנים והדמומים הצטרכו להתמודד בה בעת בסערה, בטילטוליה המטורפים של הספינה, בקור ובעייפות. אין ספק שהמפרץ הזה קנה את שמו בכבוד בדברי ימי הספנות.
 
אלא שההגעה למיצר גיברלטר לא סיימה את תלאותיהם. מיד בתום המעבר מן האוקיאנוס אל הים התיכון, התגלתה חדירת מים למנוע של הספינה "חץ", האחרונה שהושקה. מים שחודרים למנוע של ספינה עלולים להשבית את מסעה. את המשמעות הבין מיד תא"ל קמחי מפקד המבצע: כניסה מאולצת לנמל זר והסתכנות בהסגרת צוותה לשלטונות הצרפתיים שחיפשו נקם. סא"ל רינת, מפקד התפעול הוזעק לאותה ספינה:
"חשיבות מכרעת הייתה לסוג המים. אם אלה מים מתוקים או מי ים. הואיל ואמצעים מעבדתיים לא היו לנו לבצע את הבדיקה נותרה דרך אחת ויחידה...".
 
אנשי הצוות נצטוו לרדת, כל אחד בתורו, אל חדר המכונות שם קיבל כל חייל נייר ועט. הוא נתבקש לשתות מעט מן הדלק ולרשום על פיסת הנייר אם הדלק מתוק או מלוח. הנייר נמסר למפקד מיד בתום טעימת הדלק על מנת למנוע השפעה זרה בין החיילים. בסיום הטעימות פתח סא"ל רינת  ביד רועדת את פיסות הנייר ונשם לרווחה: המים שחדרו היו מים מתוקים ואפשר לנקז אותם.
 
בערך באותן שעות, החלו הצרפתים להבין מן התקשורת את תרגיל העוקץ הישראלי. נראה שהכאב הגדול ביותר נגרם להם מן השמחה לאיד של שכניהם מצפון. את כל הרעש יצר כנראה עיתונאי של מגזין מקומי שלקח את משפחתו, כטיול של חג המולד, למעגן האזרחי על מנת להראות להם את ספינות המלחמה. משלא מצא אותם החל בבירורים טלפוניים. התשובות שקיבל עוררו את חשדו. הוא ידע שהוא עומד בפני הזדמנות חייו והתקשר אל תחנת השידור הבריטית.
 
תא"ל קמחי: "באותו ערב הופיע מטוס של הבי.בי.סי. שנשכר במלטה. העברתי הוראה בין הצוותים להסתרק ולחייך כי מצלמים אותנו. הוא שהה מעלינו קרוב לשלוש שעות ודיווח על כל תנועה שלנו. חשבתי שיסתלק והעסק ישכח אבל אז הופיע מטוס נמרוד צרפתי שגם הוא החל לצלם אותנו...אז הבנתי שאנחנו במרכזה של סנסציה עולמית".
 
לא רק האנגלים לעגו לממשלת צרפת. במשך כל הימים הללו שספינות שרבורג לא ירדו מהכותרות פתח ערוץ חמש הצרפתי את מהדורת החדשות שלו באנימציה לשיר ילדים ידוע: "אמא האם לסירה יש רגליים?" "כמובן טיפשון שלי אחרת איך הייתה הולכת?"
 
ביני תלם: "אחרי גיברלטר, בגלל המהומה העולמית, היה ניסיון חזק בארץ להמשיך עם ההסוואה ולעמוד בתוקף על כך שלספינות אין קשר עם חיל הים, וזה על מנת למשוך את ההיסוסים בצרפת כי ברגע שהתחילה כל המהומה הצרפתים החלו לפשפש בניירת של אותה חברה פנמית / נורבגית ולבדוק לעומק את הסבך הלגאלי הזה שלקח להם כמה ימים לפענח...".
 
ביני, האם יש אמת בידיעה ששר ההגנה שלהם מישל דברה הורה להפציץ מן האוויר את הספינות?
 
"הייתה שמועה כזו אך לא נראה לי שזה היה עולה על דעתם כי קודם כל הם רצו לדעת אם הייתה או לא הייתה תרמית, במכירת הספינות ואם יתברר שכל הניירות כשרים, אולי מסריחים אבל כשרים, הם היו מצטיירים עוד יותר מגוחכים בעיני העולם לו היו מנסים, מה גם שדבר כזה לא היה חוקי".  
אלא שכותרת של העיתון "דבר" שהתפרסם כמה שנים לאחר מכן ידעה לספר כי אכן יצאה הוראה כזו ורמטכ"ל צרפת סירב לבצעה ואיים בהתפטרות. רק התערבות אישית של ראש ממשלת צרפת דאז, שבאן דלמאס, שביטל לאלתר את הפקודה מנעה משבר פנימי בין שר ההגנה לראש צבאו ואולי גם פגיעה של חיל האוויר הצרפתי בחיילי צ.ה.ל.
 
כשלושה ימים לאחר מכן, לאחר שני תדלוקים בדרך שנעשו בסיוען של אניות אזרחיות הגיעו ספינות שרבורג לנמל הבית שלהם בחיפה. אולם נצטוו להמתין במפרץ חיפה שכן הצרפתים המרומים ובראשם הנשיא השתוללו מזעם. הם הכריזו על אלוף [במיל.] מוקה לימון, מפקד חיל הים לשעבר ובעל ייחוס במשפחת רוטשילד, "אישיות בלתי רצויה". כמו"כ החזירו את שגרירם לצרפת ואיימו לנתק, חד וחלק, את היחסים הדיפלומטים עם המדינה שהונתה אותם לטעמם. במשרדה של ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, פעלו בקדחתנות להקטין ככל האפשר את הנזק.
 
תא"ל קמחי: "החזיקו אותנו שש שעות בים נורא בחוץ כדי שנכנס בחושך לנמל הקישון. חוץ מהביסקייה ,זה היה החלק השני הקשה בכל המסע. עיתונאים מכל העולם המתינו לנו, כמו אזרחים ישראלים שצפו עלינו במשקפות מכל מקום אפשרי על הר הכרמל. אח"כ באו הוראות סותרות: איך נכנסים, מה לובשים, מי ראשון, מי אחרון, מי ידבר, מה ידבר. לא הייתי בטוח שהמפקדים שלי יודעים בעצמם מה רוצים מהם. הייתה הרגשה קשה של מתגנבים בלילה."
 
באישון לילה קיבלו סוף סוף, הספינות היתר כניסה לנמל הקישון ולא למעגן חיל הים, מתוך דבקות בסיפור הכיסוי. אולם מאות העיתונאים לא אמרו נואש והמתינו להם בכל מקום אפשרי. הכניסה לקישון כשלעצמה הייתה קשה. הם האירו על הספינות בפרוז’קטורים, מאות פלשים הבהבו. אף אחד לא בא לקבל חבל ולעזור.
 
תא"ל קמחי: "אחרי שהגעתי לבסיס והייתה שם קבלת פנים, הרגשתי את כל העייפות של שישה ימים ללא שינה. משם זחלתי הביתה. לא סילבסטר ולא שמילבסטר. אמרו לי יש חגיגה. אמרתי, אני חוגג עכשיו לבד. הלכתי לישון."
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות