נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מכורות לכדור
16 ליולי 2010
מכורות לכדור
איתי משה, 16/07/2010 - 13:43
הן מתדלקות ביום כי אינן יכולות להתפרנס מזה בכבוד, מקבלות תקציב קבוצתי הקטן לעיתים ממשכורת של שחקן בודד ומשחקות מדי שבוע מול יציעים כמעט ריקים. כל זה לא מונע לנבחרת כדורגל הנשים "מכבי כישרונות חדרה" כמעט לגעת בגביע. "אנחנו לא מצפות שנשים ימלאו את האצטדיונים, כדורגל זה עדיין ענף שמזוהה עם גברים והם גם מרבית הקהל. אנחנו רק מקוות שהם יבואו לראות גם אותנו", אומרות במבט מפוקח רעות דוד, בת ה-21 ודניאל סופר בת ה-22, שחקניות קבוצת הנשים "מכבי כישרונות חדרה" לקהל החדרתי ולכל תושבי הסביבה ומזמינות אותם לראות כדורגל אחר, כזה שמבוסס על טהרת תושבי האזור ולשם שינוי, גם כזה שמצליח.
מכורות לכדור
"במועדון בחדרה קרוב ל-20 משחקניות האגודה משחקות בנבחרות ישראל השונות, אבל בין המאמנים יש סטיגמה כזו שאתה נשרף ולא יכול לחזור לאימון גברים, יש את התחושה הזו. אני כבר לא חושב על אימון גברים וזה כבר לא מעניין אותי. אני מאוד אוהב את העבודה עם הבנות וכשאני רואה היום שחקנים בליגה ב’ שלא זזים בלי חוזה אני מבין שאימון גברים כבר לא מתאים לי". המאמן יוסי סופר. [צילומים: תומר אלמקייס]

"אנחנו לא מצפות שנשים ימלאו את האצטדיונים, כדורגל זה עדיין ענף שמזוהה עם גברים והם גם מרבית הקהל. אנחנו רק מקוות שהם יבואו לראות גם אותנו", אומרות במבט מפוקח רעות דוד, בת ה-21 ודניאל סופר בת ה-22, שחקניות קבוצת הנשים "מכבי כישרונות חדרה" לקהל החדרתי ולכל תושבי הסביבה ומזמינות אותם לראות כדורגל אחר, כזה שמבוסס על טהרת תושבי האזור ולשם שינוי, גם כזה שמצליח.

את העונה האחרונה סיימה מכבי כישרונות חדרה במקום השני בליגת הנשים הראשונה, תוך שהן מציגות עונה מופלאה שכוללת 20 ניצחונות מתוך 22 משחקים, הפסד בודד ותיקו רק פעם אחת. לאורך כל העונה היו הבנות יריב עיקש לקבוצת אס"א תל אביב ואת המחזור האחרון סיימו שתי הקבוצות במאזן זהה כשלשתיהן 61 נקודות. במשחק על כל הקופה שנערך במטרה לקבוע מי האלופה, הפסידו בנות חדרה בפעם הראשונה, אך זה לא החמיץ את הטעם המתוק שנשאר מהעונה.

ביום ראשון השבוע, שעות ספורות לפני שנגמרת החגיגה שליוותה אותנו בחודש האחרון מדרום אפריקה, נפגשות שתי כוכבות הקבוצה לשיחה קצרה על כדורגל הנשים, שרבים לא כל כך מקשרים אותו לעולם הכדורגל.

רעות דוד
"אנחנו קבוצה מאוד מגובשת, ממש כמו משפחה, וגם את שעות שלאחר האימונים והמשחקים אנחנו מבלות בדרך כלל ביחד, אם זה יציאה לבילויים משותפים או להיפגש יחד באחד הבתים. אבל מה שהכי מאפיין אותנו זה האהבה למשחק, אנחנו ממש מכורות לכדור". הכדורגלנית רעות דוד
למשחק הכדורגל הגיעו הבנות ממקומות קצת שונים. דניאל היא בתו של שחקן העבר של הפועל חדרה ומאמנה הנוכחי של נבחרת הנערות של ישראל, יוסי סופר, "כבר שהייתי בת חמש אני זוכרת שהייתי הולכת בשבתות לראות עם אחיותיי את המשחקים של אבא ב’הפועל חדרה’", היא מספרת, "משהו נכנס בי באהבת הכדור שהיתה לאבא והתחברתי לעניין כבר בגיל צעיר. אני זוכרת שהייתי משחקת בכדור בהפסקות בין האימונים ואחרי המשחקים. בגיל שמונה התחלתי כבר לשחק במתנ"ס במסגרת החוגים של אחר הצהריים".

רעות דוד לעומתה התחילה בגיל צעיר דווקא בענף הכדורסל, "הייתי ילדה שאוהבת ספורט", היא מעידה על עצמה, "אחרי אימוני הכדורסל הייתי משחקת גם כדורגל עם הבנים בשכונה מתחת לבניין. בגיל 10 נרשמתי לחוג הכדורגל במתנ"ס. הייתי אז הבת היחידה שם. כשהייתי צריכה לבחור בין הכדורגל לכדורסל כי זומנתי לנבחרת הכדורגל, בחרתי ללא היסוס בכדורגל. הזימון נתן לי את הכוח להמשיך".

♦ זה לא הפריע לך להיות בת יחידה?

דוד: "בגיל הזה זה עוד לא היה מוזר, ובכלל הייתי יותר גבוהה מהבנים שם", היא צוחקת, "מהבחינה הפיזית בגילאים האלו אין הבדלים ולכן זה לא הפריע."

סופר: "בגלל שאבא התחיל לאמן נשים זה פחות הפריע כי היה לי את הליווי שלו. המשפחה תמיד תמכה בי ומהסביבה אני לא זוכרת שהיה משהו מיוחד. אני בטוחה שמישהו זרק הערה אבל רוב החברים תמכו. אם לא היתה אז תמיכה, אני מאמינה שהייתי מוותרת".

התגובות השליליות מהסביבה הגיעו בשלב מאחור יותר. "היום החבר’ה שואלים בפליאה האם עדיין אני משחקת", מספרת רעות דוד, "כשזה היה תחביב בתור ילדה ונערה, זה לא היה נראה להם מוזר, אבל כשזה נהפך למקצוע אנשים מתפלאים יותר. מצד שני, היום אנחנו לא מתייחסות לזה. למי ששואל אני אומרת ’תבוא לראות אותי על המגרש’. זה אומנם התחיל כספורט גברי ולפעמים עצוב לראות שהחברה שלנו עדיין מיושנת עם דעות קדומות, אבל אני שמחה שהיום הרבה הורים לא מתלבטים בכלל אם לשלוח את הבנות לחוג כדורגל בגלל סטיגמה כזו או אחרת".

♦ זיהוי הענף עם המין הגברי כבר לא מונע מנשים לעסוק בתחום?

סופר: "כשאני רואה מה קורה בחדרה בשנים האחרונות ואת עשרות הילדות שמשחקות בקבוצות השונות בגילאים הנמוכים, אני בטוחה שהזיהוי הזה לא מונע כלום. הרגשנו את זה מאוד לפני כחודש במשחק האליפות שלנו, כשכל אדם שני ברחוב איחל לנו בהצלחה. זה עשה לנו טוב בלב וכל חשיפה שאנחנו מקבלות בכלי התקשורת עוזרת ומקדמת את הענף הזה ומפחיתה את החששות לבנות הצעירות.

"אנחנו היום מקנאות בבנות הצעירות", מוסיפה דוד, "היום הן יכולות לשחק עם בנות בגילן קרוב לבית, כשרק לפני שש שנים הבנות בחדרה היו צריכות לשחק בפתח תקווה מכיוון שלא היו מספיק בנות בעיר על מנת להקים קבוצה".

מתדלקות ביום, משחקות בלילה


כדורגל הנשים בחדרה החל לצמוח מתוך שכונות העיר במסגרת פעילות מחלקת הספורט בעירייה. בשנת 1999 נפתח החוג הראשון לכדורגל בנות בשכונת יוספטל בעיר שבעקבות הצלחתו נפתחו בהמשך השנה עוד מספר חוגים במועדונים נוספים. בשנת 2001 הוחלט להקים נבחרת שתייצג את העיר בליגת המתנ"סים לנערות. למען מטרה זו צורף מאמן הכדורגל יוסי סופר שנחשב לאחד מהמאמנים הבכירים בארץ בתחום כדורגל הנשים.

בשנת 2003 הוקמו בעיר קבוצות נשים בקט-רגל אולמות וקבוצת נערות שתתמודד בליגת ההתאחדות לכדורגל. בשנת 2004 הוקמה קבוצת הנשים מכבי כישרונות חדרה שסיימה כבר בעונתה הראשונה בליגה הבכירה במקום השלישי, וזאת למרות שבשנתיים הראשונות להקמתה לא זכתה הקבוצה לשום סיוע ותמיכה כלכלית מהגופים הרשמיים.

דניאל סופר
"בגלל שאף פעם לא שיחקנו מול יציעים מלאים, אנחנו פשוט לא מכירות את התחושה הזו ולכן זה לא חסר לנו. כשרואים את הגברים זה קצת צובט בלב ומפריע אבל לפחות השנה ראינו קצת יותר אנשים במגרש. נכון שמדובר ב-60 או 70 איש, שרובם בני משפחה וחברים, אבל זה גם משהו. את הכוח אנחנו מביאות מתוכינו". הכדורגלנית דניאל סופר
גם היום, בשנת 2010, מצב הקבוצה לא יותר טוב והיא נחשבת לקבוצה בעלת התקציב הנמוך ביותר בליגת הנשים הראשונה. המועדון בו משחקות למעלה ממאה בנות, מתוקצב במענק של 250 אלף ש"ח מהטוטו שאמורים להספיק לפעילות כל קבוצות האגודה, מקבוצת הילדות עד הבוגרות, למשך שנה שלמה.

לשם השוואה, תקציב קבוצת אס"א תל אביב איתה התמודדה חדרה על האליפות עומד על למעלה ממיליון ש"ח לעונה. כשמסתכלים על תקציבי קבוצות הנשים לעומת קבוצות הגברים בליגה הבכירה מגלים פערים של שמים וארץ. תקציבי הקבוצות הגדולות כמו מכבי חיפה, הפועל ומכבי תל אביב נעים בסכומים של 40-70 מיליון ש"ח ותקציבי הקבוצות הקטנות נעים סביב ה-10-15 מיליון ש"ח. לעיתים, שחקן בודד בליגת העל מרוויח יותר מסך תקציבה של הקבוצה הבכירה בליגת הנשים.

"אנחנו לא פה בשביל הכסף", אומרות הבנות, "אם לא היינו אוהבות את זה - לא היינו נשארות בענף. זה מכניס כמה גרושים, אבל אי אפשר לבנות על זה".

"אני לא מכירה מישהי אחת שעוסקת רק בזה", מספרת סופר שבסוף הקיץ תמריא חזרה לקבוצת המכללות של Martin Methodist College בעיר טנסי בארצות הברית, שם היא משחקת ולומדת במקביל לתואר במינהל עסקים וספורט. "הכסף שאנחנו מקבלות זה בדרך כלל ההפרש על ההפסד ימי העבודה שלנו".

השתיים עובדות יחד בתחנת הדלק בעיר, "המנהלת שלנו היא גם שחקנית בקבוצה, מזמן אמרנו שצריך לשנות את שם התחנה לכישרונות חדרה", הן צוחקות. סדר יומם כולל בדרך כלל משמרת בוקר בתחנה, אימון שמתקיים שלושה פעמים בשבוע בשעות אחר הצהריים או הערב, אימון נוסף של הנבחרת ובימי שלישי משחק בליגה. בזמן הפגרות השתיים לא מניחות לכדור וממשיכות לשחק בשכונה במגרש הקט-רגל.

ההצלחה לא קובעת

♦ איך אתן מצליחות להתמודד ואף לגבור על קבוצות עם תקציבים הגבוהים פי כמה?

דוד: "אני חושבת שהסוד הוא בבנות עצמן. אנחנו קבוצה מאוד מגובשת, ממש כמו משפחה, וגם את שעות שלאחר האימונים והמשחקים אנחנו מבלות בדרך כלל ביחד, אם זה יציאה לבילויים משותפים או להיפגש יחד באחד הבתים. אבל מה שהכי מאפיין אותנו זה האהבה למשחק, אנחנו ממש מכורות לכדור".

"אנחנו רצות ביחד כבר הרבה שנים", מוסיפה סופר, "אני ורעות משחקות ביחד כבר שמונה שנים, וככה מרבית בנות הקבוצה, שהתחילו איתנו בגיל 13. אומנם אנחנו קבוצה צעירה אבל בליגה הזו, גם שחקניות כמונו בגילאי 21-22 נחשבות כבר לשחקניות מובילות אחרי שצברנו ניסיון של משחק ביחד לאורך מספר שנים ואת הניסיון הזה אנחנו מביאות למגרש".

מאז שנוסדה ב-2004 הקבוצה, לא סיימו בנות כישרונות חדרה במיקום נמוך מהמקום השלישי בליגה הראשונה. למרות ההצלחות, עדיין משחקות הבנות מול יציעים ריקים ובקושי זוכות לאיזכור בתקשורת המקומית. 

♦ חסר לכן העידוד מהקהל?

"התרגלנו כבר לשחק מול יציעים ריקים", אומרת סופר בחיוך עצוב, "בגלל שאף פעם לא שיחקנו מול יציעים מלאים, אנחנו פשוט לא מכירות את התחושה הזו ולכן זה לא חסר לנו. כשרואים את הגברים זה קצת צובט בלב ומפריע אבל לפחות השנה ראינו קצת יותר אנשים במגרש. נכון שמדובר ב-60 או 70 איש, שרובם בני משפחה וחברים, אבל זה גם משהו. את הכוח אנחנו מביאות מתוכינו".

♦ כשאתן מסתכלות על ההצלחה של כדורסל הנשים בארץ, אתן מקנאות?

"אני מקנאה רק בדבר אחד: בחשיפה שהן מקבלות בתקשורת", אומרת סופר.
"הייתי בעולם הכדורסל ולשנייה אני לא מצטערת על המעבר מכדורסל לכדורגל, למרות שאני חושבת שהייתי יכולה להצליח גם שם", מוסיפה דוד, "יש את הצביטה בלב כשרואים שם מגרשים מלאים ושהן זוכות לחשיפה בערוץ הספורט. חבל שאצלנו כרגע זה לא קורה אבל אני מאמינה שזה עוד יגיע".

♦ למה כדורסל נשים הולך בארץ וכדורגל לא?

"אני חושבת שבכל זאת הכדורגל מזוהה כענף גברי יותר לעומת הכדורסל", קובעת סופר, "בכדורסל יש גם את עניין הזרות שבאות מה-WNBA שנחשבת לליגה הטובה בעולם ומעלות את הרמה של כל הענף".

דוד: "אולי אנחנו צריכים את החיזוק הזה גם אצלנו. אולי לא חמישה זרות כמו בכדורסל אלא שתי בנות שיעזרו לנו להעלות את הרמה שלנו בתור קבוצה ואת הרמה של הליגה".

♦ יש עתיד לכדורגל הנשים בארץ?

סופר: "אני חושבת שכן. אפשר לראות את התפתחות הענף. אם לפני כמה שנים היינו צריכים לנסוע עד לפתח תקווה כדי שיהיו לנו מספיק שחקניות לקבוצת כדורגל ובגילאים נמוכים יותר היינו משחקות עם הבנים, היום לכל בת שרוצה לשחק כדורגל - יהיה איפה להתאמן כמעט בכל עיר בישראל, יש קבוצות נשים חזקות וזה תורם".
"סוף סוף יש תחרותיות בליגה", מוסיפה דוד, "גם זה יתרון. עד לפני שנתיים לא היתה תחרות בכלל. הפועל חולון לקחה שבע אליפויות ברצף ולא היו לה מתחרות. בשנתיים האחרונות מרגישים את המתח בליגה וכל הקבוצות והשחקניות מאמינות שהן יכולות לזכות בתואר ושהכל אפשרי. היום ילדה בת 16 משחקת איתנו בקבוצה והיא אחת הקשריות הטובות בליגה. זה גורם לנו להרגיש גאווה. אלו דברים שלפני כמה שנים לא היו".

מכורות לכדור

דבר המאמןדבר המאמן

ותיקי זכרון וודאי זוכרים את הקריירה של הכדורגלן יוסי סופר, כששיחק על מגרשי המושבה בשנות ה-60 במדי מכבי והפועל זכרון יעקב. היום, כאמור, מאמן סופר בן ה-61 את נבחרת הנערות של ישראל ומשמש כמנהל המקצועי של אגודת מכבי כישרונות חדרה. סופר נולד במעין צבי ובילה את רוב שנותיו על המגרש כששחקן הפועל חדרה, ששיחקה בזמנו בליגה הבכירה. כשפרש בשנות ה-80 פנה לאימון קבוצות האזור: פרדס חנה, גבעת אולגה ומכבי והפועל חדרה.

את המעבר לכדורגל הנשים עשה סופר בעקבות בנותיו. "כשהילדות התחילו ללכת איתי לאימונים ולמשחקים, הן היו משחקות בין האימונים וראיתי אצלן מהר מאוד את הכישרון ברגליים. אז החלטתי לעזוב את אימון הגברים וללכת לכיוון אימון נשים. בתקופתו לא היו לנו מספיק שחקניות בחדרה ולכן עברתי לאמן בפתח תקווה ולקחתי את הבנות מחדרה איתי.

"לפני שש שני היו כבר מספיק שחקניות על מנת להרכיב קבוצה בחדרה, חזרנו לעיר והרמנו אגודה שכוללת שחקניות מכל האזור, גם מזכרון יעקב ומושבי חוף הכרמל, שתתמודד בליגת העל. היום האגודה כוללת כבר שחקניות מכל הארץ שרוצות להגיע ולשחק במועדון בגלל השם הטוב שיצרנו פה, המקצוענות, האווירה, היחס של הצוות לשחקניות והחברויות שנרקמות פה", מציין סופר בגאווה.

♦ יש פחות הערכה למאמנים שעובדים עם נשים?

"בגדול, כן. מרגישים את זה. אני חושב שאני מגיע להישגים יפים עם הבנות, אם ניקח לדוגמא את המועדון בחדרה שקרוב ל-20 משחקניות האגודה משחקות בנבחרות ישראל השונות. אבל בין המאמנים יש סטיגמה כזו שאתה נשרף ולא יכול לחזור לאימון גברים, יש את התחושה הזו. אני כבר לא חושב על אימון גברים וזה כבר לא מעניין אותי. אני מאוד אוהב את העבודה עם הבנות וכשאני רואה היום שחקנים בליגה ב’ שלא זזים בלי חוזה אני מבין שאימון גברים כבר לא מתאים לי".

♦ מה ההבדל בין אימון גברים לנשים?

"בנות הרבה יותר ממושמעות, הן חומר ביד היוצר, מה שאתה מלמד אותן - ככה הן ישחקו. בנים רוצים יותר לבלוט, יש להם יותר את עניין האגו, מגיל נוער הם כבר חושבים על אירופה. כיום אני מאוד מרוצה מאיפה שאני נמצא וממה שאני עושה, ואני הכי נהנה מהתוצר הסופי, שזה לראות את הבנות מצליחות".

♦ למה הענף פה בארץ לא מתרומם?

"לצערי יש גם פה את תופעת העסקנים. ישנה חבורה של אנשים שיושבים על הכיסאות שלהם כבר הרבה שנים והם לא מעוניינים לקדם את הענף ודואגים רק לאינטרסים שלהם. אתן לדוגמא את הולנד, שם כשבנבחרת הנערות מתחלף השנתון של השחקניות, כל הבוגרות מחולקות לקבוצות הליגה כמו בדראפט של ה-NBA, ופה בארץ שחקנית טובה צריכה לעבור מדורי גיהנום עד שהיא מקבלת שחרור מהקבוצה, כי בדרך כלל הבנות לא חותמות על חוזים ולכן הן מוגבלות על ידי רצונם של בעלי הקבוצות והאינטרס האישי שלהם. אנחנו גם לא יכולים להיות כמו בכדורסל שם יש חמישה שחקניות. פה אני מחזיק למעלה מ-20 שחקניות בסגל ואנחנו משתדלים לעזור לשחקניות שלנו לסגור את החודש, אבל מעבר לזה אנחנו לא יכולים להציע להם כלום". 

♦ בשנה הבאה את מכוונים לאליפות?

"בעונה האחרונה הפתענו אפילו את עצמנו כשהתמודדנו על האליפות עד המחזור האחרון. אני מקווה שבעונה הבאה תהיה לנו עונה לא פחות טובה ושנוכל לתת לבנות את התנאים ואת ההרגשה הכי טובה שיש בכדי שהן ייהנו מהבחינה החברתית. אני מאוד מקווה שפרנסי העיר יעזרו לנו עם עניין התקציב בכדי שנוכל להרים את הקבוצה עוד מקום אחד קדימה".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
בית ספר ניל"י על המפה
זכרון-יעקב דורשת הרחבת ’המסדרון-האקולוגי’
רס"מ האיל-עשה כבוד לעיר
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
כבוד! אות החדשנות לחוף הכרמל
דוברת מועצת בנימינה - גבעת עדה פורשת מתפקידה
מהפכה בהתחדשות העירונית בפרדס חנה-כרכור
מצדיעים לרב החובל סגן עידו לוי מפרדס חנה