נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > הישרדות. גרסת החיים.
28 לנובמבר 2009
הישרדות. גרסת החיים.
יואב איתיאל, 27/11/2009 - 15:24
גיא זו-ארץ על ההצגה בבימויו שתתקיים בשבוע הבא בזכרון יעקב, האלבום שבדרך ומה הוא חושב באמת על סדרות ריאלטי. תכנית הריאליטי "הישרדות", שעכשיו בעונתה השלישית, הפכה את גיא זו-ארץ לאייטם חם. הפנים שלו מוכרות לכל, מעריצים רודפים אחריו ברחוב, ולפגישה איתי בשעת ערב מאוחרת הוא מגיח מהחשיכה כשמצנפת הסווטשירט מכסה את ראשו.
גיא זו-ארץ
"האנרגיות שלי הולכות למוסיקה ולטקסטים. התשוקות שלי הן בליצור דברים שמרגשים אותי. מוסיקה, תאטרון, דרמות. גם טלוויזיה. אני מרגיש שאני רק בהתחלה. ההתחלה שלי היתה בשירה וחשוב לי מאד להצליח כמוסיקאי" [צילומים: יואב איתיאל]

תכנית הריאליטי "הישרדות", שעכשיו בעונתה השלישית, הפכה את גיא זו-ארץ לאייטם חם. הפנים שלו מוכרות לכל, מעריצים רודפים אחריו ברחוב, ולפגישה איתי בשעת ערב מאוחרת הוא מגיח מהחשיכה כשמצנפת הסווטשירט מכסה את ראשו.

גיא זו-ארץ
עם התיאטרון שלו. בשער מגזין המושבות. גיא זו-ארץ.
מי שהכיר אותו לפני "הישרדות" זוכר אותו אולי מהטלנובלה הטלויזיונית "השיר שלנו" (2004-5) וגם אופרת הסבון הישראלית "רמת אביב ג’" (2007), שם פגש לראשונה (זו-ארץ: "שלום שלום") את הדוגמנית-שחקנית-מגישה יעל בר זוהר, מי שלימים תוסיף לתארים האלה גם את הייחוס ’אשתו של גיא זו-ארץ’. הקשר הזה העניק לו את הבן יהלי, 2.5, ופרסום לא מבוטל כולל צבא הפפראצי שיושבים לשלושתם על הזנב.

אבל גיא זו-ארץ הוא קודם כל שחקן תיאטרון. ולא סתם תיאטרון. כבר 11 שנה שהוא משחק ב"הבימה". שירים את היד מי שידע. מישהו זוכר שהקריירה שלו בשואו ביזנס החלה בצה"ל בלהקת חיל האוויר, כזמר?

אולי זה ישתנה כשאו-טו-טו יצא הדיסק החדש שלו, שכבר מוכן, וממתין להשקה. אז יצא גם להופעות ברחבי הארץ. שלושה סינגלים כבר שוחררו לאוויר, ואתם מוזמנים לאתר אותם ביוטיוב ולהתרשם מהכישרון שלו גם כמוסיקאי. אבל התכנסנו לדבר על פרויקט שבאמת רק מעטים יודעים שהוא מוביל, למרות שהוא מקדיש לו כבר שש שנים.

על המפעל הזה זכה באות הצטיינות ב-2007 מקרן של"ם, שהוקמה על ידי מרכז השלטון המקומי בשיתוף עם משרד הרווחה לסיוע לאדם עם פיגור שכלי.

גיא זו-ארץ, מגזין המושבות.
הרחוב שלנו מגיע לזכרון יעקב

ביום רביעי הבא, ה-2 בדצמבר, 19:30, במעמד ראש המועצה אלי אבוטבול, תושבי זכרון יעקב מצדיעים ל"יום הבינלאומי לזכויות האדם בעל הצרכים המיוחדים" (ראה מסגרת נפרדת) במופע "הרחוב שלנו" (ראה מסגרת נפרדת) בבימויו של גיא זו-ארץ שאף יכבד את האירוע בנוכחותו.

מרים פנויאן, מנהלת מחלקת החינוך במועצה המקומית זכרון יעקב: "כמסורת השנים, כך גם השנה נדגיש את הנכונות והצורך לתת לכל אדם באשר הוא אדם את מקומו במאגר החברתי הקיים, מתוך רגישות לייחודו של כל אחד ואחת. נקדיש את שעות הבוקר לפעילויות שונות במסגרת מוסדות החינוך ביישוב ובערב נסיים באירוע קהילתי שיתקיים בבית התותחן באולם האירועים ע"ש "ניר שרייבמן". התרומות וההכנסות מערב זה יוקדשו לילדי זכרון יעקב בעלי צרכים מיוחדים ושילובם בקהילה מבחינה חברתית ולימודית".

הציבור מוזמן להרים תרומה ו/או לרכוש כרטיסים לערב שבמרכזו המופע "הרחוב שלנו". כרטיסים ניתן לרכוש במחלקת החינוך, במחלקת הרווחה, במתנ"ס, בבתיה"ס וגני הילדים. מחיר כרטיס: 40 שקל.
קרן של"ם: "זה שנים מפעיל גיא זו-ארץ קבוצת אנשים עם פיגור שכלי. בהתנדבות, בהתמדה, בצנעה, וללא כל פרסום מעניק גיא לאנשים מיומנויות בתחום המשחק והתיאטרון. גיא מהווה דוגמא לאנשים בציבור הישראלי, לתרומה אישית לזיהוי ומיצוי פוטנציאל של אנשים עם פיגור שכלי בחברה בכלל ובתחום אומנויות הבמה בפרט".

הכל התחיל כש"בוסתן ספרדי" של "הבימה", ביקש שיגיע לעכו עם צוות מצומצם של ההפקה שיעלה במוסד סגור כמה קטעים מתוך ההצגה. "קיבלו אותי בחום רב", מספר גיא זו-ארץ על המפגש הראשון שלו עם צוות "עתידות" בעכו, ודייריו, בוגרים עם פיגור שכלי: "אני מסתכל להם בעיניים ורואה חום ונתינה.

אני זוכר כשהם ביצעו את שיר הפתיחה, אני רואה את האנשים ואני זוכר את ההתרגשות שעברה אלי. הלב שלי כאילו יצא אליהם, מהחן שלהם, מהרצון שלהם להיות על הבמה ולהופיע. מה שעבר לי בראש זה שאפשר לעשות איתם הרבה דברים. זה שבה אותי. זו היתה אהבה ממבט ראשון.

"אילנה, המדריכה נגשה אלי בהיסוס בסוף ההופעה, ומהמותן שאלה אם אסכים לבוא מדי פעם לעשות משהו עם הדיירים. אינטואיטיבית, לא מתוך איזושהי החלטה, הסכמתי לנסות. לא ביימתי עד אז, רק בויימתי. אבל באותו רגע הרגשתי שיש לי מה לתת להם.

הם היו ספקנים שאגיע אבל בשבוע שלאחר מכן ירדתי מהרכבת בעכו, והתחלנו".

אבל כשחופרים עמוק יותר מסתבר שהכל התחיל הרבה קודם לכן, בבית: "מאז ומתמיד, מכל מיני סיטואציות בחיים, אני זוכר את אמא שלי מפנה את תשומת הלב שלנו לאנשים חריגים. היא היתה מסוגלת לדבר חצי שעה עם איזה שליח מהסופרמרקט. מביאה אותם לארוחות. אפילו היתה לי איזה רתיעה מזה. באיזשהו מקום זה הפחיד אותי".

וגם בדרך לעכו: "אני זוכר שברכבת, בנסיעה הראשונה לשם, הייתי בפאניקה. ההתחלה היתה מאד קשה" , מודה גיא זו-ארץ, "אתה יורה לכל הכיוונים. אתה מחפש דרך להגיע אליהם. אתה בודק איך אתה מביא אותם להיפתח, להשתטות. התחלתי להשתמש בכל הכלים שאי פעם קיבלתי, מכל המורים מכל הסדנאות. ניסיתי לראות מה עובד עליהם. עשינו כל מיני חימומים ואימפרוביזציות. הייתי נותן להם נתונים והיינו מפעילים את הדמיון".

"לאט לאט חשתי בשינוי שחל בי. קיבלתי את הביטחון שאני יכול לגעת ולהעז, ועם הזמן הפסקתי לעשות להם הנחות. הפכנו לקבוצה בה הם שחקנים ואני הבמאי עם דרישות לרצינות והתמדה, ואני גיא שיודע לצעוק, ולצחוק, לכעוס ולהצחיק.

למדתי לדבר איתם ’בגובה העיניים’, ובתהליך למדתי שכל אחד מהם הוא טיפוס בפני עצמו. אחד צריך לשכנע אותו חצי שעה, לאחר צריך להראות פיסית, עם מישהי אחרת צריך לעבוד עם חיזוקים".

גיא זו-ארץ
הרחוב שלנו

"ואת תבואי, תבואי, יחפה בשמלה לבנה..." לוחש לעצמו הנער.
"אני כאן מולך..." עונה לו הנערה.

הרחוב שלנו הוא סיפורו של כל אחד מאיתנו. סיפור על חיפוש ואכזבה, על תקווה ואהבה, על התמודדות וצמיחה. ההצגה שוברת את חומות הרתיעה והניכור, ומאפשרת הצצה למארג חייו, יכולותיו וקשייו של האדם עם צרכים מיוחדים, דרך מחזה ומשחק איכותיים, מצחיקים ומרגשים.

שחקנים: מונה אבו סביה, אילנית אוחיון, אלי אולניק, אידה אטלסוביץ, אייבי אשטמקר, ירון בירם, מרדכי גרוסמן, שמעון דהן, אלי זלצמן, גילי זומר, אורלי יצחק, טלי כהן, שרה מדמון, יוסי פרץ, שרה פוטרמילך, מיכל שפירא.

מאת: גיא זו-ארץ. בימוי: גיא זו-ארץ. תפאורה: מאיה פלג. תאורה: אמיר ירון, עריכה מוסיקלית: גיל לואיס, מנהלת: אילנה גורש. עוזרת הפרה: אתי וקנין

הפקה: שמעון גרינצייג, משרד הרווחה, האגף לטיפול באדם המפגר

מדריכים: זהבה פריינטה, ציפי אברהם, אושרה אסרף
קבוצת התיאטרון של גיא זו-ארץ מונה שישה עשר דיירי מעונות, "עתידות" בעכו, "נופים" במושב מגדל ו’’הוסטל’’ בטבריה, עימם עובד זו-ארץ בחמש השנים האחרונות בהתנדבות. יחד יצרו אמנות תמימה ואופטימית. (תיאטרונטו 2007)
בהתחלה זו בכלל היתה סדנא, וגם היום מודה גיא שהישגי התוצאה התיאטרלית היא שולית בהיבט הכולל: "תראה, כשחקן תיאטרון התוצאה חשובה לי מאד.


"אבל בתהליך הזה נלחמתי כל הזמן בשמעון גרינצייג, האיש המקסים הזה שהוא מנהל מוסד ’עתידות’, שבצורה מאד טבעית רצה מההתחלה להתגאות בחניכים שלו ובתיאטרון, וכל הזמן היה שואל ’אם אפשר כבר לקבוע תאריך’, ואני הייתי עונה ’על מה אתה מדבר’. אני חושב שהצלחתי להבהיר לו כמה התהליך הוא ההישג שלנו.

"דוגמאות לא חסרות: אחד המשתתפים היה אלים בצורה קיצונית, ובעקבות ההשתתפות שלו בתיאטרון, החשיפה, הטיפול ברגשות, היכולת לדבר על מה שמפריע לו הוא הבין שיש לזה מחיר, והנה הוא יכול לשלוט בעצמו. או חניכה שהתיאטרון החליף אצלה את מינוני התרופות העצומים. זה נשמע אולי גדול, אבל יש להם משהו לצפות לו, הזדמנות להתבטא, לשמוע מילים טובות, לקבל תשומת לב. הרבה רוצים להתקבל".

ההצגה הראשונה שהעלו יחד היתה "עכו-דימונה-עכו", המספרת על דייר בהוסטל בעכו שמחליט לעזוב ולחזור הביתה לדימונה. "חתרתי לכיוון שיגידו מה מפריע להם", מספר גיא, "והם באמת סיפרו שמכעיס אותם שהקיוסק נסגר בשעה מוקדמת, שהם לא יכולים לבחור את המדריכים שלהם, דברים שלא היו רגילים בכלל לדבר עליהם.

יאמר לזכותו של המנהל שמעון גרינצייג שהוא עודד אותם להגיד כל מה שיש להם על הלב, וההצגה דיברה באמת על הרצון של היחיד לברוח מהמעון לחופשי, הרחק לדימונה, לבית".

אבל העולם בחוץ לא קל לאדם עם הצרכים המיוחדים, ובחיים המשותפים בהוסטל יש חיי חברה ויש עזרה הדדית של קהילה קטנה. גם "בעכו-דימונה-עכו" החבר’ה לא מוותרים על החבר, יורדים אליו לדימונה, קוראים לו לחזור והוא שב איתם למעון. "העולם הזה יכול להיות אכזרי מאד לחריג", אומר זו-ארץ, ויש מקום רב לשיפור, לדעתו.

זו-ארץ: "לצערי, מבחינת היחס, לא השתנה שום דבר ב-6 השנים האלה", הוא אומר, "אני חושב שהנושא עדיין מרתיע. אני מופתע שהרבה מוסדות חינוך לא מוצאים אותו מספיק אטרקטיבי כדי לשלוח את הנוער לראות תיאטרון כזה. לדעתי, כל שכבת גיל בכל בית ספר חייבת להיחשף למפגש עם האדם החריג, לראות כמה הוא מוכשר, כמה הוא יודע, כמה הוא מרגיש".

לפיליפינים גיא זו-ארץ עוד לא הטיס את שחקני התיאטרון שלו, אבל ל"הבימה", להופעה של "בוסתן ספרדי" דווקא כן. "הם הגיעו כדרכם שעה וחצי לפני ההופעה, וישבו בקהל לכל אורכה".

ועם הניסיון שצבר גם זו-ארץ עושה התאמות למוגבלויות של השחקנים שלו. בהפקת "הרחוב שלנו", ההצגה הנכחית, בה משחקים גם אנשי הוסטל "נופים" בטבריה, החליט זו-ארץ להמעיט בטקסטים. "בנסיעה ברכבת יש את ההלוך שמלא בציפיות ורעיונות שממלאים את המחברת, ויש את הנסיעה חזור, בה אני או באופוריה, או מרוסק.

באחת הנסיעות חזרה החלטתי שהטקסטים הם כמו משקולות על הכתפיים, כמו חצץ בפה של השחקנים שלנו. אני זוכר את עצמי שם את האוזניות של הווקמן על האוזניים, הרכבת נוסעת, ואני מתחיל לכתוב. אז ’הרחוב שלנו’ זה יותר הצגה, מימיקות, מוסיקה טובה, תאורה יפה. הצגה קטנה ומתוקה".

ראיתי אותם השבוע בחזרה בעכו, מתכוננים להופעה בשבוע הבא בזכרון יעקב, התוצאה מרגשת מאד, וזו-ארץ רב הכישרונות מתגלה ככותב ובמאי מוכשר, גם עם המשקולות על הכתפיים שקאסט כזה מעמיס עליו עצמו.
הוא זמר-שחקן-מלחין-כותב-מגיש, ועכשיו גם במאי, גם אם במסגרת מאד מיוחדת, ועם לוחצים אותו להגדיר את עצמו הוא מעדיף לומר בפשטות: "אמן. עוסק במקצועות האמנות".


גיא זו-ארץ
"אני גיא שיודע לצעוק, ולצחוק, לכעוס ולהצחיק. למדתי לדבר איתם ’בגובה העיניים’, ובתהליך למדתי שכל אחד מהם הוא טיפוס בפני עצמו". גיא זו-ארץ.
בנעוריו דווקא נמשך לספורט, ועד השירות הצבאי אפילו שיחק כדורסל שנים רבות ב"הפועל גבעתיים". הילדות עברה עליו בשכונת תל חיים במזרחה של תל אביב עם אבא, איש מכירות במאפיה גדולה ואמא שכותבת שירים וסיפורים. גיא הוא הבן הצעיר אחרי האחות הבכורה עדיטל והאח רועי, פסנתרן מוכשר שעושה עכשיו קריירה בארה"ב.

"הבית היה מאד מוסיקלי, הייתי שר בבית, עושה חיקויים, אבל חוץ מזה הייתי ונשארתי ביישן. הבמה היא ’התיקון שלי’, אני נהנה על הבמה כי אין לי שם גבולות. שם אני פתוח". כששואלים את הביישן הזה איך זה מסתדר עם הדמות הקורנת ממנו על המסך ב"הישרדות", הוא אומר: "זה תפקיד. ’במועצת השבט’ אתה רואה שם את גיא מגלם תפקיד סמכותי, סוג של מפקד, סוג של תרפיסט. בחיים אנחנו לא מגלמים תפקידים שונים?"

ביסודי הוא למד בבית הספר א.ד. גורדון, ובתיכון בעירוני ה’ בעיר. אחרי השחרור מהצבא בלהקת חיל האוויר למד משחק במשך 4 שנים אצל הלל נאמן ובמקביל החל להופיע כזמר. בגיל 24 עובר אודישן זריז בן 5 דקות אצל צדי צרפתי שהכיר אותו עוד מתקופת השירות הצבאי, ובזכותו הוא מתקבל ל"בוסתן ספרדי" ב"הבימה", שם הוא משחק עד היום.

"אני חייב לו את פריצת הדרך הזו וידעתי כבר אז כמה זה רציני וחשוב, ובאמת מאז תפקיד רדף תפקיד".

למרות החשיפה האדירה בתפקידים שגילם בטלוויזיה, וגם בקולנוע, הוא מדגיש שהוא אוהב יותר את האתגר היומיומי בתיאטרון. "תשמע את זה מהרבה שהתחילו בתיאטרון", הוא אומר.

בעקבות "הישרדות" החשיפה שלו כבר הרקיעה שחקים, אבל הוא שומר על ריחוק מהשיגעון סביבה. מה הוא עצמו חושב על תוכניות ריאליטי?

זו-ארץ: "קודם כל זה סוג של הצצה, ואני חושב שאנשים נמשכים לזה. במיוחד באנשים רגילים שאתה כאילו מכיר מהרחוב. יש משהו בחיבור הזה שבכל רגע עשויה לעבור בך המחשבה שאולי גם אתה היית יכול להיות שם. שאולי זה יכול היה להיות אתה. אולי זה הכוח.

"היום כשאני רואה פרק משודר של ’הישרדות’ אני רואה שחקנים. אני רואה את הכוח של עריכה. היכולת לספר סיפור, וזה סיפור. אני חושב שריאליטי במינון נורמאלי יש לה מקום. כשזה שוטף את כל העולם הטלויזיוני על חשבון יצירה מקורית זה כבר לא טוב. יש אופנות, ואולי עכשיו זה ’זמן הריאליטי’, כמו שלפני שנים היו רק שעשועונים ולפני זה טוק-שואוז. הנה פתאום הטוק-שואוז מתחילות עכשיו שוב לחזור".

-מה הלאה?

"האנרגיות שלי הולכות למוסיקה ולטקסטים. התשוקות שלי הן בליצור דברים שמרגשים אותי. מוסיקה, תאטרון, דרמות. גם טלוויזיה. אני מרגיש שאני רק בהתחלה. ההתחלה שלי היתה בשירה וחשוב לי מאד להצליח כמוסיקאי".

היום הבינלאומי לזכויות האדם בעל הצרכים המיוחדים. גיא זו-ארץ.
"היום הבינלאומי לזכויות האדם בעל הצרכים המיוחדים"

u.n. enable יום זכויות האדם בעל הצרכים המיוחדיםעל פי האו"ם, כעשרה אחוזים מאוכלוסיית העולם, כ-600 מיליון אנשים, מוגדרים כבעלי צרכים מיוחדים, ובמדינות נחשלות או מתפתחות שיעורם מגיע עד לכ-20 אחוזים.

ביום חמישי הבא, ה-3 בדצמבר, בשעה 10 בבוקר, יפתח מזכיר האו"ם באן קי-מון (דרום קוריאה) בבנין האו"ם בניו יורק, את
יום האדם בעל הצרכים המיוחדים
המצויין בסדרת אירועים ברחבי העולם. השנה, נושא היום את הכותרת: "העצמת אנשים בעלי צרכים מיוחדים והקהילות שלהם סביב לעולם". מזכיר האום: "נושא השנה נבחר כדי להסב תשומת לב, לקדם הבנה טובה יותר ולקרוא לפעולה להעצמתם של אנשים בעלי צרכים מיוחדים".

זכרון יעקב היא הרשות הראשונה בישראל המציינת מדי שנה את היום הזה, וזאת משנת 2000, בסמיכות למועד בו החלה מרים פנויאן (אז קורקוס) בתפקידה כמנהלת מחלקת החינוך בישוב. עד היום נותרה, כפי הנראה, זכרון יעקב הישוב היחידי בישראל המציין את היום.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות