נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > לעזוב את סיר הבשר
2 לאפריל 2010
לעזוב את סיר הבשר
מערכת הגפן, 02/04/2010 - 16:53
שרון היינריך החליטה שכסף, מעמד ועניין בעבודה הם לא באמת הדברים החשובים בחיים. אחרי שבע שנים היא התפטרה מעבודתה במשרד ראש הממשלה ופתחה קונדיטוריה. מאז הכל דבש, או ליתר דיוק, שוקולד. הייתה לה עבודה מעניינית ומספקת, שכר טוב, מעמד, הערכה, אפילו קביעות, והיא עשתה את מה שהרבה אנשים לא מעזים, אזרה אומץ, הקשיבה ללב שלה ועשתה שינוי בחיים. היא עזבה את המשרה במשרד ראש הממשלה כדי לממש את תשוקתה לקולינריה, עברה משכירה במשרד לעצמאית במטבח.
שרון היינריך - גילתה את טעם החיים
"כשהייתי שם זה היה מדהים אך אין לי ספק שבראיה לאחור אורח החיים הזה מאוד כובל, מתוח ולא משחרר. המשרה הייתה מאוד מעשית, תכליתית, אין מקום לרוחניות. היום אני לחלוטין משוחררת, פתוחה יותר. בעבודה הזאת היו הרבה צדדים כבויים שלא באו לידי ביטוי, חלקים יותר יצירתיים שמחוברים לנפש ולרוח". היינריך על העבודה במשרד ראש הממשלה. [צילומים: יואב איתיאל]

הייתה לה עבודה מעניינית ומספקת, שכר טוב, מעמד, הערכה, אפילו קביעות, והיא עשתה את מה שהרבה אנשים לא מעזים, אזרה אומץ, הקשיבה ללב שלה ועשתה שינוי בחיים. היא עזבה את המשרה במשרד ראש הממשלה כדי לממש את תשוקתה לקולינריה, עברה משכירה במשרד לעצמאית במטבח. כעת, חייה הפכו למתוקים מתמיד.

את השם שרון היינריך אתם צפויים לשמוע לא מעט בקרוב. היינריך היא רווקה בת 33 מחיפה, קונדיטורית עם משיכה עזה לשיק הפריזאי, ומאז שהפכה את התחביב למקצוע היא למדה בסדנאות קולינריות בתחום הקונדיטוריה בארץ ובחו"ל, בין השאר בבירת הקוראסונים והמאפים העולמית, פריז. היינריך למדה בבית הספר הנחשב לבישול "קורדון בלו" והשתלמה בסדנאות יום קצרות.

היא למדה ב"אסטלה", בית הספר לאפיה, קונדיטוריה ושוקולד בגבעת שמואל שנחשב, לדבריה, לטוב בארץ. היא למדה אצל השף-קונדיטור הצרפתי אוליבייה בז’אר, מייסד ומנהל בית הספר הבינ"ל לפטיסרי בפרפניאן, פריז. "הוא הרכיב את הקורס יחד עם אסטלה מושקוביץ בלפר, מנהלת בית הספר, ובא ללמד אותנו כמה שיעורים. זו הייתה חוויה, קורס בישראל עם ארומה של חו"ל. אחרי הקורס החלטתי לפנות לתחום הקונדיטוריה".

בשנה האחרונה פתחה היינריך קונדיטוריה בביתה והיא מייצרת מטעמים לפי הזמנות ועורכת ערבי טעימות ומכירות. בינתיים העסק הולך לא רע. "יש אנשים ששנים טועמים את הדברים שלי וחיכו לרגע שיוכלו להזמין", היא מספרת.

חומר הגלם איתו היא הכי אוהבת לעבוד הוא שוקולד והיא אפילו המציאה בהשראתו קינוח משלה עם השם המתוחכם irresistible, כדורי בראוניז וגנש שוקולד מצופים בשוקולד בלגי שאי אפשר לעמוד בפניהם. "אני אוהבת לעשות קינוחי שוקולד, מוסים, קישוטי שוקולד ומלאי האפשרויות הוא אינסופי.

הקינוח שהמצאתי הוא עיסה שמורכבת מתערובת של בראוניז עם שלושה סוגי שוקולדים, שלושה סוגי אגוזים וגנש, מצופה בשוקולד בלגי בשלושה צבעים. אנשים מתים על זה. המון דברים נולדים מניסיון. לחדש בתחום זה לא קל, צריך ליצור נישות ייחודיות ולהשתמש בחומרי הגלם הכי איכותיים".

"זה שינוי ענק", היא מספרת בגילוי לב. "חוסר ניסיון, אי וודאות כלכלית וגם באיך שאת נתפסת. פעם עבדתי במשרד ראש הממשלה והיום אני עושה עוגות. פעם חיכתה לי עבודה, המשכורת נכנסה לבנק גם אם הייתי חולה. עכשיו כעצמאית הגעתי למצב שאם לא אקדם את עצמי, אין לי כסף. לא היה לי במשפחה מישהו עצמאי ולא ידעתי כלום על פתיחת עסק אבל זה בא ממקום פנימי מאוד עמוק והחלטתי להתחיל בקטן".

היינריך נעזרה באיריס מסד, קרובת משפחה שעובדת עם מרכז מט"י בחיפה, החלה להתנהל לראשונה בחייה מול רואה חשבון ולאט לאט בנתה את העסק המרשים.

להגיע לטופ ולעזוב

שרון היינריך- מגשימה חלום
"לקחתי את החיים שלי ויצאתי למצב של חוסר וודאות. לא חיכתה לי שום עבודה, נכנסתי לתחביב חצי מקצועי, לא יכולתי לדעת כמה זה באמת זה וחששתי שלעשות עוגות כתחביב זה כיף הרבה יותר מלעשות אותן כל יום כל היום. הלכתי על זה וכיום אין מאושרת ממני, על ההחלטה למרות הקשיים". היינריך.
בצבא שירתה היינריך כרכזת מודיעין בכלא ולאחר מכן סיימה בהצטיינות יתרה תואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "אני מאוד אוהבת ללמוד ובמיוחד את התחום הזה. יש בו הרבה פסיכולוגיה ומשפט, ורציתי להבין את הפסיכולוגיה של העבריינות". בחצי השנה האחרונה ללימודיה החלה במיונים והתקבלה למשרד ראש הממשלה לתפקיד הקשור לתחום לימודיה מתוך עניין והמשך ישיר למה שעשתה בצבא.

"המשרה נתפשה לי כעבודה FOR LIFE, מאתגרת ומאוד מעניינת. בגיל מאוד צעיר הגעתי לשיא, הרגשתי שאני בעבודה מדהימה ותהיתי מה אוכל לעשות שיותר מעניין ממה שאני כבר עושה. אנשים בגילנו לא יודעים מה הם רוצים, עוברים מעבודה לעבודה, ואני בגיל 24 הגעתי למקום שהיה ’הטופ’ מבחינתי ומבחינת הסביבה. עבודה עם תנאים טובים, מעניינת ומספקת. לא אוכל להגיד בדיוק מה עשיתי שם אבל זה משרד ראש הממשלה. די ברור באיזה תחום זה סובב".

היינריך עבדה במשרד קצת יותר משבע שנים, כשאחרי חמש שנים אף זכתה לקביעות, חלום של הרבה אנשים ודבר שאינו מובן מאליו בעולם הקריירה של היום. "חשתי סיפוק רב שיכולתי לסייע בהגנה על המדינה, וזו ממש לא קלישאה. היה לי טוב. הרבה פעמים אמרו לי ’את לא נורמאלית, עבד, אין לך חיים’, אבל כשאת בתוך זה, הלויאליות מאוד גבוהה".

♦ איך עוזבים את זה?

"כשהייתי שם זה היה מדהים אך אין לי ספק שבראיה לאחור אורח החיים הזה מאוד כובל, מתוח ולא משחרר. המשרה הייתה מאוד מעשית, תכליתית, אין מקום לרוחניות. היום אני לחלוטין משוחררת, פתוחה יותר. בעבודה הזאת היו הרבה צדדים כבויים שלא באו לידי ביטוי, חלקים יותר יצירתיים שמחוברים לנפש ולרוח. כל חיי הייתי מאוד יצירתית , כבר בגן עשיתי מבנים מפימו וחימר, נמשכתי לציור ופיסול והמקום הזה היה מוקפא. התחלתי קצת לעורר אותו, בכיוון של הקונדיטוריה".

אחרי יום עבודה של 15 שעות במשרד, היתה היינריך חוזרת הביתה ב-22:00 ומתחילה לאפות, לשחרר קצת את היצירתיות שבה. "הייתי מגיעה למשרד בבוקר עם העוגות והיו אומרים לי ’את לא נורמאלית, לכי לישון בלילות’. שלוש פעמים בשבוע היו עוגות במסדרונות המשרדים. בסופו של דבר הגעתי לאמונה שאני לא יכולה להישאר שם ואני צריכה ללכת בעקבות הלב שלי, וזה היה קשה, מדובר בתקופת מיתון".

עניין של אומץ

כמעט לפני שנה, בסוף חודש אפריל אשתקד היא עזבה. זה לא קרה בגלל אירוע ספציפי או "קש ששבר את גבה" אלא בגלל הרגשה שהלכה והתעצמה ותובנות שהגיעה אליהן. "בעבודות כאלה, העבודה היא דרך חיים. לקחתי אותה הביתה ואת המטענים שבה, כל הזמן יכלו להתקשר אלי, להקפיץ אותי. שעות הפנאי שיש לי לעצמי הן מעטות מאוד. יש אנשים שיכולים לייצר לעצמם את ההפרדה בין העבודה לפנאי אך לי זה היה מאוד קשה ולאורך זמן חייתי בתחושה שאני מחמיצה דברים אחרים.

"הייתי עוף חריג במשרד כי מאוד היה לי חשוב לטפח את התחביבים שלי, ספורט, טניס, עוגות, לטוס פעמיים בשנה לפריז. זה חלק ממני וכל הזמן הרגשתי שיש דברים שהעבודה הזו לא מאפשרת לי לעשות, דברים שבוערים. הרגשתי שהיצירתיות בי לא יוצאת החוצה, הזוגיות והמשפחה שאני רוצה להקים לא קיימות, והבנתי שאם אני רוצה לעשות שינוי - צריך לעשות אותו בשלב הזה, כשאני עוד צעירה יחסית ואין לי ילדים.

"לקחתי את החיים שלי ויצאתי למצב של חוסר וודאות. לא חיכתה לי שום עבודה, נכנסתי לתחביב חצי מקצועי, לא יכולתי לדעת כמה זה באמת זה וחששתי שלעשות עוגות כתחביב זה כיף הרבה יותר מלעשות אותן כל יום כל היום. ידעתי שיש לי הרפתקאה ואני לא הרפתקנית אלא אוהבת יציבות. הלכתי על זה וכיום אין מאושרת ממני, על ההחלטה למרות הקשיים". 

♦ פחדת?

"ברור, ואני עדיין פוחדת. בעבודה הקודמת בכלל לא חשבתי על זה, אבל עכשיו אני מתעמתת עם חשש הישרדותי שיהיה לי ממה לחיות. אבל עם כל החששות, זה שווה את זה כי אני מאושרת. יש כל כך הרבה אנשים סביבי ששמעו על השינוי והיו בהלם, אמרו ’וואו, אני גם רוצה שינוי לזוז מהכסא שלי בהיי טק’, זכיתי להרבה פרגון והזדהות, המון רוצים לצאת מ’העבדות המודרנית’, והתמיכה במעבר שלי חשובה לי"

♦ איך הגיבו במשפחה?

"ההורים קיבלו את זה הכי טוב שאפשר. אמא שלי אומרת שהאושר של הבת שלה קודם למשכורת יציבה. אני חושבת שזה חריג לטובה בדור של ההורים שלנו. אחרי התהליך שעברתי אני מאמינה שאנו יכולים להשיג את רוב הדברים שאנו רוצים והכל עניין של תעוזה ואומץ. אני לא אומרת את זה ממקום מתנשא אלא בגלל שהייתי שם, אני יודעת כמה זה קשה, רואה המון אנשים מסביבי מתים לעשות שינוי, מתוסכלים בעבודה אבל מפחדים לעזוב". 

♦ אז איך עושים את זה?

"זה ישמע קצת רוחני אבל פשוט צריך להתחבר לעצמך. לכולנו יש קול פנימי שיודע בדרך כלל מה טוב אבל אנחנו הרבה פעמים אנחנו אוהבים להשתיק אותו כי זה לא תמיד נוח. אנחנו מפחדים מקשיים למרות שקשיים הם לאו דווקא דבר רע, אנחנו חוששים ממה שיגידו ושנרד ברמת החיים, וסביבה תומכת מאוד עוזרת כאן. אני אדם שמאוד אוהב יציבות, אני צריכה לדעת לאן אני הולכת והיום אני לא שם. הרווח בתחום הקונדיטוריה אינו גדול וכדי לחיות מזה ולהתפרנס בכבוד, צריך למכור טוב. בשביל זה צריך להשתמש בחומרים טובים שגם הם יקרים. התמיכה של החברים והמשפחה מאוד עוזרת. כרגע אני עוד לא מרוויחה, אבל אני בדרך".

♦ לנשים זה קל יותר כי לא מצפים מהן להיות המפרנסות הראשיות?

"זה קשור לבן אדם. יש המון גברים שעושים הסבות מהיי טק והופכים למורים או שוקולטרים. השיקול הוא אם לאושר יש מחיר, אחד רוצה 15,000 משכרות בחודש ולשני, כמוני, חשוב לסגור את הפלאפון בשעה מסוימת ולא להיות זמין כל הזמן. כל אחד צריך להתחבר למה שבאמת מביא לו את האושר". 

פריז אהובתי

על הרבה דברים מוכנה היתה שרון לוותר, אבל פריז היא לא אחת מהן. היא משתדלת לבקר בעיר האורות והמאפים לפחות פעם בשנה ובשאר הזמן בארץ היא מנהלת בלוג המשלב בין אהבותיה הגדולות "פריס, קונדיטוריה ומה שביניהן". בבלוג היא מפרסמת צילומים מפריז, הגיגים טיפים למבקרים ועוד. "פריז ’בוערת’ בי עוד מתקופת הלימודים בתיכון אליאנס בחיפה, שם שיעור צרפתית היה חובה. היתה לי מורה, רות השמעוני, שהכניסה בי את ההשראה מפריז. בבלוג אני מתייחסת לפריז מנקודת מבט של תיירת וקונדיטורית. עד היום הייתי בפריז 12 פעמים בחיי".

♦ הצרפתים סנובים?

"ממש לא. אני מוחה נגד הסטיגמה הזו, הם מקסימים בעיני. כשאתה מטייל לבד, אתה יותר פתוח להכיר מקומיים. הישראלים נוטים לחשוב שלא אוהבים אותם וזה לא נכון. הם מתייחסים לכל אחד כבן אדם ולא כישראלי או לא".

♦ ואיך מתמודדים עם הקור הפריזאי?

"אחת הבעיות באירופה זה החורף אבל בגלל שאני בפריז, האפרוריות שם פחות מורגשת אצלי. הייתי שם בסלון שוקולד בשנה שעברה והיה קפוא אבל כשאת תיירת הכול נראה לך טוב. אני מניחה שלגור שם ולעבור את החורף זה אחרת מאשר לבוא לכמה ימים".

♦ איך הצרפתיות מצליחות לשמור על הגיזרה עם המאפים?

"אין לי מושג. הן באמת אוכלות, אולי זה טבע או גנטיקה".

♦ איך את מצליחה לשמור על הגיזרה?

"רק אם אני מכינה מוצר חדש אני טועמת, את השאר אני מכירה. אני עושה כל יום ספורט, רצה ושומרת על עצמי. זה מאוד מגרה לאכול מטעמים אבל אני לא מוכנה לפגוע בעצמי פיזית. זה גם סוג של אתגר".

תוכניות לעתיד יש כמובן. "קודם כל, למצוא את המקום הכי נכון מבחינת קריירה ולשלב בין כמה שיותר תחומים שאני מעוניינת לעסוק בהם, להמשיך להתפתח ברמה אישית, להבין מה בדיוק אני רוצה לעשות, להעביר לאנשים סדנאות בתחום, הרצאות על שינוי בחיים, להקים משפחה ואולי לגור בפריז..

"היום המעבר לשם יגבה מחיר פחות גבוה כי העסק קטן ואין לי ילדים. אני אדון לעצמי ויכולה לעשות מה שטוב לי . מצד שני, להיות תייר זה לא כמו לגור במקום וזה יכול גם להרוס את הפנטזיות, לטוב ולרע. המחיה שם מאוד יקרה, שכר דירה יכול להגיע ל-800 יורו בחודש לדירה קטנטונת, לחיות שם בפחות מ-1,500 יורו לחודש זו בעיה, וצריך רישיונות לעבוד שם. זה חלום, אבל זה אפשרי".


שרון היינריך - החליטה, העיזה, הצליחה!
"חוסר ניסיון, אי וודאות כלכלית וגם באיך שאת נתפסת. פעם עבדתי במשרד ראש הממשלה והיום אני עושה עוגות. פעם חיכתה לי עבודה, המשכורת נכנסה לבנק גם אם הייתי חולה. עכשיו כעצמאית הגעתי למצב שאם לא אקדם את עצמי, אין לי כסף. זה בא ממקום פנימי מאוד עמוק והחלטתי להתחיל בקטן". היינריך.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שרה "גיבורת נילי" בנוסח תימני
אופנוענים של שבת...
קהילה במיטבה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
אופנוענים של שבת...
קק"ל ומועצה אזורית חוף הכרמל ישתפו פעולה בהקמת מרכז מנהיגות
זכרון יעקב מיישוב כפרי ליישוב עירוני
תוכנית אזורית לשיקום נחל תנינים